יוסף. בן-דוד נ. רשם החברות, רשות התאגידים

פסק-דין בתיק בש"מ 7986/18 בבית המשפט העליון בש"מ 7986/18 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. יוסף בן-דוד 2. אירנה צפלביץ' נ ג ד המשיבים: 1. רשם החברות, רשות התאגידים 2. תידי אחזקות בע"מ ערעור על החלטת רשם בשם המערערים: בעצמם פסק-דין ערעור על החלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן מיום 1.11.2018 בעע"מ 6910/18, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים להפקדת התחייבות עצמית חלף עירבון או להפחתת גובה העירבון. 1. המערערים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ובצדו בקשה לפטור מהפקדת עירבון ולהפקדת התחייבות עצמית במקומו. לחלופין, ביקשו המערערים כי ייקבע עירבון בסכום נמוך וסמלי. לאחר שהתקבלו תגובות המשיבים במסגרתן הביעו התנגדותם, הרשמת דחתה את הבקשה. נקבע כי התחייבות עצמית אינה מהווה חלופה שוות ערך לעירבון, ועל כן אין לאפשרה. כן צוין כי המערערים לא הוכיחו חוסר יכולת כלכלית להפקדת עירבון, וגם משום כך אין להיעתר לבקשתם. אשר על כן קבעה הרשמת כי העירבון להבטחת הוצאות המשיבים בערעור יעמוד על סך של 25,000 ש"ח. מכאן הערעור. 2. לטענת המערערים, הרשמת לא שקלה את העובדה שמדובר בערעור העוסק בעניין ציבורי משמעותי, המצדיק המרת העירבון בהפקדת התחייבות עצמית או לחלופין העמדת העירבון על סכום נמוך וסמלי. הרשמת אף כלל לא התייחסה לבקשתם להפחתת גובה העירבון. כמו כן, לא ניתנה התייחסות בהחלטה לסיכויי קבלת הערעור ולעובדה שלא הושתו הוצאות במסגרת ההליך בבית המשפט לעניינים מינהליים. 3. דין הערעור להידחות. כפי שנקבע לא אחת, לרשם בית המשפט שיקול דעת רחב בעניינים כגון דא, וככל שלא נפל בהחלטה פגם מהותי ושהיא לא חורגת ממתחם הסבירות – ערכאת הערעור לא תתערב בה (וראו למשל: בש"א 7956/18 בר נוי נ' הנהלת אגף רישום והסדר מקרקעין (8.11.2018)). יישום אמות מידה אלו על המקרה שלפנַי מוליך למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת הרשמת. 4. באשר לבקשה להפקיד התחייבות עצמית חלף הפקדת עירבון. הלכה היא כי בית המשפט ייעתר לבקשות מעין אלו במקרים חריגים ביותר, בהם איתנותו הפיננסית של בעל הדין המערער נעלה מכל ספק, וכשהניסיון מלמד כי מדובר בבעל דין אשר לא יערים קשיים כשיידרש לשלם את ההוצאות שבהן חויב (וראו: בש"א 5385/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה (16.7.2009))). ויודגש, בית המשפט אינו בודק באופן פרטני את איתנותו הכלכלית של כל בעל דין ואף לא את מוסר התשלומים שלו, והוא נעתר לבקשה רק במקרים בהם חוסנו הכלכלי של הגוף המערער הוא בגדר "ידיעה שיפוטית", וכשהוא רכש מוניטין כמי שמכבד פסיקת הוצאות ללא סייג (שם) כגון בנקים ומוסדות פיננסיים אחרים. המערערים אינם נכללים בהגדרות אלה, ועל כן צדקה הרשמת בהחלטתה. 5. ובאשר לבקשתם החלופית של המערערים. כידוע, על המבקש פטור מעירבון או הפחתתו להוכיח חוסר יכולת כלכלית וסיכויי ערעור גבוהים (ראו למשל: בש"א 7459/18 מרב תהלה נ' פלאפון תקשורת בע"מ (25.10.2018); בש"א 3323/18 בן יששכר נ' קירש (22.5.2018)). בענייננו, המערערים לא הוכיחו חוסר יכולת כלכלית, ודי בכך כדי לדחות את ערעורם. יתרה מכך, המערערים טענו בדבר חשיבות ההכרעה בערעורם ובדבר השאלות העקרוניות העולות בו. ברם, הם לא טענו בבקשתם וממילא לא הוכיחו כי סיכויי הערעור שהגישו גבוהים, ולכן תמוהה טענתם כי הרשמת לא התייחסה לכך. מכל מקום, עתירתם של המערערים נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים מחמת היותה תיאורטית, ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי לפני המערערים ניצבת בערעורם משוכה משמעותית המקימה הצדקה לחייבם בהפקדת עירבון. הערעור נדחה אפוא. העירבון יופקד עד ליום 2.12.2018, שאם לא כן יידחה ההליך ללא התראה נוספת. ניתן היום, ‏ד' בכסלו התשע"ט (‏12.11.2018). ש ו פ ט _________________________ 18079860_N01.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il