אגד אגודה שיתופית לתחבורה נ. מדינת ישראל משרד התחבורה

פסק-דין בתיק ע"פ 7985/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7985/12 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערערת: אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משרד התחבורה ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה ברושלים (כבוד השופט א' טננבוים), מיום 29.10.2012, בתיקי תחבורה שמספרם: תת"ח 2269-09-11; תת"ח 2270-09-11; תת"ח 2275-09-11; תת"ח 2280-09-11; תת"ח 2285-09-11; תת"ח 2291-09-11; תת"ח 2297-09-11; תת"ח 2298-09-11; תת"ח 581-06-12 ו-תת"ח 426-06-12 ובקשה לצו ביניים בשם המערערת: עו"ד אשר אקסלרד בשם המשיבה: עו"ד דותן רוסו פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים) שלא לפסול עצמו מלדון בתיקים שמספרם: תת"ח 2269-09-11; תת"ח 2270-09-11; תת"ח 2275-09-11; תת"ח 2280-09-11; תת"ח 2285-09-11; תת"ח 2291-09-11; ותת"ח 2297-09-11, אשר נדונים במאוחד. ערעורה של המערערת מתייחס אף להליכים בתת"ח 2298-09-11, תת"ח 581-06-12, ותת"ח 426-06-12, אשר נדונים אף הם בפני השופט א' טננבוים, אך בנפרד מההליכים הנזכרים. יוער, כי נראה שבמסגרת שלושת ההליכים האחרונים לא הוגשה בקשה פורמלית לפסילת המותב, אך למרות זאת בחרה המערערת להתייחס אל כלל ההליכים במאוחד בערעורה הנוכחי. 2. נגד המבקשת הוגשו כתבי אישום אשר ייחסו לה, במקורם, עבירה של אי הפעלת שירות סדיר, לפי סעיפים 39(ג)(4), 39א ו-39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1975 (להלן – חוק הפיקוח), ובהתאם לסעיפים 2 ו-7(א) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות), התשל"ד-1974 (להלן – צו הפיקוח), ותקנה 399(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – תקנות התעבורה); עבירה של הסעת נוסעים שלא בבטיחות ובנוחות, לפי סעיף 39(ג)(4), 39א ו-39ב לחוק הפיקוח, סעיף 4 לצו הפיקוח, ותקנה 416(ב) לתקנות התעבורה; וכן עבירה של נהיגת רכב במצב העלול לסכן עוברי דרך, לפי סעיף 39 לחוק הפיקוח, סעיף 4 לצו הפיקוח, ותקנה 27(א) לתקנות התעבורה. כתבי האישום הופנו גם נגד נאשמים אחרים, אשר הינם עובדיה של המערערת, ומשמשים אצלה כנהגי אוטובוס. עניינן של העבירות אשר בגינן הוגשו כתבי האישום בהפרת חובותיה של המערערת בכל הנוגע להנגשת התחבורה הציבורית לנכים. 3. ביום 29.5.2012 בוטל צו הפיקוח. בעקבות כך הגישה המערערת בקשה לביטולם של כתבי האישום שהוגשו נגדה על בסיסו. ביום 15.7.2012 התקיים דיון בבקשה, ובסיומו הוחלט לדחות את הבקשה, וכי התביעה תוכל להגיש כתבי אישום מתוקנים בהתאם למצב החוקי העדכני. בקשת המערערת לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה אף היא, ביום 27.9.2012. הכרעת דין בעניינם של שבעת התיקים הראשונים מבין אלה הנזכרים לעיל ניתנה ביום 10.10.2012, ובה הורשעה המערערת בעבירה של אי הפעלת שירות סדיר, לפי סעיף 399(א) לתקנות התעבורה. הנאשמים האחרים זוכו. 4. ביום 17.10.2012 הגישה המערערת בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בהליכים. בבקשה נטען כי התבטאויותיו של בית המשפט, וכן החלטותיו הדיוניות, מעידים על כך שדעתו הייתה "נעולה" בעניינה של המערערת, וכי היה בדעתו להרשיעה בכל מחיר. בין היתר הוזכרה בעניין זה החלטתו של בית המשפט להמשיך לנהל את ההליך הפלילי נגד המערערת, אף לאחר שבוטל צו הפיקוח. כל זאת, לפי הנטען, על רקע עמדתו העקרונית של בית המשפט, לפיה הוא מחויב לסייע לציבור הנכים הנעזרים בשירותיה של המערערת. בנוסף לכך העלתה המערערת טענה לפיה ביקש השופט א' טננבוים להיפגש באופן אישי עם מנהל מחלקת התביעות במשרד התחבורה, וכי טמון בכך פגם בהתנהלותו, אשר אף בו יש להביא לפסילתו מלדון בתיק. 5. ביום 28.10.2012, לאחר שהוגשה תגובת המשיבה, התקיים דיון בפני בית משפט השלום בבקשת הפסלות. החלטה בבקשת הפסלות ניתנה ביום 31.10.2012. בהחלטתו דחה בית המשפט את טענת המערערת, לפיה ביקש להיפגש עם התובע בתיק. בנוסף לכך ציין בית המשפט כי גם אם קיימת לו "דעה עקרונית לתיקון עולם", כדבריו, אין בכך כדי לגבש עילה לפסילתו מלדון בתיק, שכן אך טבעי הדבר שלשופט תהיה עמדה מסוימת באשר לסוגיה הנדונה בתיק. לעמדתו, דברים כלליים שאמר בדבר הצורך לסייע לציבור הנכים אינם מעידים על גיבושה של דעה קדומה בעניינה של הנאשמת, אשר יש בה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. עוד הדגיש בית המשפט בהחלטתו את העובדה שבקשת הפסלות הוגשה בשיהוי ניכר – לאחר שניתנה הכרעת הדין. 6. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורה חוזרת המערערת על הטענות שהעלתה בבקשת הפסלות. לשיטתה, כאמור, התבטאויותיו של בית המשפט והחלטותיו השונות מעידות על כך שדעתו של בית המשפט "ננעלה" בעניינה, באופן שיש בו כדי לגבש חשש ממשי למשוא פנים מצידו. המערערת מוסיפה וטוענת כי בקשת הפסלות הוגשה על ידה בשלב מאוחר משום שמשוא הפנים נלמד מהצטברותן של האמירות וההחלטות השונות של בית המשפט. 7. בתגובתה של המשיבה לערעור היא טענה כי חלק ניכר מטענותיה של המערערת נוגעות להיבטים משפטיים שונים של ההליך, ומשכך דינן להידחות על הסף, שכן אין לדון בהן במסגרת ערעור על החלטה בבקשת פסלות. עוד טוענת המשיבה כי בקשת הפסלות הוגשה תוך שיהוי ניכר – כשנה לאחר שהחלו ההליכים בתיקים הנדונים, ולאחר שניתנה הכרעת דין – וכי גם מטעם זה אין לשעות לה. בתגובה לטענת המערערת, לפיה עילת הפסלות התגבשה רק לאחר הצטברותן של התבטאויות והחלטות שונות של בית המשפט, מציינת המשיבה כי האירועים אליהם התייחסה הבקשה התקיימו חודשים רבים לפני הגשתה. כן מוסיפה המשיבה כי טענת ההצטברות אינה מתיישבת עם טענת המערערת, לפיה כבר מתחילת ההליך היה ברור כי דעתו של בית המשפט ננעלה לחובתה. לשיטת המשיבה, אין בכך אלא שהמערערת אינה מרוצה מהכרעת הדין עצמה, וכי היא מבקשת, למעשה, לערער עליה, תחת הכסות של בקשת פסלות. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי אין בהתבטאויות בית משפט קמא ובהחלטותיו כדי לבסס קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. לעמדת המשיבה, אין בעצם העובדה שבית המשפט קמא היה שותף להנחה לפיה יש להעניק שירות ראוי לציבור הנכים, אשר התבטאה בדבריו, כדי ללמד על משוא פנים מצידו. הדיון והכרעת הדין נסבו, לטענתה, אך ורק על ניתוח ענייני של השאלות המשפטיות אשר עלו במסגרת ההליך. באשר לטענה בדבר בקשתו של בית המשפט להיפגש עם תובע ממשרד התחבורה מציינת המשיבה, כי כפי שעולה מהחלטת בית המשפט בעניין בקשת הפסלות, אותו תובע לא הופיע בפני המותב בהליכים הנוכחיים, ואף הצהיר כי לא הייתה שום כוונה מצידו לפגישה או דיון במעמד צד אחד. 8. בהתאם להחלטתי מיום 7.2.3013, הגיש כב' השופט א' טננבוים את עמדתו באשר לטענה לפיה ביקש לשוחח עם תובע משרד התחבורה באופן אישי. בהתייחסותו ציין בית המשפט, בקצרה, כי לא היו דברים מעולם. לפיכך איני רואה צורך להתייחס לכך. 9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. המכשול המרכזי העומד בפני המערערת הינו השיהוי הניכר שחל בהגשת הבקשה לפסילתו של בית משפט קמא. כפי שפורט לעיל, ההליכים בתיק זה נמשכים זה זמן רב. התבטאויותיו השונות של בית המשפט, אשר לטענת המערערת מעידות על משוא פנים מצידו, נאמרו כבר לפני חודשים רבים. כך גם באשר להחלטות אשר יצאו תחת ידיו. בקשת הפסלות הוגשה רק לאחר שניתנה הכרעת דין בה הורשעה המערערת, ודי בכך כדי לדחותה, אף מבלי לבחון את טענותיה בדבר התבטאויות בית המשפט והחלטותיו לגופן. ברי, כי אין להשתמש בטענת פסלות ככלי לתקיפת החלטות בית המשפט לגוף העניין, וכל שכן את הכרעת הדין בהליך. לעניין זה לא מצאתי כי יש ממש בטענתה של המערערת, לפיה הגשת בקשת הפסלות במועד כה מאוחר נעשתה בשל העובדה שרק במועד זה הצטברה מסה קריטית של אמירות והחלטות דיוניות, אשר יש בה כדי לגבש חשש ממשי למשוא פנים. בהקשר זה תלתה המערערת את יהבה בהחלטה שולית של בית המשפט, שלא להיענות לבקשתה לדחיית מועד הדיון, אשר ניתנה ביום 14.10.2012. לא שוכנעתי כי אכן החלטה זו היא שהיוותה את "הקש ששבר את גב הגמל", וכי רק בעטיה התגבשה עילת הפסלות לבסוף, במועד מאוחר זה. כאמור, חלק ניכר מטענותיה של המערערת הן בעלות אופי ערעורי. אלה, כמובן, יוכלו להידון בפני ערכאת הערעור, ואין מקום לדון בהן במסגרת של ערעור פסלות. 10. לפיכך, הערעור נדחה, וצו הביניים שניתן במסגרתו מבוטל. יוער, כי ההליכים בתת"ח 2298-09-11, בתת"ח 581-06-12, ובתת"ח 526-06-12 אינם נדונים, כאמור, במאוחד עם ההליכים במסגרתם הוגשה בקשת הפסלות, ומשום כך, מבחינה פורמלית היה על המערערת להגיש בקשה נפרדת לפסילת המותב במסגרתם, אם רצונה היה בכך. מכל מקום, משבחרה המערערת להתייחס אל הליכים אלה במאוחד, ומשערעורה נדחה, חזקה עליה שלא תעלה את שאלת הפסלות בשנית בהליכים הנפרדים. ניתן היום, י"ד באדר התשע"ג (24.2.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12079850_S05.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il