מאג'ד חבוס נ. סלאח טרביה

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 7973/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. מאג'ד חבוס 2. סלמאן חבוס 3. פרחאן חבוס נ ג ד המשיבים: 1. סלאח טרביה 2. סלימאן טרביה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בצפת מיום 7.11.2021 בת"א 12465-05-20 אשר ניתנה על ידי השופט ר' פיין; תגובה מטעם המשיבים מיום 14.12.2021 בשם המערערים: עו"ד סאלח עבדאללה בשם המשיבים: עו"ד דוד פלד פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בצפת (השופט ר' פיין) מיום 7.11.2021 בת"א 12465-05-20 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינם של המערערים. ביום 6.5.2020 הגישו המערערים תביעה בה ביקשו, בין היתר, סעד הצהרתי שלפיו הם בעלי זכות השימוש בשטח המצוי בכפר בוקעאתא שברמת הגולן. כעולה מכתב התביעה, המערערים הם אחים שבבעלותם חלקת מקרקעין הגובלת בחלקתם של המשיבים, גם הם אחים. שתי החלקות גובלות בכביש הראשי של הכפר בוקעאתא, ובעבר הפריד ביניהן קיר אבן. לפי הנטען בתביעה, בצדה הדרומי של חלקת המערערים עוברת "דרך גישה פרטית" השייכת להם, ובשלב מסוים בנו המערערים קיר בטון בתוך שטח חלקתם ובסמוך לקיר האבן. בתביעה נטען כי המשיבים סילקו את קיר האבן ו"סיפחו" לחלקתם את השטח שבין קיר האבן לקיר הבטון; הרסו חלקים מקיר הבטון; וכן החלו להחנות כלי רכב בדרך הגישה הפרטית של המערערים. המשיבים טענו בתגובה, בין היתר, כי קיר הבטון פוגע ביכולתם לגשת לחלקה שלהם, וכי דרך הגישה שאליה התייחסו המערערים איננה קרקע פרטית אלא דרך סטטוטורית ציבורית. בד בבד עם הגשת התביעה הגישו המערערים בקשה למתן סעד זמני, וביום 2.6.2020 קיבל המותב את בקשת המערערים באופן חלקי ואסר על המשיבים לפגוע בקיר הבטון עד להכרעה בתביעה. בהליך התקיים קדם משפט ביום 28.12.2020 ולאחריו הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית ומוצגים. ביום 7.11.2021 התקיים דיון הוכחות בפני המותב, אשר נפתח בשיח בלתי-פורמלי שבסופו ציין בית המשפט לפרוטוקול: "הוסבר לב"כ [המערערים] במסגרת הדיון הבלתי פורמלי שלאחר שביהמ"ש עיין ארוכות בתצהירים שהוגשו, בחוות הדעת ובנספחים כי עמדת ביהמ"ש היא שאין כל צורך בשמיעת העדים הנוגעים לטענה לבעלותם של מי [מהמערערים] בשטח בו עוברת הדרך נשוא המחלוקת, הואיל ודרך זו כלולה בתכנית מס' ג/6121 ומסומנת ככביש 51 או דרך מס' 51. בהתאם למסמכים שקיימים בתיק ייעוד הדרך הינו להולכי רגל [...]. כזכור טענת [המערערים] הינה כי מדובר בדרך פרטית שלהם ובבעלותם וכי רק להם יש זכות לעשות שימוש באותה דרך. הבהרתי לב"כ [המערערים] עמדת ביהמ"ש כי טענה זו היא טענה המועלת כנגד תכנית בתוקף, כאשר כידוע תכנית בתוקף הינה במעמד של חוק והדבר אף קיבל ביטוי במסגרת ההלכה הפסוקה. בנסיבות אלה, המלצתי לב"כ [המערערים] לחסוך בהוצאות [המערערים] ולחסוך בזמן שיפוטי ובמשאבי שיפוט אחרים שכן לטעמי אין כל טעם לשמיעת שמונת העדים והמומחים אשר בכוונת [המערערים] להעיד מטעמם [...] בנסיבות אלה, סבור ביהמ"ש כי אין לאדם כלשהו גם אם הוא טוען שהדרך עוברת בקרקע שבבעלותו - זכות שימוש עדיפה על זכותו של אחר. וזו כזכור מטרת התביעה כאן - להוכיח כי [למערערים] זכות טובה יותר משל [המשיבים] לעשות שימוש בתוואי הדרך עד כדי מניעת [המשיבים] מלעשות בה שימוש בכלל [...] [המערערים] טוענים שמדובר בדרך גישה פרטית, כאשר מדובר בדרך סטטוטורית מכוח תכנית בתוקף, ומכאן מסקנתי בדבר חוסר תוחלת התביעה כאן." בתגובה טען בא-כוח המערערים כי הוא עומד על שמיעת העדים מטעמם, וביקש שיירשם בפרוטוקול כי המותב אמר לו "שבתיק הזה הוא לא דן ושהוא לא רוצה לשמוע עדים בתיק הזה, ושהוא הולך לחייב את [המערערים] הוצאות של עשרות אלפי שקלים וזאת לפני שנשמע אף עד ולפני שהגיע לכאן כל מומחה מצד מי משני בעלי הדין או כל צד ג'". לפיכך טען בא-כוח המערערים כי מתקיים בענייננו חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את העברת ההליך למותב אחר. בא-כוח המשיבים, מצדו, התנגד לבקשת הפסילה. המותב דחה את הבקשה לפסילתו במעמד הדיון, בהדגישו "לטעמי דעתי לא ננעלה". בהחלטתו הסביר המותב כי שיקף לבא-כוח המערערים את המצב המשפטי בנוגע לשטח שבמחלוקת, והוסיף "לטעמי מצב משפטי זה לא עתיד להשתנות [...] סבורני כי לאור העובדה כי מדובר בדרך סטטוטורית כאמור, הרי שדין טענה 'לדרך בבעלות פרטית' להידחות". עוד הסביר המותב כי במהלך השיח הבלתי-פורמלי הוא הבהיר את עמדתו לפיה "אין כל טעם בשמיעת עדים בנוגע לטענות היסטוריות לבעלות [המערערים] בקרקע, מה עוד שבית המשפט כאן איננו מוסמך להצהיר כי מדובר בקרקע שהנה בבעלות [המערערים]". המותב הוסיף כי גם אם יוכיחו המערערים שעסקינן בשטח פרטי שבבעלותם – "[...] הרי שנוכח העובדה כי [המערערים] לא טענו כי ברצונם לעשות בתא שטח זה שימוש וכי שטח זה נמצא מעבר לדרך ציבורית - שטח צר מאד לאורכה של הדרך - הרי דין התביעה לסעד ההצהרתי לזכות שימוש ייחודית בשטח כלוא זה, ללא כל תוחלת מעשית, להידחות מחמת חוסר תום לב, מניעות ושיהוי לרבות לעניין השבת מצב הקיר לקדמותו." המותב הוסיף וציין כי במהלך הדיון הבלתי-פורמלי, הוא הבהיר לבא-כוח המערערים שבנסיבות העניין ועל רקע ריבוי העדים והמומחים שהביאו הצדדים, הוצאות המשפט צפויות לעמוד על עשרות אלפי שקלים. לפיכך, הוסבר, המליץ המותב לבא-כוח המערערים לשקול אם להמשיך בבירור התביעה. עוד ציין המותב בהחלטתו: "ב"כ [המערערים] טוען כי דעתי ננעלה טרם שמעתי ולו עד אחד. כפי שמפורט למעלה, העובדות בתביעה, יהיו אשר יהיו - אינן יכולות לגבור על הוראות התוכנית החלה על המקרקעין, לפיה מדובר במקרקעין בייעוד של 'דרך סטטוטורית'. על כן המלצתי לב"כ [המערערים], במסגרת הדיון הבלתי פורמאלי – לשקול לעתור בתביעת פיצויים בגין הפקעה של קרקע פרטית – גם אם טרם נעשתה ההפקעה בפועל. [...] לעניות דעתי, זה הוא אחד מן התיקים בהם שמיעת עדים והסקת מסקנות על סמך עדותם, לרבות אלה של עדים מומחים - לא תשנה המצב המשפטי בתיק". לבסוף הדגיש המותב כי הוא "לא מנ[ע] מב"כ [המערערים] להעיד את עדיו וזכותם של [המערערים] לברר התביעה בדרך המלך, כראות עיניהם". מכאן הערעור שלפניי. המערערים טוענים כי התבטאויותיו של המותב במהלך הדיון הבלתי-פורמלי, כפי שתוארו על ידי המותב עצמו בפרוטוקול הדיון, מעידות כי דעתו "ננעלה" באשר לתוצאת תביעתם – וכן כי במהלך הדיון הבלתי-פורמלי אמר המותב דברים נוספים שאף מהם ניתן ללמוד על חשש ממשי למשוא פנים. עוד טוענים המערערים כי האמור בהחלטה נושא הערעור דנן מהווה אף הוא תימוכין לעילת הפסלות. המשיבים, מצדם, סבורים כי דין הערעור להידחות. לטענתם, השאלה אם מדובר בדרך סטטוטורית איננה מצדיקה בירור והכרעה במסגרת דיון הוכחות, שכן עסקינן ב"מצב משפטי חד משמעי בו אין לבית המשפט מרחב שיקול דעת". עוד טוענים המשיבים כי המערערים מבקשים סעד שכלל איננו מצוי בסמכותו העניינית של בית משפט השלום – שכן לצורך הכרזה על השטח שבמחלוקת כשטח פרטי, יש להגיש עתירה מנהלית לביטול תכנית המתאר שחלה באזור. לפיכך סבורים המשיבים כי אין כל פגם בעובדה שבית המשפט קמא שיקף למערערים את המצב המשפטי הרלוונטי, ומכל מקום, לטענתם המותב נהג לאורך ניהול ההליך "בכבוד, בנימוס ובאופן זהה ושוויוני כלפי הצדדים". לאחר שעיינתי בערעור ובתשובה לו, באתי לידי מסקנה כי דין הערעור להתקבל. בעבר נפסק לא אחת כי המותב היושב לדין רשאי להביע עמדה בנוגע לשאלות שבמחלוקת, לשקף לצדדים את הסיכונים והסיכויים שניצבים בפניהם, ולהציע הצעות בהתאם – וזאת במיוחד לאחר שעיין בראיות מטעם הצדדים (ראו, למשל: ע"א 4202/21 בוקשפן נ' וייספיש, פסקה 8 (20.6.2021); ע"א 8162/21 מאפיית האחים יחזקאל בע"מ נ' אלוף השניצל בע"מ, פסקה 10 (5.12.2021)). משכך, עילת פסלות תקום רק באותם מקרים חריגים שבהם התבטאויותיו של המותב הן מובהקות ונחרצות עד כדי הקמת חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 3814/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (27.7.2020)). למרבה הצער, ענייננו נמנה עם המקרים החריגים הללו. במהלך הדיון מיום 7.11.2021 הבהיר המותב, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי גיבש עמדה ביחס לסוגיה המהווה כדבריו את "מטרת התביעה כאן". עוד ציין המותב כי עמדתו זו הובילה אותו למסקנה, כבר בשלב מקדמי זה, "בדבר חוסר תוחלת התביעה כאן" ובדבר חוסר התוחלת שבשמיעת עדים בנוגע לשאלת הבעלות בדרך נושא המחלוקת. בדחותו את בקשת הפסלות חזר המותב על עמדתו זו, ואף הוסיף וציין כי "דין התביעה לסעד ההצהרתי לזכות שימוש ייחודית בשטח כלוא זה, ללא כל תוחלת מעשית, להידחות מחמת חוסר תום לב, מניעות ושיהוי לרבות לעניין השבת מצב הקיר לקדמותו". מבלי להביע עמדה לגופן של טענות הצדדים באשר לזכויות בקרקע או באשר לסמכותו העניינית של בית המשפט קמא, אני סבורה כי התבטאויותיו הנחרצות של המותב במקרה דנן חורגות מן הזהירות והמתינות אשר נדרשות משופט, בייחוד בשלב הדיוני שבו מצוי ההליך דנן. לפיכך, אין מנוס מהעברת הדיון למותב אחר, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. אשר על כן, הערעור מתקבל וההליך יועבר לדיון בפני מותב אחר. המשיבים יישאו בהוצאות המערערים בערעור בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ח' בשבט התשפ"ב (‏10.1.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 21079730_V04.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1