ח'ולוד פאח'ורי נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 797/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 797/10 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. ח'ולוד פאח'ורי 2. רג'אאי פאח'ורי 3. ניהאד פאח'ורי, קטינה, ע"י ח'ולוד ורג'אאי 4. נאג'י פאח'ורי, קטין, ע"י ח'ולוד ורג'אאי 5. עכרמה פאח'ורי, קטינה, ע"י ח'ולוד ורג'אאי 6. אבראהים פאח'ורי, קטין, ע"י ח'ולוד ורג'אאי 7. יאמן פאח'ורי, קטינה, ע"י ח'ולוד ורג'אאי נ ג ד המשיב: שר הפנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: בעצמם בשם המשיב: עו"ד רועי-אביחי שויקה פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: עניינה של העתירה בבקשת העותר 2 (להלן: העותר), תושב האזור הנשוי לאזרחית ישראלית, לקבל אזרחות ישראלית במסגרת הליך של איחוד משפחות. כן נתבקש צו ביניים שמכוחו יוענק לעותר היתר קבע לשהייה בישראל. 1. הרקע לעתירה הוא כדלקמן: העותרת 1 הינה אזרחית ישראלית, העותר הוא בעלה, והעותרים 3-7 הם חמשת ילדיהם של בני הזוג. המשפחה מתגוררת בנצרת. מהמסמכים המצורפים לעתירה עולה כי בחודש יולי 2009 החליט שר הפנים לקבל את המלצת הוועדה המקצועית הפועלת מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה או החוק), ולדחות את בקשתו של העותר לקבלת אזרחות, תושבות קבע או תושבות ארעית בישראל מטעמים הומניטאריים. במסמך מיום 26.7.09 מאת הוועדה המקצועית הוסברו הטעמים לדחיית הבקשה: בכל הנוגע לבקשה למתן אזרחות או תושבות קבע צוין, כי על-פי סעיף 3א1 לחוק לשר ולוועדה אין סמכות לדון בבקשות לקבלת אזרחות או תושבות קבע, ועל כן הבקשה לענין זה נדחתה מחמת העדר סמכות; אשר לבקשה לקבלת רישיון לישיבת ארעי צוין, כי גם בענין זה החליט השר לקבל את המלצת הוועדה ולדחות את הבקשה. בהקשר זה הוסבר, כי להתרשמותו של השר, הבקשה לקבלת מעמד של תושב ארעי אינה מעלה טעם הומניטארי מיוחד, שכן טעמים של קשיים בפרנסה וחוסר יכולת לגשת למכרזים ממשלתיים אינם מהווים טעם הומניטארי מיוחד, כנדרש. העותרים אינם מתייחסים בעתירתם להחלטה האמורה, ומסתפקים בטענה כי מאחר ופנייתם למשרד הפנים בבקשה לאיחוד משפחות הוגשה לפני שנת 2002, הרי שבהתאם לחוק, העותר זכאי לקבל אזרחות ישראלית. יצוין, כי כיום שוהה העותר בישראל מכוח היתרי מת"ק המוארכים מעת לעת, וההיתר הנוכחי לשהייתו בישראל עומד בתוקפו עד ליום 9.9.10. 2. המשיב בתגובתו לעתירה טוען כי דין העתירה להידחות על הסף. לדבריו, העותר הגיש לבית משפט זה מספר עתירות בעבר, בהן עתר לסעד דומה. עתירותיו אלה נדחו, בין היתר לאור הוראות חוק הוראת השעה. לטענת המשיב, ככל שעניינה של העתירה בטענה לפיה יש להחיל בעניינו של העותר את הוראת המעבר הקבועה בסעיף 4 לחוק הוראת השעה, דין העתירה להידחות בשל קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים. ככל שהעתירה מכוונת לענין פניית העותר לוועדה המקצועית הפועלת מכוח סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה לקבלת אזרחות ישראלית או תושבות קבועה או ארעית, מציין המשיב כי הבקשה נדונה על-ידי הוועדה המקצועית, וכי זו המליצה לשר לדחות את בקשת העותר. השר אימץ החלטה זו, ובהתאם, נדחתה הבקשה עוד לפני מספר חודשים. לענין זה מבקש המשיב לציין כי אין בסמכות הוועדה להמליץ, ולשר בעקבותיה להחליט, בבקשות לקבלת אזרחות או תושבות קבע. אף הבקשה למתן מעמד ארעי נדחתה, מן הטעם שלא נמצא בה טעם הומניטארי מיוחד. לטענת המשיב, העתירה שלפנינו אינה מזכירה, וממילא אינה תוקפת, את החלטת שר הפנים. עם זאת, לשיטתו של המשיב, גם לגופם של הדברים דין העתירה להידחות אף לענין זה. 3. לאחר שעיינו בעתירה ובמסמכים שצורפו אליה וכן בתגובתו של המשיב לעתירה, הגענו לכלל מסקנה כי אין מנוס מדחייתה של העתירה. סעיף 2 לחוק הוראת השעה מורה כי בתקופת תוקפו של חוק זה, ועל אף האמור בכל דין ולרבות בסעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, לא יעניק שר הפנים לתושב האזור אזרחות לפי חוק האזרחות או רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, ומפקד האזור לא יעניק היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור. כלל זה כפוף לחריגים שונים המנויים בחוק הוראת השעה, ואולם ככלל, מלבד החריג הקבוע לענין זה בסעיף 3ג לחוק – אשר אינו רלוונטי לענייננו – מוגבלים חריגים אלה למתן היתר שהייה בישראל או רישיון ישיבה בישראל, ואינם כוללים סעד של מתן אזרחות. כך למשל, קובע סעיף 3א1(א) לחוק הוראת השעה כי על אף הוראת סעיף 2 לחוק, רשאי שר הפנים, מטעמים הומניטאריים מיוחדים ובהמלצת ועדה מקצועית שמינה לענין זה, ליתן רישיון לישיבת ארעי בישראל לתושב אזור או לאזרח או תושב של מדינה המנויה בתוספת לחוק אשר בן משפחתו שוהה כדין בישראל, וכן רשאי השר לאשר בקשה למתן היתר לשהייה בישראל בידי מפקד האזור לתושב אזור שבן משפחתו שוהה כדין בישראל. ואולם, כפי שצוין בהודעה שנמסרה לעותרים מטעם הוועדה המקצועית, בהתאם לאמור בסעיף זה אין בסמכותה של הוועדה המקצועית להמליץ, ובסמכותו של שר הפנים להחליט, בדבר הענקת אזרחות ישראלית למבקש, או אף בדבר מתן רישיון לתושבות קבע. יצוין, כי אף סעיף 4(1) לחוק זה, שעניינו במי שהיה בידו רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל ערב תחילתו של החוק, מוגבל להארכת תוקפם של רישיון הישיבה או היתר השהייה הקודמים, ואינו מאפשר שדרוג המעמד לכדי מתן אזרחות ישראלית; בדומה, מורה סעיף 4(2) לחוק כי ניתן להעניק היתר לשהייה זמנית בישראל למי שהגיש בקשה להתאזרחות או לרישיון לישיבה בישראל עובר ליום 12.5.2002 ואשר ביום תחילתו של החוק טרם ניתנה החלטה בעניינו, אך זאת, "ובלבד שלא תוענק לתושב כאמור, לפי הוראות פסקה זו, אזרחות לפי חוק האזרחות ולא יינתן לו רישיון לישיבת ארעי או לישיבת קבע, לפי חוק הכניסה לישראל" (ההדגשה אינה במקור). 4. בענייננו, סוגיית מעמדו של העותר בישראל, על היבטיה השונים, נדונה בעבר במסגרת מספר עתירות קודמות שהוגשו על-ידי העותרים (וראו: בג"צ 2028/06 פאח'ורי נ' המינהל האזרחי, איו"ש (לא פורסם, 12.2.2007); בג"צ 3981/06 פאח'ורי נ' שר הפנים, משרד הפנים (לא פורסם, 16.9.2007); בג"צ 4390/07 פאח'ורי נ' שר הפנים (לא פורסם, 18.12.2007); בג"צ 610/09 פאח'ורי נ' שר הפנים (לא פורסם, 3.6.2009)). בעתירות אלה הובהר לעותרים כי על-פי המצב הנורמטיבי החל היום במדינת ישראל, ובהתאם לאמור בהוראות חוק הוראת השעה, שר הפנים מוסמך להאריך תוקפו של רישיון ישיבה בישראל או היתר שהייה בישראל שהיו בידי העותר ערב תחילתו של החוק, אך אין בידו שיקול-דעת לשדרג את מעמדו מעבר לכך. כן הובהר לעותרים, כי בהיעדר שינוי נסיבות או טעם מהותי המצדיק דיון מחודש בענין, אין הצדקה להגשת עתירה חוזרת בעילה הזהה לעתירות שכבר הוגשו והוכרעו. 5. בעתירה הנוכחית, אין העותרים מציינים את דבר הגשתן של העתירות הקודמות, כמו גם את ההכרעות שנתקבלו בהן, וממילא, הם גם אינם מצביעים על שינוי נסיבות כלשהו שאירע מאז המצדיק דיון נוסף בעניינם. הם צירפו, אמנם, את ההודעה שקיבלו מהוועדה המקצועית בדבר ההחלטה לדחות את בקשתם, אך זאת מבלי שהם מצביעים, או אף מנסים להצביע, על עילה כלשהי לתקיפת ההחלטה. בין כך ובין כך, בנסיבות כפי שתוארו לא ניתן להעניק סעד כלשהו לעותרים. כפי שהוסבר, בכל הנוגע לבקשה למתן אזרחות או תושבות קבע, מלכתחילה לא היתה בידי השר האפשרות להיעתר לבקשה זו, שכן היא חורגת מגדר סמכותו לפי סעיף 3א1 לחוק. בנוסף לכך, אף מכוח סעיף 4 לחוק לא ניתן, כאמור, לשדרג את מעמדו של העותר בדרך של מתן אזרחות או רישיון לתושבות קבע, כפי שנתבקש בעתירה. בכל הנוגע לבקשת העותרים להעניק לעותר תושבות ארעית בישראל מטעמים הומניטאריים, הרי שהשר פעל בהתאם לסמכות המוקנית לו בחוק, בחן את הבקשה והחליט לאמץ את המלצת הוועדה המקצועית ולדחותה. משלא הובאה בפנינו תשתית עובדתית או משפטית כלשהי המצביעה על פגם כלשהו שנפל בהחלטה זו או על עילה אחרת להתערב בה, אין מנוס מלקבוע כי עם כל הבנתנו למצוקתם של העותרים, דין העתירה להידחות אף בהיבט זה (ראו והשוו לדוגמה: בג"צ 3057/09 מוחתסב נ' שר הפנים (לא פורסם, 3.11.2009); בג"צ 6953/08 פחימה נ' שר הפנים (לא פורסם, 23.12.2008)). 6. לצד זאת ראוי להזכיר, כי העותר שוהה כיום בישראל כדין, מכוח היתר מת"ק המתחדש מעת לעת, כאשר תוקפו של ההיתר הנוכחי הינו עד ליום 9.9.10. כפי שהובהר בהודעת הוועדה המקצועית לעותרים, היתר שהייה זה יישאר בתוקפו; אשר לעתיד, לאחר פקיעת תוקפו עם חלוף התקופה, זאת נותיר כשאלה פתוחה נכון לעת זו. 7. העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז בניסן התש"ע (‏11.04.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10007970_R03.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il