סבן יעקב בע"מ נ. ועדה מקומית לתכנון ובניה קרית אונו

פסק-דין בתיק ע"פ 7968/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7968/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. סבן יעקב בע"מ 2. יעקב סבן 3. הרצל סבן נ ג ד המשיבה: ועדה מקומית לתכנון ובניה קרית-אונו ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 28.9.2006 בע"פ 70081/06, שניתן על ידי כבוד השופט ר' בן יוסף תאריך הישיבה: ג' בטבת התשס"ז (24.12.2006) בשם המערערים: עו"ד אורנה סבן-ארועטי בשם המשיבה: עו"ד מיטל שינדל פסק-דין לפני ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ר' בן-יוסף) מיום 28.9.06 שלא לפסול עצמו מלדון בע"פ 70081/06. 1. ביום 10.11.04 גזר בית משפט השלום בתל-אביב (השופט י' יצחק) את עונשם של המערערים, לאחר שאלה הורשעו על פי הודאתם בעבירות של ביצוע עבודות בניה ושימוש במקרקעין ללא היתר. במסגרת גזר הדין הורה בית המשפט על הפסקת השימוש בנכסים ועל צו הריסה, אשר ביצועו נדחה בשנה, ליום 10.11.05. המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ערעור על גזר הדין, וכן ערעור על החלטתו של השופט יצחק מיום 28.11.05 שלא ליתן הארכת מועד לביצוע צו ההריסה, בטענה שמשהוגש ערעור על פסק הדין, נתפס הנושא כולו לסמכותו של בית המשפט שלערעור. כמו כן הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית משפט השלום עד להחלטה סופית בערעור. השופט בן-יוסף, אשר דן בבקשה לעיכוב ביצוע, דחה ביום 27.6.06 את הבקשה לגבי אחת משלוש החלקות הנדונות, וקיבלהּ ביחס לשתי החלקות הנוספות, וזאת מאחר שהדיון בערעור צפוי היה להיות קרוב. ערעור שהוגש לבית משפט זה על ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע התקבל, כך שניתן עיכוב ביצוע לצו ההריסה לגבי כל שלוש החלקות. משהסתבר למערערים כי השופט בן-יוסף נקבע לדון גם בערעור על גזר הדין, הגישו בקשה לפסילתו, בטענה שיש בהחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, במסגרתה גיבש השופט את דעתו באשר לסיכויי הערעור, כדי להשפיע על החלטתו בהליך העיקרי. ביום 28.9.06 דחה השופט את בקשת הפסלות. השופט הבהיר כי אמירות שונות שייחסו לו המערערים, ככל שנאמרו, נגעו רק לבקשה לעיכוב ביצוע, וכי לא גיבש דעתו לעניין הערעור גופו. השופט הוסיף כי לגישתו, אף החלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע אינה מתיישבת עם קיומו של חשש למשוא פנים. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני. 2. בערעור שלפני טוענים המערערים כי בעובדה שהשופט קמא הכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, יש כדי להשפיע על החלטתו בהליך העיקרי. המערערים מסבירים כי בהכרעתו בשאלת עיכוב הביצוע, חייב היה השופט לבחון את סיכויי הערעור, ומשכך אין הוא יכול עוד לדון בערעור עצמו. המערערים גורסים כי העובדה שהשופט נתן עיכוב ביצוע רק לגבי חלק מהחלקות, ואף זאת רק משום שסבר שהדיון בערעור יהיה קרוב, מצביעה על כך שהשופט סבר שאין כל סיכוי לערעור. לשיטתם, מהכרעתו של השופט בבקשה לעיכוב ביצוע נגזרת באופן בלתי נמנע גם הכרעתו בערעור עצמו, שכן השניים מבוססים על אותן טענות ואותן ראיות. כן טוענים המערערים כי לאורך הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע, התבטא השופט בביטויים שונים, אשר רק חלקם קיבלו ביטוי בפרוטוקול, ואשר מהם עולה כי השופט כבר גיבש עמדה ברורה לפיה המערערים עברו על החוק, דין המבנים להיהרס, ואין לערעור סיכוי. מנגד טוענת באת-כוח המדינה כי העובדה ששופט דן בבקשה לעיכוב ביצוע אינה פוסלת אותו מלדון בתיק העיקרי, ובודאי כך מקום שהשופט קיבל את הבקשה לגבי שתיים מבין שלוש החלקות. כן טוענת באת-כוח המדינה כי התבטאויותיו של השופט בדיון היו מתונות, וכי הן אינן מקימות עילת פסילה. באת-כוח המדינה גורסת כי מטרתה היחידה של בקשת הפסילה הינה לעכב את הליכי הערעור, נוכח קיומם של צווי עיכוב ביצוע עד למתן הכרעה בערעור. 3. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. בפסיקה נקבע כבר פעמים רבות כי אין בעובדה ששופט דן בהליך קודם הנוגע לאותה פרשה, כדי להוות, כשלעצמה, עילת פסילה, אלא יש לבחון בכל מקרה לגופו אם נוצר חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"פ 6545/02 גמליאל נ' ראש עיריית הרצליה (לא פורסם); 99/03 מקט ספורט (בית ג'אן) (1994) נ' כהן (לא פורסם); 5107/03 יוסף עדאס ובניו חברה לבניין ופיתוח (1992) בע"מ נ' דורנט (1191) ישראל בע"מ (לא פורסם); 6980/05 מילצקי נ' יו"ר הועדה המרחבית לתכנון ובניה לודים (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו) 265-269). קיומו של חשש ממשי למשוא פנים הנובע מהכרעתו של שופט בהליך מקדמי עלול להתעורר, למשל, מקום בו ההכרעה הראשונה היתה מקיפה ומעמיקה, ונקבעו במסגרתה קביעות נחרצות, הנוגעות לדיון בהליך העיקרי (ראו: רע"א 160/89 קוטו שירותי מזון בע"מ נ' משכנות ים בהרצליה בע"מ (לא פורסם); ע"א 889/95 ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 854, 861). בעניינו גורסים המערערים כי התבטאויותיו וקביעותיו של השופט במסגרת החלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע מעידות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. אין בידי לקבל טענה זו. מרבית ההתבטאויות אשר ייחסו המערערים לשופט, ככל שאלה נאמרו, מתייחסות לעצם ביצוע העבירה, ולא לגזר הדין. נוכח העובדה שהמערערים הודו בביצוע העבירות, הרי שאין באמירות אלה, אף אם ראוי היה שלא יאמרו, כדי להעיד על כך שדעתו של השופט ננעלה, או כי הוא גיבש עמדתו בכל הנוגע לערעור על גזר הדין. גם התבטאותו של השופט בדבר ניסיונם של המערערים להאריך את המועד להריסה ולמניעת שימוש "עד יבוא המשיח", נוגעת להתמשכות ההליכים, ואין בה כדי להעיד על עמדתו של השופט לגופו של עניין. החלטתו של השופט מתמקדת בסוגיית עיכוב הביצוע, ואין בה קביעות נחרצות לגבי הערעור לגופו. אמנם, במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע נדרש השופט לשאלת סיכויי הערעור, ונראה כי סבר שסיכויים אלה אינם גבוהים. עם זאת, השופט הוסיף בהקשר זה כי שמע מפי בא-כוח המדינה נימה שונה באשר לחלקות השונות, ובהתאם אף קיבל את הבקשה לעיכוב ביצוע ביחס לשתיים מתוך שלוש החלקות, אף אם הנימוק העיקרי לכך היה קרבתו של מועד הערעור. יתרה מזאת, השיקולים הנשקלים במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע שונים מהשיקולים הנשקלים בערעור עצמו, והקביעות הנקבעות בו הן לכאוריות בלבד, כך שאין כל הכרח כי קביעות אלה יוותרו על כנן גם בהכרעה בערעור עצמו. חזקה על שופט מקצועי, אף אם נתן הכרעה קודמת באותו עניין במסגרת הליך מקדמי, כי יבחן את המקרה שלפניו באופן ראוי וללא משוא פנים. נוכח כל האמור לעיל דין הערעור להידחות. ניתן היום, י"ז בטבת התשס"ז (7.1.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06079680_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il