מדינת ישראל נ. אריק שכטר

פסק-דין בתיק ע"פ 7961/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7961/07 ע"פ 8654/07 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן המערערת בע"פ 7961/07 והמשיבה בע"פ 8654/07: מדינת ישראל נ ג ד המשיב בע"פ 7961/07 והמערער בע"פ 8654/07: אריק שכטר ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.9.07 בת"פ 6013/07 שניתן על ידי כבוד השופט א' שיף תאריך הישיבה: ט"ו באדר א' תשס"ח (21.2.08) בשם המערערת בע"פ 7961/07 והמשיבה בע"פ 8654/07: עו"ד א' תגר בשם המשיב בע"פ 7961/07 והמערער בע"פ 8654/07: עו"ד ג' שפירא בשם שירות המבחן: גב' א' פרויד פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. המערער בע"פ 8654/07, הוא המשיב בע"פ 7961/07, אריק שכטר (להלן: שכטר) הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' שיף), על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של כניסה למקום מגורים בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 406 ו- 408 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק) ובצירוף סעיף 29 לחוק; שוד בחבורה, לפי סעיף 402(ב) לחוק בתוספת סעיף 29 לחוק; חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(1) ו- 329(א)(6) לחוק, בתוספת סעיף 29 לחוק; החזקת סם מסוכן, לפי סעיפים 7(א) ו- 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973 (להלן: הפקודה); שימוש בסם מסוכן, לפי סעיפים 7(א) ו- 7(ג) סיפא לפקודה. בגין הרשעתו גזר לו בית המשפט המחוזי עונש של 13 שנות מאסר, מתוכן 11 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו עבירת אלימות שהיא פשע או כל עבירה אחרת של שליחת יד ברכוש הזולת, כאשר תקופת המאסר תימנה החל מיום מעצרו של שכטר, 13.3.07; פיצוי למתלוננת בסך של 20,000 ₪; חצי שנת מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה לפי הפקודה. העובדות בהן הודה שכטר, ובהן גם הורשע, הן כדלקמן: במועד כלשהו עובר ליום 18.1.07 נפגשו שני הנאשמים האחרים בכתב האישום, לירן הוברט (להלן: הוברט), שהינו שותפו לדירה של שכטר, וסטפן בוריסביצ'ו (להלן: בוריסביצ'ו). בוריסביצ'ו סיפר להוברט כי בדירת המתלוננת יש כסף, והוברט סיפר על כך לשכטר. בהמשך נפגשו השלושה ובוריסביצ'ו סיפר להם שבידיו מידע על כך שבדירה, בה מתגוררת בגפה קשישה, מצוי כסף. בפגישה נוספת אמר להם בוריסביצ'ו כי הם "יורידו" למתלוננת את החשמל, וכשזו תצא החוצה הם ידחפו אותה פנימה אל הדירה ויקשרו אותה עם אזיקונים או עם נייר דבק. ביום 18.1.07 הגיעו השלושה לבית המתלוננת וגרמו להפסקת חשמל על ידי הורדת מפסק החשמל. המתלוננת, שכן ואדם נוסף יצאו מדירותיהם והרימו את מפסק החשמל. כעבור זמן מה הורידו שוב השלושה את המפסק וכשיצאה המתלוננת מדירתה, הם התנפלו עליה ודחפו אותה אל הדירה. הם הובילו אותה אל המקלחת, שם כבלו את ידיה ורגליה. בוריסביצ'ו חסם את פיה בנייר דבק ולאחר שהשיבה להם כי אין לה כסף, כיבה בוריסביצ'ו סיגריות על גבה, שאת חלקן מסר לו שכטר. בוריסביצ'ו גם הכה את המתלוננת. השלושה חיפשו כסף בדירה ומשמצאו סכום קטן בלבד, אמר לה בוריסביצ'ו כי הוא השטן וכי הוא יהרוג אותה אם לא תיתן לו את הכסף. הוא איים על המתלוננת כי ישפוך עליה אקונומיקה אם לא תדבר והיא הציעה להם לקחת את רכבה מאחר שאין ברשותה כסף. בוריסביצ'ו שפך על המתלוננת מיכל אקונומיקה על כל גופה וזו בכתה וחזרה ואמרה שאין ברשותה כסף. בהמשך שפכו השלושה על המתלוננת מים קרים. עוד הודה שכטר בכך שבמהלך האירוע איימו השלושה על המתלוננת בסכין יפנית ואמרו לה כי אם לא תדבר יהרגו אותה. לאחר שביקשו את כרטיס האשראי שלה ונענו כי אין לה כרטיס אשראי, המשיכו להכותה. האירועים האמורים נמשכו כשלוש שעות, ובסופם עזבו השלושה את דירת המתלוננת, לאחר שגנבו ממנה תכשיטים. כתוצאה מהמעשים המתוארים נגרמו למתלוננת חבלות רבות בפניה, בחזה, בבטנה ובידיה. אפה נשבר ותפקודי הנשימה שלה נפגעו כתוצאה משאיפת אדי הכלור. בעקבות האירוע אושפזה המתלוננת בבית חולים משך למעלה מחודש. בתקופת האשפוז החמירו תפקודי הנשימה שלה והיא אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ, כשהיא מונשמת. גם לאחר שחרורה מאשפוז נזקקה המתלוננת לשיקום. שכטר הורשע גם בכך שעובר למעצרו נהגו הוא והוברט לרכוש בצוותא חדא סם מסוכן מסוג חשיש והשתמשו בו באופן יומיומי, ושכטר אף השתמש בסם מסוכן מסוג LSD. עוד הורשע בכך שהוא והוברט החזיקו בדירתם כ- 100 גרם נטו סם מסוכן מסוג חשיש ובחדרו של שכטר אף הוחזקו 13 טבליות סם מסוכן מסוג LSD וכן 0.0574 גרם נטו סם מסוכן מסוג קוקאין. עתה מונחים לפנינו שני ערעורים על גזר הדין. בע"פ 8654/07 מלין שכטר על חומרת העונש שנגזר עליו, ואילו בע"פ 7961/07 מלינה המדינה על קולת העונש. 2. עובר לגזירת הדין הונח בפני בית המשפט המחוזי תסקיר שירות המבחן. שירות המבחן עמד על כך ששכטר גדל באווירת חוסר יציבות ובמציאות משפחתית קשה ומורכבת, על אף שמשפחתו מנהלת אורח חיים נורמטיבי. שירות המבחן התרשם כי שכטר לוקח אחריות מילולית על האישומים, אך מפחית מחלקו וטוען כי לא היה שותף לאלימות ישירה כלפי המתלוננת. שירות המבחן ציין כי מדבריו של שכטר עולה כי בתקופה בה בוצעו העבירות הוא היה שרוי במשבר כספי והתפתה לאפשרות להשיג כסף קל וזמין. שירות המבחן לא התרשם כי קיימת אצל שכטר עדות להתמכרות לסמים והעריך כי השימוש היווה עבורו אמצעי ודרך להתמודדות עם מכאובי חייו. כן העריך שירות המבחן, כי חרף ניסיונו של שכטר לבטא מעט יחס למתלוננת, קיים אצלו "קושי משמעותי באמפטיה ותפיסת מוסר בעייתית". היותו שותף לאירועים שהתפתחו לאלימות כה קשה, מעידה על פי שירות המבחן על דחפיו התוקפניים של שכטר ועל הקושי להבחין בין המעשה החומרי לפגיעה בקרבן. לנוכח המכלול האמור סבר שירות המבחן כי יש מקום לענישה של מאסר בפועל, שיהא בה ה כדי לתרום למניעת מעשים דומים בעתיד, לצד תהליך שיקומי בין כתלי הכלא. 3. בית המשפט המחוזי גזר את דינו של שכטר לאחר ששמע את המתלוננת, ניצולת שואה ילידת 1939, שסיפרה כי תוצאות האירוע נותנות בה אותותיהן עד היום. היא מתקשה לתפקד ובעקבות האירוע אינה שומעת באוזן שמאל וסובלת מכאבי ראש. היא עודנה מקבלת טיפולים אינטנסיביים, אינה מסוגלת להשתחרר מפחדיה ונאלצה להפסיק את עבודתה. כן הוגשו לבית המשפט חוות דעת רפואיות מהן עלה כי בעקבות האירוע חלה החמרה במצבה הרפואי הפיזי והנפשי של המתלוננת. עוד הביא בית המשפט בחשבון את שתי ההרשעות הקודמות לחובתו של שכטר בעבירות של היעדרות מן השירות הצבאי, בגינן נשפט על ידי בית דין צבאי לתקופות מאסר. בית המשפט קבע כי עובדות האירוע המוסכמות על הצדדים הן מזעזעות וכי המעשים שבוצעו נגד המתלוננת הם בנוסח "התפוז המכני", "...מעין גרסה חוזרת לחרפת סדום ועמורה...". בית המשפט סבר כי גם בהתייחס למקרי האלימות הקשה המוכרים לנו, נראה כי מעשיו של שכטר חוצים את גבולות הרשע באופי המעשים, במשכם ובבחירת הקרבן. בית המשפט הזכיר את הפגיעות הקשות שנגרמו למתלוננת וסיכם כי בשל המעשים הנפשעים על שכטר לשלם מחיר כבד שיהא בו גמול ראוי למעשיו והרתעה מפני מעשים דומים בעתיד. בית המשפט ציין כי אמנם חלקו הפעיל באירוע של שכטר היה קטן יחסית לזה של חבריו, אולם מדובר בפעילות שבוצעה בצוותא חדא ויש לזקוף לחובתו גם את מעשי חבריו. עם זאת התחשב בית המשפט בכך שעל פי העובדות הוברט ובוריסביצ'ו הם שהכניסו את שכטר בסוד תכניתם לשדוד את המתלוננת והוא היה כנראה פחות מעורב בתכנון השוד ובביצועו. בית המשפט התחשב גם בגילו הצעיר של שכטר, בכך שזו לו הסתבכותו הראשונה בעבירות מעין אלה, בהודייתו, בחרטה ובצער שהביע וכן בנסיבותיו האישיות וגזר את עונשו כאמור. ערעורו של שכטר 4. בא כוחו של שכטר טוען כי עונש המאסר שהוטל על מרשו הוא חסר תקדים בחומרתו. לדבריו קיימות במקרה זה מספר נסיבות לקולא שהצטברותן מצדיקה "להקל קמעה", כלשונו, בעונשו של שכטר, והן: גילו הצעיר, בהיותו יליד 1982, עברו הנקי, הודאתו בהזדמנות הראשונה, שחסכה חיסכון ניכר בזמנו של בית המשפט מכיוון שבתיק 60 עדי תביעה, העובדה כי פותה לאירוע על ידי הנאשמים האחרים ולא יזם את האירוע, וכי למרות היותו שותף למעשים הרי שבפועל הוא לא נגע במתלוננת לרעה. לפיכך, הוא גורס, אין תימה על כך ששכטר מפחית מחלקו באירוע. הסנגור חולק על שירות המבחן וגורס כי שכטר נטל אחריות והביע חרטה כנה. עוד מוסיף הסנגור וטוען כי הקלה בעונשו של שכטר תסייע לחזק את רוחו ולעודדו במאמץ לשקם עצמו, עניין שיש לו חשיבות נוכח גילו הצעיר והיותו נעדר דפוסים עבריינים, על פי שירות המבחן. ערעור המדינה 5. המדינה סבורה כי הגם שהוטל על שכטר עונש מאסר לתקופה שאינה קצרה, עדיין אין עונשו הולם את חומרת המעשים בהם הורשע, את האכזריות הגלומה בהם, את ההתעללות הממושכת במתלוננת ואת הנזק הקשה שנגרם לה. היא מדגישה כי חומרת מעשיו של שכטר נלמדת בין היתר מכך שמדובר באלימות מתוכננת מראש, ששכטר היה שותף ישיר לה בעצם הושטת הסיגריות שכובו על גופה של המתלוננת. המדינה סבורה כי חומרת הנסיבות, הזוועה שבמעשים להם היה שכטר שותף למען בצע כסף, האכזריות הקשה שבמעשים ואדישותם של הנאשמים לשלמות גופה, לכבודה, ולרכושה של המתלוננת, כמו-גם הצלקות הפיזיות והרגשיות שהותירו מעשי הנאשמים במתלוננת, מחייבות הטלת עונש מאסר הקרוב לעונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירת השוד בחבורה או החבלה בכוונה מחמירה. זאת, על מנת להרחיק מן החברה לתקופה ממושכת מאוד עבריינים שכאלה, להבטיח הגנה מירבית על הציבור וכן למען יראו וייראו. באת כוח המדינה מטעימה כי לשיטתם לא קיבלה הברוטליות הקשה שבמעשים ביטוי הולם בגזר הדין, והעונש שהוטל עומד למעשה על כמחצית העונש הקבוע בחוק בגין שוד בצוותא, העומד על 20 שנות מאסר. עוד היא מוסיפה כי גם על רקע ריבוי מעשי האלימות, מעשה כה קשה מעין זה שבמקרה הנוכחי מחייב העברת מסר שיפוטי ברור של הוקעת המעשים בדרך של ענישה מחמירה. היא אינה מתעלמת מהודאתו של שכטר ומהחיסכון בזמן השיפוטי, אולם אינה סבורה כי יש בהודאה לקיחת אחריות והבעת חרטה, כעולה גם מתסקיר שירות המבחן. עוד נטען, כי העונש שהוטל אינו עולה בהתאמה עם מגמת ההחמרה בענישה בעבירות אלימות שנוקט בית משפט זה, וכי לא ניתן בגזר הדין ביטוי לכיעור שבתופעה של שוד קשישים. יצוין כי בדיון בפנינו ציינה נציגת שירות המבחן, גב' פרוינד, כי שכטר אינו מעוניין להשתלב במסגרת טיפולית בתחום האלימות. דיון והכרעה 6. מסכת האירועים המתוארת בכתב האישום, בה הודה והורשע שכטר, היא לטעמי מהחמורות שבאו בפני בית משפט זה. גם במציאות העגומה בה עולים מדי יום על שולחנו של בית המשפט תיקים פליליים רבים המגוללים פרשות קשות ביותר של אלימות, מתנשא מקרה זה מעל הכלל ומתבלט בחומרתו. ההתארגנות בחבורה לצורך ביצוע שוד, תוך בחירה בקרבן שהיא אישה מבוגרת המתגוררת בגפה; תכנון דרך הביצוע באופן שייאלץ את המתלוננת לצאת מביתה; האלימות הקשה וההתעללות שננקטה כלפיה משך כשלוש שעות, תוך הכאתה ללא רחם, כיבוי סיגריות על גופה, שפיכת אקונומיקה ומים קרים על גופה, חרף תחנוניה ונסיונה להציע להם את מכוניתה בכדי שיניחו לה לנפשה - כל אלה מגבשים תמונה שמזעזעת לבו של כל אדם, שמעוררת תחושות קשות של שאט נפש וסלידה מההתבהמות המוסרית, מהחייתיות שבאדם. למקרא עובדות כתב האישום לא ניתן שלא להיזכר בדבריו של מחבר ספר קהלת: "כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם--כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל; וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל. הַכֹּל הוֹלֵךְ, אֶל-מָקוֹם אֶחָד; הַכֹּל הָיָה מִן-הֶעָפָר, וְהַכֹּל שָׁב אֶל-הֶעָפָר" (קהלת, ג, יט-כ). דברים אלה, והתובנה שבהם באשר לקיום האנושי, אינם מלמדים כי במהלך חייו של אדם מותר האדם מן הבהמה אין. יכולת הבחירה החופשית, ההבחנה בין טוב לרע, היכולת לחמול, הן אך מקצת המעלות שניחן בהם האדם ומבחינות בינו לבין הבהמה. ברם, לכל אלה אין עקב וזכר בהתנהגות המתוארת בכתב האישום. המעשים להם היה שכטר שותף על פי הודאתו משקפים ברוטליות ואכזריות ללא מעצורים וללא גבולות. הם משקפים אטימות לגורלו ולסבלו של האחר. הם מתקיימים בהיעדר אנושיות. האכזריות והשפלות שבמעשים במקרה זה חריגות בחריפותן ובחומרתן. מעשים אלה אינם יכולים להיוותר ללא מענה שיפוטי ראוי. חובתו של בית המשפט היא כי כאשר מגיעים לפניו מקרים שכאלה, הם יזכו למענה שיפוטי הולם שיש בו מסר ברור, נחרץ וחד משמעי, שיש בו התוויה של נורמות ההתנהגות הראויות והצבת הגדר שמעבר לה מצויות אותן התנהגויות שאין להן מקום וקיום בחברה. 7. במלאכת גזירת העונש עורך בית המשפט איזון ושקלול בין אינטרסים שונים שצריכים למצוא את ביטויים בעונש שיושת על הנאשם שהורשע, מהם אינטרסים כלליים, ומהם אינטרסים ושיקולים שסובבים סביב דמותו ונתוניו של הנאשם המסוים העומד לדין. כך, בגזירת העונש נותן בית המשפט ביטוי למטרות השונות של הענישה. מטרות אלה, כפי שציינה השופטת דורנר באחד המקרים, חלקן הן תועלתיות, דוגמת המטרות של הרתעת היחיד והרבים, מניעה, שיקום וחינוך, ואילו חלקן האחר מטרתו הגשמת צדק "ללא שאיפות תכליתיות-מעשיות" (ע"פ 3031/98 מדינת ישראל נ' שבתאי, פ"ד נה(3) 577, 585 (1998)). בגדרם של שיקולים אלה על בית המשפט ליתן ביטוי גם לחובה להגן על הציבור מפני פגיעתו הרעה של נאשם שנמצא כי הוא מסוכן לציבור, להוקעה החברתית התנהגות מסוימת ולתפקידו של בית המשפט כמתווה נורמות התנהגות ראויות. המשקל שיינתן לכל שיקול משיקולי הענישה אינו קבוע ואחיד, אלא הוא משתנה ומושפע מנתונים שונים כנסיבותיו של הנאשם ונסיבות העבירה (ע"פ 4272/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(6) 175, 186 (2005)): "בגוזרו את דינם של עבריינים משמש בית-המשפט פה לחברה כולה ונושא הוא מסר לציבור העבריינים הפוטנציאליים. בית המשפט מאזן בין השיקולים כולם ומעניק לכל אחד מהם את המשקל ההולם אותו בנסיבות העניין. שיקולים אלה אין בהם כמובן, כדי לפטור את בית-המשפט מלדון במקרה המיוחד שלפניו ובנסיבותיו האישיות של כל עבריין" (ע"פ 4890/01 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נו(1) 594, 602 (2001)). אכן, רכיב נוסף כבד-משקל ורב-חשיבות בגזירת העונש עניינו בנסיבותיו האישיות של העבריין ובנסיבות ביצועה של העבירה. זהו הפן האינדיבידואלי של הענישה. העונש נגזר ומותאם על ידי בית המשפט למידותיו של העבריין המסוים שבפניו, ולנסיבותיו האישיות, בהתחשב במכלול שיקולי הענישה ובנסיבות העניין (ע"פ 4890/01 הנ"ל, בעמ' 602; ע"פ 7951/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 15.5.06)). 8. המתח המתקיים פעמים רבות בין מטרות הענישה והאינטרסים הכלליים שמבקשת הענישה להשיג, לעקרון הענישה האינדיבידואלית ולנסיבותיו האישיות של העבריין המורשע, משקף התלבטות המתעוררת גם בתיק זה, מהי נקודת האיזון הראויה שתאפשר את השגת מטרות הענישה והנחלת נורמות התנהגות ראויות ובה בעת תיתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולנסיבות המקרה. שאלה זו, אין לה מענה מתימטי ואין נוסחה לפתרונה. על בית המשפט לעשות שימוש בניסיון החיים ובניסיון המקצועי, בשכל הישר ובשיקול הדעת הרחב הנתון לו, כדי לגבש בכל מקרה ומקרה החלטה עונשית מאוזנת, מידתית וראויה. גם במקרה שבפנינו מתעוררת ההתלבטות האמורה. מן העבר האחד מצוי שכטר, צעיר נעדר דפוסים עברייניים, שגדל בנסיבות חיים מורכבות. מן העבר האחר, כפי שהובהר כבר, ניצבת ההכרה בכך שמעשים מעין אלה בהם הורשע שכטר חייבים לזכות במענה שיפוטי שישגר מסר ברור של חוסר נכונות להשלים, למחול או להבליג על תופעות שכאלה. הענישה במקרים מעין זה ראוי לה שתשקף הגנה על כבודם, גופם וקניינם של קשישים, תבטא את הצורך בהקניית ביטחון אישי גם למי שבערוב ימיהם אינם נהנים עוד מחוסן גופני מלא ולא תהפכם הפקר למעשי בריונות. האלימות הננקטת כלפי קרבן תמים, חלש וחסר אונים, שנבחר לצורך ביצוע העבירה משום מאפייניו אלה, הברוטליות חסרת המעצורים, תוך השפלה והתאכזרות לקרבן, לא כל שכן כאשר מטרתה של התנהגות זו היא בצע כסף, כל אלה מלמדים על חומרת המעשים, ומצדיקים ומחייבים כי יינתן משקל משמעותי בגזירת העונש למטרות ההרתעה והגמול (והשוו: פסק דיני בע"פ 10715/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.07) פסקה 6. להתייחסות לאלימות כלפי קשישים ראו: ע"פ 2163/05 אלייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.12.05); ע"פ 5213/06 וונדמו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.07); ע"פ 2309/07 בושארי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.11.07); ע"פ 5889/07 טאלר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.1.08)). 9. האירוע בו היה שכטר מעורב הוא דוגמה, קיצונית באכזריותה, למקרים שונים שידענו בעת האחרונה, בהם הופעלה אלימות קשה כלפי קשישים, בשל יכולתם המוגבלת להתגונן בפני תוקף צעיר וחזק יותר, לצורך ביצוע עבירות רכוש. אמצעי מרכזי לשרש תופעה זו טמון בענישה מרתיעה. עצם הנכונות לפגוע דווקא בקשישים לשם ביצוע עבירות רכוש יש בה עדות לתפישתם המוסרית של מבצעיהם, לערלות הלב ולנכונות לפגוע בחלש וחסר האונים, בניגוד לכל רגש של כבוד ולקודים בסיסיים בחברה האנושית. בהיבט זה, רף הענישה שייקבע הוא מבחנה של חברה נאורה וצודקת. יחסה של החברה לחלש, לזה הנזקק להגנה, הוא בבחינת נייר הלקמוס שלה לאופיה ולחוסנה המוסרי. ענישה הולמת נושאת בחובה מסר בדבר זכותם של קשישים, ככל אדם, להלך בביטחון. אזכיר בהקשר זה כי לכוחו של האמצעי העונשי בהקשר של תקיפת קשישים ניתן ביטוי אך לאחרונה בהצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת קשישים), התשס"ז – 2007, לפיה הוצע להטיל עונשים כבדים על מי שיורשע בתקיפת קשיש, אדם שגילו 65 שנים ומעלה. הרתעתו של העבריין עצמו והרתעתם של העבריינים בכוח, מלבצע עבירות דומות, יש לה חשיבות ניכרת לטעמי בהתמודדות עם מקרים חוזרים ונשנים של אלימות כלפי קשישים. בעניין אחר הזכיר השופט טירקל את האמור בספר דברים: "...וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ. וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ..." (דברים יט, יט-כ). השופט טירקל תהה, לנוכח האמור, האם יש מקום להחמיר בעונשם של עבריינים כדי להרתיע אחרים "...ובכך להעמיס עליהם משא עוונות שטרם באו לעולם, או שעלינו לשוות לנגד עינינו רק את מעשיהם שלהם ומולם את נסיבותיהם האישיות ואת התקווה שייטיבו את דרכיהם" (ע"פ 6672/03 קמינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 441, 445 (2003)). אכן, השאלה שאלה כבדת משקל היא ולה היבטים שונים. ואולם, כשלעצמי אני נוטה לדעה כי במקרים מעין זה שלפנינו, שחומרתם זועקת מכל אות בכתב האישום, העונש ההולם את המעשים הוא עונש כבד, שהרי כלל הוא כי העונש צריך לבטא את מידת אשמתו המוסרית של העבריין (ע"פ 7075/03 אלון נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 2.8.06)). מכיוון שהענישה הולמת את חומרת המעשים, לאחר שהובאו בקביעתה בחשבון יתר הנסיבות והשיקולים הצריכים לעניין, לא יהא זה נכון לומר, להשקפתי, כי הרתעת הרבים נעשתה "על גבו" של אותו עבריין. גם אם גזירת עונשו מהווה העלאה של רף הענישה משום חומרת המקרה, וגם אם מבקש בית המשפט להעביר בכך מסר ברור לכלל הציבור ובעיקר לציבור העבריינים בכוח, אין בכך כדי לעמוס על גבו של אותו נאשם משא עונשי שאין הוא ראוי לו. זאת ועוד. בית משפט זה גילה דעתו אינספור פעמים, בדונו בתיקי אלימות שונים, כי על הענישה בעבירות אלימות חמורות לשקף גם גמול הולם על חומרת הפגיעה בקרבן (ע"פ 327/05 ג'אבר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.12.05); ע"פ 7734/05 עאטף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.5.06)). הגמול משמעו יחס הולם בין חומרת העבירה לבין חומרת העונש, כהבעת סלידה מן המעשים, כביטוי להוקעה, לגנאי ולסלידה מן המעשים וממבצעם (ע"פ 291/81 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 438, 443 (1981)). מטרה זו אף היא ראויה להישקל בגזירת העונש בעניין הנוכחי, הן משום שתחושת הצדק תובעת כי העבריין יקבל כגמולו, הן משום שיש להכיר חשיבות בכך שהציבור יידע כי יש דין ויש דיין. בהיבט זה יש לעונש שיהווה גמול הולם על המעשים חשיבות לכינון תחושת הביטחון של כל אחד ואחת מיחידי הציבור. 10. האמצעי שניתן בידיו של בית המשפט להשיא תרומה לעיצוב דמותה של החברה, לגיבושן של נורמות התנהגות ראויות ולשירושן של נורמות התנהגות פסולות, הוא הענישה. על העונש הנגזר לשקף את הוקעת המעשים ואת הסלידה החברתית מהם. עליו להראות כי הציבור כולו מוגן מפגיעתו הרעה של מי שנכון לבצע עבירות שכאלה. הוקעת המעשים לא די לה שתיעשה במילים של זעזוע ושאט נפש. מבחנה אחד הוא – מיצוי הדין עם המבצעים. במקרה דנן מדובר בעבירות אלימות שבוצעו תוך תכנון מראש, בכדי להניב למבצעיהן רווח קל, תוך בחירה בקרבן חסר אונים והתנהגות אלימה, אכזרית ומשפילה כלפיו. שלוש שעות האימה המסויטות שעברו על המתלוננת במהלך השוד חרותות על גופה וצרובות בנפשה. גם כיום, למעלה משנה לאחר האירוע, פגיעתו בבריאותה, בביטחונה האישי ובעצמאותה, ניכרת. שכטר מבקש להיבנות מכך שלא הוא היה הרוח החיה באירוע, מכך שתרומתו היחידה למעשים המזעזעים שבוצעו נגד המתלוננת היא בכך שהושיט לבוריסביצ'ו את הסיגריות אותן כיבה זה האחרון על גופה. טעם זה לא ניתן לקבל. מעורבותו של שכטר באירוע היא ממשית וישירה לכל אורכו. הוא לא בחל במסירת הסיגריות בידיעה ברורה מה ייעשה בהן. הוא נכח במקום ולא הסתייג ולו לרגע מן המעשים. בכך הוא שותף ונושא באחריות מלאה להם. שירות המבחן לא התרשם אמנם מדפוסים עברייניים אצל שכטר, אולם גם הוא מצא כי קיימת אצלו "תפיסת מוסר בעייתית". אכן, לא ניתן שלא לסבור כי המעשים מלמדים על כשל מוסרי פנימי אצל מבצעיהם, על היעדרה של חמלה. אל מול המעשים, חומרתם, הפגיעה בקרבן העבירה והצורך בהעברת מסר עונשי חד משמעי וברור לא ניצבים לטעמי שיקולים משמעותיים להקלה בעונש. "המידה והמשקל של הנסיבות המיוחדות של העבריין נמדדים ונשקלים לאור מהותה ואופיה של העבירה" (ע"פ 291/81 הנ"ל, בעמ' 442). ובענייננו? נסיבות חייו המורכבות של שכטר והמצוקה הכלכלית בה היה שרוי באותה תקופה אינן יכולות להצדיק לטעמי שותפות למעשה אלימות כה חמור, שהנפש סולדת ממנו והלב מזדעק. אכן, נסיבות מיוחדות של הנאשם, העשויות להוות נסיבות לקולה לעת גזירת העונש יכולות לזכות במשקל מוגבל בלבד, ומשקלן אף הולך ופוחת, ככל שנסיבות ביצוע העבירה ואופיה חמורים יותר (שם). על כך יש להוסיף כי התמונה המצטיירת היא כי חרף הבעת החרטה שהשמיע שכטר, אין מדובר בהפנמה מלאה של חומרת המעשים ובהכאה על חטא. בנסיבות הכוללות של המקרה, ההודאה באשמה והחיסכון בזמן השיפוטי אינם יכולים לעמוד כגורם משמעותי ביותר להקלה בעונש מול חומרת המעשים, הגם שניתן להם משקל מסוים. אשר לשיקול השיקומי – מקומו אף הוא אינו נפקד. שכטר הוא גבר צעיר, מרבית שנותיו לפניו וברי כי תועלת תצמח לחברה כולה אם ישתקם. ואולם, מכלול הנסיבות והשיקולים שפורטו לעיל אינו יכול להצדיק לשיטתי את העברת מרכז הכובד לשיקול זה. חשובה ככל שתהא התועלת החברתית משיקומו של שכטר, הוא יהא הנהנה העיקרי ממנה וככל שאכן חרטתו כנה והבנתו את מלוא הפסול שבמעשיו אמיתיות, יהא באפשרותו לעשות את המסלול השיקומי בין כתלי הכלא. 11. בעניין אחר כתבה השופטת פרוקצ'יה כי "על המשפט להוקיע בענישה ראויה מעשי צעירים היורדים לשפל המדרגה האנושי, ולקבוע אמת מידה עונשית שיהא בה כדי למצות את הדין על מעשיהם הנפשעים במלוא החומרה הן בהיבט הגמול, והן בהיבט ההרתעה" (ע"פ 10715/05 הנ"ל). כך צריך להיעשות גם במקרה זה. הגם שהעונש שהושת על שכטר חמור הוא, ועולה על העונשים שנגזרו במקרים אחרים של שוד קשישים, מקובלת עליי עמדת המדינה כי אין הוא נותן ביטוי מספק לחומרה היתרה שבמעשיו, ובפרט לאלימות שלוחת הרסן וחסרת המצפון לה היה שותף. אכן, במקרים מעין אלה העונש הקבוע בחוק ראוי לו שישמש נקודת מוצא לגזירת העונש. לאור האמור, וכערכאת ערעור שאינה ממצה את העונש, אציע לחבריי לדחות את ערעורו של שכטר (ע"פ 8654/07) ולקבל את ערעור המדינה (ע"פ 7961/07) במובן זה שייגזרו על שכטר 15 שנות מאסר, מתוכן 13 שנים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי, למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירת אלימות שהיא פשע או כל עבירת רכוש אחרת. תקופת המאסר תימנה מיום 13.3.07, יום מעצרו של שכטר. יתר רכיבי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל. ניתן היום, י"ב באדר ב' תשס"ח (19.3.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07079610_B01.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il