פלוני נ. מכון סאמיט עמותה לשיקום פסיכוסצאלי

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7957/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מכון סאמיט עמותה לשיקום פסיכוסוציאלי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בת"א 10738-06-21 שניתן ביום 01.08.2021 על ידי כבוד השופט א' סלע, ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המערער: בעצמו פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' סלע) בת"א 10738-06-21 מיום 1.8.2021, שבו הורה על סילוק התובענה שהגיש המערער נגד המשיבה על הסף. 1. ככל שעולה מכתב הערעור, המערער בענייננו הגיש תובענה לבית המשפט קמא נגד המשיבה, עמותה לשיקום פסיכוסוציאלי של אוכלוסיות בעלות צרכים טיפוליים ייחודיים, למתן פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה משהותו ברחוב מזה למעלה מעשור לאחר ש"נזרק" על ידה לרחוב ללא מסגרת תומכת נפשית ובידיעה כי אין לו מקום אחר לשהות בו. המערער טוען כי באם היה תחת מסגרת תומכת נפשית היה נמנע ממעצרים ומנזקים נוספים שנגרמו לו. 2. בתמצית, פסק דינו של בית המשפט קמא דן בתביעת המערער לחיוב המשיבה בסכום של 3,000,000 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לו, ובשלוש הבקשות שהוגשו על ידי המשיבה: לסילוק התובענה על הסף, לחיוב המערער בערובה להוצאותיה ולמתן צו חוסם כנגדו. בית המשפט קמא קבע כי עילת התובענה, שעניינה בהתנהלות המשיבה בשנת 2010, נבלעת בהסכם פשרה שנערך בין המערער למשיבה בשנת 2013, אשר קיבל תוקף של פסק דין, ולפיו, לאחר חתימת ההסכם יהיה המערער מנוע מלהעלות טענות המתייחסות למעשיה או למחדליה של המשיבה לפני מועד החתימה על ההסכם. עוד נקבע, כי גם אם לשיטת המערער המשיבה הפרה את ההסכם ולא שילמה לו את הסכום הקבוע בו, הרי שהדרך להשיג על כך איננה בהגשת תביעה נוספת בניגוד לאמור בהסכם עצמו. למעלה מן הצורך, ציין בית המשפט קמא, בין היתר, כי התובענה מנוגדת גם להסכם שנערך בין הצדדים בשנת 2017, הגם שלא ניתן להסכם זה תוקף של פסק דין; וכי התובענה איננה עומדת בתקנות 9 ו-10 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות). לנוכח האמור, קיבל בית המשפט קמא את הבקשה לסילוק התובענה על הסף וקבע כי מדובר בתביעה טרדנית או קנטרנית שאינה מגלה עילה, זאת לפי תקנות 41(א)(2), 41(א)(1) ו-43 לתקנות החדשות, בהתאמה. לאור מסקנה זו, נקבע כי בקשת המשיבה להורות על הפקדת ערובה להוצאות התייתרה. לעניין בקשת המשיבה למתן צו חוסם נגד המערער קבע בית המשפט קמא, כי הוראה של בית משפט כאמור תיעשה רק במקרים קיצוניים וחריגים, כשלא נותרה אפשרות מעשית אחרת. נקבע, כי על אף שהמערער הגיש נגד המשיבה עשרות הליכים בשנים האחרונות בערכאות שונות ברחבי הארץ, אין מדובר עדיין באותם מקרים חריגים "בהם יעשה בית המשפט שימוש בצו חוסם וימנע כליל מבעל דין את זכות הגישה לערכאות" (פסקה 23 לפסק הדין). בהתייחס לאמור, הטיל בית המשפט קמא על המערער הוצאות בסך 15,000 ש"ח, תוך שנקבע כי תשלומם יהווה תנאי להגשת תביעה חדשה נגד המשיבה או מי מטעמה בכל הנוגע לעילת תביעה שנוצרה לפני חתימת ההסכם משנת 2017. 3. המערער, אשר אינו מיוצג בערעור דנן, מבקש בכתב הערעור כי בית המשפט יורה על ביטול פסק הדין, יחייב את המשיבה בתשלום הוצאות הערעור ויחזיר את הדיון לבית המשפט קמא לעניין הנזק בלבד. נטען על ידו, בין היתר, כי בית המשפט קמא שגה עת קבע כי התביעה טרדנית וקנטרנית וכי ההסכם בין הצדדים משנת 2017 תקף, על אף שפסק הדין שנתן לו תוקף משפטי בוטל; כי ההסכם משנת 2013 נעשה ללא אישור בית המשפט לענייני משפחה ועל כן תכנו ותוקפו אינם תקפים; כי היה על בית המשפט לברר את התביעה לעומק בטרם דחה אותה; כי קביעת בית המשפט קמא לפיה תשלום ההוצאות יהווה תנאי להגשת תביעה עתידית נגד המשיבה מונעת ממנו לממש את זכות הגישה לערכאות; כי המערער איננו עורך דין ולא יכול להשיג כזה; וכי מאחר שרוב הטענות בערעור לא נוגעות למהימנות עדים או התרשמות מהם, אין יתרון לערכאה דלמטה על פני ערכאת הערעור. בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. 4. לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות. מדובר במערער שמגיש חדשות לבקרים עתירות, תביעות ובקשות מבקשות שונות לערכאות שיפוטיות שונות ברחבי הארץ. עיון מהיר באתר "נט המשפט" מלמד כי אך בשנה הנוכחית ננקטו על ידי המערער כ-40 הליכים (!) נגד גופים שונים, כחמישית מתוכם כלפי המשיבה בענייננו. המערער אף הגיש בשנה האחרונה שתי עתירות לבג"ץ, שנדחו על הסף אף ללא צורך בתגובה (בג"ץ 1761/21 פלוני נ' משרד הבריאות (17.3.2021); בג"ץ 7296/21 פלוני נ' לשכת הגיוס טבריה, קצין בריאות הנפש (7.11.2021)). בית המשפט קמא התייחס להתנהלותו זו של המערער וציין כי "ההתנהלות בהליכים שנפתחו לאחרונה בבית המשפט השלום בירושלים ובמקביל בבית משפט השלום בפתח תקווה ושפורטו לעיל, ושגם לטענה זו לא התייחס התובע בתשובותיו, מבססות את טענת הנתבעת כי התובע עושה שימוש לרעה בהליכי משפט ופועל להטרדת הנתבעת" (פסקה 21 לפסק הדין), וכן כי "בכך, יש כדי לחזק את המסקנה כי גם הליך זה הוא בדומה לאותם הליכים חסרי יסוד משפטי שננקטו על ידו, ואפשר שגם הליך זה יבקש התובע למחוק בקרוב, כפי שעשה בתביעות אחרות שהגיש" (פסקה 17 לפסק הדין). לכך יש להוסיף כי טענותיו של המערער נטענות בצורה לקויה וחסרה ובניסוח עמום, ללא כל הקשר משפטי או עובדתי בין המבוקש לבין הנטען על ידו. כך גם לגבי הבקשה לעיכוב ביצוע שלא מגלה כל עילה או טענה. עיינתי במסמכים שצרף המערער לכתב הערעור ונמצאתי למד כי המערער אימץ לעצמו מספר שמות. מפרוטוקול הדיון מיום 13.1.2015 בבית המשפט לענייני משפחה עולה כי בית המשפט נעתר לבקשת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה לבטל את צו האפוטרופסות על המערער, לאחר שמונו לו 8 אפוטרופסים שבמהלכם היו 40 אשפוזים ונעשו 7 ניסיונות שיקום לחסוי, לנוכח התנהגות החסוי "שכללה הטרדות, איומים, הגשת בקשות חוזרות ונשנות". בדו"ח של המשיבה משנת 2010 נכתב כי ההתנהלות הכספית של המערער "ממשיכה להתאפיין בחוסר שיפוט כשהוא מוציא כספים שאין לו על הגשת קובלנות משפטיות ונקלע לחובת באלפי שקלים". נראה אפוא כי מזה שנים רבות שהמערער מגיש תביעות ונוקט בהליכים משפטיים שונים ומשונים. 6. לנוכח האמור, לא מצאתי דופי בפסק דינו של בית המשפט קמא לפיו חלים בענייננו מעשה בי דין והשתק המהווים עילה לסילוק התביעה על הסף, וכי מדובר בתביעה קנטרנית או טרדנית. בנוסף, מקובלת עליי גם קביעתו של בית המשפט קמא לעניין תשלום ההוצאות על ידי המערער, שיהווה תנאי להגשת תביעה חדשה נגד המשיבה או מי מטעמה בקשר לעילות תביעה שנוצרו לפני החתימה על ההסכם משנת 2017. 7. למעלה מן הצורך, אתייחס לבקשה למתן צו חוסם נגד המערער. כידוע, פגיעה בזכות הגישה לערכאות תיעשה במקרים חריגים, בצורה מצומצמת (ראו רע"א 2459/20 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' פיקארד, פסקה 14 (25.6.2020); ע"א 1062/20 מדינת ישראל נ' סימון, פסקה 37 (11.11.2021) (להלן: עניין סימון)), ובמשנה זהירות (ראו ע"א 1091/15 רוזנפלד נ' Dolphin Fund Limited, פסקה 83 (13.7.2016)). בעניין סימון שניתן אך לאחרונה, שורטטו אמות המידה להוצאת צו חוסם נגד בעל דין שנטען לגביו כי הוא מתדיין סדרתי וטרדן, ונקבע, בין היתר, כי "הקפדה יתירה בזכות הגישה לערכאות של מתדיין סדרתי טרדני, סופה בהגבלת מימוש זכות הגישה לערכאות של מתדיינים מן השורה שממתינים ליומם בבית המשפט ועיניהם רואות וכלות, התור מתארך, ועשיית הדין והצדק- נדחית" (שם, פסקה 56). בענייננו, נראה כי היה ממש בבקשה של המשיבה למתן צו חוסם נגד המערער. ברם, בהיעדר ערעור של המשיבה איני יכול להיעתר לבקשה זו, ומכל מקום, לעת הזו ניתן להסתפק באמצעים מתונים יותר כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא. ככל ש"יתמיד" המערער בהתנהלותו, אזי דומה כי יתקיימו התנאים הקבועים באמות המידה שנקבעו בעניין סימון, ויהיה מקום לשקול הפעלה של צו חוסם כלפי המערער. 7. הערעור נדחה. משכך, הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת. הרבה לפנים משורת הדין, בהתחשב בנסיבות ובשים לב לכך שתגובת המשיבה לא נתבקשה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' בטבת התשפ"ב (‏13.12.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21079570_E01.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1