פלוני נ. משרד החינוך - מדינת ישראל

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 7956/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר המערער: פלוני נ ג ד המשיב: משרד החינוך - מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 5.11.2020 בעת"מ 2228-09-20 שניתן על ידי כבוד השופטת ת' בזק-רפפורט תאריך הישיבה: כ"ז בטבת התשפ"א (11.1.2021) בשם המערער: עו"ד ריאד מוחמד חליחל בשם המשיב: עו"ד קובי עבדי; עו"ד אודי איתן פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. במהלך בחינת הבגרות באנגלית, שהתקיימה במועד קיץ 2020, בבית הספר שיח' סלמאן אלהוזייל ברהט, נמצאו שני נבחנים כשטלפונים ניידים ברשותם. בעקבות זאת, מילא הבקר מטעם משרד החינוך "טופס חשד לאי קיום טוהר הבחינות – משגיחים". בטופס צוין, כי במהלך הבחינה נתפסו אצל התלמידים טלפונים ניידים; וצורפו אליו צילומים המתעדים זאת. התלמידים הגישו ערעורים לוועדת טוהר הבחינות, ובהחלטת הוועדה מיום 19.8.2020 – נדחו הערעורים. הוועדה ציינה, כי החזקת טלפונים ניידים במהלך בחינה, מנוגדת לנהלים, כשלעניין זה אין הבדל אם הטלפון דלוק או כבוי. 2. על החלטת הוועדה הגישו התלמידים עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת ת' בזק רפפורט); ולאחר דיון שבמהלכו נשמעו הצדדים – נדחתה העתירה. בפסק הדין נקבע, כי במספר חוזרים שהוציא משרד החינוך, נאסרה החזקת טלפונים ניידים במהלך בחינה. באחד החוזרים שכותרתו, 'טוהר הבחינות', נקבע, כי אם במהלך בחינה ימצא בידי נבחן טלפון נייד – תוחשד הבחינה מיידית. בעניין דנן קבע בית המשפט, כי הנבחנים לא חלקו על כך שנכנסו לבחינה כשהטלפונים הניידים בכיסיהם, אלא שלדבריהם הטלפונים היו כבויים. דא עקא, קבע בית המשפט, כי אין בעובדה זו כדי להועיל להם, שכן האיסור על הכנסת טלפון לחדר הבחינה – גורף: "האיסור על החזקת טלפון נייד בשעת בחינת הבגרות הוא נגזרת ישירה וברורה של הצורך בהקפדה על טוהר הבחינות, שכן משנמצא בידיו של תלמיד טלפון נייד, עומד לרשותו כלי רב עוצמה לפגיעה אנושה בטוהר הבחינות [...] נוכח כך, לא ייפלא כי חוזרי [משרד החינוך] קובעים במספר מקומות איסור גורף על החזקת טלפון נייד בעת בחינה". עוד קבע בית המשפט, כי הנבחנים דנא, היו מודעים היטב לאיסור על הכנסת טלפון נייד לחדר הבחינה, שכן זוהי בחינת הבגרות האחרונה שעשו. "בהתחשב בכך, אין ספק שהיו מודעים להוראה הברורה והמודגשת על גב בחינות הבגרות, כי 'אין להכניס לחדר הבחינה טלפונים או מכשירים אלקטרוניים אחרים'". בית המשפט קבע, כי כיוון שלא קיימת מחלוקת בשאלה, אם הנבחנים נכנסו לחדר הבחינה כשהטלפונים ברשותם, לא קיימת עילה המצדיקה להתערב בהחלטת הוועדה, שלפיה "החשד להחזקת טלפון נייד בחדר בחינה היה מבוסס". אשר על כן, קבע בית המשפט, כי בנסיבות הללו פסילת הבחינה מוצדקת, "הן כסנקציה על הפרת ההוראה הברורה שניתנה בעניין זה, והן על שום שמשהופר האיסור, שוב לא ניתן לדעת כי לא הופר בפועל טוהר הבחינות". 3. מכאן הערעור שלפנינו, שבגדרו טוען המערער, אחד הנבחנים, כי הוא אמנם נכנס לחדר הבחינה כשהטלפון הנייד כבוי בכיסו, אלא שעשה זאת משום שבשונה מבחינות קודמות, לא היה מי שיאסוף את הטלפונים בכניסה לבית הספר. בנסיבות הללו, ובהעדר תיק שלתוכו יכול היה להכניס את הטלפון, הותירוֹ בכיס מכנסיו כשהוא כבוי. עוד טוען המערער, כי בתחילת הבחינה, לאחר שנתגלה בכיס מכנסיו של חברו מכשיר טלפון, שאלה אחת המשגיחות האם מצויים אצל תלמידים נוספים מכשירי טלפון; בשלב זה, מסר המערער את הטלפון הכבוי מיוזמתו-שלו, ומבלי שעשה בו שימוש. המערער מוסיף וטוען, כי בחינתו נפסלה מחמת 'חשד הערכה' ו-'חשד השגחה', הגם שלמעשה לא התעורר כל 'חשד הערכה' ביחס למבחנים שנבדקו. הוא מוסיף, כי החל בלימודי רפואה ברומניה, ופסילת בחינתו תביא לעיכוב לימודיו בשנתיים אקדמיות. לדבריו, "אין זה המקום להפוך אותו 'לשעיר לעזאזל'", על מנת שהכל יראו וייראו. לבסוף טוען המערער, כי ניגש למועד ב' של אותה בחינה, ולהערכתו ככל שתיבדק – ציונו יהיה "טוב מאוד, ואף מצויין דבר המעיד על יכולותיו הלימודיות". 4. בעיקרי טיעון מטעם משרד החינוך נטען, כי בהתאם להנחיות חוזר מנכ"ל בנוגע לטוהר הבחינות, על הנבחן להרחיק הימנו כל חומר, כל תיק וכל מכשיר, כשבכלל זה – טלפון נייד. כמו כן, על גבי מחברת הבחינה מצויינת הנחיה מפורשת וברורה, שלפיה "אין להכניס לחדר הבחינה טלפונים או מכשירים אלקטרוניים אחרים". הובהר, כי אין זה רלבנטי אם מכשיר הטלפון כבוי או דלוק, שכן עצם החזקתו של המכשיר תוך כדי הבחינה "מבססת חזקה לכוונת שימוש עתידית במכשיר במהלך הבחינה תוך הפרת טוהר הבחינות". צוין, כי המערער אמנם ניגש לבחינת מועד ב' עובר להחלטת הוועדה, אלא שעל-פי הנהלים, משהתברר כי הבחינה שנעשתה במועד א' – פסולה, ציון בחינתו במועד ב' – לא ישוחרר ולא יפורסם. בנוסף, מי שבחינתו נפסלה בשל אי-עמידה בכללי טוהר הבחינות, מנוע מלגשת לשני מועדי בחינה נוספים. על כן, סבור משרד החינוך, כי דין הערעור להידחות בהעדר עילה, שכן המערער אינו חולק על כך שהחזיק טלפון בחדר הבחינה, בניגוד לנהלים; עובדה זו, כשלעצמה, מצדיקה את פסילת הבחינה. בנוסף, נטען כי המערער לא הראה בערעורו, כי הוועדה הפעילה את שיקול דעתה תוך חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, אלו שבכתב ואלו שבעל-פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. בחדר שבו התקיימה בחינת הבגרות באנגלית, נמצאו המערער וחברו כשטלפונים ניידים בכיסיהם. על כך אין חולק. החדרת טלפונים ניידים לחדר שבו מתקיימת בחינת בגרות, אסורה על-פי חוזר מנכ"ל 0237, התש"ף שכותרתו 'טוהר הבחינות': "על הנבחן להרחיק מעצמו כל חומר (כתוב, מוקלט וכו'), כל תיק וכל מכשיר (מחשב נייד, רדיו, מחשבון, טלפון נייד, שעון אלקטרוני/חכם, אוזניות בלוטות' וכו') שלא הוגדר במפורש בהוראות המופיעות על המבחן כ'חומר עזר המותר בשימוש'" (סעיף 3.1). עוד נקבע באותו חוזר, כי במקרה שנתגלה ברשותו של נבחן טלפון נייד, כבוי ודלוק כאחד, תוחשד הבחינה באופן מיידי: "במקרה של מציאת חומר עזר שלא הותר לשימוש או טלפון נייד בידי הנבחן, תוחשד הבחינה מייד" (3.4.2). כזאת נעשה בענייננו. משמצא המשגיח, כי ברשותו של המערער מכשיר טלפון – הוחשדה בחינתו. לאחר שערער על החשדתו, נתבררו טענותיו בוועדת טוהר הבחינות, והוכרע כי הוא נכנס לחדר הבחינה כשטלפון ברשותו, וזאת על אף שהיה מודע לאיסור שבדבר. בנסיבות הללו, נדחה ערעורו של המערער, ובחינתו נפסלה. בעשותה כן, פעלה הוועדה בהתאם להוראת חוזר מנכ"ל, שזו לשונה: "אם הנבחן הגיש ערעור, וועדת טוהר הבחינות השתכנעה שהתקיימה אחת מהעבירות המצדיקה את הותרת החשד על כנו, תדחה הוועדה את הערעור בהחלטה מנומקת ובמקרים חמורים תשקול העברתה לוועדת משמעת לצורך נקיטת צעדים משמעתיים נוספים" (4.1.1). הנה כי כן, בהוראות החוזר נקבע, כי במקרה שבו שוכנעה הוועדה כי נתקיימה עבירה, אחת דינו של הערעור להידחות, כשלוועדה לא נתון שיקול דעת בעניין. שיקול דעתה של הוועדה מתמצה, אך לשאלה אם להפנות את ההחלטה לוועדת משמעת, אם לאו. תוצאתה הישירה של דחיית הערעור, הריהי פסילתה של הבחינה: "אם בתום הליך הבירור ובדיקת הערעור נמצא כי החשד מבוסס, תיפסל בחינתו של הנבחן במועד זה" (4.1.3). לבד מן הפסילה, קיימות עוד סנקציות נוספות אשר נתפרשו בחוזר, ותלויות בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. 6. משפעלה הוועדה על-פי הנהלים המנחים אותה, שוכנעה כי בוצעה עבירה, ובהתאם, דחתה את הערעור ופסלה את בחינתו של המערער, לא מצאתי עילה שבדין להתערב בהחלטתה. כאמור, ההוראות החלות על הוועדה גלויות, ברורות, ומפורשות. אין מקום לתור אחר עילת הסבירות המופשטת והעמומה, ולא היה צורך לב"כ משרד החינוך לשקוד על טיעון שיביא עניין זה אל תוככי "מתחם הסבירות". אשר לטענות לגבי פרק הזמן שידרש המערער להמתין, בטרם יוכל להיבחן בשנית: הללו לא נטענו בעתירה שהגיש בראשונה, ולפיכך נמנע בית המשפט לעניינים מינהליים להכריע בהן. מכל מקום, גם לעניין זה נקבעו נהלים ברורים, אשר אין עילה לחרוג מהם. עיכוב לימודיו של המערער אכן מצער, אך לשמירת טוהר הליך בחינות הבגרות חשיבות מרובה. יש לעשות משמרת למשמרת, למלא אחר הנהלים, לשמור על הכללים, לבטח בכל הנוגע להכנסתם של מכשירי טלפון, אשר פגיעתם בתקינות הבחינה ובטוהרה – יכולה להיות קשה. אציע אפוא לחברַי לדחות את הערעור. המערער ישלם למשיב הוצאות בסך של 5,000 ₪. ש ו פ ט השופט מ' מזוז: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת י' וילנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נעם סולברג. ניתן היום, ‏כ"ז בטבת התשפ"א (‏11.1.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20079560_O05.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1