פסק הדין המלא
החלטה בתיק רע"א 7956/08
בבית המשפט העליון
רע"א 7956/08
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקשים:
1. מעדניות האחים בכבוד (94) בע"מ
2. יואב בכבוד
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד שלמה גן צבי
2. עידית גן צבי
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בבש"א 2092/08 ובבש"א 2313/08, מיום 23.7.08, שניתנו על ידי כבוד השופט יצחק ענבר
בשם המבקשים: עו"ד מיכאל הרצברג
עו"ד אלי יוגב
בשם המשיבים: עו"ד אסף פוזנר
עו"ד אבישי פלדמן
פסק-דין
1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' ענבר) בבקשות לגילוי מסמכים שהוגשו בגדר הליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית.
2. המבקשת 1 היא חברה פרטית אשר הפעילה בשכונת "ניות" בירושלים מעדניה בשם "אטליז יואב" (להלן - המעדניה). המבקש 2 הוא בעל המניות היחיד והמנהל היחיד של המבקשת 1 (להלן ביחד - הנתבעים). למעדניה הייתה תעודת כשרות של הרבנות הראשית לישראל. המשיבים (אשר יכונו להלן גם - התובעים) הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשים. בבקשה נטען, כי בביקורת פתע שהתבצעה במעדניה ביום 23.9.07 על ידי פקחים של משרד החקלאות ושל הרבנות הראשית נתפסה כמות גדולה של בשר לא כשר, אשר מקורו בשטחי הרשות הפלסטינית. התובעים, אשר לטענתם הם שומרי כשרות, טענו כי הסתמכו על המצג לפיו המוצרים שנמכרו במעדניה הינם כשרים. לדבריהם, הטעייתם בנושא הכשרות גרמה להם נזקים שונים, אשר בתמצית הינם אלו: פגיעה באוטונומיה של הרצון ובזכות לחופש דת; עוגמת נפש; אובדן זמן וממון שנבע מכך שנאלצו להכשיר את כלי המטבח הבשריים שברשותם. לאחר הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הגישו הן התובעים והן הנתבעים בקשות למתן צו לגילוי ולעיון במסמכים. התובעים ביקשו גילוי של כל ההסכמים שחתמו הנתבעים עם ספקים בשנים האחרונות וכן של התכתבויות שלהם עם הרבנות הראשית ועם משרד החקלאות. הנתבעים ביקשו גילוי של מסמכים אלו: דפי פירוט העסקאות בכרטיסי האשראי של התובעים בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית; חשבוניות וקבלות הנמצאות בידי התובעים ומעידות על רכישות מוצרי בשר שהתבצעו על ידם בשלוש השנים האחרונות; קבלות בגין הוצאות שנגרמו לתובעים בשל הכשרת המטבח.
3. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת התובעים ודחה את בקשת הנתבעים. בית המשפט קבע, כי המסמכים שנדרשו על ידי התובעים רלוונטיים להוכחת תנאי הסף לאישור תובענה ייצוגית. בית המשפט ציין, כי הנתונים אודות זהות ספקי הבשר של המעדניה נמצאים בידיעתם הבלעדית של הנתבעים. עם זאת, על מנת שלא להכביד על הנתבעים קבע בית המשפט כי בשלב ראשון יוגבל הגילוי והעיון לתקופה של שנתיים לפני הגשתה של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. כמו כן קבע בית המשפט, כי התובעים יתחייבו לשמור על סודיות. באשר למסמכים שהנתבעים ביקשו לגלותם: הנתבעים טענו, כי גילוי דפי פירוט העסקאות שבוצעו בכרטיסי האשראי והקבלות הנוגעות לרכישת בשר נחוץ על מנת לבדוק את טענת התובעים כי הם צורכים רק בשר כשר. גילוי המסמכים הנוגעים להכשרת המטבח נדרש, לטענת הנתבעים, על מנת לבדוק את טענת התובעים כי נגרמו להם הוצאות בשל קניית הבשר הטרף. בית המשפט דחה את הבקשה, תוך שציין כי לטענת התובעים הם לא שומרים ברשותם קבלות של מוצרים שרכשו. בית המשפט ציין עוד, כי הטענה שהתובעים אינם שומרי כשרות מהווה שינוי חזית וכי מכיוון שקיימת אפשרות להחליף אותם אין תכלית ראויה "לפשפש בקרביהם".
נגד החלטה זו הגישו הנתבעים את בקשת רשות הערעור שבפניי, בה נתקפת הן ההחלטה להיעתר לבקשת הגילוי והעיון שהגישו התובעים והן ההחלטה שלא להיעתר לבקשת הגילוי והעיון שהגישו הנתבעים. החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה.
4. נפנה תחילה לטענות המבקשים נגד החלטת בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשת התובעים למתן צו גילוי ועיון. לטענת המבקשים, המסמכים אשר בית המשפט המחוזי הורה על גילויים אינם רלוונטיים לתובענה, ובוודאי שלא לשלב הבקשה לאישורה כייצוגית. זאת, שכן גילוי מסמכים אלו התבקש על מנת להוכיח את היקף מכירת הבשר שאינו כשר, בעוד שבית המשפט המחוזי עצמו ציין כי די בהוכחת רכישה חד פעמית כדי להקים לתובעים עילה אישית. דין הטענה להידחות. גילוי המסמכים שעליו הורה בית המשפט המחוזי לא נועד להוכיח עילת תביעה אישית, אלא ללמד על היקף העוולה שבוצעה לפי הנטען ועל גודלה המשוער של הקבוצה הנפגעת. לנתונים אלו יכול ותהיה חשיבות לשם בחינת השאלה האם תובענה ייצוגית היא "הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין", כדרישת סעיף 8(א)(2) חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן - חוק תובענות ייצוגיות). יודגש, כי אין הגילוי בשלב זה מתבקש לשם קביעת היקפה המדויק של הקבוצה הנפגעת וגודל הנזק שנגרם לכל אחד מחבריה, אלא רק לשם קבלת מושג כללי על סדר הגודל של התופעה בה מדובר. בנסיבות אלה, סבורני שהצו שניתן על ידי בית משפט קמא עומד בתנאים שנקבעו ברע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513 (2003) (להלן - עניין יפעת).
5. טענה נוספת שמעלים המבקשים היא כי חובת הגילוי שהושתה עליהם מהווה הכבדה בלתי סבירה. גם טענה זו דינה להידחות. הכבדה היא אכן שיקול רלוונטי, העשוי להוביל לצמצום חובת הגילוי או אף להימנעות מהטלתה. טיעון ההכבדה עשוי לקבל משנה תוקף מקום בו מדובר בתובענה ייצוגית, שכן בהליך מסוג זה מעורבים גורמים רבים והגילוי עשוי לחייב חשיפה של כמות עצומה של מידע (רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג, פ"ד ס(3) 264, 270 (2005)). עם זאת, בענייננו לא שוכנעתי כי ההכבדה הכרוכה בגילוי עליו הורה בית המשפט המחוזי היא כה משמעותית עד כי היא גוברת על הצורך בחשיפת המידע (על היחס בין עוצמת ההכבדה לבין מידת הרלוונטיות של המסמכים שגילויים מתבקש, ראו רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ, פיסקה 8 (לא פורסם, 15.10.08)). יש אף לזכור, כי הצו הוגבל לתקופה של שנתיים. עוד נטען על ידי המבקשים, כי הצו שניתן הינו כללי ואינו עוסק במסמך ספציפי. לא מצאתי ממש גם בטענה זו. עוסקים אנו אכן בגילוי מסמכים ספציפי, לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי). תקנה זו קובעת כי בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין, ליתן צו המורה לבעל דין "לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה - מתי יצא ממנה ומה היה עליו". אולם, בפסיקה נקבע כי צו הגילוי אינו חייב להתייחס למסמך מסוים אלא ניתן להורות גם על גילוי של סוג מסוים של מסמכים (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193 (2002)). על כן, דין הבקשה להידחות ככל שמדובר בחיובם של המבקשים לגלות המסמכים הנזכרים.
6. נבחן עתה את הטענות בעניין דחיית בקשתם של התובעים למתן צו לגילוי מסמכים. טוענים התובעים, כי רובם של המסמכים שגילויים התבקש על ידי הנתבעים אינם נמצאים ברשותם. סבורני, כי טענה זו אינה יכולה להוות נימוק לאי מתן צו לגילוי מסמכים. כל אשר נדרש בעל דין לעשות בשלב גילוי המסמכים הוא לגלות בתצהיר האם המסמכים המבוקשים נמצאים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו. גילוי המסמכים אינו תחליף לשלב ההוכחות (השוו, רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד נ' פלץ (לא פורסם, 14.8.05)). מקומה של טענה של בעל דין כי המסמכים אינם נמצאים ברשותו היא בתצהיר גילוי המסמכים עצמו. אין טענה זו יכולה לשמש עילה שלא ליתן צו גילוי. אעיר עוד, כי מבחינת תקנות סדר הדין האזרחי גילוי מסמכים ועיון במסמכים הם שני הליכים שונים. זאת, על אף שבפועל הם לרוב ננקטים יחדיו (רע"א 4234/05 הנ"ל, פיסקה 5). נפנה, אפוא, לבחון לגופם של דברים האם יש הצדקה לגילוי המסמכים שביקשו הנתבעים. לטענת הנתבעים, הגילוי המבוקש על ידם נחוץ לשם בירור שתי נקודות: האחת, האם התובעים מקפידים על כשרות; השנייה, מהן ההוצאות שנגרמו לתובעים כתוצאה מהצורך הנטען להכשיר את המטבח. באשר לעניין השני, זה הנוגע לסוגיית ההיקף המדויק של הנזק, סבורני כי מדובר במקרה מובהק בו גילוי המסמכים אינו נחוץ בשלב האישור של התובענה הייצוגית (ראו, עניין יפעת, עמ' 519). לעומת זאת, סבורני כי הצורך בליבון הנקודה הראשונה מצדיק הטלת חובת גילוי מסוימת. אין חולק, כי לתובעים אין עילת תביעה אישית אלא אם הם שומרי כשרות. זאת ועוד, ייתכן שבנסיבות העניין הגשת התובענה הייצוגית על ידי מי שאינו שומר כשרות מצביעה על חוסר תום לב. אכן, מאז חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות ניתן באופן עקרוני להתגבר על היעדר עילת תביעה אישית, וזאת על ידי החלפת התובע המייצג (ראו, סעיף 8(ג)(2) לחוק תובעות ייצוגיות; ע"א 9590/05 רחמן נוני נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פיסקה 4 (לא פורסם, 10.7.07)). עם זאת, אין בכך כדי לומר כי לנתבע אין אינטרס לגיטימי להראות כי התובע המייצג נעדר עילת תביעה אישית. זכותו של הנתבע לגילוי מסמכים מתפרשת מבחינה עקרונית גם על מסמכים הדרושים לו כדי להוכיח כי לתובע אין עילת תביעה אישית או שאין הוא עומד בתנאי הסף האחרים להגשת התובענה הייצוגית (ראו והשוו, רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774 (1996)). בענייננו, סבורני כי הדרישה לגילוי דפי הפירוט של כרטיסי האשראי היא רחבה יתר על המידה. בנסיבות העניין ניתן להסתפק בגילוי של קבלות או מסמכים אחרים הנמצאים ברשות התובעים ומעידים על רכישות מוצרי בשר שהתבצעו על ידם במהלך מחצית השנה שקדמה להגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. אוסיף, כי ער אני לטענת התובעים, כי הטענה שהם אינם שומרי כשרות הועלתה בשלב מאוחר ומהווה שינוי חזית אסור. עם זאת, איני סבור שיש להכריע בטענה זו בשלב הנוכחי. מובן, כי טענות הצדדים בעניין זה שמורות להם.
7. בשולי תשובתם לבקשת רשות הערעור מבקשים המשיבים, כי בית משפט זה יורה על גילוי של מסמכים נוספים. המשיבים מוסיפים, כי הצורך בגילוי המסמכים האמורים התעורר בשלב מאוחר, לאחר שניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשות שהונחו בפניו. אין מקום לדון בבקשה מסוג זה לראשונה בערכאת הערעור. המשיבים רשאים, כמובן, לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי.
8. התוצאה היא שהערעור מתקבל בחלקו, אך במובן זה שניתן בזאת צו המחייב את התובעים לגלות את המסמכים והקבלות הנמצאים ברשותם ומעידים על רכישות מוצרי בשר שהתבצעו על ידם בששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ז בניסן התשס"ט (21.4.2009).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08079560_S05.doc גק
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il