מדינת ישראל נ. אילון ישראל שץ (שף)

פסק-דין בתיק ע"פ 7952/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7952/15 ע"פ 7955/15 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג המערערת (המשיבה בע"פ 7955/15): מדינת ישראל נ ג ד המשיב (המערער בע"פ 7955/15): אילון ישראל שץ ערעור על הכרעת מיום 19.7.2015 וערעורים על גזר הדין מיום 8.10.2015 של בית המשפט המחוזי מרכז בת"פ 47474-01-14 שניתנו על-ידי השופטת מ' ברנט תאריך הישיבה: כ"ב בשבט התשע"ו (1.2.2016) המערערת (המשיבה בע"פ 7955/15): עו"ד עדי צימרמן המשיב (המערער בע"פ 7955/15): עו"ד ששון בר-עוז; עו"ד אלעד אלימלך בשם שירות מבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור מזה ומזה על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"פ 47474-01-14 מיום 19.7.2015 (השופטת מ' ברנט), בגדרה הורשע המשיב בע"פ 7952/15 והמערער בע"פ 7955/15, אילון ישראל שץ (להלן: "אילון") בעבירת סחר בסם מסוכן, וזוכה מעבירת נסיון לסחר בסם מסוכן ומעבירת נסיון לייצוא סם מסוכן; וכן על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מיום 8.10.2015, בגדרו נגזרו על אילון 40 חודשי מאסר בפועל ו-24 חודשי מאסר על-תנאי, והוטל עליו קנס בסך של 20,000 ₪ או 45 ימי מאסר חלף הקנס. רקע 2. נגד אילון ונגד אליקים אלצ'יק (להלן: "יעקב") הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"); נסיון לסחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים בשילוב סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ונסיון ליצוא סם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים בשילוב סעיף 25 לחוק העונשין. 3. על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 28.5.13 יצר יעקב, שהתגורר אותה עת באקוודור, קשר טלפוני עם רונן (להלן גם: "הסוכן"), סוכן משטרתי סמוי, והציע לספק לו סמים מסוכנים. בהמשך, מיום 8.7.13 ועד ליום 20.8.13, התנהלו בין יעקב לרונן שיחות SKYPE, אשר במסגרתן סוכם כי יעקב יספק לרונן 4 ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין בתמורה ל-2,500 דולר לק"ג. עוד סוכם כי אפי, שוטר סמוי נוסף, אשר פעל בשיתוף עם רונן, יגיע לקיטו שבאקוודור, ויבצע את העסקה. במסגרת השיחות ביניהם, הודיע יעקב לרונן שאילון והוא שותפים בעסקה. בנוסף, ביקש יעקב מרונן להעביר באמצעות אפי 1 ק"ג נוסף של סם מסוכן מסוג קוקאין, שלא במסגרת העסקה, אל מחוץ לגבולות אקוודור. 4. ביום 25.8.13 נפגש אפי עם אילון ויעקב בקיטו. השניים הודיעו לאפי שמחירו של קילוגרם סם יהיה 2,700 דולר, ולא כפי שסוכם מראש. אפי הסכים, ומסר לאילון 10,000 דולר [בסופו של דבר קבע בית המשפט המחוזי כממצא עובדתי כי הכסף הועבר מאפי ליעקב, ולא לאילון; נ' ס'], והם סיכמו כי ישוחחו בהמשך לצורך השלמת העסקה. 5. ביום 27.8.13 נפגשו אפי, אילון ויעקב בעיר קיטו. אפי מסר ליעקב 800 דולר נוספים, וקיבל מאילון תיק ובתוכו שלוש חבילות של סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל נטו של 2,987.68 גרם. יעקב עדכן את אפי כי טרם עלה בידו להשיג את שני הקילוגרמים הנוספים של הסם, אולם הוא ישיגם בהמשך. במפגש השלישי בין השלושה הודיע יעקב לאפי כי לא יוכל לספק את שני הקילוגרמים הנוספים, והחזיר לו 2,700 דולר. 6. במסגרת הסדר טיעון הודה יעקב בעובדות כתב אישום מתוקן, והורשע בעבירת הסחר בסם מסוכן, ובעבירת הנסיון לסחר בסם מסוכן. לעומתו, אילון הודה בעדותו בפני בית המשפט המחוזי כי הוא מכיר את יעקב; כי שהה במועדים הרלוונטיים באקוודור; וכי פגש את אפי שלוש פעמים, אולם טען כי נוכחותו במפגשים נבעה אך מחברותו עם יעקב, כי לא היה מודע למהות העסקה ולפרטיה, וכי לא עסק מעולם בסחר, ביצוא או ביבוא סמים. עוד טען אילון למחדלי חקירה של המשטרה, הן בכך שלא ביצעה מסדר זיהוי לאפי בטרם הוצג לפניו אילון בארץ, הן בכך שבחרה לוותר על העדתם של שוטרי משטרת אקוודור, עדות שהייתה עשויה לאשש, לטענתו, את גרסתו. בכך נוצר לו נזק ראייתי, אשר פגע בזכותו להליך הוגן. עיקרי הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי 7. בית המשפט המחוזי קבע כי עדותו של אפי, עד התביעה העיקרי, מהימנה עליו, ואף הצביע על חיזוקים לעדות זו בחומר הראיות, בדמות שיחות שהתקיימו בין רונן ליעקב, הן בתקופה הרלוונטית לאירועים, הן עובר לאותם אירועים. חיזוק ראייתי נוסף לגרסת התביעה נמצא בשתיקתו של אילון בחקירתו במשטרה. 8. בית המשפט המחוזי קבע כי עדותו של אילון, אשר שתק במהלך חקירתו במשטרה, ובחר למסור את גרסתו לראשונה בבית המשפט, היא בגדר 'עדות כבושה', שערכה מועט. לפיכך, נקט בית המשפט המחוזי בדרך של 'פלגינן דיבורא', באופן שקיבל את גרסתו של אילון בדבר נוכחותו בפגישות (בניגוד לטענת יעקב, ולפיה אילון לא נכח בהן), אך דחה את גרסתו בדבר אי-מעורבותו בהן. בית המשפט המחוזי קבע כי דבריו של יעקב לפיהם אילון הוא "שותפו ויד ימינו", כמו גם נוכחותו של אילון בשלוש הפגישות ומעורבותו בהן, מצביעים על היותו "שותף מלא לביצוע העבירות". מעורבותו של אילון באה לידי ביטוי הן בפגישה הראשונה – בכך שהסביר לאפי כי רצו לראות אותו, מן הטעם שאילון ביטל בעבר עסקאות כאשר התרשם שהקונים משתמשים בעצמם בסמים; בשאלתו אם הבלדרית ישראלית; בשיחה עם יעקב על דרכים להעברת הסמים ועל הצורך בטשטוש הריח; ובספירת הכסף שהעביר אליו יעקב לאחר קבלתו מאפי והנחתו במגירה; והן בפגישה השניה – כאשר העביר את הסם באמצעות תיק גב לידי אפי, והציע לו את עזרתו באיטום אחת משלוש שקיות סם מסוכן מסוג קוקאין, שהייתה פתוחה. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי "חלקו של אילון בעבירת סחר בסמים עולה כדי ביצוע בצוותא", והרשיע אותו בעבירה של סחר בכ-3 ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין. 9. בצד זאת, זיכה בית המשפט המחוזי את אילון מעבירת נסיון סחר וייצוא של 1 ק"ג סם (סעיף 4 לכתב האישום), בקובעו כי "העבירה תוכננה מלכתחילה בין יעקב לרונן, ללא מעורבות מצד אילון ואין בחומר הראיות בדל של ראיה המתייחס למעורבות כלשהי של אילון בניסיון להוציא לפועל עסקה זו". תסקירי שירות המבחן 10. במסגרת הטיעונים לעונש בבית המשפט המחוזי ערך שירות המבחן תסקיר בעניינו של אילון, ולקראת הדיון בערעור הוגש גם תסקיר משלים. בתסקיר צוין כי אילון נעדר עבר פלילי, וכי ברקע ביצוע העבירות עמד הקושי שלו לעמוד במחויבויותיו הכספיות ותחושה של אובדן שליטה על מצבו הכלכלי, נוכח הלוואות רבות שנטל לשם רכישת דירה. מצבו היה ידוע לגורמים עברייניים, אשר פנו אליו בהצעה לסחור בסמים. לצד זאת ציין שירות המבחן את שאיפתו של אילון להשגת רווחים מהירים ואת משיכתו לסממנים חיצוניים המאפיינים יכולת כלכלית ומעמד, מתוך צורך לחוש בעל ערך. שירות המבחן ציין כי אילון קיבל אחריות למעשיו, וכי הוא מודע לחומרתם. עוד ציין שירות המבחן כי לא התרשם מקיומם של דפוסי התנהגות עברייניים מושרשים אצל אילון, כי הוא מבטא נכונות להימנע ממעורבות חוזרת עם הפרת החוק, מעוניין לשנות את אורח חייו, וההליך המשפטי והמעצר מהווים גורמים מרתיעים עבורו. עוד צוין כי במהלך מעצרו שימש אילון כתומך לאסירים במצוקה, וכי השתלב בטיפול פרטני וקבוצתי, ממנו הוא מפיק תועלת. אילון הביע נכונות להמשיך בהליך הטיפולי. נוכח זאת, ועל רקע ההערכות כי "פחת הסיכון להישנות מעורבות עם החוק" וכי הוא זקוק להמשך טיפול לשם הפחתת הסיכון למעורבות חוזרת עם החוק במצבים בהם הוא חש צורך לפצות על דימויו העצמי הנמוך, המליץ שירות המבחן על העדפת הפן הטיפולי-שיקומי בעניינו של אילון, באופן שיוטל עליו עונש מאסר שיכלול את תקופת מעצרו בתוספת מספר חודשים, שבמהלכם תגובש תוכנית טיפולית אשר תסייע בשיקומו כאשר ישתחרר מבית הסוהר. בתסקיר המשלים שערך שירות המבחן לקראת הדיון בערעור צוינו כגורמים מרתיעים נוספים אובדן הקשר הזוגי שהתרחש בינתיים ותחושת הבושה של אילון אל מול הסובבים אותו. שירות המבחן שב והעריך כי הטיפול המוצע על-ידי הרשות לאסיר מהווה מרכיב משמעותי בהמשך תהליך שיקומו של אילון ובמניעת מעורבות חוזרת עם החוק, והמליץ להסתפק בעונש שהוטל עליו. עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי 11. בהתאם לקביעתו כי אילון היה שותף לביצוע עבירות סמים על אדמת אקוודור, ולאחר שלקח בחשבון את הערכים המוגנים בעבירה ואת נסיבות העניין, ובכלל זאת מסוכנותו הרבה של הסם וכמותו הגדולה מחד גיסא, ומידת מעורבותו הפחותה של אילון ביחס לזו של יעקב והעובדה כי הסם נתפס טרם הפצתו למשתמשים מאידך גיסא, קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם העונש ההולם נע בין 3.5 לבין 5.5 שנות מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי עניינו של אילון אינו מצדיק סטיה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום. לאחר שקבע כי מידת פגיעתו של העונש באילון ובבני משפחתו היא משמעותית לאור ריחוקם של אשתו ובנו הפעוט, הנמצאים באקוודור, ולאחר שלקח בחשבון את היותו של אילון נעדר עבר פלילי; את שירותו הצבאי; את התנהגותו החיובית במהלך המעצר; את הטיפול אותו הוא עובר; את קיומם של "גורמים מפחיתי סיכון להישנות העבירות בעתיד", ובהם האפקט ההרתעתי של מעצרו ושילובו בטיפול; ואת המלצת שירות המבחן לריצוי כמה חודשי מאסר נוספים מעבר לתקופת מעצרו עד אותה עת, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לגזור את עונשו של אילון ברף התחתון של המתחם שקבע, והשית עליו את העונשים שלעיל. תמצית טענות הצדדים 12. ערעורה של המערערת בע"פ 7952/15 והמשיבה בע"פ 7955/15 (להלן: "המדינה"), מופנה הן כלפי זיכויו של אילון מעבירה של נסיון לסחור ב-1 ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין ("הקילוגרם הרביעי"), הן כלפי קולת העונש שנגזר עליו. 13. אשר לזיכויו של אילון מעבירה של נסיון לסחור ב-1 ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין, טוענת המדינה כי הקילוגרם הרביעי "היווה חלק בלתי נפרד מעסקת הסמים בגינה הורשע המשיב כמבצע בצוותא". לטענתה, העסקה התייחסה מראשיתה, ובמהלך כל שלביה, ל-4 ק"ג קוקאין, ומבנה העסקה 'שובש' אך בשל הקושי של יעקב ואילון להשיג את קילוגרם הסם הרביעי. לפיכך, שותפותו של אילון לא הוגבלה לשלושת הקילוגרמים שסופקו בפועל, אלא הוא היה שותף מלא גם בעבירת הנסיון לספק את הקילוגרם הרביעי. 14. אשר לעונש: ראשית טוענת המדינה כי בהתאם לצורך להרשיע את אילון בעבירה של נסיון לסחר בקילוגרם הרביעי, יש להחמיר בעונשו, באופן שישקף את ההרשעה בעבירה הנוספת. שנית, טוענת המדינה כי המתחם שקבע בית המשפט המחוזי קל מדי, וכך גם העונש שנגזר על אילון בפועל. לטענתה, בנסיבות בהן התבצע סחר בסם מסוכן 'קשה' מסוג קוקאין בכמות כה גדולה, אין מדובר בסחר סיטונאי 'רגיל', אלא בעסקת אספקה לסיטונאים. לפיכך, מבקשת המדינה להחמיר בעונשו של אילון, "כך שיהלום את חומרת העבירה ונסיבותיה החמורות", וזאת אף אם ידחה ערעורה על זיכויו בעבירת נסיון סחר בקילוגרם הרביעי. 15. המדינה טוענת כי חרף קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין הצדקה לסטות ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, חרג הוא ממתחם השיקום כאשר גזר על אילון 40 חודשי מאסר בפועל, בעוד הרף התחתון של המתחם שנקבע הוא 42 חודשי מאסר בפועל, וזאת מבלי שנומקה החריגה מן המתחם. 16. עוד טוענת המדינה כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי אין רלוונטיות לרמת הענישה בפסיקה שהוצגה על-ידה מן הטעם שמדובר בגזרי דין הכוללים גם עבירה של יבוא או נסיון יבוא סם מסוכן. לטענת המדינה, נסיבות ביצוע העבירה, ובהן כמות הסם; מיקום העסקה בדרום אמריקה, מקור הפצת סם הקוקאין; ידיעתם של יעקב ואילון כי הם סוחרים מול גורם ישראלי ולא מקומי; התעניינותם אם הבלדרית ישראלית; ושיחתם בעניין ספריי שתפקידו לטשטש את ריח הסם ולהערים על הכלבים שבשדה התעופה, מעידות כי מדובר בעסקת סחר בינלאומי בסם מסוכן מסוג קוקאין, ולא בעסקת סחר מקומית 'בלבד', והיה על בית המשפט המחוזי לקבוע רף ענישה התואם את החומרה שבעבירות מסוג זה. 17. לבסוף טוענת המדינה כי אין בעניינו של אילון נסיבות אישיות יחודיות שבכוחן לגבור על הצורך בענישה ממשית ומרתיעה כאשר מדובר בעבירות של סחר בסמים. 18. מנגד, אילון מערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין. לטענתו, אין מחלוקת כי הוא לא נטל חלק פעיל בשיחות שקדמו לביצוע העסקה, שבהן נקבעו סוג הסם, כמותו ומחירו. בכך יש כדי להקים ספק סביר על אודות כוונתו להוציא לפועל עסקת סם, ובדבר מודעותו לסוג הסם, לכמותו ולמחירו. נוסף על כך, לא הוכחה לטענתו מעורבותו בתכנון העסקה בפועל, לאחר הגעתו של אפי לאקוודור. לפיכך, שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא עשה הבחנה ברורה בין חלקו של יעקב לחלקו-שלו באירועים, והרשיע אותו בעבירה של סחר בסם מסוכן. לטענת אילון, משקבע בית המשפט כי יש לזכותו מהנסיון לסחור בקילוגרם הרביעי, וזאת חרף נוכחותו בפגישה בה הוחזר לאפי סכום הכסף ששילם בעד קילוגרם זה, היה עליו לזכותו גם מעבירת הסחר בשלושת הקילוגרמים ה'ראשונים'. עוד טוען אילון כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי המדינה הרימה את הנטל המוטל עליה על אף הימנעותה מלהעיד את שוטרי משטרת אקוודור. לדבריו, בעשותה כן גרמה לו המדינה נזק ראייתי חמור שבשלו יש לזכותו מהמיוחס לו בכתב האישום, או למצער, להקל בעונשו. 19. טענות נוספות אשר מעלה אילון הן כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא קבע כי קיים נתק בשרשרת הסם בשל כך שמשך 24 שעות נמצא הסם בתחנת המשטרה בקיטו ללא השגחה או פיקוח של שוטרי משטרת ישראל; כשלא קבע כי יש ליתן לעדותו של רפ"ק לאון הירש משקל אפסי, וזאת לאור העובדה שהשלים בדיעבד בדוח הפעולה את הפרט בדבר היות התיק בו הועבר הסם "תיק נייק כחול", ובהתחשב בכך שבאי-כוחו התמקדו בחקירותיהם בצורתו החיצונית של התיק; כשמצא חיזוק ראייתי לאשמתו בשיחות שהוא עצמו לא היה צד להן; כשקבע כי גרסתו היא בגדר 'גרסה כבושה'; כשמצא בגרסתו של אילון חיזוק לעדותו של אפי; כשהעניק משקל מלא לעדותו של אפי על אף סתירות שנתגלו בין עדותו בבית המשפט לבין המסמכים בהם תיעד את האירועים והעימות שבוצע בינו לבין אילון במהלך חקירתו של אילון; וכשקבע כי אין להעניק כל משקל לעדותו של יעקב, שבה טען כי לא נפגש מעולם עם אפי ואילון יחדיו. 20. לחלופין טוען אילון כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי יש לראותו כמבצע בצוותא של עבירת הסחר בסם, ולא אך כמסייע. לטענתו, בית המשפט המחוזי הסתמך בקביעתו זו על עדותו של אפי, "הנעדרת חיזוק לעניין הפרטים שבאמצעותם קובע בית המשפט הנכבד כי המערער הינו שותף מלא לביצוע העבירות". לעניין זה שב אילון וטוען כי לא ניתן לראות בשיחות שהתקיימו בין יעקב לרונן תוספת ראייתית מסוג 'חיזוק'. 21. אשר לעונש שנגזר עליו, טוען אילון כי מששגה בית המשפט המחוזי בהרשעתו כמבצע בצוותא, שגה הוא גם בקביעת מתחם העונש ההולם, שצריך להיות נמוך משמעותית מזה שנקבע. מכל מקום, כך נטען, הבחנה מהותית בין חלקו של יעקב לחלקו-שלו, שלטענתו היה על בית המשפט המחוזי לערוך, הייתה מובילה לקביעת מתחם ענישה נמוך בהרבה מהמתחם שנקבע בפועל. עוד טוען אילון כי שגה בית המשפט המחוזי כשבחר שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן להסתפק בתקופת מעצרו, בתוספת מספר חודשי מאסר נוספים, וכן כאשר קבע שהמקרה הנוכחי אינו מצדיק סטיה ממתחם הענישה שנקבע לטובת שיקולי שיקום. עוד הוא טוען כי בגזירת העונש לא ניתן משקל מספיק להיותו נעדר עבר פלילי ולתהליך השיקום שעבר. לבסוף טוען אילון כי הקנס שהושת עליו גבוה מאוד, וכי הוא יתקשה לעמוד בתשלומו. לפיכך הוא מבקש כי גובה הקנס יועמד על מחצית מהסכום שקבע בית המשפט המחוזי. בדיון לפנינו הוסיפו באי כוחו של אילון כי התיק נשמע בפני בית המשפט המחוזי משך שנה וחצי, ואף בכך יש משום הצדקה להקלה בעונש. 22. המדינה סומכת ידיה על קביעות בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו בכל האמור בהרשעתו של אילון בעבירה של סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין. דיון והכרעה 23. לאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים בכתב ובעל-פה, ושקלתי בדברים, באתי לכלל מסקנה כי דין ערעורה של המדינה להתקבל, ודין ערעורו של אילון להידחות. ערעורו של אילון על הרשעתו בעבירת סחר בכ-3 ק"ג סם מסוכן 24. ערעורו של אילון על הכרעת הדין נסוב, בעיקרו של דבר, על ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי. כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שכאלה שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים. זאת, בשל היתרון האינהרנטי שיש לערכאה הדיונית על-פני ערכאת הערעור כמי שרואה את העדים, שומעת אותם ומתרשמת מהם באורח ישיר ובלתי אמצעי (ע"פ 5672/15 דיומנקו נ' מדינת ישראל, פסקה 11 וההפניות שם (‏17.12.2015) (להלן: "עניין דיומנקו")). 25. ברבות השנים, נקבעו לכלל אי-ההתערבות מספר חריגים, שבהתקיימם אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור, ואז מוצדקת התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים של עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית (עניין דיומנקו, פסקה 12 וההפניות שם). ענייננו אינו בא בגדר חריגים אלה. 26. בית המשפט המחוזי ביסס את הרשעתו של אילון בעבירת סחר בסם מסוכן בראש ובראשונה על עדותו של אפי, אשר היתה מהימנה עליו. לעניין זה ציין בית המשפט המחוזי כי לא התרשם "ממגמת הרחבה של אפי בדבריו, אלא דווקא מניסיון לדייק במידת האפשר בפרטים", וכי בעדותו עמד אפי על ההבדלים בין מידת מעורבותו של יעקב באירועים לבין מידת מעורבותו של אילון, "ותאר את חלקו של כל אחד מהם בביצוע העבירות". עוד ציין בית המשפט כי "הפעילות לא כוונה כאמור מלכתחילה כלפי אילון אלא כלפי יעקב דווקא", ולא נמצא "כל מניע או סיבה לאפי למסור עדות שקר בסוגיה נקודתית זו". לבסוף, ציין בית המשפט המחוזי כי הדברים שמסר אפי בעדותו "עולים בקנה אחד עם הפרטים אותם דיווח למפעיליו מיד ובסמוך להתרחשות האירועים ואשר תועדו בדו"חות שהוגשו לעיוני". 27. בית המשפט המחוזי לא התעלם מן הסתירות בין הודעותיו של אפי לדברים שאמר בעימות שנערך בינו לבין אילון, אולם קבע כי "הדברים תועדו במזכר בסמוך להתרחשותם", וקיבל את הסברו של אפי, לפיו בעוד ההודעות נגבו ממנו זמן קצר לאחר האירועים, העימות נערך כחמישה חודשים מאוחר יותר, ולכן יתכן שלא דייק בדבריו בעימות. קביעה זו מקובלת עליי, ואיני רואה טעם טוב להתערב בה. 28. מנגד, דחה בית המשפט המחוזי את גרסתו של אילון, לפיה הוא נכח אמנם בפגישות, אך לא נטל בהן חלק פעיל ואף לא היה מודע לתוכנן. כאמור לעיל, קבע בית המשפט המחוזי כי גרסה זו היא בגדר 'עדות כבושה', אשר הועלתה על-ידי אילון לראשונה במסגרת עדותו בבית המשפט, ולכן משקלה מועט. לטענת אילון, הוא הציג את גרסתו כבר במהלך העימות שנערך בחקירתו במשטרה, ולכן היא אינה גרסה כבושה. דין הטענה להידחות. 29. המונח 'גרסה כבושה' מתייחס גם לגרסה כבושה שהועלתה בשלב מאוחר של חקירת המשטרה (ע"פ 4364/02 מלמד נ' מדינת ישראל, פד"י נז(1) 634, פסקה 10 (2002); ע"פ 2132/04‏ קייס נ' מדינת ישראל, פסקה 30 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (28.5.2007)). לפיכך, משקלה של גרסה כזו יהיה מועט כל עוד לא ניתן הסבר סביר לכבישה, וניתן יהיה לראות בכבישת הגרסה חיזוק לראיות התביעה (שם). בענייננו, אין מחלוקת כי אילון שתק בחקירתו במשטרה. לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי יש לייחס לגרסתו משקל מועט. בנסיבות אלה, נכון היה לנקוט בכלל 'פלגינן דיבורא' כפי שעשה בית המשפט המחוזי. 30. אשר לשיחות שהתקיימו בין יעקב לבין רונן, ואשר אילון לא היה צד להן, הגם שאין לראותן כראיות ישירות למעורבותו של אילון בעסקה נשוא כתב האישום, הרי שהן בגדר ראיות נסיבתיות, המלמדות על קיומו של קשר בין יעקב לבין אילון בכלל, ולעניין עסקי הסמים בפרט. לפיכך, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ניתן למצוא בשיחות אלה חיזוק לגרסת התביעה. 31. לבסוף, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו, לפיה בהכחשתו את עצם נוכחותו של אילון בפגישות, ניסה יעקב "להרחיק כליל את אילון מן האירועים". כפי שציין בית המשפט המחוזי, הכחשה זו עמדה בסתירה לא רק לעדותו של אפי ולשיחות המוקלטות, אלא אף לעדותו של אילון עצמו, שהודה כי נכח בשלוש הפגישות. בהקשר זה יש להזכיר כי, "שקריות גירסת ההגנה עשויה לתרום לחיזוקה של גירסת התביעה ולהוסיף לה משקל וערך משכנע" (ע"פ 9372/03‏ וייזל נ' מדינת ישראל, פ''ד נט(1) 745, פסקה 14 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (2004)). לפיכך, ניתן למצוא בעדותו של יעקב משום חיזוק לגרסת התביעה. 32. יש לציין, כי המקרה שלפנינו כלל אינו בא בגדר המקרים המנויים בסעיף 54א לפקודת הראיות, בהם נדרשת תוספת ראייתית לצורך הכרעה על-פי עדות יחידה במשפט פלילי. לפיכך, משנמצא כי עדותו של אפי מהימנה, קביעה אשר מצאתי כי אין להתערב בה, די בעדות זו לבדה כדי לבסס את מעורבותו של אילון בעבירת הסחר בסם מסוכן. לא כל שכן, כשמתווספים אליה חיזוקים כמצוין לעיל. בית המשפט המחוזי נימק היטב את החלטתו ליתן אמון בעדותו של אפי ולדחות את גרסתו של אילון, ולא נמצא טעם של ממש להתערב בקביעותיו. 33. אשר לטענתו של אילון לנתק בשרשרת הסם בשל השארתו למשך 24 שעות בתחנת המשטרה בקיטו ללא השגחה או פיקוח של שוטרי משטרת ישראל – אף דינה של טענה זו, אשר נטענה בלא הנמקה של ממש, להידחות. אכן, מעדותו של רמ"ח סוכנים רפ"ק לאון הירש (להלן: "לאון"), מפעילם של הסוכנים רונן ואפי, עולה כי הסם שנבדק בארץ הוא הסם שסופק על-ידי יעקב ואילון לאפי: תיאורו של לאון את המוצגים טרם השמתם בכספת בקיטו תואם את מראה המוצגים שהגיעו ארצה; דגימה שנערכה לחבילות עובר להשמתן בכספת, בנוכחות לאון, העלתה כי כולם מכילים סם מסוג קוקאין; והשקית בה הושמו המוצגים נאטמה ו'נחתמה' במדבקה, באופן שלו הייתה נפתחת ניתן היה להבחין בכך. לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי "אין בפגם של אי הגשת תיעוד אודות 24 השעות בהן היה המוצג בקיטו כדי להביא לכישלון הוכחת טיב הסם, וכי הסם שנבדק בארץ הינו אכן הסם שסופק על ידי יעקב ואילון לאפי". 34. אף דינה של טענתו של אילון בדבר הנזק הראייתי שנגרם לו עקב ויתור המדינה על העדת שוטרי משטרת אקוודור להידחות. בית המשפט המחוזי עמד על כך שלא בכל מקרה בו נמנעת המדינה מלהעיד עד מסוים, ינתן לכך משקל ראייתי, תוך שהפנה לע"פ 6522/10 זהבי נקר נ' מדינת ישראל (02.05.2013), שם מנה בית המשפט מספר שיקולים אותם יש לשקול בהקשר זה. במקרה שלפנינו סיפקה המדינה הסבר סביר לאי-זימון העד לעדות, אשר נעוץ בעלויות הגבוהות הכרוכות בהטסת העדים מאקוודור, בצד התרומה הראייתית המועטה שצפויה הייתה להיות לעדותם, כאשר העדות אינה הכרחית להוכחת אשמתו של אילון. זאת ועוד, המדינה ביקשה להעיד את שוטרי משטרת אקוודור באמצעות היוועדות חזותית (Video Conference), ובאי-כוחו של אילון התנגדו לבקשה. לבסוף, היה באפשרותם של באי-כוחו של אילון לזמן את שוטרי משטרת אקוודור לחקירה מטעמו, ולחקרם כאילו מדובר היה בחקירה שכנגד, אך הם בחרו שלא לעשות כן. לפיכך, אין לראות באי-העדת שוטרי משטרת אקוודור משום מחדל ראייתי אשר קיפח את הגנתו של אילון, או אף התנהגות פסולה שיש בה כדי להצדיק הקלה בעונשו. 35. אשר לטענתו החלופית של אילון, ולפיה מעשיו אינם עולים כדי ביצוע בצוותא, ויש לראותו כמסייע בלבד, אין בידי לקבל טענה זו. אכן, קיימים מקרים בהם ההבחנה בין מסייע למבצע בצוותא אינה פשוטה (ע"פ 4188/93 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(1) 539 (1995); ע"פ 2796/95 פלונים נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 388 (1997)). עם זאת, על יסוד הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי המשפט המחוזי, ואשר לא מצאתי לנכון להתערב בהם, סבורני כי בענייננו מדובר במקרה מובהק של ביצוע בצוותא. כפי שהדגים בית המשפט המחוזי, אילון נטל חלק פעיל ומרכזי בפגישות עם אפי, למן הבהרתו כי יעקב והוא רצו לראות את אפי על רקע פסילת עסקאות בעבר על-ידי אילון, עובר בשיחתו עם יעקב בנוגע לצורך בטשטוש הריח, התעניינותו בזהות הבלדרית, ספירת הכסף שקיבל יעקב מאפי והנחתו במגירה, וכלה בהצעותיו החוזרות ונשנות לעזור לאפי באריזת שקית הסמים הפתוחה. פעולותיו של אילון אינן משקפות אך עזרה ליעקב, אלא יוזמה ומחויבות להצלחת העסקה. אכן, "התמונה הכוללת" היא של מעורבות עמוקה מצד אילון במעשים (ראו והשוו: ע"פ 4186/13 מחמד ע'נאים נ' מדינת ישראל (‏13.4.2015); ע"פ 690/10 אבו תיאה נ' מדינת ישראל (‏06.08.2013); ע"פ 8273/07 כואזבה נ' מדינת ישראל (‏18.7.2012)). לפיכך, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי יש לראות את אילון כמבצע בצוותא. 36. על סמך האמור לעיל, סבורני כי יש לדחות את ערעורו של אילון על הכרעת הדין. ערעורה של המדינה על זיכויו של אילון מעבירת הנסיון בסחר של 1 ק"ג סם מסוכן 37. כתב האישום מתאר שתי עסקאות נפרדות אשר נקשרו בין יעקב לבין הסוכן: העסקה הראשונה עניינה באספקת 4 ק"ג סם מסוג קוקאין לסוכן בתמורה ל-2500 דולר (להלן: "העסקה הראשונה"). בסופו של דבר, מתוך 4 הקילוגרמים עליהם הוסכם, סופקו לסוכן 'רק' כ-3 ק"ג (2987.68 גרם), וזאת בשל קושי להשיג את קילוגרם הסם הרביעי (להלן: "הקילוגרם הרביעי"). העסקה השניה עניינה בייצוא 1 ק"ג קוקאין אל מחוץ לגבולות אקוודור (להלן: "העסקה השניה"). עסקה זו, שעניינה בקילוגרם נוסף, חמישי, של סם (להלן: "הקילוגרם החמישי"), לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל, מאותו טעם שלא סופק הקילוגרם הרביעי – קושי להשיג את הכמות הגדולה עליה הוסכם. 38. מכתב האישום עולה כי עבירת הנסיון לסחר ב-1 ק"ג מסוכן מתייחסת לקילוגרם הרביעי, אשר אמור היה להיות מסופק במסגרת העסקה הראשונה. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לזכות את אילון "מביצוע עבירת ניסיון לסחר בסם מסוכן וניסיון ליצוא סם מסוכן שיוחסו לו בכתב האישום", מן הטעם ש"העבירה תוכננה מלכתחילה בין יעקב לרונן, ללא מעורבות מצד אילון ואין בחומר הראיות בדל של ראיה המתייחס למעורבות כלשהי של אילון בניסיון להוציא לפועל עסקה זו". דומני, כי קביעתו זו של בית המשפט המחוזי בטעות יסודה. 39. אכן, ככל שהדבר נוגע לעסקה השניה – 'עסקת היצוא' – אין בנמצא 'בדל ראיה' המעיד על מעורבותו של אילון בנסיון להוציאה לפועל. שונים הם פני הדברים באשר לניסיון לסחור בקילוגרם הרביעי, כחלק מהעסקה הראשונה. עסקה זו התייחסה מראשיתה ל-4 ק"ג קוקאין, וקיימות אינדיקציות ברורות לכך שאילון היה מודע לעובדה זו. כך, בפגישה הראשונה עם אפי, בה נכח אילון, הודיע יעקב לאפי שמחירו של ק"ג סם יהיה 2700 דולר ולא 2500 דולר, כפי שסוכם מראש. לאחר שביקש את אישורו של רונן לכך, הסכים אפי לסכום המעודכן, אך אמר שאין ברשותו את מלוא הסכום, ושיעביר את היתרה – 800 דולר – בהמשך. לאחר שנכנסו לחדר במלון, מסר אפי ליעקב 10,000 דולר (הסכום שיועד ל-4 ק"ג קוקאין, לפי המחיר המקורי), יעקב מסר את הכסף לאילון, ואילון ספר אותו והניחו במגירה. אילון נכח גם בפגישה השניה, שהתקיימה יום למחרת. במהלך פגישה זו נמסרו לאפי 3 ק"ג סם, ואפי העביר ליעקב את יתרת הסכום שאמור היה להיות משולם עבור 4 ק"ג לפי המחיר החדש, בסך של 800 דולר. יעקב ואילון אף ציינו את הקושי שחוו בהשגת הסם. אילון נכח אף בפגישה השלישית, בה השיב יעקב לאפי כסף בעד הקילוגרם הרביעי, שלא סופק בסופו של דבר. תיאור דברים זה אינו עולה בקנה אחד עם טענתו של אילון, ולפיה לא הייתה לו כל מודעות בנוגע לכמות הסם עליה סוכם בעסקה. לכך מצטרפות המחויבות והיוזמה שהפגין אילון ביחס לעסקה החל משלביה הראשונים, כמתואר לעיל. לפיכך, סבורני כי יש להרשיע את אילון בעבירה של נסיון לסחור ב-1 ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין. העונש 40. כאמור לעיל, המדינה ערערה על קולת העונש, ואילו אילון ערער על חומרתו. 41. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בגזר הדין של הערכאה הדיונית, אלא בנסיבות שבהן ניכרת בגזר הדין סטייה ממשית ממדיניות הענישה הראויה (ע"פ 3117/12 ארביב נ' מדינת ישראל (6.9.2012); ע"פ 6347/12 מדינת ישראל נ' מרה (13.5.2013)). סבורני כי בשל חומרת העבירה בנסיבותיה, שומה עלינו להחמיר בעונשו של אילון. 42. בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הרבה הטמונה בעבירות סחר והפצה של סמים, לא כל שכן סמים מסוכנים המוגדרים 'קשים' (ראו למשל: ע"פ 6747/11 מדינת ישראל נ' אבו רקיק (3.1.2013)), ועל הצורך להיאבק בהן באמצעות ענישה משמעותית ומרתיעה (ע"פ 9482/09 ביטון נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (24.7.2011)). זאת, לאור הנזק הרב שהן מסבות לא אך למשתמשים הישירים בסם, אלא לחברה כולה, הסובלת מעבירות רכוש ואלימות מצד העוסקים בסחר ומלקוחותיהם (ע"פ4998/95 מדינת ישראל נ' גומז-קרדוסו‏, פ''ד נא(3) 769, 787-786 (1997); ע"פ 10228/05 רובאעי נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (26.6.06); ע"פ 6990/13 ח'טיב נ' מדינת ישראל, פסקה 35 (24.2.2014) (להלן: "עניין ח'טיב"); ע"פ 100/14 מדינת ישראל נ' מחטייב, פסקה 3 (‏10.12.2014)). 43. בהתאם לכך, מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות הסמים, ובכלל זאת בעבירת הסחר בסם, מצויה במגמת החמרה (עניין ח'טיב, פסקה 15 וההפניות שם; ע"פ 2587/09 אבו רקייק נ' מדינת ישראל (28.3.2010); ע"פ 9482/09 ביטון נ' מדינת ישראל (24.7.2011); ע"פ 2661/13 יחייב נ' מדינת ישראל (18.2.2014); ע"פ 1598/13 אלהואשלה נ' מדינת ישראל (17.7.2014)). 44. ברי כי בעבירה של סחר בסם נודעת חשיבות לסוג הסם ולכמותו (ע"פ 1987/15 דורי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (‏17.8.2015)). אילון סחר בקוקאין – סם מסוכן, שנזקיו הפוטנציאליים חמורים ורחבי היקף (ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' שמאי, פ"ד נח(2) 734, פסקה 5 לפסק דינו של השופט חשין (2004); ע"פ 972/11 מדינת ישראל נ' יונה, פסקה 4 (4.7.2012)). חומרת המעשים מתעצמת נוכח כמותו של הסם הנסחר, השקולה לאלפים רבים של מנות סם (ע"פ 10254/09 דהן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 וההפניות שם (3.5.2012)). זאת ועוד, לו היה הדבר תלוי ביעקב ובאילון, הייתה הכמות הנסחרת גדולה אף יותר. 45. לאור חומרת המעשים, ועל רקע פסיקתו של בית משפט זה, סבורני כי העונש שנגזר על אילון מקל יתר על המידה, במידה המצריכה את התערבותנו. זאת אף בהתחשב בכך שחלקו במעשים היה קטן מזה של יעקב, ועל אף ההבדל בנסיבותיהם האישיות, ובראשן עברו הפלילי המכביד של יעקב לעומת העדר עבר פלילי לאילון. 46. זאת ועוד, כאמור לעיל, דעתי היא כי יש להרשיע את אילון בעבירה נוספת – נסיון לסחר ב-1 ק"ג סם מסוכן מסוג קוקאין. עבירה זו נעברה במסגרת אותו אירוע בו נעברה עבירת הסחר בסם מסוכן, בה הורשע אילון, ולכן העונש שייגזר בגין שתי העבירות יהיה עונש כולל (סעיף 40יג(א) לחוק העונשין). יחד עם זאת, עקרון ההלימה, שנקבע בתיקון 113 לחוק העונשין כעקרון המנחה בענישה (סעיף 40ב לחוק העונשין), מחייב כי לכל מעשה עבירה בגינו הורשע הנאשם ינתן ביטוי הולם בקביעת עונשו (ע"פ 7907/14 ואזנה נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (22.2.2015)). אמנם, לעיקרון זה נודע משנה חשיבות כאשר מדובר באירועים נפרדים (שם), אולם כוחו יפה גם כאשר מדובר בכמה עבירות שנעברו במסגרת אירוע אחד. לפיכך, על העונש בענייננו של אילון לשקף גם את ההרשעה בעבירה הנוספת, החמורה כשלעצמה. 47. לא מצאתי לנכון להידרש לחריגת בית המשפט המחוזי ממתחם העונש שקבע חרף קביעתו אין במקרה דנן שיקולי שיקום המצדיקים זאת, שכן מקובלת עליי טענתו של אילון, ולפיה ייתכן ש'טעותו הטכנית' של בית המשפט המחוזי נפלה דווקא בציון הרף התחתון של המתחם, במובן זה שהתכוון לקבוע רף תחתון נמוך יותר. 48. בצד האמור לעיל, הלכה היא עמנו כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור למצות את מלוא חומרת הדין (ע"פ 6990/13 ח'טיב נ' מדינת ישראל (2014)). לפיכך, ובהתחשב בחלקו הפחוּת של אילון במעשים; בנסיבותיו האישיות, ובראשן היותו נעדר עבר פלילי; ובסיכוייו הטובים לשיקום, עניין שהוא בטובתה של החברה כולה (ע"פ 4876/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 46 וההפניות שם (‏3.12.2015)), דעתי היא כי על העונש שגזר בית המשפט המחוזי על אילון יש להוסיף 12 חודשי מאסר בפועל, באופן שעונש המאסר הכולל יעמוד על 52 חודשי מאסר בפועל. 49. אשר לקנס שהוטל על אילון, דעתי היא כי אין הוא מצדיק את התערבותנו. בית משפט זה עמד בעבר על חשיבות הענישה הכלכלית בעבירות סמים: "ככלל, בעת ענישתם של העוסקים בסחר בסמים, יש ליתן משקל גדול לשאלת הרווח הכלכלי שנצמח מהעבירות. הסיבה לכך היא אופיין של עבירות אלה – הסחר בסם ולא השימוש של האדם הבודד – שכל כולן סובבות סביב בצע כסף. ענישה כלכלית מחמירה תורמת להרתעה של העבריין הספציפי ולהרתעת הרבים, והיא מהווה את תשובת המשקל ההולמת לעבירות כגון דא (ראו ע"פ 2996/09 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה שח (11.05.2011); ע"פ 5104/06 אנזור בנייורישלויל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 14 (21.5.2007)). לכן יש הגיון, על פי אמת המידה של הלימת העונש, בהטלת קנס ובחילוט, גם אם נגזר על נאשם מאסר של מספר שנים" (ע"פ 100/14 מדינת ישראל נ' מחטייב, פסקה 4 (‏10.12.2014)). זאת ועוד, הקנס שהושת על אילון אינו מן הגבוהים (השוו למשל: ע"פ 5104/06 בנייורישלויל נ' מדינת ישראל (21.5.2007)), ואיני רואה הצדקה להפחתה נוספת בו. 50. אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את ערעורו של אילון, ולקבל את ערעורה של המדינה, במובן זה שאילון יורשע בעבירת הניסיון לסחר בסם מסוכן, ועונשו יועמד על 52 חודשי מאסר בפועל. שאר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: א. מצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט סולברג על כל חלקיה. ב. באשר להכרעת הדין אוסיף, כי המערער שתק במשטרה, ומסר גירסה – כבושה – בבית המשפט. בע"פ 7637/05 יוסף נ' מדינת ישראל (2007) נזדמן לי לציין – אמנם שם באשר לשתיקה בבית המשפט – כלהלן: "מסופקני אם יש בנמצא שופטים שאינם מייחסים משקל חיזוקי משמעותי לשתיקה. הדברים נעוצים בשכל הישר; אדם הנאבק על חפותו, ייכבד וימסור את גירסתו" (פסקה ז'(13)). עוד ראו בהמשך שם סקירה בנושא השתיקה במשפט העברי. במקרה דנא קשה שלא לייחס משקל לשתיקה בחקירה, כשם שיש לייחס משקל מועט בלבד לעדות הכבושה. יידע כל עבריין ששתיקתו בחקירה עלולה להיות לו לרועץ, ומכאן גם רכיב זה באזהרה, אף שכמובן זו זכותו. אכן, אין השתיקה כשלעצמה מהוה ראיה פוזיטיבית, אך מעמדה עמה כראיית חיזוק, וכך נהיר. ג. באשר לעונש, עסקינן בלא פחות מאשר ארבעה קילוגרם של קוקאין, סם המוות סדרתי שכוחו עמו לגרום רע, בחינת "כי רבים חללים הפילה ועצֻמים כל הרוגיה" (משלי ז', כ"ו); לאחרונה נזדמן לי לציין, בהמשך לשורה ארוכה של פסקי דין ברוח זו, כי "נגע הסמים, והסמים הקשים כבענייננו (באותו מקרה היה מדובר בכ-481 גרם קוקאין – א"ר) בפרט, מרעיל לא רק את הצרכנים עצמם, אלא השפעתו הרסנית לחברה הסובבת בכלל. בנגע זה יש להילחם בכל שלביו, החל מהפצתו ועד מכירתו" (ע"פ פדידה נ' מדינת ישראל (8.2.16), פסקה כ"ד, וראו האסמכתאות שם בנוסף לאשר הביא חברי). בין היתר נסקרה פסיקה בנושא (פסקה כ"ה), ועולה הימנה כי גם העונש שהוטל שם (30 חודש) היה ברמת הענישה הנמוכה. בענייננו המדובר ב-4 ק"ג קוקאין, על כן שיעור ההחמרה עליה החלטנו בענייננו מתון וכרוך בגישה שאין ערכאת הערעור ממצה את הדין, כאמור גם בחוות דעתו של חברי. ד. אוסיף: נתנו דעתנו לכך שבמאסרו ממלא המערער תפקיד תומך לעצורים המתמודדים עם קשיים רגשיים, וראינו גם את ההמלצה לעניין תכנית השיקום. יש לקוות כי ההתנהגות הטובה תימשך והדבר יעמוד למערער, שעברו נקי, בעתיד – בלא שניטע מסמרות, אף שלעת הזאת ראינו ליתן ביטוי מדגיש לחומרת העבירה. המשנה לנשיאה השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נֹעם סולברג. ניתן היום, ‏ו' באדר א התשע"ו (‏15.2.2016). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15079520_O06.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il