אורי מגננה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7951/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7951/04 ע"פ 7575/04 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער בע"פ 7575/04: המערער בע"פ 7951/04: רועי בקלו אורי מגננה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 14/07/2004 בע"פ 50008/04 שניתן על ידי כבוד השופט א.ש הם תאריך הישיבה: כ"ז באדר התשס"ו (27.03.06) בשם המערער בע"פ 7575/04: עו"ד שמואל פלישמן בשם המערער בע"פ 7951/04: עו"ד רחל דניאלי בשם המשיבה : בשם שירות המבחן: עו"ד בת עמי ברוט גב' ג'ודי באומץ פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המערערים, אורי מגננה (להלן – מערער 1) ורועי בקלו (להלן – מערער 2) שניהם ילידי שנת 1986, הורשעו בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 402(ב) לחוק העונשין. נסיבות העבירה הן כי ביום 7.4.04, בשעות הבוקר, התנפלו המערערים על המתלוננת בעת שהלכה ברחוב בתל-אביב, ושדדו ממנה ארנק ובו כ-2,500 דולר, 3,000 ₪, כרטיסי חיוג, דרכונים זרים ומסמכים נוספים. אחד המערערים הגיח מאחוריה ותקף אותה בכך שלחץ על גרונה, והאחר הצטרף אליו ותקף אותה אף הוא, על ידי שתפס את ראשה, הסיט אותו הצידה והסיר ממנה את התיק. כתוצאה ממעשי התקיפה, נפלה המתלוננת לקרקע. המערערים נמלטו, ובידם התיק הנשדד. התפתח מרדף אחריהם והם נתפסו, וחלק משלל השוד נתפס אף הוא. בית המשפט המחוזי (כב' השופט אורי שוהם) גזר על המערערים את העונשים הבאים: על מערער 1 הוטלו 5 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי; על מערער 2 הוטלו 3 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי. בגזר הדין, התייחס בית המשפט המחוזי בהרחבה לנסיבות ביצוע העבירה, לעברם הפלילי של המערערים, לגילם הצעיר, וליתר נסיבותיהם האישיות. הוא עמד, מצד אחד, על החומרה הרבה שבמעשה העבירה, שהיה מכוון כלפי עובדת זרה, חסרת הגנה, ובכך נוסף לו מימד מיוחד של חומרה. כן התייחס לעובדה כי לשני המערערים, חרף גילם הצעיר, שורה של הרשעות קודמות המשקפות את מסוכנותם העבריינית ועל כך כי ריצו בעבר עונשי מאסר. מצד שני, בית המשפט נתן משקל לגילם הצעיר של המערערים שהיה על סף בגירות בעת ביצוע העבירה, ולצורך מיוחד במימד שיקומי בענישה עקב כך. המערער 1 תואר בעקבות תסקיר מבחן כבחור המתקשה להסתגל למסגרות נורמטיביות, לרבות מסגרות שיקומיות ששובץ בהן. הוא חזר לעבריינות ולצריכת סמים, בבחינת גלגל חוזר. בעת הדיון בערכאה הדיונית, לא ניכרה אצל מערער 1 מחוייבות לשיקום ממשי, ולפיכך שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית. אשר למערער 2, ניתן משקל לחומרה לגליון ההרשעות הקודמות הרבות העומד נגדו. כן דווח על בעיות משמעת שעלו בהתנהגותו בכלא, שכללו גם התפרצויות אלימות. גם לגביו נמנע שירות המבחן מהמלצה. על שני המערערים נגזרו בעבר עונשי מאסר. בשיקלול כל הנתונים גזר בית המשפט המחוזי את העונש שפורט לעיל. 2. שני המערערים משיגים בפנינו על חומרת עונשם. ב"כ מערער 1 הדגישה בטיעוניה כי לדעתה בית המשפט חרג בחומרת העונש שגזר מרמת הענישה המקובלת, ולא נתן משקל מספיק לגילו הצעיר ורקעו האישי של המערער 1. ב"כ מערער 2 טען אף הוא כי העונש שנגזר על מרשו מפליג בחומרתו, וסוטה ממדיניות הענישה המקובלת ביחס למי שביצע עבירות בהיותו על סף הבגירות, וכי לא ניתן משקל מספיק לגילו הצעיר ולסיכויי שיקומו של מערער 2. כן ציין כי, אף שאין להקל ראש בפגיעה שנגרמה למתלוננת בארוע השוד, לא נגרם לה נזק גופני. 3. במהלך הדיון בערעור, לבקשת המערערים ובהסכמת המדינה ושירות המבחן, החלטנו לדחות את המשך הדיון לתקופה מסוימת כדי לבחון את התנהגות המערערים במאסר, ובמיוחד את נכונותם לשיקום, בטרם נכריע בדין. בקשנו את שירות המבחן לבחון את עניינם של המערערים, ולהציע מסלולי שיקום אפשריים, ולהודיע על כך לבית המשפט. לאחר חלוף מספר חודשים, נתקבלו הודעות משלימות מטעם שירות המבחן. מהודעות אלה עולים הדברים הבאים: אשר למערער 1, מתסקיר משלים של שירות המבחן עולה כי ישנה התקדמות חיובית בהתנהגותו ובסיכויי שיקומו. ניכר מאמץ מצדו להתרחק משימוש בסמים, ואף שהיה מעורב באירוע משמעת בכלא, מאז אותו מקרה התנהגותו השתפרה. לאור תיפקודו התקין כיום, הוצע לו להשתלב בתכנית גמילה בכלא, והוא ביטא מוכנות לכך, אף שטרם החל בכך בשל בקשתו לדחות את תחילת שילובו בתכנית הטיפולית. הוגש לעיוננו מכתב של מנהל פרוייקט שוש"ן-שיקום ושילוב נוער, המציג תכנית טיפולית מתאימה ואפשרית מחוץ לכלא, באם מאסרו של מערער 1 יקוצר. אשר למערער 2, הוגש תסקיר משלים המציג רגרסיה בולטת בתפקודו, ונסיגה בפוטנציאל השיקומי שהיה קיים לגביו. בתסקיר זה תואר מערער 2 כבעל סיכון גבוה לבריחה, ולכן תנועותיו הוגבלו, וכמי שאינו מביע ענין בהשתלבות בתכנית שיקום, אינו בקשר עם הגורמים הטיפוליים בכלא, ואינו משתף פעולה עימם. לאור כל אלה, שירות המבחן נמנע מהמלצה בעניינו. 4. העבירה אותה בצעו המערערים היא קשה וחמורה. מדובר בעבירת רכוש מסוג שוד, אשר היתה משולבת בתקיפה אלימה כלפי מתלוננת שהלכה לתומה ברחובה של עיר. עבירה זו היא בעלת חומרה מיוחדת, על רקע העובדה כי המתלוננת היא עובדת זרה, שככל הנראה היתה מוכרת למערערים לפני הארוע, והם ניצלו את זרותה ואת חולשתה, בבחינת "טרף קל", כדי להשתלט עליה,לשדוד את תיקה, וליהנות מכספה בהיקפים ניכרים. חומרתם של המעשים עומדת כשלעצמה, אך היא מתעצמת לגבי שניהם נוכח עברם הפלילי המשמעותי. שניהם הספיקו, חרף גילם הצעיר, להסתבך עם החוק בעבירות מעבירות שונות, ואף ריצו עונשי מאסר בפועל. עברו של מערער 1 חמור יותר מזה של מערער 2, אך שניהם, על קו הגבול שבין קטינות לבגירות בעת ביצוע העבירה, הוכיחו נטייה עבריינית במספר ארועים קודמים ולאורך זמן. אין מדובר, איפוא, בענייננו באירוע עבירה חריג או חד פעמי, אלא בביטוי למעורבות פלילית עמוקה ומתמשכת. 5. בית המשפט המחוזי נתן משקל לגילם הצעיר של המערערים, אולם משקל יחסי בלבד. זאת, ראשית, מהטעם שהיו בעת הארוע על סף בגירות ממש, וכן לאור חומרת העבירה והעבר הפלילי המכביד הרובץ על שניהם. הוא ראה לאבחן בין מערער 1 למערער 2 בעיקר על רקע העבר הפלילי של הראשון שהיה כבד יותר. כמימד לחומרה, ניתן להוסיף גם את הנתון כי עבירת השוד נשוא הליך זה בוצעה בעת שמערער 1 היה אסיר ברשיון. בעת מתן גזר הדין בידי הערכאה הדיונית, הצפי לשיקומו של מערער 1, נוכח רקעו הפלילי והפרת רשיון האסיר על ידו, היה פחות טוב מזה של מערער 2, ומכאן ניתן להבין את פער הענישה בין השניים, העומד על שנתיים מאסר בפועל. אולם בין לבין, ככל שסיכויי השיקום נוגעים בדבר, נראה כי הקערה התהפכה על פיה, וכיום מי שנושא פוטנציאל שיקומי חיובי הוא דוקא מערער 1, אף שפוטנציאל זה טרם זכה למימוש. לעומת זאת, בתיפקודו של מערער 2 חלה הידרדרות, ואין היענות מצידו להירתם להליך שיקום ותיקון. בראייה כוללת של הענישה בהליכים אלה, נראה לנו כי, אף שהעונשים שנגזרו על המערערים אינם קלים, הם מצויים במיתחם הענישה הסבירה, בהינתן חומרת העבירה ונסיבותיה, ובהתחשב בעברם הפלילי של המערערים ושאר הנתונים שהצבענו עליהם. עם זאת, ראינו להתערב, במידת מה, בעונשו של מערער 1, ולהקל בו, וזאת בשל שני גורמים אלה: ראשית, מלכתחילה, הפער בענישה בין מערער 1 לבין מערער 2 היה גדול, ואפשר גדול מדי, גם בהינתן עברו הפלילי החמור יותר של הראשון, והעובדה כי עבר את העבירה נשוא הליך זה בהיותו אסיר ברשיון. לכך מצטרפת ההתפתחות החיובית בהתנהגותו של מערער 1 בכלא בחודשים האחרונים, והגישה החיובית שהוא מגלה ביחס להליך שיקום עתידי. נוכח אלה, ראינו להקל בעונשו, באופן שמאסרו בפועל יקוצר ב-4 חודשים. בעונשו של מערער 2 אין אנו רואים להתערב, ואין בנסיבות הענין, כפי שנתבררו במלואם, כדי להצביע על כך שהעונש שנגזר עליו חמור מדי. אנו מקבלים, איפוא, את ערעורו של מערער 1 וקובעים כי המאסר בפועל שהוא ירצה יעמוד על 4 שנים ו-8 חודשים; שאר מרכיבי גזר הדין ביחס אליו יעמדו בעינם; אנו דוחים את ערעורו של מערער 2. ניתן היום, ח' בניסן תשס"ו (6.4.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04079510_R07.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il