פלוני נ. פלונים

החלטה בתיק ע"א 7950/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7950/03 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 10.7.2003 בתע"ז 1110/00 שניתנה על ידי כבוד השופט אבידן גלובינסקי בשם המערער: עו"ד אתי שרון-עידן בשם המשיבים מס' 1: עו"ד שי סגל פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט א' גלובינסקי) מיום 10.7.03, שלא לפסול עצמו מלדון בתע"ז 1110/00. 1. הצדדים לערעור זה מנהלים הליך בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (תע"ז 1110/00). בהליך נדונה השאלה לאיזו צוואה מבין השתיים שהובאו לפני בית המשפט יש ליתן תוקף. הליכים בבית-המשפט נמשכים מזה זמן רב. שמיעת העדויות מטעם המשיב 1 הסתיימה (בחודש יוני 2001). מסיבות דיוניות שונות טרם החלה חקירתו הנגדית של המערער. זו הייתה אמורה להתקיים ביום 13.7.03. המערער הגיש מספר בקשות לדחיית מועד חקירתו אך אלה נדחו על ידי בית המשפט. כשבועיים לאחר דחיית בקשתו האחרונה הגיש המערער בקשה לפסלות שופט יחד עם בקשה לדחיית מועד הדיון. בבקשתו טען המערער כי התנהלות בית המשפט נגועה במשוא פנים כלפיו. את טענתו ביסס, בין השאר, על העיכוב שחל בשמיעת העדויות מטעמו, ועל ניהול המשפט באופן מוטה, לטענתו, לטובת הצד שכנגד. עוד טען המערער כי בית-המשפט נפגש עם בא כוח הצד שכנגד באולם המשפט, לאחר שהדיון הסתיים, ללא נוכחות המערער וב"כ. המערער טען כי אמונו בבית-המשפט נפגע, וכי בגין כל אלה יש מקום לפסילתו. 2. בית המשפט (השופט א' גלובינסקי) דחה (ביום 10.7.2003) את בקשת הפסילה. בהחלטתו ציין בית-המשפט כי העיכוב שחל בטיפול בתיק נבע בעיקרו מיוזמת הצדדים. עוד ציין בית-המשפט כי הבקשה לפסלות הוגשה לאור חוסר שביעות הרצון של המערער מההחלטות הדיוניות בעניינו, כי חל שיהוי בהגשתה, וכי אין למצוא בנימוקיה חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט העיר על הלשון שננקטה בבקשה והורה על העברת העתק שלה, יחד עם העתק החלטתו, ללשכת עורכי הדין בחיפה לשם בירור. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסילה וטוען כי בית המשפט לא נימק את החלטתו אלא הסתפק במסקנה כי אין בנסיבות העניין חשש ממשי למשוא פנים. עוד טוען המערער כי בית המשפט החליט בבקשה עוד לפני שמשיב 2 הספיק להגיב עליה, וגם מכך ניתן ללמוד על משוא הפנים כלפיו. באשר לפגישתו של בית-המשפט עם בא כוח המשיב 1, מפנה המערער להסבר שנתן בא-הכוח הצד שכנגד (עו"ד ש' סגל), אשר הינו ממלא מקום ראש לשכת עורכי הדין בישראל. על פי ההסבר השיחה עסקה בעומס התיקים הרב בבית-המשפט לענייני משפחה, היא לא נגעה לתיק הנדון, והייתה עניינית לאור תפקידו האמור. המערער טען כי מכאן ניתן ללמוד על ציפייה של בית המשפט כי בא כוח הצד שכנגד יפעל לטובתו. כל אלה מקימים, לטענת המערער, את החשש הממשי למשוא פנים בנסיבות העניין. משיב מס' 2 ציין בתגובתו הקצרה כי מעיון בחומר עולה ש"היו חריגות בהתנהלות המשפט החייבות תיקון מיידי." המשיב 1 טוען כי אין ממש בערעור, אך המערער טוען כי לאור האיחור בהגשת עמדתו אין להיזקק לה. 4. ביקשתי (ביום 30.10.2003) את הערותיו של בית-המשפט לאמור בכתב הערעור ובמיוחד לגבי הדברים שהחליף בית-המשפט עם בא-כוח המשיב 1. בהערותיו חזר בית-המשפט והפנה להחלטתו הדוחה את בקשת הפסלות. עוד ציין בית-המשפט כי אין לו יחסים מיוחדים עם בא כוח הצד שכנגד, וכי עורכי-דין רבים מבקשים ומקבלים אפשרות לשוחח עימו כאשר הוא מקפיד ששיחות אלו לא תתקיימנה בנושאים שבהם תלויים ועומדים תיקים בפניו. על רקע זה העיר בית-המשפט כי לדעתו לא קם כאן חשש ממשי למשוא פנים. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. טענותיו של המערער, רובן ככולן, מופנות כנגד החלטות דיוניות ושיפוטיות שניתנו על ידי בית המשפט במהלך ניהול ההליכים. ההליך הראוי לתקיפת החלטות שדעת צד להליך אינה נוחה מהן הוא הליך הערעור, ולא הליך הפסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ראו למשל: ע"א 2374/96 לופטין יצחק נ' מוניק נועם (לא פורסם); ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט (לא פורסם)). כבר נפסק לא פעם כי העובדה שניתנה החלטה (ואף שרשרת החלטות דיוניות) לחובתו של בעל דין אינה מקימה עילת פסלות (וראו: ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ (לא פורסם); ע"א 220/99 ח.ר. דולומיט חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ (טרם פורסם)). הלכות אלה יפות לענייננו. אין בסירובו של בית המשפט לדחות את הדיון כדי לעורר חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות העניין. 6. גם חילופי הדברים שהתקיימו באולם המשפט בין בא כוח הצד שכנגד לבין בית המשפט אינם מקימים עילת פסלות בנסיבות המקרה. אכן, ככלל יש להימנע מחילופי דברים בין אחד הצדדים לבין בית המשפט שעה שהצד שכנגד אינו נוכח ואינו יכול לטעון ולהגיב (ראו: ע"א 7840/96 זיידנברג נ' זיידנברג, פ"ד נ(4) 260). אולם, עצם קיומם של חילופי דברים מסוג זה אינו מוביל בהכרח לפסילתו של בית-המשפט. יש לבחון את תוכן הדברים, את משכם ואת הפורום בו נאמרו (ראו: ע"א 6735/96 BG Assistance נ' פליציה גורה (לא פורסם); ע"פ 599/87 יוסף חוברה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 614). בענייננו אין בשיחה שנערכה בין בית המשפט ובא כוח משיב 1 כדי להשליך על זכויות הצדדים או על ההכרעה בהליך. טוב היה לו השיחה שניהל בית-המשפט עם בא כוח משיב 1 לא הייתה נערכת באופן בו נערכה, לאחר סיום הדיון בעניינו של המערער. אולם גם כך לא היה בדברים שנאמרו, הנוגעים לבעיה כללית של בית המשפט בחיפה, כדי לעורר חשש ממשי אובייקטיבי כי בית המשפט גיבש משוא פנים בעניינו של המערער (וראו: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 247, 250; ע"א 7916/00 עו"ד דן שפריר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). לאור כל אלה אין מקום להידרש לטענות הצדדים לעניין האיחור בהגשת עמדתו של המשיב 1. אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח בכסלו התשס"ד (23.12.2003). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03079500_A02.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il