דליה קלישבסקי נ. דוד לוין

פסק-דין בתיק ע"א 7950/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7950/02 ע"א 7619/02 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ד' חשין המערערת בע"א 7950/02 (המשיבה בע"א 7619/02): דליה קלישבסקי נ ג ד המשיבים בע"א 7950/02 (המערערים בע"א 7619/02): 1. דוד לוין 2. "דולב" חברה לביטוח בע"מ ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בת.א. 1743/94 מיום 14.7.02 שניתן על ידי כבוד השופט א' סטרשנוב תאריך הישיבה: כ"ד בשבט התשס"ז (12.02.07) בשם המערערת בע"א 7950/02: עו"ד שושנה גלס בשם המשיבים בע"א 7950/02: עו"ד יעקב רהט פסק-דין השופטת א' חיות: מבוא שני הערעורים שהדיון בהם אוחד עניינם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט א' סטרשנוב) מיום 14.7.2002 לפיו חויבו המשיבים בע"א 7950/02 (המערערים בע"א 7619/02 שיקראו להלן: המשיבים) לשלם למערערת בע"א 7950/02 (המשיבה בע"א 7619/02 שתקרא להלן: המערערת) פיצוים בסך 325,552 ש"ח בצירוף שכ"ט עורך דין בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים מיום 7.8.1992 (להלן: התאונה). אין ולא הייתה מחלוקת בין בעלי הדין בשאלת החבות והמחלוקת ביניהם מצטמצמת בשאלת גובה הנזק. המערערת מלינה בערעורה על מיעוט הפיצוי שנפסק לה ואילו המשיבים טוענים בערעורם כי אין קשר סיבתי בין הנזקים שלהם טוענת המערערת ובין התאונה ולחלופין הם טוענים כי הפיצוי שנפסק מופרז ויש להפחיתו. תמצית העובדות הצריכה לעניין ופסק דינו של בית המשפט המחוזי 1. ביום 7.8.1992 בעת שנסעה במונית נפגעה המערערת בתאונת דרכים שבה הייתה המונית מעורבת. המערערת פונתה ממקום התאונה לבית החולים שיבא בתל השומר שם נבדקה ואותרו פגיעות בראשה, בחזה וברגליה, ללא ממצא חריף. המערערת שוחררה לביתה אך לאחר מספר ימים שבה לחדר המיון והתלוננה על סחרחורת ובחילות ועל כאבי ראש וצוואר. בבדיקת CT שנערכה באותו שלב הודגם חלל נוזלי קדמית באונות המצחיות ללא לחץ על המוח והיא טופלה בצווארון ובתרופות. המערערת, ילידת 1943, הייתה במועד התאונה עובדת בכירה בהסתדרות העובדים הכללית החדשה ושימשה כחברה בוועדה המרכזת. כתוצאה מן התאונה נעדרה המערערת מן העבודה במשך כארבעה חודשים אך שכרה שולם לה במלואו באותה תקופה תוך ניכוי ימי מחלה שנצברו לזכותה. מאז התאונה ובמשך מספר שנים לאחר מכן טופלה המערערת על ידי הנוירולוג ד"ר קושניר שהורה על ביצוע בדיקות CT נוספות בשל תלונות חוזרות של המערערת וירידה בתפקודה. בשנת 1994 הגישה המערערת תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בעקבות התאונה. במהלך כל השנים שבהם היה ההליך תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי המשיכה המערערת לעבוד בהסתדרות ושכרה לא נפגע. 2. בית המשפט המחוזי מינה שני מומחים בתחום הפסיכיאטריה ובתחום הנוירולוגיה לבדיקת מצבה הרפואי של המערערת. בחוות דעתו מיום 5.3.1998 מצא הנוירולוג פרופ' רפפורט כי המערערת סובלת מהפרעה תפקודית בשל פגמים בזיכרון ובתפקודים מנטאליים גבוהים, אך ציין כי לדעתו נובעת הפרעה זו ממחלה ניוונית מוחית ואין קשר סיבתי בין הפרעות אלה ובין התאונה בציינו כי בתאונה לא נגרמו למערערת חבלות ראש משמעותיות. הפסיכיאטר ד"ר שמואל קרון קבע אף הוא בחוות דעתו מיום 1.12.1999, כי המערערת סובלת מהפרעה ניכרת בתפקודים המנטאליים הגבוהים המתאימה לפגיעה באונות המוח המצחיות וכי כתוצאה מכך היא סובלת באופן משני גם מביטויים בולטים של דיכאון וחרדה אך בניגוד לפרופ' רפפורט סבר ד"ר קרון כי ההפרעות שמהן סובלת המערערת נובעות מן התאונה ובגינן קבע לה נכות פסיכיאטרית בשיעור של 40% לצמיתות. 3. בפסק דינו לא הכריע בית המשפט המחוזי במחלוקת שנפלה בין פרופ' רפפורט לבין ד"ר קרון לעניין הקשר הסיבתי שבין הבעיות שמהן סובלת המערערת ובין התאונה. תחת זאת קבע בית המשפט המחוזי כי הממצאים האובייקטיבים שהוצגו בפניו סותרים את תלונותיה הסובייקטיביות של המערערת בדבר התדרדרות קשה במצבה הנפשי. הוא הוסיף וציין כי תלונותיה של המערערת "אינן מתיישבות עם תפקודה היומיומי, התקין, יחסית" ועוד קבע, כי התרשם שהמערערת "נפגעה בצורה קלה למדי בתאונה הנדונה ואף השלכות הפגיעה אינן נראות רציניות יתר על המידה – במיוחד נוכח העובדה שהיא ממשיכה לתפקד בעבודתה באופן רצוף ומלא ואף לא נפגעה בשכרה". נוכח מסקנותיו אלה חישב בית משפט קמא את הפסד השתכרותה של המערערת בגין התאונה באופן גלובאלי והעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד על סך של 150,000 ש"ח בציינו כי אילו סבר שיש מקום לחישוב קונבנציונאלי של הפסד ההשתכרות לעתיד היה מעמיד את נכותה התפקודית על שיעור של 20% ולא יותר. עוד פסק בית משפט קמא למערערת פיצוי בגין כאב וסבל בסך 65,552 ש"ח, בהתבסס על הנכות הפסיכיאטרית שקבע לה ד"ר קרון (40%); פיצוי גלובאלי בסך 50,000 ש"ח בגין עזרה צד ג' לעבר ולעתיד; פיצוי בסך 50,000 ש"ח לעבר ולעתיד בגין טיפולים והוצאות רפואיות; ופיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין נסיעות. בית משפט קמא לא מצא מקום לפסוק למערערת פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר בקובעו כי היא לא הוכיחה שנגרם לה נזק כספי כתוצאה מכך שניצלה בתקופת אי הכושר את ימי המחלה שנצברו לזכותה. כמו כן, לא פסק בית משפט קמא למערערת פיצוי בגין ראשי נזק נוספים שאותם תבעה כגון הפסד "הפרשי תוספת נבחרים", "סיכון לפרישה מוקדמת" ו"אוכל מוכן ושירותי כביסה". הטענות בערעורים 4. בערעור שהגישו (ע"א 7619/02) טוענים המשיבים כי שגה בית משפט קמא בכך שנמנע מלדון ולהכריע בסוגית הקשר הסיבתי שבין נכותה של המערערת ובין התאונה למרות ששאלה זו עמדה במוקד המחלוקת בין המומחים שמונו מטעם בית המשפט במקרה דנן. לשיטת המשיבים היה על בית המשפט להכריע במחלוקת זו ולאמץ את עמדתו של פרופ' רפפורט אשר אילו אומצה הייתה מוליכה אל המסקנה כי התאונה לא הותירה נכות כלשהי אצל המערערת ועל כן, אין היא זכאית לפיצוי בגינה ובודאי לא לסכומי הפיצוי שנפסקו לה. לחלופין טוענים המשיבים כי יש להפחית את סכומי הפיצוי שנפסקו למערערת במקרה דנן בהיותם מופרזים ובלתי מבוססים. המערערת מצדה טוענת בערעורה (ע"א 7950/02) כי בית משפט קמא קיפח אותה באופן משמעותי בכך שלא אימץ את חוות דעתו של ד"ר קרון לצורך קביעת הנכות התפקודית שנגרמה לה כתוצאה מן התאונה, אשר לדבריה לא זו בלבד שאינה נופלת מן הנכות הרפואית אלא שהיא גבוהה ממנה במידה ניכרת. המערערת הצביעה בערעורה על כך שהמשיבים ויתרו על חקירת ד"ר קרון ועל כן יש לראותם כמי שאימצו אותה, ועוד היא טוענת כי חוות דעתו של פרופ' רפפורט נסתרה במהלך חקירתו הנגדית ואין לקבלה. לפיכך, סבורה המערערת כי יש לפצותה בגין הפסד השתכרות לעתיד בחישוב קונבנציונאלי לפי שכרה ולפי נכות תפקודית בשיעור של 50% וכן היא סבורה כי יש לפצותה בגין הפסד השתכרות בעבר, בגין הפסד הפרשי שכר ורכיבים פנסיונים וכי יש להוסיף על סכומי הפיצוי שנפסקו לה בגין עזרת הזולת ובגין טיפולים והוצאות נסיעה. דיון 5. חוות הדעת הרפואית של פרופ' רפפורט ותשובותיו בחקירה הנגדית כמו גם חוות דעתו של ד"ר קרון ותשובותיו לשאלות ההבהרה מלמדות כי שני המומחים כאחד תמימי דעים לגבי ההפרעות והמגבלות שמהן סובלת המערערת. המחלוקת שנפלה ביניהם נוגעת לשאלה מה מקורן של הפרעות אלה והאם יש קשר סיבתי בינן ובין הפגיעה בתאונה. היטיב להגדיר את הדברים פרופ' רפפורט במהלך החקירה הנגדית באומרו: ...אין חילוקי דעות שיש תופעה של הפרעת תפקוד מוחית חמורה מתמשכת מאז התאונה. תפקידי הוא לבחון אם זה כתוצאה מהתאונה או שיש מחלה נוספת. לא שכיח בסוג זה של חבלות כאלה לראות הפרעות כאלה. בנוסף יש תמונה שמראה על מחלה מוחית שיכולה להסביר את הממצאים... פרופ' רפפורט סבור כי המערערת סובלת ממחלה ניוונית מתקדמת במוח וכי הבעיות בתפקוד המוח שמהן היא סובלת ושאותן הוא מגדיר כהפרעות חמורות, נובעות ממחלה זו ולא מן התאונה. את עמדתו מבסס פרופ' רפפורט על כך שהמערערת לא ספגה חבלת ראש משמעותית בתאונה וכן על ממצאי בדיקת CT שנערכה למערערת סמוך לאחר התאונה אשר הדגימה דלדול מוחי סימטרי מקומי בלי סימנים של חבלה ברקמה. לדבריו, ממצאים אלה מוליכים אל המסקנה שמדובר במחלה דלדולית של המוח ולא בהפרעות נוירופסיכיאטריות הנובעות מחבלה. חשיבות מיוחדת ייחס פרופ' רפפורט לעובדה שממצאי בדיקת ה CT הודגמו סמוך לאחר התאונה ולדבריו תהליך של דלדול מוחי הנובע מחבלה אינו יכול להשתקף בבדיקה כזו בתוך פרק זמן כה קצר וגם בכך הוא מוצא תמיכה לעמדתו כי מדובר במחלה ניוונית שממנה סובלת המערערת ללא קשר לתאונה. ד"ר קרון שבדק את המערערת וערך את חוות דעתו לאחר מתן חוות הדעת של פרופ' רפפורט, חולק על מסקנות אלה והוא מאמץ בעניין זה במלואן את ממצאיה ואת מסקנותיה של הפסיכולוגית הקלינית גב' נעמי גבע שערכה למערערת אבחון נוירופסיכולוגי לבקשת פרופ' רפפורט וציינה בדו"ח מינואר 1998 כך: ממצאי הבדיקה וההתרשמות הקלינית מהנבדקת מצביעים על הפרעות בתפקודי קשב [שמיעתי וחזותי], בתפקודי זכרון בעיקר בשליפה, בחשיבה גבוהה, בהתנהגות ובאפקט ובפעילות מוטורית. ההפרעות באות לידי ביטוי ומתגברות בעיקר בהתמודדות מול מטלות מורכבות במצבים פתוחים הדורשים התארגנות עצמית, במצבי עומס מנטלי ובמצבי התעייפות בתפקודים הבסיסיים, במשימות פשוטות ומובנות ובשאר התפקודים שנבדקו לא נמצא הפרעה. עוד קובעת גב' גבע כי נוכח העובדה שבעבר תפקדה המערערת ברמה גבוהה תוך התמודדות עם משימות מאוד מורכבות בתפקידי ניהול בכירים וכן נוכח העובדה שרוב התלונות הקיימות היום הן עקביות והופיעו מיד בסמוך לפגיעה הנוכחית, יש לייחס את הירידה הקוגניטיבית והתפקודית הנצפית היום לחבלה הנוכחית בציינה: הפרעות מהסוג שניצפה באבחון הנוכחי שכיחות לאחר חבלות צוואריות וחבלות מוחיות קלות. ד"ר קרון, שאימץ כאמור את ממצאיה ומסקנותיה של גב' גבע, מציין בחוות דעתו כי ממצאים אלה הולמים את ממצאי בדיקתו. הוא מדגיש כי בינו לבין הבודקים האחרים (פרופ' רפפורט וגב' גבע) אין מחלוקת על כך שהמערערת סובלת מהפרעות ניכרות בתפקודים המנטאליים הגבוהים האופייניות לפגיעה באונות המוח המצחיות, כי הבדיקות הרנטגניות אכן מורות על דלדול באונות אלה וכי הפרעה כזו יכולה לנבוע מחבלת ראש. אך בניגוד לפרופ' רפפורט סבור ד"ר קרון, כאמור, כי יש קשר סיבתי בין ההפרעות שמהן סובלת המערערת ובין התאונה. לביסוס מסקנתו זו מדגיש ד"ר קרון כי המערערת לא סבלה מהפרעות דומות קודם לתאונה ואלה הופיעו זמן קצר לאחר התאונה ונמשכות בעקביות מאז. 6. המשיבים בחרו שלא לזמן את ד"ר קרון לחקירה על חוות דעתו, אך היפנו אליו שאלות הבהרה מיום 9.2.2000 ומיום 24.7.2000 ובין היתר נשאל ד"ר קרון על ידי המשיבים האם האבחנה שקבע למערערת בדבר קיומה של פגיעה מוחית על רקע אנצלופתיה היא אבחנה בתחום הקריטריה האבחונית הנוירולוגית ועל כך השיב ד"ר קרון כי מדובר בהפרעה המוגדרת באופן חד משמעי בתחום הפסיכיאטריה שהוא תחום התמחותו, אם כי לא שלל את העובדה שתחומי הנוירולוגיה והנוירוכירורגיה רלוונטיים אף הם להפרעה זו. לשאלה הנוספת מהו להערכתו טווח הזמן לאחר חבלת ראש בו יופיע בצילום ה CT דלדול של אונות מוחיות השיב ד"ר קרון כי יש להפנות את השאלה לנוירוכירורג. לבסוף ובהתייחס להערכתו של פרופ' רפפורט לפיה בהעדר חבלת ראש משמעותית בזמן התאונה אין לייחס את השינויים באונות המצחיות לתאונה השיב ד"ר קרון: לעניות דעתי – ואציין כי אינני מומחה בתחום הנוירו כירורגיה – הדגש בקביעה זו של פרופ' רפופורט הנו על המילה 'משמעותית', והוא אינו טוען כי לא הייתה חבלת ראש, או כי שינויים מעין אילו שהודגמו באונות המצחיות אינם יכולים להופיע בעקבות חבלת ראש. לגבי מידת היותה של חבלת הראש 'משמעותית', סבורני שיכולות להיות דעות שונות. פרופ' רפופורט טוען כי השינויים באונות המצחיות הנם תוצאה של מחלה מוחית ניוונית. לא מצאתי בחומר הרפואי הרב בו עיינתי תימוכין אחרים לקיומה של מחלה כזו אצל הנבדקת. 7. במחלוקת שנפלה בין המומחים הרפואיים, אשר למרות חשיבותה לא זכתה להתייחסותו של בית משפט קמא, אני סבורה כי יש להעדיף את עמדתו של ד"ר קרון. פרופ' רפפורט הוא אכן ניורוכירורג אך משהוברר כי האבחנה שקבע ד"ר קרון היא אבחנה בתחום הפסיכיאטריה אין לפרופ' רפפורט כל עדיפות על פניו בעניין זה ויתרה מכך, פרופ' רפפורט מציין בחוות דעתו כי ממצאי בדיקות ה CT בדבר דלדול מוחי שנערכו למערערת לאורך השנים (הבדיקה מפברואר 1994 והבדיקה מיום 18.8.1997) נותרו ללא שינוי מאז הבדיקה הראשונה מיום 29.8.1992 שבוצעה לה סמוך לאחר התאונה. פרופ' רפפורט הוסיף וציין בחקירתו כי אילו היו עורכים למערערת בדיקה שבוע לפני התאונה היו ממצאי ה CT דומים. נוכח דברים אלה עולה וביתר שאת השאלה מהו ההסבר לכך שעד קרות התאונה תפקדה המערערת ללא דופי ואילו מאז התאונה התדרדרו תפקודי המוח שלה באופן שהתדרדרו. לשאלה זו לא הייתה בפי פרופ' רפפורט כל תשובה מניחה את הדעת ולפיכך, נראה לי כי יש להעדיף בעניין זה על פי מאזן ההסתברויות את גישתו של ד"ר קרון הקושרת בין הפגיעה בתאונה לבין ההפרעות שמהן סובלת המערערת ובלשונו: לדעתי, יש לייחס קשר סיבתי בין ההפרעות מהן סובלת התובעת לבין התאונה: א. היא לא סבלה מהפרעות דומות קודם לתאונה, כעולה מרמת תפקודה הגבוה והצלחתה המרשימה בתפקידים ציבוריים. התאונה מהווה קו שבר ברור בחייה, ממנו ואילך תפקוד ההולך ומידרדר. ב. מיד לאחר התאונה הופיעו תלונות המתאימות לחבלת ראש, כעולה מן המסמכים הרפואיים ובעיקר מבדיקותיו החוזרות של ד"ר קושניר. ההפרעות בתפקודים המנטליים, ובעיקר הפרעות בולטות בזיכרון, היו קיימות כבר בבדיקותיו של הנוירולוג זמן קצר לאחר התאונה, ונמשכות בעקביות עד עתה. תמיכה נוספת לעוצמת חבלת הראש שנגרמה למערערת ניתן למצוא במסמך רפואי מיום 11.12.1997 שערך פרופ' נמט, רופא עיניים, אשר בדק את המערערת ומצא כי קיים אצלה ליקוי בקונברגציה. פרופ' נמט הוסיף וקבע כי זהו ליקוי שכיח בעקבות פגיעה בראש ועל כן, קשר בינו ובין פגיעתה של המערערת בתאונה. מסמך זה נערך לבקשת הרופא המטפל במערערת, ד"ר קושניר, בשל תלונותיה אך בעקבותיו לא נתבקש מינויו של מומחה רפואי על ידי בית המשפט בתחום העיניים ולא נקבעה למערערת נכות בגין ליקוי זה. ממילא לא ניתן לפסוק לה פיצוי בגינו אך קיומו של הליקוי, שאינו שנוי במחלוקת (ראו התייחסות לעניין זה גם בחוות דעתו של פרופ' רפפורט), יכול בהחלט ללמד על עוצמת החבלה שנגרמה למערערת כתוצאה מן התאונה. 8. משקבעתי כי המערערת סובלת מנכות רפואית בתחום הפסיכיאטרי בשיעור של 40% כאמור בחוות דעתו של ד"ר קרון, יש לבחון עתה מהן ההשלכות התפקודיות של נכות זו על המערערת. בית משפט קמא סבר כי הייתה הפרזה בתלונותיה של המערערת. מסקנתו זו של בית משפט קמא התבססה בעיקרה על כך שהמערערת המשיכה לעבוד בהסתדרות במשך כעשר שנים מאז התאונה בציינו כי "משכורתה לא פחתה ואף אימת הפיטורין אינה תלויה מעל צווארה". על כן, חישב את נזקיה לעניין הפסד ההשתכרות בדרך גלובאלית ופסק לה פיצוי של 150,000 ש"ח לעתיד. אכן, נתוני המקרה דנן ובייחוד העובדה שהמערערת המשיכה לאורך שנים מאז התאונה להיות מועסקת באותו מקום עבודה בלא ששכרה נפגע, מצדיקים בהחלט את חישוב הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד באופן גלובאלי (ראו ע"א 6553/96 צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' מלצר, פ"ד נג(1) 611, 617 (1999)). אולם, מתוך מכלול הראיות הרפואיות והאחרות שהוצגו בפני בית משפט קמא נראה כי לא היה מקום לייחס למערערת הפרזה בתלונות לגבי מצבה. גב' גבע ציינה בהקשר זה כי באבחון "תפקדה [המערערת] כמיטב יכולתה ברוב המשימות ולא היה כל סימן לניסיון להחמרה או להטעיית הבודקת". חבריה לעבודה העידו אף הם בפני בית המשפט ותיארו כולם את הקשיים הניכרים של המערערת לתפקד בעבודתה ואת ההתדרדרות שחלה ביכולותיה לאחר התאונה אך עדותם זו לא זכתה להתייחסות בפסק דינו של בית משפט קמא. עדויות אלה וכן עדותו של הרופא המטפל ד"ר קושניר מתיישבות היטב עם קביעותיו של ד"ר קרון ועם ממצאיה של גב' גבע, אשר תיארה בחוות דעתה את המאמצים שהשקיעה המערערת על מנת לשמור על משרתה ועל מעמדה בעבודה למרות הנכות, בציינה: דיספונקציה זו, שבמקרה של הנבדקת אינה חמורה ומתאימה לאופי החבלה ממנה סבלה, (WHIPLASH והיגרומה מצחית) גורמת לה לסבל סובייקטיבי ניכר, בעיקר לאור העובדה שתפקודה התעסוקתי מחייב עירנות, בהירות מחשבתית, ריכוז וזריזות ומחשבתית יחד עם יכולת להתמודד עם מצבים מרובי אינפורמציה, משתנים, בלתי צפויים ומורכבים. עבודתה מחייבת גם ריבוי של קריאה ויכולת להופיע בציבור. משום כך, החוויה הסובייקטיבית שלה של פגימה ניכרת בתפקוד, הינה אמיתית ונראה אומנם שההפרעה הנוירופסיכולוגית ממנה סובלת פוגמת מהותית בתפקודה התעסוקתי. בצד זה, נראה שבגלל תנאי חייה (הצורך להתפרנס והחרדה מהעתיד) ומבנה אישיותה הפרפקציוניסטי, הנוקשה וההישגי, היא מתקשה להשלים עם הירידה בתפקוד וחווה אותו כמעורר חרדה ובושה יחד עם ירידה במוטיבציה להיות בקשר עם אנשים וירידה ביכולתה ליהנות ממה שנהנתה בעבר. 9. ממצאים אלה המבוססים על אבחון נוירופסיכולוגי יסודי ומקיף שנערך למערערת מתיישבים, כאמור, עם העדויות שהוצגו ולא מצאתי בפסק דינו של בית משפט קמא נימוק כלשהו המצדיק מסקנה שונה. לפיכך אני סבורה כי הגם שלא היה מקום לפצות את המערערת על הפסד השתכרות לגבי השנים שחלפו מאז קרות התאונה ועד ליום מתן פסק הדין (למעט ארבעה חודשי אי כושר שאליהם אתייחס להלן), נראה כי בקביעת הפיצוי על הפסד השתכרות בעתיד קופחה המערערת על ידי בית משפט קמא וראוי היה להעמיד את סכום הפיצוי המגיע לה בגין ראש נזק זה על מחצית מן הפיצוי בחישוב קונבנציונאלי (ראו: ע"א 4837/92 "אליהו" חברה לביטוח נ' בורבה, פ"ד מט(2) 257, 262 (1995); ע"א 998/91 יפרח נ' "אליהו" חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 16.2.94)). סכום זה עומד על 213,641 ש"ח (). כמו כן, יש מקום לפסוק למערערת פיצוי בחישוב גלובאלי בגין ימי המחלה שנאלצה לנצל במשך כשלושה וחצי חודשים לאחר התאונה בהם סבלה מאי כושר ונשארה מרותקת לביתה (מיום 7.8.1992 ועד יום 15.11.1992). המערערת אכן לא הוכיחה את זכותה לפדות ימים לא מנוצלים של מחלה ועל כן אין לפסוק לה את מלוא ערך הפדיון של ימים אלה, אך היא הוכיחה כי כנגד תשלום שכרה באותה תקופה חויבה "במכסת ימי המחלה" כמפורט באישור מיום 13.1.1998 שניתן על ידי הגב' רותי אסרף-באני, מנהלת אדמיניסטרציה בהסתדרות העובדים הכללית החדשה. בהתחשב במכלול הנתונים ובמצבה הרפואי שהצריך ימי היעדרות לא מעטים גם בשנים שלאחר מכן, אני סבורה כי יש מקום לפסוק למערערת פיצוי בגין אובדן ימי מחלה על דרך האומדן בסך 35,000 ש"ח. אשר ליתר סכומי הפיצוי שנפסקו למערערת לא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא בין בדרך של הפחתת הסכומים כעמדת המשיבים ובין בדרך של תוספת על סכומים אלה כעמדת המערערת. 10. בשולי הדברים יצוין כי המערערת הגישה בשלב הערעור בקשה להגשת ראיה חדשה על מנת להוכיח שינוי מהותי בנסיבות שאירע לטענתה לאחר מתן פסק הדין, ואשר יש בו לדבריה כדי לערער את הבסיס לחישוב הפיצויים של בית משפט קמא. ראיה זו עניינה בהודעה על סיום העבודה שנשלחה אל המערערת סמוך לאחר מתן פסק דינו של בית משפט קמא. המשיבים התנגדו להצגת הראיה החדשה והדגישו בתגובתם את עיקרון סופיות הדיון ואת ההלכות שנפסקו לעניין זה המצמצמות מאוד את גדר העניינים אשר בגינם ניתן לשוב ולפתוח את מסכת הראיות בשלב הערעור, בייחוד בענייני נזיקין. בסוגיה זו הצדק עם המשיבים. העובדה שהעסקת המערערת בהסתדרות הופסקה לאחר מתן פסק הדין, גם אם נכונה היא, אינה מצדיקה מתן היתר להבאת ראיות בשלב הערעור. פיצוי הנפסק בגין הפסד השתכרות בעתיד, כמו גם פיצוי בגין ראשי נזק אחרים הצופים פני עתיד, מבוסס במידה רבה על השערות באשר למהלך חייו ובאשר לנתוני העסקתו של הניזוק בשלב שלאחר מתן פסק הדין. לפיכך, גם אם בפועל התרחשו הדברים לאחר מתן פסק הדין באופן שונה מזה ששימש בסיס לקביעת שיעור הפיצוי בעתיד, אין בכך בדרך כלל כדי להצדיק פגיעה בעיקרון סופיות הדיון. זאת, בין אם מדובר בנתונים חדשים הפועלים לטובת הניזוק ובין אם מדובר בנתונים הפועלים לחובתו, להוציא מקרים חריגים אשר בהם מתערער לחלוטין יסוד המסד ששימש לחישוב הפיצויים בערכאה הדיונית, בשל שינוי נסיבות קיצוני ובלתי הדיר (ראו ע"א 597/89 טויטו נ' כמאל, פ"ד מז(2) 874, 879-877 (1993)). אשר לאותם המקרים שבהם פוטר הנפגע לאחר מועד פסק הדין כבר נפסק לא אחת כי הם אינם מקיימים את התנאי האמור ואינם מצדיקים הצגת ראיות נוספות בשלב הערעור (ראו: ע"א 528/85 לוי נ' גמיד מוצרי גומי ופלסטיקה בע"מ, פ"ד מב(3) 519, 522 (1988); ע"א 545/88 שגב נ' שגב (לא פורסם, 23.3.92); ע"א 724/90 אבישר נ' פייזקום (ישראל) בע"מ (לא פורסם, 6.4.94); רע"א 3937/03 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' עיני (לא פורסם, 16.6.03)). מטעמים אלה אין מקום לאפשר למערערת הבאת ראיות נוספות בשלב הערעור. סוף דבר 11. בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לדחות את ערעור המשיבים (ע"א 7619/02) ולקבל בחלקו את ערעור המערערת (ע"א 7950/02) באופן שבגין הפסד השתכרות לעתיד ייפסק לטובתה פיצוי בסך 213,641 ש"ח במקום סך של 150,000 ₪ שפסק בית משפט קמא, וכן יתווסף אל סכומי הפיצוי שנפסקו לה סכום של 35,000 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעבר. הסכומים המפורטים לעיל נקובים בערכי יום מתן פסק הדין בבית משפט קמא (14.7.2002). יתר הסכומים שנפסקו למערערת יעמדו בעינם ושכר הטרחה בשיעור 13% מתוך סכום הפיצוי הכולל יחושב על פי סכומי הפיצוי המתוקנים כמפורט לעיל. עוד אציע לחבריי לחייב את המשיבים לשלם למערערת הוצאות האגרה בערעור ושכר טרחת עורך דין בערעור בסך 25,000 ש"ח בצירוף מע"מ. ש ו פ ט ת השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ד' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, ‏ג' תמוז, תשס"ז (19.06.07) ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02079500_V04.doc יג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il