פסקו (אסיר) נ' השר לביטחון פנים ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7946/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותר: יבגני פסקו נ ג ד המשיבים: 1. השר לביטחון פנים 2. שר המשפטים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יורם שפטל בשם המשיבים: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל פסק-דין השופט י' עמית: עניינה של העתירה המונחת לפנינו בבקשת העותר, אסיר המרצה עונש מאסר עולם בכלא איילון, להעברתו לריצוי יתרת תקופת מאסרו באוקראינה בהתאם לחוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ"ז-1996 (להלן: חוק לנשיאת עונש מאסר או החוק). לא למותר לציין כי העתירה הוגשה עוד קודם לפרוץ הקרבות באוקראינה. 1. העותר הינו אסיר יליד שנת 1980, המחזיק באזרחות ישראלית ואזרחות אוקראינית. בשנת 1996, בהיותו כבן 16, העותר עלה למדינת ישראל יחד עם אמו ובן זוגה. בשנת 2006, העותר נעצר והועמד לדין, לאחר שדקר למוות את בן זוגה של חברתו לשעבר, וכן דקר אחר, שביקש להוציא מידיו את הסכין (תפ"ח 1123/06). בחודש ינואר 2008, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הרשיע את העותר בעבירת רצח וכן בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, והשית עליו עונש מאסר עולם וחמש שנות מאסר שירוצו בחופף. ערעור שהגיש העותר לבית משפט זה נדחה (ע"פ 2202/08), וכך גם נדחתה בקשתו לדיון נוסף (דנ"פ 2846/12). 2. במהלך חודש נובמבר 2012, פנה העותר למחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה (להלן: המחלקה לעניינים בינלאומיים), בבקשה להעברתו לאוקראינה לריצוי המשך מאסרו. בהתאם לחוק לנשיאת עונש מאסר, הבקשה הועברה לעיונם של השר לביטחון פנים ושרת המשפטים דאז (להלן יחד: השרים). ביום 27.7.2015 התקבל מענה המחלקה לעניינים בינלאומיים, ובו נכתב כי השרים החליטו על דחיית בקשת העותר, לנוכח חומרת העבירות בהן הורשע, מסוכנותו, תקופת המאסר שריצה עד אותו מועד, זיקתו למדינת ישראל והמשך פעילות פלילית מצדו במהלך מאסרו (החלטת השר לביטחון פנים התקבלה ביום 7.8.2013, והחלטת שרת המשפטים התקבלה ביום 13.7.2015). העותר הגיש עתירה נגד דחיית בקשתו, אך זו נמחקה בהסכמתו ובהתאם להמלצת בית המשפט (בג"ץ 4042/16 פסקו נ' השר לביטחון פנים (15.3.2017)). בפסק הדין בעתירה נקבע כי המדינה תכין מסמך הכולל את השיקולים שמפעילים השרים בבקשות על-פי החוק ואת הפרוצדורה בנוגע לבקשות אלה (להלן: מסמך השיקולים). בהמשך לכך, פורסם מסמך השיקולים ("שיקולי שרי המשפטים וביטחון הפנים בבחינת בקשה להעברת אסיר" (28.2.2018)). 3. ביום 30.5.2021 הגיש העותר בקשה נוספת לנשיאת עונשו באוקראינה, היא הבקשה העומדת ביסוד עתירה זו. בבקשה נטען, בין היתר, כי העותר אינו יהודי, ועלה לארץ בהיותו קטין, לנוכח נישואיה של אמו ליהודי; כי העותר נעדר זיקה של ממש למדינת ישראל ומוכן להתחייב שלא לשוב לישראל ולוותר על אזרחותו הישראלית; כי מספר קרובי משפחתו של העותר נמצאים באוקראינה, ובהם בנו הקטין, אביו ושני אחיו; וכי לנוכח מצבה הכלכלי של המשפחה, בנו של העותר אינו יכול לבקרו כל עוד הוא שוהה במאסר בישראל. 4. ביום 16.8.2021 נשלח לבא כוח העותר מענה על ידי המחלקה לעניינים בינלאומיים בו נכתב כי עליו להעביר ייפוי כוח לייצוגו של העותר, ולוודא כי האחרון ימלא טפסי בקשה להעברה לפני מנהל בית הסוהר שבו הוא שוהה. ביום 30.8.2021 העביר בא כוח העותר את המסמכים האמורים ולמחרת היום נענה כי בקשתו נמצאת בבחינה. ביום 18.11.2021, משלא נתקבלה החלטה בבקשה, הגיש העותר את העתירה שלפנינו, במסגרתה טען כי יש לקבל את בקשתו, לנוכח הנימוקים שנזכרו בבקשה (בפסקה 3 לעיל). 5. בתגובתם המקדמית של המשיבים לעתירה, נטען כי דינה להידחות על הסף, בהיותה מוקדמת. המשיבים טענו, כי בחינת בקשת אסיר לריצוי מאסרו במדינה אחרת מחייבת קבלת עמדתם של גורמים שונים כמו גם שיח מקדים בין המדינות, וכי בעקבות בקשתו של העותר, המחלקה לעניינים בינלאומיים פנתה לשם קבלת חוות דעת גורמי הערכת המסוכנות, ועמדת הרשויות באוקראינה. נכתב, כי עמדת גורמי הערכת המסוכנות מתנגדת לבקשתו של העותר, לנוכח מידע מודיעיני ומשמעתי עדכני, וכן על בסיס קיומו של כתב אישום תלוי ועומד נגדו בגין עבירת איומים כלפי קצין שירות בתי הסוהר, וכי השיח בין מדינת ישראל לבין הרשויות האוקראיניות עדיין מתנהל. המשיבים הדגישו, כי העתירה הוגשה חודשיים וחצי בלבד אחרי שהעותר העביר לידי המחלקה לעניינים בינלאומיים את המסמכים הרלוונטיים. 6. עוד טענו המשיבים, כי דין העתירה להידחות על הסף גם לנוכח חוסר ניקיון כפיים מצד העותר, שלא ציין בעתירתו כמו גם בבקשתו לריצוי המשך מאסרו באוקראינה, כי תלוי ועומד נגדו אישום פלילי בגין עבירת איומים כלפי קצין מודיעין בשירות בתי הסוהר, שביצע על פי הנטען ביום 10.2.2019. הליך זה מתנהל בבית משפט השלום בבאר שבע, וקבוע לדיון הוכחות ביום 11.4.2022 (ת"פ 22083-01-20). 7. דין העתירה להידחות על הסף בהיותה מוקדמת. הלכה ידועה היא כי בית משפט זה לא יידרש לעתירה שהוגשה טרם קיבלה הרשות המוסמכת החלטה סופית בעניין העומד על הפרק (וראו, מיני רבים, בג"ץ 278/22 פלוני נ' רשות האוכלוסין, פסקה 3 והאסמכתאות שם (1.2.2022); בג"ץ 6367/20 אלהדלין נ' ועדת המשנה לפיקוח, פסקה 7 (28.4.2021)). כעולה מתגובתם המקדמית של המשיבים, טרם נתקבלה החלטה סופית בעניינו של העותר, שאותה ניתן להעמיד לביקורת לפני בית משפט זה, והעותר אינו יכול להשיג על אי-העברתו להמשך ריצוי מאסרו באוקראינה, בשעה שהרשות המוסמכת לא החליטה לדחות את בקשתו, אלא נמצאת בעיצומה של בחינת הבקשה. כפי שעולה מתגובת המשיבים, ההליך אורך זמן, בהינתן שהתהליך כולל שיח מקדים עם מדינה זרה, שאין למדינת ישראל שליטה על לוח הזמנים להשלמתו. לנוכח האמור, אף איני נדרש לבחינת טענת המשיבים, בדבר חוסר ניקיון כפיו של העותר. 8. סוף דבר, שהעתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 1,000 ₪. ניתן היום, ‏כ"ו באדר א התשפ"ב (‏27.2.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21079460_E05.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il