נזאר קאסם נ. האלה זועבי

פסק-דין בתיק בג"ץ 7945/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7945/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר העותר: נזאר קאסם נ ג ד המשיבים: 1. האלה זועבי 2. ביה"ד השרעי בנצרת 3. ביה"ד השרעי לערעורים בירושלים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ואיל חוסרי בשם המשיבה 1: עו"ד אגבאריה מוסטפא פסק-דין השופט י' דנציגר: העתירה שלפנינו מופנית נגד פסקי הדין של בית הדין השרעי בנצרת ובית הדין השרעי לערעורים שבגדרם נקבע כי בית הדין השרעי מוסמך לדון בתביעת המוהר שהגישה המשיבה 1 (להלן: המשיבה) נגד העותר. 1. העותר והמשיבה נישאו ביום 18.3.1988 בהסכם נישואין שנערך ואושר על ידי בית הדין השרעי בנצרת. בהסכם הנישואין התחייב העותר לשלם למשיבה סך של 50,000$ כמוהר דחוי. לבני הזוג נולד ילד משותף בשנת 1989 ובשנת 1990 עזב העותר את הבית המשותף ועבר להתגורר בגרמניה, שם הוא חי מאז. בשנת 1995 הגישה המשיבה תביעת גירושין נגד העותר בבית הדין השרעי, וקיבלה גט בהעדרו של העותר. 2. ביום 5.1.1999 ויתר העותר על אזרחותו הישראלית וכיום הוא אזרח ותושב גרמניה. כשלוש עשרה שנים לאחר הגירושין, ביום 9.8.2008, הגישה המשיבה נגד העותר תביעת מוהר בבית הדין השרעי בנצרת. העותר ביקש לדחות את התובענה מחוסר סמכות עניינית, היות ולטענתו, בהיותו אזרח גרמני, הוא אינו נתון לסמכות השיפוט של בתי הדין השרעיים בארץ, וזאת בהתאם לסימן 52 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל (להלן: דבר המלך). 3. בית הדין השרעי בנצרת פסק כי בדבר המלך לא נמצאה תשובה לשאלה האם הסמכות לדון בתביעת המוהר קמה בהתאם למעמד הצדדים בעת יצירת ההתחייבות (יום הנישואין); בעת יצירת העילה (יום הגירושין) או בעת הגשת התביעה. לפיכך, פנה בית הדין השרעי לכללי המשפט הבינלאומי הפרטי והחוק האנגלי שממנו נבע דבר המלך והגיע למסקנה כי יש להחיל את החוק שחל על הצדדים ביום עריכת חוזה הנישואין, מועד יצירת ההתחייבות, ולפיכך התביעה היא בסמכותו של בית הדין השרעי. 4. בית הדין לערעורים דחה את הערעור שהגיש העותר וציין כי המחלוקת מתמקדת בשאלה האם ויתור העותר על אזרחותו גורע מסמכותו של בית הדין השרעי לדון בתביעה. מסקנתו הייתה כי לפי סעיף 12 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 ויתור האזרח על אזרחותו הישראלית אינו פוטר אותו מהתחייבויותיו שנבעו לפני הויתור. עוד פסק שמכיוון שתביעת המוהר היא בגדר תביעות הנישואין הרי שבית הדין השרעי הוא היחיד שמוסמך לדון בה, בהיותו בעל הסמכות הייחודית לדון בענייני נישואין וגירושין של מוסלמים. 5. לטענת העותר, בית הדין השרעי חסר סמכות לדון בסוגיית המוהר מכוח סימן 52 לדבר המלך, מאחר שהעותר אזרח גרמני ובגרמניה אין דין אישי אִסלאמי. עוד טוען העותר כי תביעת המוהר אינה כרוכה בתביעת הגירושין או הנישואין. לדבריו, מדובר בתביעה כספית ולכן הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט האזרחי (בית המשפט לענייני משפחה). 6. לטענת המשיבה דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי, שכן פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים ניתן ביום 20.4.2009 ואילו העתירה הוגשה רק ביום 7.10.2009, על אף שבינתיים ניתנו מספר החלטות של בית הדין השרעי בנצרת שחייבו את העותר להשיב עניינית לתביעת המוהר. לשיטת המשיבה, כל מטרתה של העתירה להתחמק מחובתו של העותר לשלם למשיבה את המוהר ולמשוך את ההתדיינות כמה שאפשר. המשיבה הוסיפה כי ביום 12.10.2009, לאחר מספר דחיות, הגיש העותר את תגובתו העניינית לתביעת המוהר, ונכון ליום הגשת התגובה, טרם ניתנה החלטה של בית הדין השרעי בנצרת. עוד טוענת המשיבה כי בית הדין השרעי צדק בקביעתו שהסמכות לדון בתביעת המוהר - שהיא תביעה הכרוכה בנושאי נישואין וגירושין - היא סמכות ייחודית של בית הדין השרעי [סימן 52 לדבר המלך; בג"ץ 9858/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 30.3.2008); תמ"ש (קריות) 13360/06 ש.ע.כ. נ' מ.ע.כ. (לא פורסם, 9.4.2008)]. לטענת המשיבה, סימן 52 לדבר המלך אינו נותן מענה לשאלה מתי צריכה להיבחן הנתינות ובצדק קבע בית הדין השרעי שהתשובה צריכה להינתן לפי המשפט הבינלאומי הפרטי ולפיו המועד הרלוונטי הוא יום יצירת ההתחייבות - יום הנישואין. מכוח חזקת זהות הדינים יש להניח כי הדין הגרמני זהה לדין האנגלי בעניין זה. עוד מפנה המשיבה לסימן 64 לדבר המלך. המשיבה מוסיפה וטוענת כי צדק בית הדין השרעי בקביעתו כי ויתור העותר על אזרחותו אינו פוטר אותו מקיום התחייבויות שקדמו לויתור (סעיף 12 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952) שכן מטרתו של סעיף זה להגן על אינטרס ההסתמכות של צדדים שלישיים. 7. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים והתערבותו באלה מצומצמת למקרים קיצוניים כגון חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המופנות כלפי בית הדין או מקום שבו נדרש סעד מן הצדק [ראו: בג"ץ 10063/06 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים (לא פורסם, 30.1.2007); בג"ץ 7853/07 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה (לא פורסם, 21.9.2007); בג"ץ 7525/09 שאמי נ' בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים בעכו (לא פורסם, 27.10.2009)]. העותר לא הראה מדוע פסיקתו של בית הדין השרעי במקרה דנן מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. בית הדין השרעי בנצרת כמו גם בית הדין השרעי לערעורים יישמו את הוראות הדין החלות עליהם ופירשו אותן בהסתמך על כללי המשפט הבינלאומי הפרטי. פסיקה זו - כך נראה על פניו - אינה מהווה חריגה מסמכות, אינה סוטה מהוראות חוק המופנות כלפי בית הדין השרעי ואינה מצדיקה מכל טעם אחר מתן סעד מן הצדק. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, ח' בכסלו התש"ע (25.11.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09079450_W04.doc דל מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il