בבית-המשפט העליון
רע"א
7940/00
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד
השופט י' אנגלרד
כבוד
השופטת א' פרוקצ'יה
המבקשת: סאלחה סועאד
נגד
המשיב: קצין התגמולים
בקשת
רשות ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.8.00 בע"א 4543/99
שניתן על-ידי כבוד הנשיא מ' לינדנשטראוס והשופטים ש' ברלינר וי' דר
תאריך
הישיבה: כ"ח באלול תשס"א (16.9.01)
בשם
המבקשת: עו"ד סיגל עפרוני
בשם
המשיב: עו"ד מיקי חשין
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
1. סאלח סועאד (להלן: המנוח) התנדב לשירות
מילואים בתנאי קבע כגשש בלבנון, ושירותו הוארך עד לתאריך 28.2.85. בעקבות כאבים
בחזהו שהה המנוח בביתו באישור מעבר למידה שהייתה מוצדקת בעיני מפקדיו, ועקב כך
החליטה יחידתו הצבאית לשחררו, ואף דיווחה למינהל התשלומים של הצבא על סיום העסקת
המנוח בתאריך 10.9.84. בתאריך 6.10.84 מצא המנוח את מותו בתאונת דרכים. המבקשת,
אמו של המנוח, פנתה למשיב ותבעה לשלם לה תגמולים לפי חוק משפחות חיילים שנספו
במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י1950- (להלן: חוק התגמולים), המבטיח תגמולים
לבני משפחת חייל שנספה כתוצאה מאירוע שאירע בתקופת שירותו עקב שירותו. המשיב דחה
את הבקשה, וקבע כי המנוח שוחרר משירותו בצה"ל בהתאם לדיווחה של יחידתו למינהל
התשלומים, עוד לפני שהתרחשה תאונת הדרכים שבה מצא את מותו, ומכאן, שביום מותו לא
היה חייל בשירות צבאי.
2. על החלטת המשיב הגישה המבקשת ערעור לוועדת
הערעורים והמחלוקת בין הצדדים נצטמצמה לשאלת היות המנוח חייל ביום מותו. המבקשת
הביאה בפני הוועדה שורה של עדים שהעידו כי המנוח היה עדיין בשירות צבאי, וכי ביום
מותו נסע לבוש מדים ונשא נשק. כן הוכיחה המבקשת כי המנוח ביקר במרפאה צבאית לאחר
תאריך השחרור הנטען. מנגד, המשיב הציג בפני הוועדה מסמכים על-פיהם ביקש להראות כי
המנוח שוחרר בתאריך 10.9.84. ועדת הערעורים נמנעה מלסמוך את ידיה על עדויות העדים
מטעם המבקשת, וקבעה גם, שלא ניתן ללמוד מביקור המנוח במרפאה הצבאית כי טרם שוחרר
אז. ברם, מכיוון שהמשיב לא הציג מסמך חתום המורה על שחרורו של המנוח, נתקבל ערעורה
של המבקשת ונקבע כי המנוח אכן לא שוחרר משירותו הצבאי לפני מותו.
3. המשיב ערער על החלטת הוועדה לבית-המשפט המחוזי
בחיפה. ערעורו נתקבל. בדעת רוב של הנשיא מיכה לינדנשטראוס והשופט יצחק דר נפסק, כי
חוסר אמונה של הוועדה בעדים מטעם המבקשת, וחזקת התקינות החלה על פעולות הרשות
המנהלית - לפיה הותר החוזה עם המנוח כדין - מצטרפים לכדי מסקנה כי המנוח אכן שוחרר
מהצבא טרם מותו. השופט שמואל ברלינר, בדעת מיעוט, סבר כי יש לדחות את הערעור.
לשיטתו, היעדר מסמך שחרור החתום בידי אחד מהגורמים המוסמכים, והיעדרם של טפסים
שונים הנדרשים לצורך השלמת שחרורו המינהלי של חייל דוגמת טפסי אפסנאות שונים,
וטפסים החתומים על-ידי החייל המשתחרר עצמו - מלמדים כי המנוח לא שוחרר מהשירות ואף
לא ידע על הרצון לשחררו.
4. מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו, שבגידרה טענה
המבקשת כי היה על בית-המשפט המחוזי לקבוע כי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו,
ולא הוכיח כי התרת חוזה שירותו של המנוח נעשתה כדין.
מנגד, המשיב תמך את יתדותיו בנימוקי דעת הרוב
בבית-המשפט המחוזי, ולחלופין טען, כי המנוח נהרג בתאונת דרכים אזרחית ללא קשר
לשירותו הצבאי, ועל-כן מותו לא אירע "עקב השירות". להעלאת טענה זו
התנגדה המבקשת וטענה כי היא לא נטענה בערכאות קודמות ומהווה שינוי חזית.
5. החלטנו לקבל את הבקשה, ולדון בה כאילו ניתנה
רשות, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.
יש, לדעתי, לקבל את הערעור.
לקביעת מעמדו כחייל של מי שננקטים לגביו
הליכים לסיום שירותו הצבאי השלכות נורמטיביות. כך, על חייל מוטלות חובות הנובעות
מתחולת חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו1955-, והוא מוכפף לדינים החלים על עריקות
ונפקדות. מכיוון שכך, עמדת הצבא היא, כי על-מנת שחייל יופטר מחובות אלו נדרש הוא
לעבור הליך מינהלי קבוע מראש של שחרור משירות, שכל עוד לא קוים, החייל איננו
משוחרר מחובותיו. ההקפדה על הנהלים הפורמאליים הנוגעים לשחרור משירות מחזקת את
הוודאות ומשרתת, למשל, את האינטרס שיש לצבא בהגברת המשמעת הצבאית. כך למשל,
בע151/90/ ב3472321/ רב"ט (סמל) סימנטוב אליהו נ' התובע הצבאי הראשי,
דחה בית-הדין הצבאי לערעורים את טענתו של חייל מילואים, שהוחשד בשימוש בסמים
מסוכנים, כי שוחרר משירותו, ופסק - בהתאם לעמדת הצבא - כי:
לפי
השקפתנו הביטוי "קיבל שחרור... מאותו שירות מילואים" הכלול בסעיף 4 לחוק
השיפוט הצבאי אין משמעו אלא שחייל המילואים עבר הליך מקובל שבו קבל שחרור מן
השירות מידי מפקד מוסמך.
ובע4/64/ בעניינו של טור' (מיל.) אלוני לוי
נפסק כי:
..לא
יוכל אותו אדם, מחמת סיבה כל שהיא, לקום ולילך לביתו, אלא אם כן שוחרר מאותם כוחות
בהתאם לכללים הנוהגים בצבא בגין שחרור...
ברי איפוא, כי אותה הקפדה דווקנית נדרשת - ולו
מן הטעם המוסרי שבדבר - גם ביחס לזכויותיו של החייל, ויש לקבוע שזכויות אלו,
ובכללן זכויות לפי חוק התגמולים, פוקעות רק לאחר שהחייל השתחרר במסגרת אותו הליך
שחרור מסודר. כך מאפשרים גם לחייל לדעת בוודאות אם מגיעות לו הזכויות הנובעות
מהיותו בשירות צבאי, כגון הזכות שבני משפחתו יקבלו פיצוי לפי חוק התגמולים במקרה
מותו, אם לאו.
6. במקרה שבפנינו, אין חולק כי המנוח התנדב
לשירות מילואים בתנאי קבע, וכי התנדבותו הוארכה בהסכמה עד לתאריך 28.2.85. פקודות
המטכ"ל המתייחסות לשירות התנדבות במילואים, מסדירות את הליך השחרור במקרה
כזה, וקובעות כי שחרור בהוראת הצבא ייעשה רק לפי נוסח המפורט בנספח לפקודות (טופס
שחרור לפני תום שירות). הסמכות לשחרר, כלומר להתיר חוזה לשירות קבע, מסורה לממלאי
תפקידים ספורים בצבא, וביניהם לראש מינהל הסגל ולשליש הראשי, ועל הטופס לכלול את
תאריך השחרור וחתימה של הגורם המוסמך. טופס שחרור לפני תום שירות, כשהוא חתום
כנדרש, לא הומצא על-ידי המשיב, ואף לא נטען בפנינו כי טופס כזה אכן נחתם.
מן העובדות עולה גם, כי המנוח
"שוחרר" מבלי להגיע לבסיסו, ללא שהזדכה על ציודו הצבאי ומבלי שהחזיר את
נשקו. בנסיבות אלה, חזקת המנהל התקין הופרכה. שחרור המנוח - גם אם נתבקש על-ידי
מפקדים מיחידתו - לא נעשה בהתאם לנהלים ולכללים הנוהגים בצבא, ולמעשה המנוח לא
שוחרר.
7. המשיב טען כי גם אם ייקבע כי המנוח היה חייל
ביום מותו, הרי שלפי החוק אין בכך די כדי לזכות את המבקשת בתגמולים ועליה להוכיח
כי מותו אירע עקב השירות. ברם, המשיב לא העלה טענה זו בפני הערכאות הקודמות, ואף
נכתב בהחלטת ועדת הערעורים כי:
חזית
המחלוקת בערעור זה מצטמצמת לשאלה האם אירעה התאונה בתקופת שירותו הצבאי של המנוח,
שכן לא נשמעה טענה מצד המשיב ביחס לשאלה פטירתו של המנוח עקב השירות הצבאי.
משכך, וכמקובל בבית משפט זה, אין להידרש לטענה
זו. ראו ע"א 113/87 בוני ציון בע"מ נ' עו"ד אריאל גורני,
פ"ד מ"ג(2) 545, בע' 548.
אשר-על-כן, אני מציעה לקבל את הערעור, לבטל את
פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ולהשיב על-כנה את החלטת
ועדת הערעורים. כן אני מציעה, לחייב את המשיב לשאת בהוצאות המבקשת בסך 10,000
ש"ח.
ש
ו פ ט ת
השופט י' אנגלרד:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת דורנר.
ניתן היום, י"א בכסלו תשס"ב
(26.11.01).
ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ש ו פ ט ת
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444