ד"ר לריסה דיוגובסקי נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 794/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 794/11 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרת: ד"ר לריסה דיוגובסקי נ ג ד המשיב: משרד הפנים עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרת: עו"ד ולאדימיר מיסיוק בשם המשיב: עו"ד יצחק ברט פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרת, כי נורה למשיב ליתן טעם מדוע לא יונפק לה דרכון ישראלי חדש לאלתר ומדוע לא תוסר ההגבלה על הנפקת דרכון וכל רישום מגביל אחר בעניינה. בנוסף הגישה העותרת בקשה למתן צו עשה זמני שכן לטענתה בכוונתה לטוס לחו"ל ביום 10.2.2011. העותרת עלתה לארץ מאוקראינה בשנת 1992 וביום 15.12.1992 הכיר בה בית הדין הרבני האזורי בחיפה כיהודיה (פסק דינו אושר בפסק דין מאוחר יותר מיום 4.5.2010). לפני כחודש, פנתה העותרת למשיב בבקשה שינפיק לה דרכון חדש לצורך נסיעה לחו"ל. לטענתה, נמסר לה כי קיימת התראה לפיה יהדותה הושגה במרמה ולכן אין אפשרות להנפיק לה דרכון חדש. ביום 26.1.2011 פנתה העותרת בשנית ללשכת המשיב בחיפה ונמסר לה כי הענין הועבר לטיפול משרד הפנים בירושלים. מכאן העתירה שבפנינו, במסגרתה טוענת העותרת כי החלטת המשיב פוגעת בחופש התנועה שלה. לטענתה, מעולם לא נאמר לה כי קיימת הגבלה בעניינה ולא ניתנה לה אפשרות להשמיע את טענותיה בנידון. עוד טוענת העותרת, בין היתר, כי יהדותה מעולם לא בוטלה ולכן לא הייתה למשיב סמכות להטיל הגבלות על אפשרותה לקבל דרכון חדש. מנגד טוען המשיב, בתגובתו לבקשה למתן צו ביניים מיום 7.2.2011, כי אין מקום לתת צו ביניים וכי דין העתירה להידחות לאור קיומו של סעד חלופי, בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים וכן לאור העובדה כי העותרת כלל לא הגישה בקשה לקבלת דרכון ולכן לא מיצתה את ההליכים המנהליים העומדים לרשותה. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המשיב לבקשה למתן צו ביניים, אשר התייחסה גם לעתירה לגופה, הגענו למסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף וזאת אף מבלי להמתין לתגובת המשיב לעתירה. דין העתירה להידחות על הסף לאור קיומו של סעד חלופי. עניינה של העתירה הינו בבקשת העותרת כי יונפק לה דרכון חדש. בהתאם לסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות עניינית לדון בעתירות המופנות כנגד החלטות של רשות בעניינים המנויים בתוספת הראשונה לחוק. בגדר עניינים אלו, מונה פריט 12 לתוספת הראשונה עתירות בענין מינהל אוכלוסין ועובדים זרים, בין היתר לפי חוק הדרכונים, התשי"ב-1952, הוא החוק עליו מסתמכת העתירה. מכאן, כי הענין המהותי העומד ביסוד העתירה מצוי בסמכותו העניינית המקבילה של בית המשפט לעניינים מנהליים. כידוע, משקיימת ערכאה שיפוטית המוסמכת לדון בבקשתם העותרים, לא ייעתר בית משפט זה לבקשתם (ראו למשל: בג"ץ 4487/08 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' מפקד כוחות צה"ל בעזה אלוף פיקוד דרום (לא פורסם, 4.9.2008); בג"ץ 3397/08 איסמעיל נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (לא פורסם, 30.4.2009)). אמנם, סמכותם של בתי המשפט המנהליים לדון בעתירות מנהליות איננה גורעת מסמכותו של בית משפט זה. עם זאת, נקבע כי רק במקרים חריגים ונדירים ביותר ידון בית משפט זה בעתירות שהסעד המבוקש בהן מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. המקרה שבפנינו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו בשלב זה וזאת אף לאור העובדה שטרם הוגשה בקשה מסודרת מטעם העותרת להנפקת דרכון חדש וממילא לא נתקבלה החלטה בעניינה. לעותרת פתוחה הדרך, לאחר שתינתן החלטה כאמור, לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים בכדי להעלות את טענותיה. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. לאור האמור לעיל מתייתר הצורך לדון בבקשה לצו ביניים. ניתן היום, ‏ד' באדר א' התשע"א (‏8.2.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11007940_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il