פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 7939/14
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 7939/14
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
המערערים:
1. מחלבות גד (שיווק 1992 ) בע"מ
2. עזרא כהן פרחיה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו
מיום 17.11.2014 בת"פ 24011-09-13 שניתנה על ידי
כבוד השופט ש' בקר
בשם המערערים: עו"ד דן צפריר; עו"ד שני וקסלר
פסק-דין
1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט ש' בקר) מיום 17.11.2014, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 24011-09-13.
2. נגד המערערים הוגש כתב אישום ביום 11.9.2013, בגין עבירות של זיהום מים, הזרמת שפכים והפרת תנאי רישיון עסק. בתיק התקיימו מספר דיונים מקדמיים, והוא קבוע לתחילת הוכחות ביום 15.1.2015. מהפרוטוקולים שצורפו לערעור עולה, כי הדיונים המקדמיים שהתקיימו עד כה נסובו בעיקר סביב שתי סוגיות. הסוגיה הראשונה קשורה בהודעות הכפירה שהגישו המערערים לבית המשפט, אותן הנחה בית המשפט את המערערים להגישן שוב וביתר פירוט, מתוך מטרה לצמצם את מספר הפלוגתאות שיעמדו לבחינתו. הסוגיה השנייה קשורה ברשימת העדים שהוגשה על-ידי המדינה, אותה ביקש בית המשפט לצמצם. ביום 29.10.2014 הגישו המערערים בקשה לבית המשפט כי יפסול עצמו מלשבת בדין. בקשה זו לא צורפה לבקשת הערעור דנא ועל כן לא ניתן לפרט את טעמיה. ביום 17.11.2014 דחה בית המשפט (כבוד השופט ש' בקר) את בקשת הפסלות. הוא ציין בהחלטתו כי כל התבטאויותיו והחלטותיו בדיונים המוקדמים, עליהן הלינו המערערים, נועדו לייעל את הדיון בעניינם. בית המשפט ציין כי אומנם הרגיש חוסר נחת מהאופן שבו התנהלה ההגנה בתיק, אך קבע כי לא הייתה בכך כל הבעת דעה ביחס לתוצאות המשפט.
3. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעור, טוענים המערערים כי בית המשפט גיבש דעתו ביחס אליהם, והדבר בא לידי ביטוי בהתבטאויותיו בדיונים המקדמיים. המערערים טוענים כי בית המשפט העביר ביקורת קשה על התנהלות ההגנה, וכן ציין כי המשך ניהול ההגנה באופן שיכביד ויקשה שלא לצורך על ניהול התיק, עלול לבוא לידי ביטוי בשלב העונש. המערערים אף טוענים כי בית המשפט פנה אל המערער 2 באופן ישיר באולם בית המשפט, ורמז כי אם ידבק בהתנהלותו, הוא עשוי לשלם על כך במאסר בפועל. טענה נוספת של המערערים היא כי בסיום הדיון שנערך ביום 16.9.2014, יצאו המערערים בתחושות קשות כי בית המשפט עוין אותם וכי דעתו חלוטה נגדם. לדידם, עמדה זו באה לידי ביטוי אף בהחלטתו של בית המשפט לדחות את בקשת הפסלות, אשר בה, לטענתם, לא חסך שבטו ביחס להתנהלותם.
4. דין הערעור להידחות. לא שוכנעתי מטענות המערערים כי קיים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתו של בית המשפט, כאמור בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בפסיקה נקבע כי עילה המצדיקה פסלות שופט על סמך התבטאויות של בית המשפט, תתגבש רק אם הדברים שנאמרו מעידים על חשש ממשי למשוא פנים, וזאת בהתחשב בנסיבות המקרה הספציפי (ראו, למשל, ע"פ 6174/14 פרידמן נ' מדינת ישראל, פיסקה 10 (1.10.2014) (להלן – עניין פרידמן); ע"פ 1728/14 כהן נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 (10.3.2014); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 194 (2006) (להלן – מרזל)). עוד נקבע בפסיקה כי טענת פסלות בשל התבטאות של שופט תתקבל רק במקרים בהם ברור כי דעתו של השופט נתקבעה, כך שלא ניתן לשכנעו בעמדה אחרת במהלך המשפט (ראו, למשל, עניין פרידמן, פיסקה 10; ע"פ 2463/13 מדינת ישראל נ' קאהן, פיסקה 8 (11.4.2013)).
5. אין לכחד כי מקריאת פרוטוקולי הדיונים שצורפו לבקשה, עולה כי בית המשפט אכן התבטא באופן חריף ביחס להתנהלות ההגנה. בית המשפט אף ציין זאת בהחלטתו שלא לפסול עצמו מלשבת בדין. ברם, יש לזכור כי על בית המשפט מונחת האחריות לנהל את הדיון כך שיביא לחקר האמת בדרך היעילה ביותר. על בית המשפט לאחוז במושכות, להכווין את בעלי הדין על מנת שתצומצמנה המחלוקות והדיון יתמקד בעיקר ולא בטפל (ראו, למשל, ע"פ 9430/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 6 (11.2.2002); ע"פ 1996/91 הורוביץ נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד מה(3) 837, 842 (1991); מרזל, בעמוד 182). בהסתמך על האמור בפרוטוקולים, נראה כי בית המשפט כלל לא התבטא ביחס לשאלות המהותיות בהליך. הרושם המתקבל מן החומר שצורף לערעור הוא שההגנה מַקשה על ניהול ההליך, שעה שבית המשפט עושה את הנדרש על מנת לייעלו. לטענת המערערים כי בית המשפט "איים" על המערער 2 במאסר בפועל אין תימוכין בפרוטוקול. אומנם המערערים הגישו בקשה לתיקון הפרוטוקול, אך בקשתם זו נדחתה. בית המשפט אף ציין באופן חד משמעי כי כבר במהלך הדיון מיום 16.9.2014, בו לטענת המערערים נאמרו הדברים הנ"ל, הבהיר בית המשפט למערער כי מאסר בפועל אינו בעל היתכנות באותו מקרה. הלכה היא כי חזקה שתאורו העובדתי של בית המשפט את מהלך הדיון הוא זה המשקף נאמנה את המציאות, וכי הנטל על המבקש לסתור את בית המשפט בעניין זה הוא נטל כבד מאוד (ראו, למשל, ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599, 613 (1999); ע"פ 3161/09 יחזקאל נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 (26.7.2009); ע"פ 2749/14 גאון נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (18.4.2014)). סבורני כי המערערים לא עמדו בנטל כבד זה.
6. איני שולל את האפשרות כי המערערים, ויתכן שאף באי כוחם, יצאו מהדיונים בתחושות קשות, כי בית המשפט עוין אותם וכי אין הם צפויים לזכות למשפט צדק. אם אלה אכן התחושות, מצביע הדבר על כך שלא ברור להם תפקידו של בית המשפט בניהול ההליך ובניווטו. מכל מקום, כפי שכבר נקבע פעמים רבות בפסיקה, אין די בתחושות סובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו, למשל, ע"פ 4304/13 זמיר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (27.6.2013); ע"פ 6185/14 גליק נ' מדינת ישראל, פיסקה 8 (30.9.2014)). לסיום אוסיף, כי מקומן של טענות בדבר השפעת החלטותיו הדיוניות של בית המשפט על יכולתם של המערערים לנהל את הגנתם בצורה המיטבית, איננו במסגרת ערעור פסלות אלא במסגרת סדרי הדין הרגילים הנהוגים בפלילים (ראו, למשל, ע"פ 55/14 כהן נ' מדינת ישראל – עריית נתניה, פיסקה 3 (6.1.2014)).
7. סיכומו של דבר, הגעתי למסקנה כי הטענות שהועלו בערעור אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק את פסילתו של כבוד השופט ש' בקר מלשבת בדין בעניינם של המערערים. הערעור נדחה איפוא, בלא שהמשיבה נדרשה להשיב. יש לקוות שבית המשפט ימשיך לנהל את ההליך במטרה לייעלו, כפי שעשה עד עתה וכי ההגנה תשַנה את דרכיה.
ניתן היום, ט"ו בכסלו התשע"ה (7.12.2014).
ה נ ש י א
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14079390_S01.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il