צאבר אסמאעיל אבראהים עדרה נ. המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית

5 בבית המשפט העליון עע"מ 79361-12-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערער: צאבר אסמאעיל אבראהים עדרה נגד המשיבים: 1. המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית 2. ראש המינהל האזרחי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. ועדת המשנה לפיקוח בגדה המערבית ערעור על פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רובין), ביום 26.11.2025, בעת"מ 21039-12-23 בשם המערער: עו"ד צבי אבני בשם המשיבים: עו"ד מרב למברגר פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט א' רובין) עת"מ 21039-12-23 מיום 26.11.2025, שבמסגרתו נדחתה עתירת המערער לעכב את ביצוע הריסת מבנה, ששטחו כ-200 מ"ר, הממוקם באזור עאבנה זבידין שבנפת חברון (להלן: המבנה). רקע 2. בשנת 2022, ככל הנראה, הקים המערער את המבנה מושא הערעור, ללא היתר. ביום 26.7.2022 נמסר למערער צו הפסקת עבודה ביחס למבנה (במסגרת תיק בב"ח ח' 230/22). באותה עת בנייתו של המבנה טרם הושלמה, והוא תועד ללא גג, חלונות ודלתות. מובן כי בשלב זה המבנה טרם אוכלס. ביום 10.8.2022 התקיים דיון בוועדת המשנה לפיקוח במנהל האזרחי (להלן: ועדת הפיקוח) בנוגע לצו האמור, אליו המערער זומן אך לא התייצב; ובסיומו הוחלט על הוצאת צו סופי להפסקת עבודה וצו הריסה למבנה, וכי לנוכח קיומה של בקשה תלויה ועומדת למתן היתר בנייה ביחס למבנה, הצו האמור ימומש 30 ימים לאחר שיינתן למערער מענה לבקשה זו. יומיים לאחר מכן, בעקבות בדיקה שנערכה במקרקעין, נמצא שהמערער המשיך בעבודות הבנייה והחל ביציקת גג המבנה. 3. ביום 18.8.2022 הגיש המערער בקשה חדשה למתן היתר בנייה על מנת להכשיר את המבנה. ביני לביני, ביום 15.9.2022 נשלח למערער צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה. ביום 24.9.2022 נמצא כי המערער המשיך ביציקת הגג למבנה; וביום 4.11.2022 התברר למשיבים כי המערער המשיך והרחיב את הבנייה, לרבות השלמת בניית קירות וגג המבנה והוסיף על הגג בינוי הנחזה כקומה נוספת. 4. בהמשך לכך, ולנוכח הפרת הצווים שהוצאו ביחס למבנה, ביום 30.4.2023 החליט יו"ר ועדת הפיקוח על הריסת המבנה, לפי סמכותו בסעיף 38(9א) לחוק תכנון ערים כפרים ובנינים, מספר 79 לשנת 1966 (להלן: החוק). להחלטה זו צורפו תיעוד של המשך הבינוי מהמועדים הרלוונטיים. ביום 6.5.2023 פנה המערער לוועדת הפיקוח בבקשה לביטול ההחלטה האמורה; וביום 5.12.2023 דחה יו"ר ועדת הפיקוח את הבקשה. 5. ימים מספר לאחר מכן, עתר המערער לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד החלטות יו"ר הוועדה לפיקוח מימים 30.4.2023 ו-5.12.2023 להורות על הריסת המבנה; וביקש כי זו תעוכב עד למתן החלטה בבקשה להיתר בנייה שהגיש. בית המשפט המחוזי קבע כי הונחה תשתית עובדתית ראויה להחלטות הנ"ל וכי אכן בוצעה בנייה במבנה לאחר הוצאת צו הפסקת העבודה. נקבע כי התנהלות זו של המערער עולה כדי חוסר ניקיון כפיים שדי בו לדחות את העתירה. בית המשפט הטעים כי על אף שסעיף 38(4) לחוק קובע כי הגשת בקשה להיתר בנייה מעכבת את הליכי אכיפה והריסה עד להכרעה בבקשה, הרי שסעיף 38(9א) לחוק מקנה ליו"ר הוועדה לפיקוח סמכות להורות על הריסת בנייה שנעשתה ללא היתר אחרי צו הפסקת עבודה ובניגוד לו; ונותן מענה למצבים כבענייננו, שבהם מחזיקים ממשיכים בבנייה לא חוקית תוך שהם מפרים צווי הפסקת עבודה, בחסות בקשות תלויות ועומדות להיתר בנייה. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי בשים לב לבינוי הנוסף במבנה ולהיקפו, לא נפל פגם בשיקול הדעת של ועדת הפיקוח אשר סברה כי ענייננו בא בגדר סעיף 38(9א) לחוק. באשר לטענות המערער בנוגע לאפליה כלפי פלסטינים, נקבע כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לטענות אלו וכי אין מקום להעלותן במסגרת עתירה פרטנית. יוער כי לנוכח התארכות הטיפול בבקשת המערער להיתר בנייה, בית המשפט הורה למשיבים להמציא למערער את ממצאי התכנון. בסופו של דבר, בהינתן האמור, בית המשפט המחוזי דחה את העתירה והורה על מתן ארכה למערער לביצוע הריסה עצמית, כך שזו תבוצע עד יום 28.12.2025. על פסק-דין זה הוגש ביום 29.12.2025 (לאחר שחלף המועד לביצוע ההריסה) הערעור שלפנינו, ולצדו בקשה למתן צו ביניים, ולחלופין למתן צו ארעי עד למתן החלטה בבקשה לצו ביניים. 6. בשים לב לשיהוי בהגשת הבקשה, אשר הוגשה, כאמור, לאחר ה"דקה התשעים", דחיתי את בקשת המערער למתן צו ארעי; וכן הוריתי למשיבים להגיש תשובה לבקשה למתן לצו ביניים. טענות הצדדים 7. המערער חוזר בערעורו על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי. נטען, בעיקרו של דבר, כי בקשתו למתן היתר בנייה לא מטופלת כראוי ובניגוד לנהלי המשיבים לטיפול בבקשות אלו, ועל כן, אין מקום להורות על הריסת המבנה מכוח סעיף 38(9א) לחוק. המערער טוען, לחלופין, כי משההחלטה על הריסת המבנה ניתנה לפי סעיף 38(9א) לחוק, המשיבים היו צריכים ליתן לו ארכה נוספת להסיר באופן עצמאי את תוספות הבנייה למבנה (כפי שנקבע בבג"ץ 1141/24 אלדין נ' שר הביטחון (18.2.2024) (להלן: עניין אלדין)). לבסוף, הדגיש המערער כי מדובר בבית מגורים בו מתגוררים המערער ומשפחתו, 11 נפשות, ובהם ילדים. 8. ביום 12.1.2026 הוגשה תגובת המשיבים לבקשה למתן צו ביניים ובגדרה התבקשה גם דחיית הערעור על הסף. בעיקרו של דבר, המשיבים סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות מחמת אי-ניקיון כפיים, משהמערער הפר באופן חוזר ונשנה צווים להפסקת עבודה. כן נטען, כי אף אם חל עיכוב בבחינת בקשת המערער להיתר בנייה, אין לכך רלוונטיות בעניין הנדון, משסעיף 38(9א) לחוק חל גם מקום בו בקשה למתן היתר בנייה טרם הוכרעה, כל עוד המחזיק ממשיך לבנות בניגוד לצו הפסקת עבודה שנמסר לו – כפי שעשה המערער בענייננו. המשיבים מדגישים כי ההחלטות בעניינו של המערער ניתנו כעשרה חודשים עובר לפסק הדין בעניין אלדין, ולכן הם אינם מחויבים במתן ארכה למערער לביצוע הריסה עצמית. דיון והכרעה 9. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו ובתשובת המשיבים לבקשה למתן צו ביניים על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, בהתאם לסמכותנו הקבועה בתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה על ההליך דנן מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000; וכך אציע לחבריי להורות. 10. המערער עשה דין לעצמו ופעל באופן בוטה בניגוד לצו הפסקת העבודה שנמסר לו פעמים רבות: בראש ובראשונה כאשר המשיך בבניית המבנה בתוך תקופת הצו האמור; ובהמשך, עת הרחיב בהיקף משמעותי את הבנייה, בעוד בקשתו למתן היתר בנייה תלויה ועומדת, ובניגוד לצווים שנמסרו לו. ראוי להטעים כי צו הפסקת הבנייה הוצא למבנה בהיותו בלתי גמור ובלתי ראוי למגורים. חרף הצו התלוי ועומד, המערער הוסיף ויצק גג למבנה, התקין בו דלתות וחלונות וכיסה את קירותיו בטיח. רק לאחר מכן המערער עבר להתגורר במבנה עם משפחתו. על רקע זה, המערער לא יכול "לאחוז את החבל בשני קצותיו": מחד גיסא, הוא מבקש להסדיר את הבנייה במקרקעין על פי הדין וליהנות מהקפאת הליכי האכיפה הנוהגת בדרך כלל כאשר בקשה למתן היתר בנייה מוגשת בתוך התקופה הקבועה בצו הפסקת העבודה (ראו: סעיפים 38(4) ו-38(5) לחוק; עע"מ 8840/23 אלאטרש נ' המינהל האזרחי באיו"ש, פס' 15 (22.1.2024)); ומאידך, מרחיב המערער את הבנייה במקרקעין – בהיקף משמעותי – ביודעו לא רק כי אין לו היתר לעשות כן, אלא כי הדבר אף נאסר במפורש על פי צו להפסקת עבודה שנמסר לו ביחס למבנה. אם כן, לא נפל פגם בשיקול הדעת של הגורמים המקצועיים ובצדק דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המערער. 11. יצוין כי בפסק הדין בעניין אלדין נקבע כי כהנחיית ביצוע, בטרם יפעיל יו"ר ועדת המשנה לפיקוח את סמכותו לפי סעיף 38(9א) לחוק, תינתן לבעל הנכס ארכה של 30 יום, לכל הפחות, להסיר בעצמו את התוספת שנוספה בעקבות בנייה בניגוד לצו הפסקת העבודה; וכי ארכה זו תינתן רק בפעם הראשונה בה בוצעה במבנה בנייה בניגוד לצו. פסק דין זה ניתן זמן רב לאחר מתן ההחלטות בעניינו של המערער, כך שאין בו כדי לשנות מתוקפן או כדי להטיל דופי בהתנהלות המשיבים. 12. לנוכח כלל האמור, אציע לחברותיי כי נדחה את הערעור. לפנים משורת הדין, עוד אציע כי תינתן למערער ארכה של 30 ימים להריסה. עוד אציע, לא בלי התלבטות, כי בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. יעל וילנר שופטת השופטת דפנה ברק-ארז: אני מסכימה. דפנה ברק-ארז שופטת השופטת גילה כנפי-שטייניץ: אני מסכימה. גילה כנפי-שטייניץ שופטת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת יעל וילנר. ניתן היום, ‏ז' בשבט התשפ"ו (‏25.1.2026). דפנה ברק-ארז שופטת יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת