פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק בג"ץ 7933/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7933/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ד' חשין העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. הנהלת בתי הדין הרבניים, הרב אליהו בן-דהאן 3. ביה''ד הגדול לערעורים בירושלים 4. בית הדין הרבני האזורי בנתניה 5. מר זלמן קוויטנר, מנהל פניות הציבור בהנהלת בתי הדין 6. מר שמחה אלפרט, סופר דיינים בבית הדין האזורי בנתניה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבה 1: עו"ד ארז שני פסק-דין השופט ד' חשין: 1. בעתירה זו מבקש העותר כי נורה על ביטולם של החלטות ופסקי דין, שניתנו על ידי בית הדין הרבני האזורי בנתניה ועל ידי בית הדין הרבני הגדול. 2. העותר והמשיבה 1 (להלן – המשיבה) נישאו זה לזו ביום 14.4.2005. נישואין אלו לא עלו יפה, וכבר ביום 15.8.2005 הגישו הצדדים בקשה משותפת לגירושין, בהסכמה, ונקבע מועד לדיון. לבקשת המשיבה, הוקדם הדיון ליום 28.9.2005. העותר הגיש בקשת דחייה, ולא התייצב לדיון. בתום הדיון, חייב בית הדין את העותר בהוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח. בקשת העותר לביטול החלטה זו, נדחתה על ידי בית הדין, שציין בהחלטתו (מיום 26.2.2006) כי ההוצאות הוטלו עקב אי הופעתו של העותר לדיון. ביום 28.9.2005 (שבו לא התייצב העותר לדיון), הגישה המשיבה תביעת גירושין נפרדת מטעמה. ביום 15.2.2006 הורה בית הדין – לבקשת המשיבה – על סגירת תיק הגירושין שפתחה ועל ביטול ישיבת הוכחות בתיק זה, שהייתה אמורה להתקיים למחרת היום. על החלטה זו ערער העותר לבית הדין הרבני הגדול. בתום הדיון בערעור זה (מיום 23.7.2006) כתב בית הדין הגדול בהחלטתו (מפי כבוד הדיינים דיכובסקי, בן שמעון ובר-שלום) : "התקשינו מאוד להבין את עמדתו של המערער. בית הדין האזורי החליט ביום ה' ניסן תשס"ו [15.2.2006], להעתר לבקשת המשיבה ולסגור את תיק הגירושין שפתחה. המערער מלין על כך. למעשה, הערעור אינו אקטואלי, משום שהמשיבה פתחה מחדש תיק תביעה לגרושין. גם המערער מעוניין בגרושין. עשינו מאמץ רב, בכדי להבין מה מונע סידור גט מיידי. לא הצלחנו לרדת לסוף דעתו של המערער. הוא כביכול מוכן להתגרש ורוצה בגירושין, אלא שיש לו תלונות נגד פקידים במערכת בתי הדין, והוא מבקש למצות את הדין עימם, בטרם יתן גט ... המשיבה מוכנה לכל תנאי, ובלבד שיסודר גט מיד. המערער עומד בדעתו, לברר את כל הנושאים שהעלה בכתב הערעור בטרם יסודר הגט. מדובר בערעור סרק. המערער מכביר בציטוט פסוקים ארוכים מספר תהילים, ורואה עצמו כנרדף, בשעה שהוא מעכב את אשתו ואוסרה במאסר ממושך. כל הצעה שהצענו לו לסידור גט עכשיו, ולעיכוב תעודות הגירושין עד אשר ישמעו כל טענותיו, לא התקבלו על דעתו. תיק הגירושין, מתנהל בבית הדין האזורי, וכבוד בית הדין מתבקש לתת דעתו לאור הנסיבות האמורות, ולעשות את כל הדרוש על מנת שהגט יבוצע מיידית. כאמור, מדובר בערעור סרק, ויש מקום לחייב את המערער במלוא ההוצאות שהוציאה המשיבה הן הוצאות ליצוג משפטי, והן הוצאות אישיות. יחד עם זאת, בטרם נפסוק הוצאות, נאפשר למערער להודיענו תוך שבוע ימים, אם יסכים למתן גט מיידית, וללא כל תנאי. אם לא נקבל את הסכמתו למתן גט כאמור, נדון בפסיקת הוצאות". משלא נתקבלה תשובה חיובית מאת העותר, חייבו בית הדין, בהחלטה מיום 10.9.2006, בהוצאות בסך 24,648 ש"ח. 3. ביום 17.9.2006 קיים בית הדין הרבני האזורי בנתניה דיון בתביעת הגירושין של המשיבה. בפסק הדין שניתן בתום הדיון, חייב בית הדין את העותר ליתן גט למשיבה וגם קבע מועד לסידור הגט, ביום 25.11.2006 (להלן – פסק הדין). ביום 28.9.2006 הגיש העותר עתירה זו, וביום 4.10.2006 הגיש בקשה לצו ביניים. נעתרתי לבקשה והוריתי (ביום 5.10.2006) על עיכוב ביצוע פסק הדין. לאור צו זה, הגיש העותר לבית הדין האזורי בקשה לדחיית הדיון. בית הדין דחה בקשה זו (17.10.2006), בהבהירו כי בפסק דינו נפלה טעות סופר, וכי מועד הדיון לסידור הגט הוא 25.10.2006. ואכן, באותו יום התכנס בית הדין האזורי, אלא שלנוכח צו העיכוב, קבע בית הדין כי הדיון התייתר וחייב את העותר בהוצאות המשיבה בסך 500 ש"ח, בשל כך ש"הבעל לא טרח ליידע את ביה"ד על הצו שבידו ומשכך הדיון התקיים ולאשה נגרמו הוצאות". 4. העותר מבקש לבטל את ההחלטות ופסק הדין של בית הדין הרבני האזורי, "שחייב את העותר בהוצאות ולא חייב את האשה בהוצאות בגין הליך משפטי כוזב" (כלשונו). כן מבקש הוא לבטל את החלטתו של בית הדין הרבני הגדול, "שחרג מסמכותו, ולקבוע שכל תוצאה שתינתן על יסוד החלטות ביה"ד הגדול בביה"ד בנתניה תהיה פסולה ובטלה" (כלשונו). בעתירתו מעלה העותר טענות מטענות שונות על התנהלות גורמים כאלו ואחרים במערכת בתי הדין הרבניים. בהתייחסו לפסקי הדין נשוא העתירה, טוען העותר כי פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול ניתן בחוסר סמכות. כל כך, לטענתו, בשל כך שמשעה שנפתח תיק גירושין בבית הדין הרבני האזורי (אחר הגשת הערעור לבית הדין הרבני הגדול) וטרם נידון שם, אין זה מסמכותו של בית הדין הרבני הגדול לדון בעניין הגירושין. לדידו, משניתן פסק דין זה של בית הדין הגדול בחוסר סמכות, כטענתו, כי אז, גם פסק הדין שניתן מכוחו בבית הדין הרבני האזורי בנתניה, בטל. 5. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים. ההתערבות בהחלטותיהם של בתי דין אלו מצומצמת לעילות מוגדרות, דוגמת פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או חריגה מסמכות (וראו כדוגמה, בג"ץ 11815/05 שלמה נ' שלמה, ניתן ביום 22.12.2005, בג"ץ 5912/06 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, ניתן ביום 17.9.2006). לא מצאתי כי אחת מן העילות האלה מתקיימת בעתירה שלפניי. העותר אמנם טוען לחוסר סמכות בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, אך לא מצאתי ממש בטענה זו. בעתירתו העלה העותר טענות מטענות שונות נגד גורמים פקידותיים בבית הדין. אף טענות אלו, אין מקומן בהליך זה. מובן, שאין בכך כדי לשלול מן העותר את האפשרות להעלות טענות ותלונות אלו בפני הגורמים השונים, האמונים על הטיפול והביקורת בעניינים אלה. קודם למיצוי ההליכים בפני הרשויות המינהליות, אין מקום לפנייה בעתירה לבית משפט זה. בשולי הדברים אעיר, כי בעוד העתירה מונחת לפניי, ביקש העותר לצרף מסמכים שונים, הנוגעים לחיובו בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בגין הדיון שהתייתר בעקבות הצו הארעי שניתן בעתירה זו, כמבואר לעיל. העותר מבקש לבטל את חיובו זה. אף לעניין זה, לא מצאתי כי הצדק מחייב את התערבותנו. העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' בכסלו תשס"ז (29.11.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06079330_F06.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il