יהושע ולדהורן נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 7931/06 בבית המשפט העליון רע"א 7931/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר המבקש: יהושע ולדהורן נ ג ד המשיב: הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.1.06 בבר"ע 1418/05 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' לבהר-שרון תאריך הישיבה: א' בכסלו תש"ע (18.11.09) בשם המבקש: עו"ד א' בן-פורת בשם המשיב: עו"ד י' בית-און פסק-דין השופטת ע' ארבל: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ר' לבהר שרון) אשר קיבל את ערעור המשיב על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נ' גרוסמן) שהורה על ביטול פסק דין כנגד המבקש. 1. כנגד המבקש ניתן ביום 13.5.90 פסק דין במעמד צד אחד ובהעדרו של המבקש (להלן: פסק הדין). פסק הדין חייב את המבקש כערב ביחד עם ערבים נוספים בתשלום חוב כולל בסך של 31,979 ₪. בגין פסק הדין נפתחו כנגד המבקש הליכי הוצאה לפועל, ובמשך השנים תפח חובו והגיע, נכון ליום 20.12.04, לסך של למעלה משני מיליון ₪. ביום 15.4.04 פנה המבקש לראשונה בבקשה לביטול פסק הדין. 2. בית משפט השלום נענה לבקשה לביטול פסק הדין. ראשית סבר בית המשפט כי יש להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין. נקבע כי תיק ההוצאה לפועל נפתח בשנת 1990, אך הפעולות שבוצעו בו היו מינוריות. האזהרה בתיק לפיה נמסרה ביום 30.7.90 לידי בתו של המבקש שהיתה בת 13 שנה באותה העת, ולפיכך יש לפסול מסירה זו. מהתיק עולה כי המבקש לא היה אמור לדעת על תיק ההוצאה לפועל לפני תחילת שנות ה-2000. התאריך בו נודע למבקש בוודאות קיומו של חוב בתיק ההוצאה לפועל הוא 18.8.03 עת שהה המבקש בארץ ונודע לו על קיום צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא נגדו. עם זאת, קבע בית המשפט כי גם ממועד זה חלפה חצי שנה עד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. לפיכך נדרש טעם מיוחד להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. בית המשפט מצא טעם כזה בצירופן של מספר נסיבות: כעשר שנים לא נוהלו הליכי הוצאה לפועל מסיביים בתיק כנגד המבקש; המבקש שהה שנים רבות מחוץ לישראל ולפיכך לא היה חשוף לפסק הדין ולתוצאותיו; השנים שחלפו בשילוב העובדה כי מדובר בריבית בנקאית חריגה התפיחו את סכום פסק הדין כך שמימושו עשוי להביא לתוצאה בלתי צודקת; המבקש הוא ערב גרידא. 3. עוד קבע בית משפט השלום כי אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק. נקבע כי השנים שעברו עמעמו את האפשרות לבדוק את השאלה האם קיבל המבקש מסירה כדין של כתב התביעה לידיו. עם זאת נקבע כי קיימת חזקה כי פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה תקף. בית המשפט סבר כי גם אם לא ניתן לקבוע בוודאות שהמבקש ידע על פסק הדין אפשרות ידיעה עדיין מרחפת ברקע והיא שוללת ביטול מחובת הצדק, וזאת גם לאור הספק במהימנותו של המבקש שעלה מראיות שונות שהוגשו. עם זאת קבע בית המשפט כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט. אמנם יש גרסאות סותרות באשר לשאלה במי נעוץ המחדל שגרם להעדר התגוננות של המבקש בתביעה נגדו, אך מבחינת סיכויי ההצלחה של המבקש עולה כי יש להיענות לבקשת הביטול. בית המשפט הדגיש כי המבקש הוא רק ערב לחוב, וכי ערבים אחרים הגיעו להסדרי פשרה והופטרו מחבותם. בנסיבות אלה אין סיבה להכביד דווקא על המבקש בתשלום סכום דרקוני, של למעלה משני מיליון ₪. גם אם היתה עצימת עיניים מצד המבקש אין צידוק לגביית חוב שכזה ממנו. לצד זאת מצויה העובדה כי המשיב לא פעל נמרצות בהליכי ההוצאה לפועל והחל לפעול באופן משמעותי רק החל משנות ה-2000. לצד זאת הטיל בית המשפט על המבקש לשאת בתשלום הוצאות בסך 12,000 ₪ בתוספת מע"מ, והורה לו להגיש בקשת רשות להתגונן כשהיא נתמכת בתצהיר כדין תוך 30 יום מקבלת ההחלטה. 4. המשיב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בגין החלטה זו, וערעורו התקבל. בית המשפט קבע כי אין מקום לקבוע שפסק הדין שניתן הינו פגום, שכן לא הוכח ואף לא נטען כי פסק הדין לא נמסר כדין למבקש. בנוסף קבע בית המשפט כי אין מקום להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין. נקבע כי המבקש ידע עוד בשנת 1993 על קיומו של פסק הדין וזאת כתוצאה מהפעולות שבוצעו בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו. גם אם אכן ידע המבקש על פסק הדין רק בשנת 2003, הרי שאיחר בהגשת הבקשה בחצי שנה ולא הגיש אותה מיד. האיחור בהגשת הבקשה אינו נובע במקרה זה מנסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו של המבקש או בשל קיומן של נסיבות בלתי צפויות. התנהלותו מלמדת על זלזול ורשלנות. בית המשפט סבר כי תפיחת סכום פסק הדין בשל ריבית חריגה וכן היותו של המבקש ערב גרידא אינן נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המועד. טענות הצדדים 5. המבקש טוען כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום לאי צדק משווע, שכן חובו של המבקש כערב בלבד תפח מסך של 29 אלף ₪ לכדי כ-3.5 מיליון ₪ כיום וזאת בשל ריביות חריגות. המבקש מזכיר כי יתר הערבים הופטרו מחובם בהסדרי פשרה נוחים. לפי חישובי המבקש אותו סכום בהוספת הפרשי ריבית והצמדה עומד כיום על כ-180 אלף ₪ בלבד. עוד טוען המבקש כי מיד כאשר נודע לו על פסק הדין החל לפעול לביטולו, וכי לפני שנת 2003 כלל לא ידע על פסק הדין ועל הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדו. לטענתו הוכח כי גם לשלושה ערבים נוספים לא בוצעו מסירות כדין של פסק הדין, ואכן פסק הדין כנגד שניים מהם בוטל. המבקש מדגיש את זכות הגישה לערכאות כזכות יסוד. עוד סבור המבקש כי יש לו סיכויי הגנה טובים כנגד המשיב. 6. המשיב טוען כי המצאת האזהרה לבתו של המבקש נעשתה כדין שכן לא הוכח כי לפי מראית עין לא נראתה כמי שמלאו לה 18 שנה. עוד טוען המשיב כי גם אם נניח שלמבקש נודע על פסק הדין רק ביום 18.8.03, הרי שאת בקשתו לביטול פסק הדין הגיש רק כשמונה חודשים לאחר מכן. המשיב אף טוען כי היה יכול לפנות למבקש בלבד לגביית חוב הערבות ולהפטיר את יתר הערבים מחובם. לטענת המשיב הוא פעל באופן נמרץ ורציף במסגרת תיק ההוצאה לפועל כנגד המשיב החל ממועד פתיחת התיק, בשנת 1990. דיון 7. לאחר ששמענו את טענות הצדדים החלטנו לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור. בית המשפט קמא סבר כי יש להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, בעוד שבית המשפט המחוזי הפך קביעה זו וקבע כי אין מקום להיענות להארכת המועד. זו למעשה השאלה במוקד הדיון. שתי הערכאות היו מוכנות להניח כי המועד בו נודע למבקש על פסק הדין הוא 18.8.03, ונראה כי אף המשיב מוכן לכך. אמנם הועלתה הטענה כי המצאת האזהרה בתיק ההוצאה לפועל לבתו של המשיב בשנת 1990 היתה כדין, אך טענה זו דינה להידחות. תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים...". ראשית, מהחלטתו של בית המשפט קמא עולה כי באותה תקופה לא חי המבקש בארץ, ולפיכך לא ניתן לומר כי האזהרה הומצאה לאחד מבני משפחתו הגרים עמו. שנית, האזהרה הומצאה לקטינה שהייתה באותו מועד כבת 13 שנה. ההנחה במצב דברים זה היא כי קטינה בת 13 אינה נראית כבת 18. אם מעוניין המשיב להראות אחרת עליו נטל ההוכחה, ולא כטענתו כי על המבקש להוכיח כי בתו בת ה-13 לא נחזתה בזמן המסירה כמישהי בת 18. בית המשפט קמא אף קיבל את הסבריו של המבקש כי לא ידע על סכום ששולם בתיק ההוצאה לפועל לביטול פקודת מאסר בשנת 1993. 8. משכך, נקודת המוצא היא, כאמור, כי למבקש נודע על פסק הדין רק ביום 18.8.03. בית המשפט המחוזי סבר כי מאחר שהמבקש המתין למעלה מחצי שנה מעת שנודע לו על פסק הדין ועד שהגיש בקשה לביטול פסק הדין מלמדת התנהלותו על זלזול ורשלנות, ולפיכך אין מקום להורות על הארכת המועד המבוקשת. אני סבורה כי אין לקבל מסקנה זו. מהמסמכים שצורפו לבקשה עולה כי עוד ביום 4.9.03, כשבועיים לאחר שנודע לו על פסק הדין, הגיש המבקש בקשה לשחזור התיק בו ניתן פסק דין נגדו, לאחר שנמסר לו כי התיק בוער. המשיב, כמובן, היה משיב גם בבקשה זו. מספר ימים לאחר מכן אכן ניתן צו על-ידי בית המשפט המורה לשחזר את התיק. ביום 22.9.03 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין. בבקשה זו מסביר המבקש כי מאחר שהתיק בוער וטרם שוחזר, ומאחר שהוא אינו יודע דבר על ההליכים שהתקיימו, אין הוא יכול בשלב זה להגיש בקשה לביטול פסק הדין. ביום 7.1.04 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין עקב אי מילוי החלטת בית המשפט לשחזור התיק מצד המשיב. בקשה דומה נוספת הוגשה מטעם המבקש ביום 2.2.04. עינינו הרואות כי המבקש התחיל לפעול במרץ ברגע שנודע לו על פסק הדין ולא שקט על שמריו. התנהלות זו וודאי אינה מלמדת על זלזול או רשלנות מצד המבקש. גם אם טעה המבקש בהליכים בהם בחר לנקוט איני סבורה כי יש בכך כדי למנוע מלהיענות לבקשה להארכת מועד, במיוחד כאשר המשיב היה מודע לכל מהלכיו של המבקש, אשר היו מכוונים בבירור לביטול פסק הדין שניתן נגדו (ראו רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסמה, 29.1.02)). 9. לדברים אלו יש להוסיף את נסיבותיו המיוחדות של המקרה. כנגד המבקש ניתן פסק דין המחייב אותו בתשלום של כ-29 אלף ₪ בגין היותו ערב בלבד. לאורך שנים רבות, כפי שקבע בית המשפט קמא, נוהלו הליכי ההוצאה לפועל בעצלתיים, הליכים שיש סיכוי כי המבקש כלל לא היה מודע לקיומם. רק בשנות ה-2000 החל המשיב נוקט בפעולות נמרצות יותר לביצוע פסק הדין שניתן לטובתו. בשל מצב דברים זה תפח החוב בו חויב המבקש וכיום הוא עומד, ככל הנראה, על יותר משלושה מיליון ₪. נראה כי תוצאה זו בנסיבות המקרה דנן הינה בלתי צודקת, ומצדיקה בפני עצמה את הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, ואת ביטול פסק הדין על-פי שיקול דעתו של בית המשפט, וזאת כפי שקבע בית המשפט קמא. יש להדגיש כי המשיב הינו בנק, דבר המשליך על הדרישות ממנו במסגרת הוצאה לפועל של פסקי דין הניתנים לטובתו. במצב בו קפא המשיב על שמריו במשך זמן כה רב, נתן לחוב של ערב לתפוח למימדים בלתי סבירים עבור אדם פרטי, וזאת כאשר פסק הדין לטובת המשיב ניתן במעמד צד אחד, ולפיכך יש ספק בדבר ידיעתו של המבקש אודות ההליכים שהתנהלו נגדו, במצב דברים זה אך צודק הוא לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט וליתן לו להתגונן מפני התביעה שהוגשה נגדו. 10. המסקנה היא אם כן כי יש להשיב את החלטתו של בית משפט השלום על כנה, ולהורות על ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקש במעמד צד אחד. על המבקש להגיש לבית משפט השלום בתל-אביב בקשת רשות להתגונן נתמכת בתצהיר כדין תוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו לידיו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ג בכסלו תש"ע (30.11.09). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06079310_B10.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il