מרואן חאג' נ. המפקח הכללי של משטרת ישראל

פסק-דין בתיק עע"מ 7926/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 7926/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ע' ברון המערער: מרואן חאג' נ ג ד המשיבים: 1. המפקח הכללי של משטרת ישראל 2. ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 22.10.2015 בעת"מ 28308-06-15 שניתן על ידי כבוד השופטת נ' בן-אור תאריך הישיבה: ט' באלול התשע"ו (12.9.2016) בשם המערער: עו"ד אלבייר מני בשם המשיבים: עו"ד דנה מנחה פסק-דין השופטת א' חיות: ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (השופטת נ' בן-אור) אשר דחה עתירה שהגיש המערער נגד פיטוריו משירות במשטרת ישראל. 1. המערער, יליד 1964, התגייס לשירות במשטרת ישראל בשנת 1989 והגיע לדרגת רס"מ. במועד פיטוריו שירת המערער כשוטר סיור בשיטור העירוני, לאחר שהועבר מתפקידו ביחידת ההוצאה לפועל בנצרת בשל פתיחת חקירה בעניינו במחלקה לחקירות שוטרים שפרטיה יובאו להלן: ביום 31.1.2013 התייצב חברו של המערער (להלן: החייב) לחקירה בפני רשם ההוצאה לפועל בנצרת. לטענת המדינה, הגיע המערער במיוחד לבית המשפט באותו היום על מנת לסייע לחברו ויעץ לו לשקר על מנת שלא יילקח ממנו רישיון הנהיגה שלו. משהתברר הדבר לרשם ההוצאה לפועל, הוא העביר את פרוטוקול הדיון לקצין ההוצל"פ במטה המשטרה. בהמשך פתחה המחלקה לחקירות שוטרים (להלן: מח"ש) חקירה בנושא ובמסגרתה נחקר המערער באזהרה. ביום 9.11.2014 הגישה מח"ש נגד המערער ונגד החייב כתב אישום המייחס למערער הדחה בעדות וכן מרמה והפרת אמונים. בנוסף הועבר עניינו של המערער למחלקת המשמעת באגף משאבי אנוש במטה הארצי של משטרת ישראל. המערער זומן לשימוע שהתקיים ביום 22.2.2015, בו טענו באי כוחו כי זימונו לשימוע נעשה בשיהוי, כי עומדת למערער חזקת החפות וכי אין ממש בכתב האישום שהוגש נגדו. לאחר שנשקלו כלל הראיות המינהליות, טענות השוטר בשימוע שנערך לו והמלצות הגורמים הצריכים לעניין, החליטה ראש אגף משאבי אנוש במשטרה ביום 5.5.2015 להורות על פיטוריו של המערער מן המשטרה. על החלטה זו הגיש המערער עתירה לבית המשפט קמא ועמה בקשה לצו ביניים שימנע את פיטוריו. בקשה זו נדחתה ביום 22.6.2015 תוך שנקבע כי "התשתית הראייתית העומדת ביסוד החלטת הפיטורין היא תשתית מוצקה ומשכנעת, ודאי לצורך נקיטה בהליך מינהלי". בית המשפט הוסיף וציין כי מכל מקום החלטת הפיטורין הדירה וככל שיימצא כי יש לקבל את עתירת המערער, ניתן יהיה להחזירו לשירות במשטרה. 2. ביום 21.10.2015 דחה בית המשפט קמא גם את עתירת המערער בקובעו כי התשתית הראייתית העומדת ביסוד החלטת ראש אגף משאבי האנוש תומכת ברמה הנדרשת בהחלטתה ואין להתערב בה. המערער, כך נקבע, הודה כי ביקש "לעזור לחבר" ולשם כך הגיע ללשכת ההוצאה לפועל כשהוא לובש מדים, אף שלא היה בתפקיד, התייצב לצד החייב ויעץ לו לשקר בהליך שיפוטי כדי למנוע את עיקול רכבו ואת נטילת רישיון הנהיגה שהביא עמו. הודאה זו, כך הוסיף בית המשפט וציין, נתמכת באופן חד משמעי בהודעות החייב ופקידת ההוצאה לפועל. בית המשפט הוסיף וקבע כי העבירות המיוחסות למערער נוגעות ללב פעולת האכיפה וההליך השיפוטי המתקיים לגביה, וכי אף שההליך הפלילי בעניינו טרם התברר, די בחומר הראיות לכאורה שהוצג בשלב זה על מנת לתמוך במסקנה שאליה הגיעה ראש אגף משאבי אנוש. בית המשפט הוסיף ודחה את טענות המערער לעניין קיומו של פער בין הנטען בכתב האישום ובין ההנמקה בהחלטת הפיטורין וכן דחה את טענתו בדבר שיהוי במתן ההחלטה. ההתפתחויות לאחר מתן פסק הדין בעתירה והגשת הערעור 3. הערעור דנן על פסק דינו של בית המשפט קמא הוגש בחודש נובמבר 2015, וחודשים ספורים לאחר מכן, ביום 15.3.2016, הגיעו המערער ומח"ש להסדר טיעון אשר במסגרתו תוקן כתב האישום שהוגש נגדו, המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירה של מרמה והפרת אמונים. בהתאם להסכמת הצדדים הופנה המערער לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר שיתייחס גם לסוגיית ההרשעה. בהחלטתו מיום 17.7.2016 (אשר הוגשה בהסכמת הצדדים) ביטל בית משפט השלום בחיפה (השופט ע' קוטון) את הרשעת המערער. בית המשפט ציין כי כתב האישום המתוקן שונה מהותית מכתב האישום המקורי, שכן בכתב האישום המקורי יוחסה למערער בנוסף למרמה והפרת אמונים גם עבירה של הדחה בעדות ואילו בכתב האישום המתוקן מיוחסת לו עבירת מרמה והפרת אמונים בלבד. כמו כן, נטען בכתב האישום המקורי כי המערער הנחה את החייב (הנאשם 1 בהליך הפלילי) כי לא יציג בפני רשם ההוצאה לפועל את רישיון הנהיגה שלו על מנת שלא יילקח ממנו וכן כי הנחה את החייב לשקר לרשם כי הוצא נגדו צו הבאה אותו ביצע המערער, וזאת אף שהגיע ללשכת ההוצאה לפעול ברכבו הפרטי, הכל במטרה שהרכב לא יעוקל. לעומת זאת בכתב האישום המתוקן, נטען כי טרם התייצבותו בפני רשם ההוצאה לפועל אמר המערער לחייב כי אם יציג בפני הרשם את רישיון הנהיגה שלו, יוכל הרשם לקחת לו אותו. עוד אמר המערער לחייב כי חייב המגיע לבית המשפט עם רכבו הפרטי ולא בצו הבאה, ניתן לעקל את רכבו הפרטי. בעקבות אמירותיו של המערער מסר החייב תשובה כוזבת לרשם ההוצאה לפועל וטען כי אין בידיו תעודה מזהה וכי הוא הובא לבית המשפט בידי המערער. בהליך הפלילי קבע בית משפט השלום כי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה המערער, מלמדות כי הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים אינה "פגיעה בעלת עוצמה חריגה". אשר לנסיבות ביצוע העבירה ציין בית משפט השלום כי ניסיון החיים מלמד שלא פעם אנשים הבאים לבתי המשפט בליווי אנשי משטרה במסגרת צווי הבאה מתקשים להסביר את עניינם ואנשי המשטרה מוצאים לנכון לדבר בשמם בבית המשפט "לאחר שבמהלך ביצוע צו ההבאה אף למדו על האנשים המובאים דבר אחד או שניים ... יש לשער כי במהלך שיחות כאלה או אחרות המתקיימות בין אנשי המשטרה לבין אותם אנשים אף מועבר מידע מפי השוטרים". עם זאת, קבע בית המשפט כי ברור שאסור שהעברת מידע כאמור תוביל לביצוע עבירות וכן כי היה על המערער להימנע מלהעביר לחברו את המידע אותו מסר לו. נוכח נסיבותיו האישיות המורכבות של המערער ובפרט גילו המתקדם, היותו נכה ומפרנס עיקרי של משפחתו, העובדה כי פוטר משירותו במשטרה בעקבות האירוע, וכן בהינתן הודייתו של המערער ונסיבות ביצוע העבירה "שאינן חמורות באופן קיצוני" החליט, כאמור, בית המשפט לבטל את הכרעת הדין ואת הרשעתו של המערער. טענות הצדדים 4. לטענת המערער רשם ההוצאה לפועל פעל ממניעים זרים, פסולים ואישיים ופתח בחקירה עצמאית בסוגיית רישיון הנהיגה של החייב, אף שהדבר לא עלה בדיון. זאת, בין היתר, משום שהמערער פעל במסגרת תפקידו לבצע פעולות גביה נגד אביו של הרשם. לגופו של עניין טוען המערער כי הלכה למעשה התנהגותו אינה עולה כדי מעשה פלילי והתנהלותו, כך נטען, לא חרגה משיחת חולין אשר אין לקשור בינה ובין מה שאמר החייב לרשם במעמד הדיון עצמו. המערער מוסיף וטוען כי החלטת הפיטורין לא נשענת על העובדות אשר יוחסו לו בכתב האישום המקורי אלא על דבריו בחקירתו במח"ש והדבר כשלעצמו מהווה פגם חמור המצדיק את ביטול ההחלטה מטעמים הנעוצים בכללי הצדק הטבעי. עוד טוען המערער כי החלטת הפיטורין נגועה בשיהוי בלתי מוסבר, שכן גרסת המערער עמדה בפני המשיבים שנתיים ימים בטרם נערך לו השימוע. המערער מוסיף וטוען כי אין ממש בקביעת בית המשפט קמא לפיה הוא הודה במפגיע שביקש לעזור לחבר וכי לשם כך, ואף שלא היה בתפקיד, לבש מדים והתייצב לצד חברו ויעץ לו לשקר בהליך שיפוטי. המערער מפנה בעניין זה אל הודעתו במח"ש הנתמכת בראיות חיצוניות מהם עולה כי הוא עבד באותו היום וכל שעשה היה לסור למקום שבו התייצב חברו, במסגרת עבודתו. כמו כן טוען המערער כי שיחתו עם החייב הייתה שיחת חולין שלא הסבה נזק בהינתן העובדה כי הרשם כלל לא תפס את רישיון הנהיגה של החייב ואף לא הורה על תפיסת רכבו והוא מלין על כך שהמשיבים לא שקלו אפשרות של נקיטה בצעד שפגיעתו במערער פחותה. 5. המשיבים, מנגד, סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים ולטענתם העובדה כי מטעמים כאלה ואחרים בחרה מח"ש להגיע להסדר טיעון עם המערער במסגרתו הסתפקה בהודאה בעבירה אחת, אין בה כדי לשנות מהחלטת הפיטורין ומן הטעמים שעמדו ביסודה. ההיפך, כך נטען, הוא הנכון שכן עתה עומדת לחובת המערער גם הכרעה בדין הפלילי. בתשובתו מפנה המערער לכתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודה, וטוען כי עובדות אלו שומטות את הבסיס מתחת להחלטת הפיטורין. דיון והכרעה 6. דין הערעור להידחות. כפי שנפסק לא אחת, למשטרת ישראל מסור שיקול דעת רחב בשאלת התאמתו של אדם לשרת בשורותיה ולא בנקל יתערב בית המשפט בשיקול דעתה. עוד נפסק כי הביקורת על החלטות מסוג זה תיעשה בהתאם לכללים להתערבות בהחלטות של רשויות מנהליות, לפיהם לא יתערב בית המשפט בהחלטה אלא אם נתקבלה בחריגה מסמכות, תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי או כאשר היא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות היורדת לשורשם של דברים (ראו, למשל, בג"ץ 8156/06‏ ממן נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל, פסקה 7 (14.1.2007)). פקודת הקבע 06.01.021 שעניינה "אמצעי משמעת מינהליים – אנשי משטרה חשודים בביצוע עבירה או שהוכרע דינם" (להלן: פקודת הקבע) מתווה את שיקול הדעת לצורך הפעלת הסמכות לפטר איש משטרה. סעיף ב(1)(א) לפקודת הקבע קובע בהקשר זה כי: (א) איש משטרה החשוד בביצוע עבירה שיש עמה קלון, שהודה בכתב בביצוע העבירה, או שנתגלו ראיות בלתי תלויות וחד משמעיות המבססות את החשד - יפוטר". עבירה שיש עמה קלון מוגדרת בסעיף א' לפקודת הקבע כ"עבירה שיש בה, על פי טיבה ועל פי נסיבות ביצועה, משום חוסר ניקיון כפיים, או פגיעה בטוהר המידות, או פגיעה באמות המידה המוסריות, המחייבות אדם במעמד של איש משטרה". טעמה של ההוראה הקבועה בסעיף ב(1)(א) טמון בכך ש"עבירה שנלווה לה קלון מוחזקת כחמורה מבין העבירות ביחס לאיש משטרה, ולפיכך האמצעי המנהלי ביחס למי שנחשד בה הוא הקיצוני מבין האמצעים הנתונים לבעל הסמכות" (בג"ץ 8225/07 סדיק נ' מפכ"ל המשטרה, פסקה 27 (מיום 06.07.2009)) (להלן: עניין סדיק). 7. עיקר טענותיו של המערער הן כי היה על המשיבים להסתמך אך ורק על כתב האישום שהוגש נגדו ולא על הודעותיו במח"ש וכן כי משתוקן כתב האישום והוחלט שלא להרשיעו, השתנו הנסיבות באופן המצדיק את ביטול הפיטורין ולמצער שקילתם מחדש . טענות אלו דינן להידחות. הלכה פסוקה היא כי המפקח הכללי "רשאי להפעיל את סמכות הפיטורין הנתונה בידו גם אם השוטר נתון אותה שעה בהליכי חקירה או בהליכים משפטיים, והוא אינו חייב להשהות את החלטתו עד תום ההליכים, כל עוד נתקיימו התנאים המפורטים בפקודת הקבע" (עניין סדיק, פסקה 29 והאסמכתאות שם). עוד נפסק כי המשטרה, ככל רשות מנהלית, איננה כבולה בדיני הראיות ורשאית לבסס את החלטתה על "הראיות המקובלות עליה ונראות בעיניה" (בג"ץ 204/81 בן נעים נ' המפקח הכללי של המשטרה, פ"ד לה(4) 469, 474 (1981)). על כן, טענות המערער לפיהן היה על המשיבים להסתמך על כתב האישום בלבד או להמתין לסיום ההליך הפלילי אין בהן ממש ודינן להידחות. אשר לתיקון בכתב האישום ואי הרשעת המערער, בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי די בראיות המנהליות שהוצגו בפני המשיבים על מנת להצדיק את החלטתם. במסקנה זו לא ראיתי מקום להתערב. אכן, כפי שטוען המערער, מחקירתו במח"ש עולה כי עבד ביום האירוע, אך גם לגרסתו הוא לא עבד באותו היום בבית המשפט והגיע לשם במיוחד על מנת לסייע לחברו החייב. עוד עולה מן ההודעה כי המערער אמר לחייב שיגיד לרשם שאין ברשותו רכב או רישיון נהיגה "כי חשבתי שהרישיון שלו בתוקף ולא רציתי שייקח לו את זה ..." (מש/י"ג בעמ' 3, שורה 69). בהמשך הודה המערער, כאמור, בביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים, אף שלבסוף הוחלט שלא להרשיעו מן הסיבות שפורטו בפסק-הדין הפלילי. 8. בהתייחסו לנורמות הנדרשות ממי שמשרת במשטרת ישראל, קבע בית משפט זה בעבר כי: המשטרה הינה מערכת המופקדת על שירות חיוני לציבור; ככזו, היא אחראית לביצוע משימות נרחבות בעלות חשיבות עליונה לחברה; משימות אלה מחייבות התאמה מלאה של המשרתים במשטרה לביצוע תפקידם החל בדרגים הנמוכים ולאורך כל סולם התפקידים עד להנהגה הבכירה. ההתאמה נדרשת הן ביכולת הביצוע של המשימות והן ברמה הערכית והמוסרית של השוטר, המשמש נציג מערכת אכיפת החוק. מכאן, ששילובו של אדם לתפקיד במשטרה כשהוא אינו מתאים לכך עלול לפגוע קשות במערך הביצוע של המשטרה, כמו גם בתדמיתה בעיני הציבור כגוף הפועל על בסיס ערכי הגינות וטוהר מידות. לפיכך, אינטרס ציבורי מן המעלה הראשונה הוא להבטיח קיומו של שירות משטרה תקין, יעיל, והגון, אשר ישא במטלות הקשות המוטלות עליו ברמה הראוייה" (בג"צ 671/04 גרין נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 827, 833 (2005); עניין סדיק, פסקאות 43-40) מעשיו של המערער, אשר כנציג מערכת אכיפת החוק פעל על מנת לסייע לחברו החייב תוך פגיעה בטוהר הליך האכיפה שהתנהל בפני ראש ההוצאה לפועל, נגועים ב"קלון" כמשמעותו בפקודת הקבע ואינם הולמים אמות מידה מוסריות המחייבות את המשרתים במשטרת ישראל. הודאתו של המערער בעובדות כתב האישום המתוקן אינה פוגמת בהחלטת הפיטורין. ניתן אף לומר כי היא מחזקת את האמור בה נוכח העובדה כי עתה עומדת לחובת המערער גם הכרעה בדין הפלילי לפיה ביצע בקשר עם שירותו במשטרה עבירה של מרמה והפרת אמונים. טענת השיהוי שהעלה המערער אף היא דינה להידחות ומקובלים עליי בהקשר זה נימוקיו של בית המשפט קמא בפסק דינו. 9. אכן, נסיבות חייו של המערער אינן פשוטות וגם במהלך שירותו במשטרה ידע המערער ימים טובים מאלה שהובילו לפיטוריו. שיקולים אלה קיבלו ביטוי משמעותי בהחלטה שלא להרשיעו בביצוע העבירה שבה הודה. אך עם כל ההבנה לקשייו ולמצוקותיו של המערער אנו סבורים כי אין בידיו להצביע על פגם שנפל בהחלטת הפיטורין המצדיק את התערבותנו בפסק-דינו של בית המשפט קמא. הערעור נדחה, אפוא. בנסיבות העניין אציע שלא לעשות צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ברון: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, ‏י"א בתשרי התשע"ז (‏13.10.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15079260_V06.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il