עזבון המנוח ח'אלד כסאב סעאבנה נ. רשות הפתוח

פסק-דין בתיק ע"א 7925/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7925/09 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערערים: 1. עזבון המנוח ח'אלד כסאב סעאבנה 2. עזבון המנוח עומר כסאב יחיא נ ג ד המשיבים: 1. רשות הפתוח 2. מנהל מקרקעי ישראל במחוז חיפה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 1265/07 שניתן ביום 13.7.2009 ע"י כבוד השופט מ' רניאל תאריך הישיבה: י"א בתמוז התשע"א (13.07.11) בשם המערערים: עו"ד סאלח אבו-חוסיין בשם המשיבים: עו"ד אפי יגל פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.7.2009 (כבוד השופט מ' רניאל) בת"א 1265/07. 1. ענייננו בתביעה לפיצויים על פי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג-1953 (להלן: חוק הרכישה). המערערים תבעו הקצאת מקרקעין חלופיים או פיצוי כספי בגין 99 דונם שהופקעו מבעלותם מכוח חוק הרכישה על פי צו שר האוצר שפורסם בשנת 1954 בילקוט הפרסומים. בית משפט קמא דחה את התביעה לאחר שלא השתכנע כי המערערים הם בעלי הזכויות הרשומות. 2. עם זאת, ולמעלה מן הצורך, בחן בית משפט קמא את הפיצוי המגיע למערערים למקרה שתביעתם הייתה מתקבלת, והגיע למסקנות הבאות: (-) המערערים אינם זכאים לפיצוי בקרקע חלופית לפי סעיף 3(ב) לחוק הרכישה, מאחר שלא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי הנכס שימש לחקלאות וכי "היה מקור פרנסתו העיקרי של בעלו ואין לו קרקע אחרת כדי מחייתו" כפי שנדרש בהוראת הסעיף. (-) לעניין הפיצוי המגיע למערערים לפי הוראת סעיף 5 לחוק הרכישה, העדיף בית המשפט את חוות דעתו של השמאי דאו מטעם המשיבים על פני חוות דעתו של השמאי אבו ריא מטעם המערערים. בהתאם לכך נקבע כי הסכום שיש לשלם למערערים לפי החוק עומד על 11,741.35 לירות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי הוראות החוק לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור, התשכ"ד-1964, החל מיום 1.1.1950 ועד לתשלום בפועל. (-) בית משפט קמא קיבל את הטענה החלופית של המערערים כי הם זכאים לפיצוי על פי הנוהל הפנימי 44.03 של מינהל מקרקעי ישראל (להלן: הנוהל). הנוהל מיטיב עם בעלי הזכויות לעומת הוראות חוק הרכישה והוא נועד למקרים בהם מגיעים הצדדים לפשרה. נקבע, כי למרות שהמערערים סרבו לפשרה, הם זכאים לפיצוי על פי הנוהל, מאחר שהמינהל השתהה 18 חודשים במענה לפנייתם, ומשלא נענו זמן כה רב הגישו תביעתם בבית המשפט. כאמור, קביעות אלה נעשו למעלה מן הצורך, והתביעה נדחתה מאחר שהמערערים לא הניחו את דעתו של בית משפט קמא לגבי זהות בעלי הזכויות הרשומות. על כך נסב הערעור שבפנינו. 3. המערערים הלינו על כך שבית משפט קמא לא קיבל את טענתם לגבי זהות בעלי המקרקעין, וכי לא נתאפשר להם להציג בפני בית משפט קמא תעודת זהות של המנוח עומר כסאב יחיא, שם נכתב שם אביו "המרובע" עומר כסאב אחמד מוסטפא, מה שמחזק ומאשש את טענתם לגבי זהות בעלי הזכויות. לגופו של פיצוי, טענו המערערים כי היה על בית משפט קמא לבכר את חוות דעתו של השמאי אבו ריא מטעמם; כי היה על בית המשפט להורות על הקצאת קרקע חלופית, ולחלופין לקבוע כי הם זכאים בהתאם לנוהל לקבל 33 דונם בתחום כפר קרע או באחד מישובי הסביבה בצירוף פיצוי כספי עבור 66 דונם בהתאם לחוות דעתו של השמאי אבו ריא מטעמם. לחלופי חלופין, ומאחר שהמשיבים טענו כי אין כיום אפשרות להקצות למערערים מקרקעין, יש לפצותם בסכום אשר יאפשר להם לרכוש 33 דונם בערכם דהיום. 4. דין הערעור להתקבל באופן חלקי, במובן זה שיש לקבל את טענתם של המערערים כי יש לזהותם עם בעלי הזכויות הרשומים. אציין כי המשיבים היו נכונים להכיר בטענתם של המערערים בנקודה זו כנגד כתב שיפוי, ועל כן אקצר בדברים. הזכויות במקרקעין היו רשומות על שם עומר כסאב אחמד מוסטפא יחיא וחאלד כסאב אחמד מוסטפא סעאבנה. כפי שנטען, השניים היו אחים, ובספרי המקרקעין נרשמו השמות המרובעים שנהגו להשתמש בהם לפני קום המדינה, דהיינו: שם פרטי, שם האב, שם הסבא ושם אביו של הסבא (ללא שם משפחה). כאשר נערך מפקד האוכלוסין הראשון בשנות ה-50 המוקדמות, נדרשו המתפקדים לנקוב בשם המשפחה שיש לרשום בתעודת הזהות. עומר בחר בשם יחיא (שם המשפחה המצומצם) ואחיו ח'אלד בחר בשם סעאבנה (שם המשפחה המורחב). העד מטעם המערערים היה עו"ד כסאב עומר יחיא, שהוא בנו של עומר ואחיינו של ח'אלד, ומובן כי הוא יכול להעיד על אביו המנוח, ואין בכך משום עדות שמיעה. על רקע זה, ובהיעדר אחרים בכפר קרע בעלי שמות זהים, ובהיעדר טוענים אחרים לזכויות במקרקעין במשך למעלה מחמישים שנה, היה מקום לקבל את טענת המערערים. כאמור, גם המשיבים היו נכונים לאשר כי המערערים זהים לבעלי הזכויות הרשומות, לאחר שהמערערים המציאו גם תצהיר של ראש המועצה המקומית כפר קרע לפיו הכיר את המערערים שהם אחים, וכי שמם המרובע היה כשל בעלי הזכויות. 5. אשר לגובה הפיצוי שנתבע על ידי המערערים, איננו רואים להתערב במסקנת בית משפט קמא כי אין מקום להורות על הקצאת קרקע חלופית לפי סעיף 3(ב) לחוק הרכישה. המערערים לא טענו, לא בכתבי הטענות ולא בתצהיר ולא בעדות מטעמם, כי נתמלאו תנאי סעיף 3(ב) לחוק, שהרציונל שבסיסו הוא שמירה על מקור פרנסתו העיקרית של בעל מקרקעין כך שמשלח ידו לא ייגדע עם רכישת הקרקע. לעניין זה לא סגי בכך שבנסח הרישום נרשם cult (קיצור של cultivated), והיה על המערערים לטעון ולהוכיח התקיימותם של התנאים הנוספים, קרי, כי המקרקעין שימשו כמקור פרנסה העיקרי של המערערים וכי לא הייתה להם קרקע אחרת למחייתם. 6. אשר לגובה הפיצוי הבסיסי, גם בכך איננו רואים להתערב. בית המשפט שמע את השמאים מטעם הצדדים ומצא להעדיף את חוות דעתו של השמאי מטעם המשיבים, ואין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בכגון דא (ראו, לדוגמה, ע"א 1227/97 סלעית האדומים מחצבה ומפעל לעיבוד אבן בע"מ נ' עלי, פ"ד נג(3), 247, 252 (1997)). מה עוד, שחוות דעתו של השמאי אבו ריא מטעם המערערים התבססה על הוראות הנוהל ועל סכומים ששולמו על ידי המשיבים במסגרת הסכם פשרה בתיק אחר שנסיבותיו לא נתבררו, בעוד שחוות דעתו של השמאי דאו נערכה על פי "השיטה ההשוואתית" בהתבסס על השוואה לעסקאות מקרקעין שנערכו במועד קרוב ליום 1.1.1950, הוא המועד הקובע כאמור בסעיף 5 לחוק הרכישה. 7. האם זכאים המערערים לפיצוי על פי הנוהל? גם לפני שהחל הדיון בתובענה, גם במהלך הדיון בבית משפט קמא, גם בדיון מקדמי שנערך בתיק זה, וגם במהלך הדיון בפנינו הציעו המשיבים למערערים פיצוי על פי הנוהל. אולם, המערערים סרבו לקבל את ההצעה. לאור זאת, אין לנו אלא לפסוק על פי הדין, קרי על פי הוראות חוק הרכישה. הנוהל בא ליתן תמריץ להימנע מניהול התדיינות משפטית והמשיבים אינם חייבים לנהוג על פיו מקום בו התובע בחר במסלול של התדיינות משפטית. מי שמסרב לפשרה נוטל על עצמו סיכון כי לא יקבל את שהוצע לו במסגרת הפשרה (ראו פסק דיני בת"א (חי') 362/01 ברכה דינר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.2004)). בית משפט קמא היה נכון לפסוק למערערים פיצוי על פי הנוהל בשל העיכוב במתן תשובת המינהל, אולם משהציע המינהל עם תחילת ההליכים המשפטיים בבית משפט קמא פיצוי על פי הנוהל ואף חזר על הצעתו לאורך כל הדרך, אין למערערים אלא להלין על עצמם על כך שסרבו לקבל ההצעה. 8. המערערים טענו כי בסכום הפיצויים המוצע להם על פי הנוהל הם אינם יכולים לרכוש, לטענתם, אפילו 10 דונם במחירי הנדל"ן היום. אלא שאין למערערים אלא להלין על עצמם על כך שהגישו את תביעתם בשיהוי של 53 שנים, וביני לביני מחירי הנדל"ן באיזור עלו יותר מערכו של הכסף המשוערך. אילו המערערים היו מגישים תביעתם שנים רבות לפני כן, יש להניח שהפיצוי שהיה מוצע להם או שהיה נפסק לזכותם, היה מאפשר להם לרכוש שטח נרחב יותר של מקרקעין בערכי הנדל"ן דאז. 9. סופו של דבר, שאנו מקבלים את הערעור במובן זה שהמערערים זכאים לפיצוי על פי הסכום שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא לפי חוות דעת השמאי דאו, אך אינם זכאים לפיצוי על פי הנוהל. למען הזהירות, סכום הפיצוי ישולם למערערים כנגד חתימתם על כתבי שיפוי למקרה שיתברר בעתיד כי הם אינם בעלי הזכויות הרשומים. בהתחשב בכך שהמשיבים היו נכונים להכיר במערערים כבעלי הזכויות והיו נכונים לשלם פיצויים על פי הנוהל, אין צו להוצאות. ניתן היום, ט"ו בתמוז התשע"א (17.7.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09079250_E14.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il