שלום קמיל נ. הוועדה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה

פסק-דין בתיק בג"ץ 792/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 792/11 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר העותר: שלום קמיל נ ג ד המשיבים: 1. הועדה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה 2. אייל סברו 3. א.ס ניהול רז חקירות בע"מ 4. איציק בן עטר עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד דב ארבל בשם המשיבה 1: עו"ד מיכל מיכלין-פרידלנדר בשם המשיבים 2-4: עו"ד יהושע רזניק; עו"ד ציון סהראי פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותר, כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תעביר המשיבה 1 (להלן: המשיבה) את תלונתו כנגד המשיבים 4-2 (להלן: המשיבים) לבירור משמעתי בוועדת משמעת. לחלופין, מבקש העותר, כי נורה למשיבה לדון שוב בתלונתו ולהגיע להחלטה בעניינה לאחר שתקבל את כל חומר הראיות הרלבנטי. בנוסף, מבקש העותר כי נורה למשיבה לקבוע נהלים ברורים בנוגע לעבודתה וסמכויותיה כקובל. רקע עובדתי כפי שעולה מהעתירה, העותר התקשר עם המשיב 2 לצורך קבלת שירותי חקירה פרטיים. בעקבות התקשרות זו, ולאחר שסבר כי המשיב 2 עבר עבירות אתיות, הגיש העותר תלונה למשיבה 1, שהוסמכה לשמש כקובל בחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972 (להלן: החוק). בתלונתו, התייחס העותר לארבעה נושאים עיקריים: הראשון, כי המשיב 2 העביר את הטיפול בחקירה למשיב 4, שהינו חוקר פרטי עצמאי אחר, תוך יצירת מצג שווא כי מדובר בעובד משרדו. לטענתו העברת הטיפול בחקירה לעובד אחר ללא הסכמתו, הינה בניגוד לתקנה 16 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), התשל"ג-1973 (להלן: התקנות). עוד טען העותר בהקשר זה, כי המשיב 2 לא אמר לו כי המשיב 4 הורשע בפלילים ובכך נהג כלפיו בחוסר תום לב. השני, כי המשיב 2 התנה תשלום בהצלחה, זאת בניגוד לתקנות. השלישי, כי המשיב 2 לא עדכן אותו בדבר התקדמות החקירה. הרביעי, כי המשיב 2 הפיק חשבונות מטעם המשיבה 3, שהינה חברה בע"מ, וזאת בניגוד להוראת סעיף 13 לחוק. ביום 23.12.2010, לאחר ששמעה את העותר ואת המשיב 2 ועיינה בחומר שהוגש לה מטעמם, החליטה המשיבה, כי המשיב 2 לא עבר עבירה אתית המצדיקה את המשך הטיפול בעניינו. בנוגע לטענתו של העותר בדבר העברת הטיפול בחקירתו למשיב 4, קבעה המשיבה, כי העסקתו של המשיב 4 כקבלן משנה לא הוסתרה מהעותר. עוד קבעה המשיבה בהקשר זה, כי התקנות אינן אוסרות על העברת עניין שבטיפולו של חוקר לקבלן משנה בפיקוחו של החוקר. עוד קבעה המשיבה, כי לא הוכח כי המשיב 2 היה מודע לכך שהמשיב 4 הורשע בפלילים, וכי בעת שהועסק המשיב 4 בטיפול בחקירה, היה לו רישיון כדין לעסוק בחקירות פרטיות. בכל הנוגע לטענתו של העותר, כי המשיב 2 לא מסר לו עדכונים אודות התקדמות החקירה, קבעה המשיבה, כי מהמסמכים שהוצגו בפניה עולה בבירור כי בתקופת ניהול החקירה היה קשר אינטנסיבי בין העותר לבין המשיב 2, וכי העותר עודכן באופן רציף. בכל הנוגע לטענת העותר בדבר התניית התשלום בתוצאות החקירה, קבעה המשיבה כי בעניין זה מקובלת עליה גרסתו של המשיב 2, שלפיה הוא לא התחייב בפני העותר להצלחת החקירה, והתוספת בנוגע לתשלום הוספה על ידי העותר. המשיבה אף הוסיפה, כי לדעתה הגשת התלונה בעניין זה על ידי העותר נגועה בחוסר תום לב. לבסוף, בכל הנוגע לטענת העותר בעניין הוצאת חשבונית מטעם המשיבה 3, קבעה המשיבה, כי הובא לידיעתה כי ישנם חוקרים רבים אשר פועלים כחברות בע"מ משיקולי מס, והיא תפעל על מנת להביא לידיעתם כי אופן פעולה זה אינו חוקי. עוד קבעה המשיבה, כי לנוכח שכיחות התופעה, היא אינה סבורה כי יש מקום לנקוט כנגד המשיב 2 באמצעים משמעתיים, אך היא הורתה לו לערוך את התיקונים הנדרשים על מנת לעמוד בדרישות החוק, תוך שלושה חודשים. טענות הצדדים מכאן העתירה שלפנינו, שבמסגרתה מבקש העותר, בין היתר, כי נורה למשיבה להעביר את תלונתו לבירור משמעתי בוועדת המשמעת. לטענתו, החלטת המשיבה הינה החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני, אשר התקבלה בהליך פגום, תוך חריגה מסמכות. לטעתנו, המשיבה חרגה מסמכותה בכך שקבעה ממצאי עובדה וקיימה בירורים עם הצדדים שלא בנוכחות הצד שכנגד, ובכך פעלה כגוף שיפוטי ולא כקובל. בנוסף, טוען העותר, כי המשיבה שגתה בפרשנות שנתנה לתקנה 16 לתקנות, וכי פרשנותה מרוקנת למעשה את התקנה מכל תוכן. עוד טוען העותר, בין היתר, כי ביחס לאחד מחברי המשיבה קיים חשש לניגוד עניינים. מנגד, טוענת המשיבה, כי דין העתירה להידחות, שכן החלטתה הינה החלטה סבירה ומנומקת, אשר התקבלה לאחר בחינה מעמיקה של כל טענות העותר. לטענתה, ההליך שהתקיים בטרם התקבלה ההחלטה, היה הליך תקין, שבמהלכו נשמעו הצדדים ונבחנו טענותיהם. עוד טוענת המשיבה, כי הפרשנות המוצעת בעתירה לתקנה 16 לתקנות אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. באשר לטענה בדבר חשש לניגוד עניינים של אחד מחבריה, טוענת המשיבה, כי מדובר בטענה שאין בה ממש. המשיבים, אף הם טוענים כי דין העתירה להידחות, שכן החלטת המשיבה התקבלה כדין, במסגרת סמכותה, והינה החלטה מבוססת ומנומקת. המשיב 4 מוסיף וטוען, כי יש למחוק את העתירה נגדו על הסף, שכן הוא כלל לא היה צד להליך בין העותר לבין המשיבה. עוד טוענים המשיבים, כי העתירה הוגשה בחוסר תום לב, ובשל חוסר שביעות רצונו של העותר מתוצאות החקירה אותה ביצע המשיב 2, ואין בה כל טענה בעלת חשיבות ציבורית המצדיקה דיון בפני בית משפט זה. הכרעה דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. עתירה שאינה מגלה פגם בהתנהלות הרשות המנהלית אינה מגלה עילת התערבות (ראו אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המנהלי - עילות הסף 280 (2008)). המקור לכלל זה הוא בתקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984, אשר פורשה בפסיקה כדורשת שהעתירה לבית משפט זה תצביע על כך שהרשות המנהלית, נגדה מופנית העתירה, נהגה לכאורה שלא כדין. יפים לעניין זה הדברים שנכתבו בבג"ץ 6104/94 עמותת אמיתי אזרחים למען נ' מיכאל בן יאיר (לא פורסם 6.11.1994): "מהו, אם כך, הפירוש הנכון של 'עילה' בהקשר של תקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק? הפירוש צריך לשקף את תכלית התקנה. והתכלית ברורה:נ לפתוח דרך לדחיית עתירה באופן מהיר ויעיל כאשר, על יסוד האמור בה, אין לה סיכוי להתקבל. ... האם ראוי, למשל, להטיל על פרקליטות המדינה את נטל ההגנה בפני עתירה טורדנית, ולצורך זה לדרוש ממנה כי תכין תשובה בכתב, לאחר שתערוך את הבירורים הנדרשים, ולאחר מכן תטען בעל פה בפני בית המשפט, וכל זאת אף אם ברור וגלוי מלכתחילה כי העתירה נדונה לדחייה? נטל כזה תובע מחיר, לא רק מפרקליטות המדינה, אלא בעקיפין מן הציבור הרחב, שפרקליטות המדינה משרתת אותו במשאבים מוגבלים. אין לכך הצדקה כאשר ברור לבית המשפט כי אפילו אם כל האמור בעתירה אמת, עדיין אין לה סיכוי להתקבל". אף בענייננו, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטתה של המשיבה. על אף טענותיו של העותר, לא נראה כי נפל פגם בהתנהלותה של המשיבה, אשר עיינה בפנייתו, חקרה את תלונתו, והגיעה למסקנה, סבירה, שלפיה אין מקום להגיש תלונה כנגד המשיב 2. המשיבה פעלה במסגרת סמכותה, וההליך שניהלה הינו הליך מינהלי תקין. העותר חולק על מסקנותיה של המשיבה, למשל ביחס לפרשנותה של תקנה 16 לתקנות, אך אין בכך כדי להצביע על פגם בהתנהלותה המצדיק את התערבות בית משפט זה ביושבו כבית משפט גבוה לצדק. בנוסף, לא מצאנו ממש בכל הנוגע לטענת העותר בדבר חשש למשוא פנים. מבלי לקבוע עמדה נציין, כי ככל שיש לעותר טענות כנגד המשיב 2 מתחום המשפט הפרטי, חוזיות, נזיקיות או אחרות, ביחס להתקשרות ביניהם, יכול הוא לפנות לערכאות המתאימות בנושא. כאמור, לא מצאנו בעתירה זו כל עילה להתערבות בהתנהלותה של המשיבה. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, ח' באב התשע"א (8.8.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11007920_H05.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il