פלוני נ. בית דין הרבני האזורי פתח תקוה

בבית המשפט העליון בג"ץ 7916/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט א' שטיין העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית דין הרבני האזורי פתח תקוה 2. בית הדין הרבני הגדול ירושלים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בעצמה ועו"ד דוד נווה פסק דין השופט י' עמית: 1. בהחלטתו של בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה מיום 24.7.2016 נקבעו הסדרי ראייה בין העותרת לבין בעלה לשעבר לגבי בנם המשותף (להלן: הקטין). הסדרי הראייה נקבעו בהתאם לתסקיר של לשכת הרווחה בפתח תקווה, ונציין כי בית הדין הביע באותה החלטה "את מורת רוחנו מהיעדר שיתוף הפעולה של האם עם לשכת הרווחה". בהחלטתו מיום 26.11.2020, בית הדין האזורי אסר על העותרת לעבור להתגורר במקום אחר מחוץ לעיר פתח תקווה, שם מתגורר אביו של הקטין, וזאת עד להחלטה אחרת. עוד נקבע בהחלטה, כי לאחר חידוש הקשר בין האב לבין הקטין, ישקול בית הדין שוב את החלטתו (מהעתירה עלה שהסדרי הראייה נפסקו בפרוץ משבר הקורונה, לנוכח עבודתו של האב במגן דוד אדום). למרות זאת, במהלך חודש ינואר 2021 עברה העותרת עם הקטין לעיר חריש. בהחלטותיו מיום 17.3.2021 ומיום 6.4.2021, חזר בית הדין על החלטתו, כי על העותרת לחזור להתגורר בפתח תקווה. בהחלטתו מיום 12.4.2021, חזר בית הדין והורה לעותרת, בין היתר, לשוב לפתח תקווה תוך שישים ימים, וקבע כי על כל יום איחור, תחויב העותרת בסכום של 300 ₪. בהחלטתו מיום 3.11.2021, בית הדין האזורי קבע כי החיוב האמור ייכנס לתוקפו תוך 21 יום ממתן ההחלטה. 2. ביני לביני הגישה העותרת עתירה כנגד החלטות בית הדין האזורי, שנדחתה על הסף, לנוכח ההלכות הידועות בדבר היקף התערבותו של בית משפט זה בהחלטות בתי הדין הרבניים (בג"ץ 2703/21 פלונית נ' משרד החינוך (21.4.2021)). בהמשך לכך, הגישה העותרת ערעור לבית הדין הרבני הגדול. בהחלטתו מיום 21.10.2021 הורה בית הדין הרבני הגדול על סגירת התיק, משלא הופקדה ערבות. העותרת מציינת כי סכום הערובה הופחת לבקשתה הפחתה קלה, אך לא טרחה לציין את גובה הערובה שנדרשה ולא הוסיפה פרטים לגבי מצבה הכלכלי. 3. מכאן העתירה שלפנינו, בה נתבקש כי בית משפט זה יאשר את מעבר העותרת והקטין לחריש ויבטל את החלטותיו של בית הדין האזורי, ולחלופין כי יורה לבית הדין הרבני הגדול לקיים דיון בערעור שהגישה העותרת, אף בהעדר הפקדת ערובה. העותרת טענה, בעיקרם של דברים, כי המעבר מפתח תקווה לחריש נבע מאילוצים כלכליים, וכי בית הדין האזורי לא הקנה משקל מספק לכך. 4. דין העתירה להידחות אף ללא צורך בתגובה. כפי שהובהר פעמים רבות בעבר, בית משפט זה איננו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים, ולא יתערב בהחלטותיהם למעט בנסיבות חריגות, במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או כשנדרש סעד מן הצדק (ראו, מיני רבים, בג"ץ 4149/21 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, בפסקה 4 (24.6.2021); בג"ץ 5666/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, בפסקה 5 והאסמכתאות שם (25.8.2020)). כך על דרך הכלל, וכך על דרך של קל וחומר, משהעתירה נסבה, הלכה למעשה, על החלטה דיונית של בית הדין הרבני הגדול, שעניינה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הערעור. 5. אשר על כן, העתירה נדחית. העותרת המייצגת את עצמה היא עורכת דין, ויש להניח כי ההלכות לגבי היקף התערבותו של בית משפט זה מוכרות וידועות לה ולבא כוחה הנוסף, מה עוד שעתירה קודמת שהגישה בנוגע להחלטת בית הדין האזורי נדחתה והדברים מדברים בעד עצמם. משכך, לא היה מקום להגשת עתירה זו, הנסבה, הלכה למעשה, על הפקדת ערובה. לפנים משורת הדין, משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה גם זו הפעם צו להוצאות לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, ‏כ"ד בכסלו התשפ"ב (‏28.11.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21079160_E01.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il