יוסף רובין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7915/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7915/04 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת א' חיות המערער: יוסף רובין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 22.7.04 בת.פ. 140/02 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' גריל, י' דר וא' שיף תאריך הישיבה: י"ד בשבט התשס"ה (24.1.2005) בשם המערער: עו"ד רונן חליוה בשם המשיבה: עו"ד אסף רוזנברג בשם שירות המבחן: גב' ג'ודי באומץ פסק-דין השופטת ד' ביניש: המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה לאחר שמיעת הוכחות בעבירות של מעשים מגונים ובעבירה של מעשים מגונים בפומבי, שבוצעו כנגד שלוש מתלוננות ששתיים מהן היו קטינות בעת המעשים. עבירות לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1), בצירוף 345(א)(1) ו-345(1)(2) לחוק העונשין, וכן לפי סעיף 348(ד) לחוק. משני אישומים בכתב האישום המקורי זוכה המערער. עקב הרשעתו נידון המערער, בדעת רוב (השופטים: א' שיף וי' גריל) לעונש של 7 חודשי מאסר בפועל ו-7 חודשי מאסר על תנאי. שופט המיעוט (השופט י' דר) סבר כי מן הראוי היה להטיל על המערער עונש מאסר בפועל לשנה אחת. כמו כן, חוייב המערער לפצות כל אחת מהמתלוננות – את המתלוננת ד. בסכום של 7,000 ש"ח, את המתלוננת א. בסכום של 3,000 ש"ח ואת מ. בסכום של 2,000 ש"ח. אין צורך לפרוש את יריעת מעשיו הנפסדים של המערער במלואה. די אם נאמר שהמערער היה מורה לדרמה, איש מוכשר ומצליח, כבן 50 בעת ביצוע המעשים, אשר פתח חוג לדרמה וניצל את מעמדו כמורה, כדי לספק את יצריו המיניים, תוך ביצוע מעשים מגונים בתלמידותיו. האישום הראשון בכתב האישום אשר בגינו הורשע המערער והוא החמור מכולם, מתייחס לד. שהיתה קטינה בת חמש-עשרה וחצי בעת ביצוע המעשים, בתקופה שבין אוקטובר 98 לפברואר 99. המעשים החלו בנגיעה בחזה של ד. על בגדיה, היו ליטופים, נגיעה באיבר מינה מעל בגדיה, כשהקטינה מתחננת בפני המערער לחדול ממעשיו, כן נהג המערער להתבטא בביטויים מיניים מטרידים טלפונית ואף פנים אל פנים; המערער גם ניסה לנשק את המתלוננת בכוח על שפתיה, ולשיא הגיעו המעשים כאשר במועדים שונים התפשט המערער לעיניה של ד. וביקש ממנה לצפות בשעה שחברתה ש., תלמידה נוספת בחוג, עמה קיים קשרים מיניים, מוצצת את איבר מינו. הוא ביקש גם מד. שתעשה כך, ולבקשתו אף היה עליה ללטף את גבו בשעת המעשה עם חברתה. על פי אישום נוסף, ביצע המערער מעשים מגונים בקטינה א. שכללו נשיקה על פיה, ליטוף על ידיה וירכיה, ומעשי ליטוף נוספים בעלי אופי מיני שהוא ביצע על אף התנגדותה של א.. מעשיו בוצעו במסגרת פעילות החוג, ובמהלך הפעילויות שם. המעשים שביצע בתלמידתו מ. היו חמורים פחות, והם התבטאו בנשיכה באוזן ובאמירות בוטות, תוך נסיון לנשקה בשפתיה, וכן לאחר שניסה להציע למ. הצעות מגונות נוספות שהיא התנגדה להן. בעת הטיעונים לעונש בבית המשפט המחוזי נשמעו עדויות הן של המתלוננת ד. והן עדויות הגנה ובהן עדויות נוגעות ללב של אשתו של המערער ושל בנו. אין כל ספק כי חשיפת המעשים שביצע המערער, כמו גם התמשכות משפטו והארועים שארעו בעקבות החקירה והמשפט, פגעו קשה במערער ובמיוחד בבני משפחתו. מתסקירי שירות המבחן ומהנתונים שהובאו בפני בית המשפט קמא, עולה כי על המערער ומשפחתו חרב עולמם. המערער לא יכול היה לעסוק עוד במקצוע אשר בו עשה חיל, מצבו הכלכלי הורע, ומצבו הנפשי התדרדר. אין גם ספק כי אשתו וילדיו אשר חיו בצל המשפט תקופה ממושכת נפגעו קשה. בהתחשב בכל אלה, הועמד עונשו של המערער כאמור על 7 חודשי מאסר בפועל בלבד. בית המשפט קמא ציין כי התרשם שהמערער אכן סובל וכי הוא זקוק לטיפול פסיכיאטרי ולתרופות, משפחתו נפגעה מעינויי הדין שעבר עליו, ולכן הביא נימוקים אלה בגדר שיקוליו לקולה. עם זאת, ציין בית המשפט גם את התרשמותו מעדויות המתלוננות, ובעיקר מן הפגיעה הקשה שנפגעה המתלוננת ד., שעברה טראומה קשה ואשר תיארה בפני בית המשפט את הפגיעה הנפשית שהיא נפגעה, קטינה מבית מסורתי שנחשפה לראשונה למעשי מין בראייה מעוותת ופוגעת מצד אדם מבוגר ממנה בשנים רבות, פגיעה אשר הותירה בה צלקות נפשיות לימים רבים. על הכרעת הדין וגזר הדין הוגש הערעור שלפנינו, אך בעת הדיון, הודיענו בא-כוחו של המערער כי המערער חוזר בו מהערעור על ההרשעה, וטוב עשה, שכן הערעור הופנה כולו כנגד ממצאים עובדתיים של בית המשפט קמא. את טיעוניו מיקד הסנגור המלומד בערעור על גזר הדין. בטיעון זה הצביע הסנגור על מצבו הנפשי הקשה של המערער, על כך שהוא נזקק לטיפול פסיכיאטרי, על כך שהוא נאלץ לפרוש ממקצועו, ועמד אף על הסבל הרב שמשפחתו חוותה כשהיא נתונה למצוקה נפשית וכלכלית. עוד טען הסנגור כי גם במקרים של עבירות במעשים מגונים, לא בהכרח מחמירים בתי המשפט בעונש, והיו מקרים בהם ניתן ביטוי לנסיבות האישיות של המערער, עד כדי הימנעות ממאסר בפועל. בין היתר ציין הסנגור כי ההליכים התמשכו זמן רב, עקב העובדה שכתב האישום הוגש שלוש שנים לאחר הפתיחה בחקירה. שקלנו את טענותיו של הסנגור, והגענו למסקנה כי לכל הנימוקים לקולה ניתן משקל בעונש אשר הושת עליו. אכן, הגשת כתב האישום התעכבה זמן בלתי סביר, גם בהתחשב בעומס הרב אשר הובא כנימוק מטעם הפרקליטות לעיכוב זה. לאחר מכן התמשך המשפט בשל אופן התנהלותו על ידי המערער, אשר מימש את זכותו בהליך של שמיעת הראיות במלואן. בעקבות תקופה זו, אמנם התדרדר, כאמור, מצבו של המערער. אלמלא כל הנימוקים הללו, אין לנו ספק כי העונש אשר היה מוטל על המערער היה חמור יותר במידה ניכרת. אותם פסקי דין מקלים שהסנגור היפנה אליהם חורגים מהמדיניות הכללית לפיה יש להחמיר עם עברייני מין. במהלך ההבאה בחשבון של נסיבותיו האישיות של המערער, אין אנו רשאים להתעלם מחומרתה של הפרשה, מהתנהגותו חסרת המעצורים כלפי אותן הצעירות שניצל לרעה את תמימותן ואת הערצתן אליו. המתלוננות, ובעיקר ד. נחשפו לעולם מושגים מיניים מעוות, ומעדותה של ד. ניכר כי טרם נרפאו הצלקות שנגרמו בנפשה. בשים לב לנזק שנגרם לפגיעה באמון של אותן צעירות במורה ובאדם מבוגר, ובכך שהדגם הפסול של התנהגות המערער חזר על עצמו, העונש שהושת עליו אינו חמור באופן המצדיק התערבותנו להקל עמו. אשר על כן, הערעור נדחה. נוסיף עוד כי תשלום הפיצוי למתלוננות ייעשה בתום חודש ממועד שחרורו מהכלא. ניתן היום, י"ד בשבט התשס"ה (24.1.2005). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04079150_N03.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7915/04 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת א' חיות המערער: יוסף רובין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 22.7.04 בת.פ. 140/02 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' גריל, י' דר וא' שיף תאריך הישיבה: י"ד בשבט התשס"ה (24.1.2005) בשם המערער: עו"ד רונן חליוה בשם המשיבה: עו"ד אסף רוזנברג בשם שירות המבחן: גב' ג'ודי באומץ החלטה המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 13.2.05 עד לשעה 10:00. הערבויות הקיימות תעמודנה בתוקפן. ניתנה היום, י"ד בשבט התשס"ה (24.1.2005). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת