גלעד מזוגי נ. שר המשפטים

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7914/23 בג"ץ 7915/23 לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ר' רונן העותר בבג"ץ 7914/23: גלעד מזוגי העותר בבג"ץ 7915/23: אורי מימון נ ג ד המשיב: שר המשפטים עתירות למתן צו על תנאי בשם העותר בבג"ץ 7914/23: בעצמו בשם העותר בבג"ץ 7915/23: בעצמו פסק-דין בעתירות שלפנינו מבקשים כל אחד מהעותרים – אשר אינם מיוצגים – כי נורה לשר המשפטים "להתייצב ולתת טעם מדוע שלא ידרוש מממשלת ארה"ב לאפשר לי לרצות את עונשי – כולו – בישראל". הואיל ושתי העתירות זהות זו לזו הן בנוסחן והן בנספחים שצורפו להן – החלטנו לדון בהן במאוחד (העותר בבג"ץ 7914/23 יכונה להלן: העותר 1; והעותר בבג"ץ 7915/23 יכונה להלן: העותר 2). על פי הנטען בעתירות, העותרים הוסגרו ביום 8.6.2023 לארה"ב על פי החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.3.2023. בימים 20.10.2023 ו-27.10.2023, לאחר שהודו העותרים בעבירות המיוחסות להם, הם הורשעו על ידי בית המשפט הפדרלי במדינת מרילנד ונגזרו על העותר 1 מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים; ועל העותר 2 – מאסר בפועל של 36 חודשים. לטענת שני העותרים, הם מצויים כעת במעצר בפיקוח אלקטרוני ועליהם להתייצב לתחילת ריצוי עונשם בכלא אמריקאי ביום 13.11.2023. במסגרת העתירות דנן, טוענים העותרים כי במענה לפניותיהם, נמסר להם כי עליהם להתחיל לרצות את עונשם בארה"ב ורק אז להגיש בקשה לריצוי יתרת העונש בישראל. העותרים משיגים על קביעה זו ומבקשים כי נורה לשר המשפטים "לבקש מעמיתו בארה"ב לאפשר לי להסגיר את עצמי לרשויות בארה"ב לשם החזרתי לישראל". מעיון בנספחי העתירות – שהם כאמור זהים בשתי העתירות, עולה כי צורף להן מכתב מפרקליטות המדינה מיום 13.7.2023 לעו"ד ניק קאופמן שכותרתו "פנייתך בעניין החזרת מרשך לישראל בהתאם לסעיף 1א בחוק ההסגרה, תשי"ד-1954". במכתב צוין, בין היתר, כי עצם העברתו של מוסגר צריכה להיעשות בהתאם לחוקיה ונהליה הפנימיים של כל מדינה; וכי חזקה על רשויות ארה"ב כי הן פועלות בהתאם לחוקים ולנהלים של ארה"ב, ובכפוף להתחייבות המקדמית שניתנה לישראל. בנוסף, צוין כי רשויות ישראל אינן מתערבות בהליכים פנימיים במדינה זרה, לרבות בכל הנוגע לסדריהם ומועדיהם. יוער כי העותרים לא צירפו את הפנייה שקדמה למכתב זה; כי המכתב מוען כאמור לעו"ד ניק קאופמן, אשר הקשר בינו לבין העותרים לא הוברר; וכי לא נכלל במכתב כל פרט מזהה של מי מהעותרים. נספח נוסף שצורף לעתירות הוא התכתבות באנגלית אשר לא ברור מי היו הצדדים לה ומהו המועד בו התקיימה. מההתכתבות עולה כי אחד הצדדים לה כתב כי על פי תשובת גורם ישראלי, תהליך העברתו של אסיר יכול להתחיל רק אם גזר הדין הוא סופי ואם האסיר מרצה את עונשו. כן צוין שם כי כדי לטפל בבקשת העברה, יש לקבל טופסי בקשה חתומים על ידי האסיר, אשר יובאו לאסיר על ידי קונסול ישראלי. בנוסף, צוין כי ברגע שהבקשה מאושרת על ידי הרשויות בארה"ב, לרוב תוך פרק קצר מתקבל אישור פורמלי של השרים בישראל. בתשובה לכך, ענה הצד השני כי הוא ככל הנראה ייכנס ב-13 לחודש, וכי הוא יעביר את הבקשה בו במקום. דין העתירות להידחות על הסף, משאין הן מגלה כל עילה להתערבות. העתירות מנוסחות באופן חסר, ונעדרות תשתית עובדתית וראייתית המאפשרת לדון בהן באופן ענייני. העותרים אינם מפרטים באופן ברור האם הם פנו לגורמים הרלוונטיים בבקשה להעבירם לישראל לצורך ריצוי עונשיהם, והאם ניתנו החלטות רשמיות בעניינם. ממילא לא צירפו העותרים כל פנייה כזו. העותרים אומנם צירפו לעתירות מכתב מענה מטעם פרקליטות המדינה, ואולם הם לא צירפו את הפנייה שקדמה לו, כך שלא ניתן לבחון את תוכנה ואת הטענות שהועלו במסגרתה. מעבר לכך, כאמור לעיל המכתב אינו מכיל כל פרט מזהה של מי מהעותרים, והוא מוען לעו"ד ניק קאופמן – כאשר אף אחד מהעותרים לא מבהיר מהו הקשר ביניהם אם בכלל. משכך, כלל לא ניתן לדעת כי המכתב מתייחס לעניינו של מי מהעותרים. זאת, גם בשים לב לעובדה שאותו מכתב בדיוק צורף לשתי העתירות. לא למותר לציין גם כי התאריך המופיע על המכתב האמור הוא 13.7.2023 – למעלה משלושה חודשים עובר להגשת העתירות. חרף זאת, העותרים לא מפרטים אם הייתה התקדמות כלשהי בחודשים שחלפו, ולא מסבירים מדוע השתהו תקופה כה ארוכה לפני שהגישו את העתירות. גם באשר לאותה התכתבות לכאורה שצורפה לעתירות – לא ברור מתי היא התקיימה; מי היו הצדדים לה; מיהו אותו גורם ישראלי שמסר כביכול את התשובה המפורטת בה; ומה היו התכתובות שקדמו לה. כמו כן, התכתבות זו צורפה אף היא לשתי העתירות, כך שכלל לא ניתן לדעת אם היא מתייחסת לעניינו הספציפי של מי מהעותרים. משכך, לא ניתן ללמוד ממנה דבר. עוד יש לציין כי לעתירות לא צורפו תצהירים חתומים כדין. בשים לב למכלול נסיבות אלה, ברי כי העתירות נעדרות תשתית עובדתית וראייתית המאפשרת להכריע בהן, ודי בכך על מנת לדחותן (ראו והשוו: בג"ץ 7296/21 פלוני נ' לשכת הגיוס טבריה, קצין בריאות הנפש (07.11.2021); בג"ץ 5375/22 עטיה נ' מדינת ישראל – המנהל האזרחי, פסקה 2 (10.8.2022); בג"ץ 6832/23 הוכהאוזר נ' שר המשפטים – מר יריב לוין (12.9.2023); בג"ץ 3547/23 פלוני נ' מדינת ישראל – צבא הגנה לישראל, פסקה 3 (10.5.2023)). למעלה מהדרוש, ומבלי לקבוע מסמרות, יצוין כי מקריאת הוראות החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ"ז-1996 (להלן: החוק) עולה כי העברתו של מי שהורשע במדינה זרה ונגזר עליו עונש מאסר לישראל יכולה להיעשות רק מרגע שהפך אותו אדם לאסיר – קרי מרגע שהתייצב לריצוי עונשו. על כך ניתן ללמוד מהוראות סעיף 2(א) לחוק הקובע כי "אזרח ישראלי שהוא אסיר במדינה אחרת ניתן להעבירו לישראל, כדי שישא את מאסרו בישראל, על פי הוראות חוק זה"; כאשר "אסיר" מוגדר בסעיף 1 לחוק כ"מי שנתון במאסר, למעט עצור", ו"מאסר" מוגדר כ"מאסר בפועל לרבות החזקת אדם במעון נעול, במוסד לעבריינים צעירים, במוסד לטיפול רפואי או במוסד פסיכיאטרי, בין בהוראה של בית משפט בסיומו של הליך פלילי ובין בהוראה של רשות של מדינה אחרת המוסמכת להחליט בענין פלילי". על כן, נראה כי לאחר שיתייצבו העותרים לתחילת ריצוי עונשם, יוכלו לפנות לגורמים המוסמכים בבקשה להעבירם לרצות את עונש המאסר בישראל. העתירות נדחות אפוא על הסף. משלא התבקשו תגובות – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ח בחשון התשפ"ד (‏2.11.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23079140_P04.docx שר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1