סאלח כתרינה נ. כונס הנכסים הרשמי

פסק-דין בתיק ע"א 7909/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7909/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל המערערים: 1. סאלח כתרינה 2. סאלח חנא נ ג ד המשיב: כונס הנכסים הרשמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.9.09 בתיקי פש"ר 177/08 ופש"ר 178/08 שניתן על-ידי השופט רניאל תאריך הישיבה: כ"ט בטבת התשע"א (5.1.11) בשם המערערים: עו"ד שמואל שדה בשם המשיב: עו"ד הילה שלום-פיינגהוט פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רניאל) מיום 17.9.09 בתיקי פש"ר 177/08 ופש"ר 178/08, בגדרו נדחתה בקשת המערערים להכריז עליהם כפושטי רגל ובוטל צו כינוס נכסים שהוצא נגדם. רקע והליכים קודמים ב. המערערים, בני זוג המתגוררים בעיר חיפה, הגישו בקשה, כי יוכרזו כפושטי רגל עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעו. חובותיה המוצהרים של המערערת לארבעים נושים לעת ההיא עמדו על 4,034,996 ₪. חובותיו המוצהרים של המערער לעת ההיא כלפי 34 נושים עמדו על 3,246,824 ₪ ל-34 נושים. ביום 16.3.08 ניתן צו לכינוס נכסיהם של בני הזוג, והושת על כל אחד מהם תשלום חודשי בסך 250 ₪ (באותו מועד אוחדו הדיונים בעניינם של המערערים). נגד המערער הוגשו 6 תביעות חוב (בסך כולל של 82,206 ₪). נגד המערערת הוגשו 10 תביעות חוב (בסך כולל של 353,434 ₪). לאסיפות נושים בעניינם התייצבו כשני נושים, והמערערים הציעו הסדר בשיעור של 15% מתביעות החוב. ג. הנסיבות שהביאו להסתבכויות הכלכליות של המערערים תוארו בפסק דינו של בית המשפט קמא. בשנות השמונים הקים המערער עסק למכירת כלי עבודה. נטען, כי פעילות העסק נפגעה עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה ולמערערים נצברו בגינו חובות. המערער פנה אז לעבוד כשכיר, אך פוטר עקב צמצומים. בין השנים 1995-1992, וכן בין השנים 2006-2002 עסק המערער בשיפוצים, וממסמכים שהוגשו ביחס לתקופה המאוחרת עולה, כי העסק לא צלח והכנסותיו היו נמוכות (המערערים לא הגישו דו"חות מע"מ ביחס לתקופה זו). המערערת הועסקה כשכירה, ובשנת 2001 הפעילה עסק בתחום הקוסמטיקה, אשר נסגר מטעמי אי כדאיות כלכלית. ד. כונס הנכסים הרשמי (הכונ"ר), לאחר שחקר את המערערים, לפי הסמכות המוקנית לו בסעיף 18ד' לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן הפקודה), הגיש חוות דעת המתנגדת לבקשת המערערים. נטען, כי המערערים לא העבירו לידי הכונ"ר מסמכים מלאים בדבר עסקיהם, ולפיכך לא עמדו בחובתם להוכיח שהסתבכותם הכלכלית היתה בתום לב. עוד נטען, כי המערערים התנהלו בחוסר תום לב בהליכים. קביעה אחרונה זו הסתמכה, בין היתר, על האינדיקציות הבאות: (1) המערערים הציגו בחקירתם גירסאות סותרות בנוגע ליחסיהם עם בניהם, אשר על שמם רשום רכוש משמעותי; (2) חקירת הכונ"ר העלתה, שעל אף טענת המערערים, לפיה בניהם אינם מתגוררים בביתם (לגירסת המערער עקב סכסוך עמו, ולגירסת המערערת משום שביתם קטן מדי), ושהם אינם יודעים באלו כלי רכב משתמשים הבנים - נצפו הבנים בבית המערערים יחד עם כלי הרכב שבבעלותם; (3) אף שנטען, כי המערער ובניו מסוכסכים, הבן ריצ'ארד שכר בעבור המערערים את הדירה בה הם מתגוררים; (4) לא ניתן להסביר כיצד מממנים הבנים והמערערים את אורח חייהם מהכנסותיהם המוצהרות. זאת ועוד, בחשבון הבנים התגלו הפקדות של המחאות, שמקורן לא הובהר, ואפשר שהוריהם מעבירים חלק מכספם לחשבונות הבנים. ה. בית המשפט קמא קיבל את עמדת הכונ"ר, וביום 17.9.09 החליט - כאמור - לדחות את הבקשה לפשיטת רגל. בית המשפט מצא, כי גירסת המערערים בנוגע להתנהלותם בחקירה ובמהלך פשיטת הרגל אינה אמינה. נקבע, כי המערערים לא הוכיחו את צבירת החובות בתום לב ובמיוחד, הסתירו מידע על רכושם ומצבם הכלכלי, ולא התנהלו בתום לב בהליך פשיטת הרגל; עניין אחרון זה נומק בהרחבה. נוכח האמור נדחתה בקשת המערערים ובוטל צו הכינוס. הטענות בערעור ו. הערעור נסב, בעיקר, על קביעות בית המשפט קמא בנוגע למהימנות המערערים, ונטען בו, בין היתר, כי אין לייחס למערערים חוסר תום לב ביצירת החובות; זאת - שכן נעשה על-ידיהם מאמץ להמציא מסמכים שנדרשו על ידי כונס הנכסים, אך אלה בוערו על ידי מי שהיה אמון על הנהלת חשבונותיהם, ומרשויות המס נמסר, כי לא ניתן לקבל מסמכים הנוגעים לתקופה שחלפה לפני זמן רב. עוד נטען, כי המערערים מסרו הבהרות בנוגע למקורות ההכנסה של בניהם. לבסוף נטען, כי הכונ"ר העלה בחוות דעתו האשמות שלא נתמכו בראיות, דוגמת טענתו בדבר ההמחאות שהופקדו בחשבון הבנים, ובן האמצעים לרכישת רכבו של הבן ריצ'ארד. בסיכומיו טען הכונ"ר, כי בכל הנוגע ליחסיהם עם בניהם ולהכנסותיהם הציגו המערערים גירסאות שאינן אמת. נטען גם, כי תנאי לקבלת הסיוע המעוגן בדיני פשיטת רגל הוא תום ליבו של החייב, ומדו"ח הכונ"ר ומפסק דינו של בית המשפט קמא עולה, שהמערערים לא הרימו את הנטל הנדרש להוכיח כי נהגו בתום לב - ולכן אין להיעתר לבקשתם. ז. בדיון לפנינו (ביום 5.1.11) טען בא כוח המערערים (עו"ד שדה), כי אף אם התגלע סכסוך בין המערערים לבניהם, אין לתמוה על כך שהבנים נחלצו לעזרת הוריהם. נטען גם, נוכח דברים שנאמרו בעניין גרינברג (רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810), כי אי היכולת להציג מסמכים הנוגעים לתקופה שקדמה שנים להגשת הבקשה אינה מצביעה על חוסר תום לב. עוד התייחס בא כוח המערערים לפסק דין בו התקבלה גירסת הבן ריצ'ארד לגבי זכויותיו הבלעדיות בדירה בה מתגוררים המערערים (ת"א (מחוזי חיפה) 9395-12-08 סאלח נ' בנק אגוד לישראל בע"מ (לא פורסם), להלן עניין בנק איגוד). יצוין, כי בדיון הצענו למערערים למשוך את הערעור ולהגיש בקשה חדשה לפשיטת רגל, אשר תיבחן מחדש על ידי הכונ"ר. ההצעה התקבלה - דומה - על ידי באת כוח הכונ"ר (עו"ד שלום-פינגרהוט), אך נדחתה על ידי המערערים, מן הטעם שאין ידם משגת לפתוח בהליך חדש. דיון והכרעה ח. לאחר העיון אציע לחבריי שלא להיעתר לערעור. כנודע, ביסודו נועד הליך פשיטת הרגל למלא שתי מטרות – הראשונה, לסייע לנושים בריכוז נכסי החייב במטרה לחלקם ביניהם בדרך שויונית; השניה לסייע לחייב, אשר נקלע לחובות אשר אין בידו לשלמם, לפתוח דף חדש בחייו ללא עול חובותיו (ראו ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 206; ראו גם עופר גרוסקופף "פשיטת רגל - אחרי (כמעט) עשרים שנה" המשפט ח' (תשס"ג) 695, 696). בבואו לאשר את בקשת החייב להכרזה על פשיטת רגל, על בית המשפט לבחון אם נהג החייב בתום לב בכל שלבי ההליך, קרי, בדרך בה נוצרו החובות ובהתנהלותו מאז הגשת הבקשה לפשיטת רגל (ראו סעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל; ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי (לא פורסם) פסקה 19-18; ע"א 9782/05 טנג'י נ' קריספין (לא פורסם); ש' לוין וא' גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שלישית, תש"ע) 174-173). בענייננו נקבע, כי המערערים נהגו בחוסר תום לב בשני השלבים האמורים, ובמיוחד באחרון. לבחינת קביעה זו נפנה כעת. אי המצאת מסמכים ט. כאמור, נקבע כי המערערים לא הרימו את הנטל הנדרש ולא הוכיחו כי חובותיהם נצברו בתום לב. זאת, בין היתר, בנימוק שלא הומצאו דו"חות כספיים כנדרש בדבר פעילותם העסקית בעבר (משנות השמונים המאוחרות למאה הקודמת). כזכור טענו המערערים בתגובה, כי מסמכיהם בוערו על ידי מי שטיפל בהנהלת חשבונותיהם וממס הכנסה נמסר להם, כי מסמכים מתקופה זו אינם בנמצא. לאי המצאת מסמכים עשויה להיות נפקות כפולה בנוגע לקביעות באשר לתום ליבו של המבקש לפשוט רגל. ראשית, ככל שהמבקש לא הציג הסבר מניח את הדעת לאי המצאת מסמכים עשוי בית המשפט לקבוע, כי שהיעדר שיתוף הפעולה מצדו מעיד על חוסר תום לב בהגשת הבקשה לפשיטת רגל. שנית, כיון שלעתים נחוצים המסמכים לכונ"ר לצורך בחינת האופן בו נצברו החובות, בהיעדר מסמכים רלבנטיים נוצר קושי לקבוע אם נוצרו החובות בתום לב אם לאו. לשיטת הכונ"ר, משלא המציאו המערערים מסמכים שנדרשו ביחס לשנים האמורות - לא עלה בידיהם להרים את הנטל הנדרש להוכיח, כי חובותיהם נצברו בתום לב. י. נידרש לנושא זה, העולה בפסק הדין קמא, אף כי לא עליו בעיקר הושתתה ההכרעה. אכן בפסק הדין בעניין גרינברג קבעה השופטת חיות, שאין לייחס חוסר תום לב לחייב, אשר לא המציא מסמכים הנוגעים לחברות אותן ניהל בעבר ושאינן פעילות כיום: "האם במקרה שלפנינו ניתן לומר כי בקשתו של המערער הוגשה שלא בתום לב? סבורני שהתשובה לכך היא שלילית. לטעמי, אין בכך שהמערער לא המציא את מסמכי החברות שניהל ושהפסיקו את פעילותן שנים רבות לפני הגשת הבקשה, כדי להצביע על חוסר תום לב המצדיק את דחיית הבקשה". (שם, 815). השופטת חיות מצאה תימוכין לקביעתה זו בסעיף 63(ב) לפקודה : "...הוראת סעיף 63(ב) לפקודה, העוסקת בעילות המאפשרות לבית המשפט לסייג הפטר, להתנותו בתנאים, או לשלול אותו לחלוטין...אחת העילות המנויות בסעיף היא העובדה כי פושט הרגל לא ניהל כמקובל וכיאות לעסקו פנקסי חשבונות המראים במידה מספקת את פעולותיו העסקיות ומצבו הכספי בשלוש השנים שבתכוף לפני פשיטת רגלו המחוקק ראה, אפוא, באי ניהול פנקסי חשבונות בשלוש השנים שלפני פשיטת הרגל משום רשלנות או חוסר תום לב, המצדיקים, על פניהם, סנקציות עד כדי שלילת הפטר, בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט על פי נסיבות המקרה. מה דין אי ניהול פנקסי חשבונות בתקופה שלפני אותן שלוש שנים? לכך לא התייחס המחוקק, ובכך גילה דעתו שלא ניתן לראות בכך, על פני הדברים, משום חוסר תום לב. אכן, ייתכנו מקרים שבהם יהיה באי ניהול פנקסי חשבונות כזה משום חוסר תום לב, והכל תלוי בנסיבות הספציפיות..." (שם). יא. דברים אלה מעידים, כי ראוי להתחשב בקושי האובייקטיבי שבהצגת תיעוד המתייחס לפעילות עסקית בתקופה שחלפה זה מכבר, מחמת הקושי להשיג מסמכים הנוגעים לחובות שנוצרו לפני פרק זמן ניכר (ראו ע"א 3224/07 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם); וכן לוין וגרוניס, שם, 175). גישה זו מחייבת להניח, כי כשם שאי צירוף מסמכים לבקשה אינו מעיד בהכרח על חוסר תום לב בהגשתה, כך גם אין ניתן להניח שמשמעות אי ההמצאה היא שהחובות נוצרו בחוסר תום לב. על בתי המשפט לאזן בין חובת הגילוי ושיתוף הפעולה המוטלות על המבקש לפשוט רגל לבין הקושי האובייקטיבי בהצגת מסמכים נושנים, תוך מתן משקל ראוי גם לקושי זה. ברי, עם זאת, כי על איזון מעין זה להיעשות בזהירות רבה, תוך שהיסוד הוא חובת הגילוי ושיתוף הפעולה. יב. בענייננו, מדובר על המצאת מסמכים שמיום יצירתם ועד ליום הגשת הבקשה חלפו למעלה מעשרים שנה. בתצהירים שהגישו המערערים לבית המשפט קמא נטען, כאמור, כי המסמכים בוערו על ידי מנהל חשבונותיהם באותה תקופה, וכי פנייתם למס הכנסה נדחתה בנימוק שמסמכים מתקופה זו אינם בנמצא. סבורני, כי בנסיבות אלה, בהן נדרשים מסמכים מלפני זמן רב (הנוגעים לחובות שנוצרו זמן רב לפני הבקשה לפשיטת רגל) והמערערים הצביעו על הסברים לאי המצאתם ועל הנסיונות להשיגם ממקור אחר - אין לראות באי המצאת המסמכים כשלעצמה חוסר תום לב, וכאמור גם אין בכך אינדיקציה לחוסר תום לב ביצירת החובות. ברי, כי דברים אלה אינם אמורים לגבי דו"חות מע"מ מהשנים 2006-2002, אשר נטען כי לא הוגשו, ואין צורך להכביר מלים, נושא זה יוותר איפוא בספק, ויצוין כי אין באמירה זו משום התערבות בממצאים עובדתיים של בית המשפט קמא, שלגביהם – עצם אי המצאת המסמכים – אין חולק, אלא לגבי המסקנה מהם. ואולם, מוקד הבעייתיות בענייננו הוא, לדידי, בהתנהלות המערערים בהליכי פשיטת הרגל גופם, ולא במובלט ביצירת החובות, ולכך נבוא עתה. אי דיוקים וסתירות בגרסאות המערערים יג. המערערים משיגים כאמור גם על קביעת בית המשפט המייחסת להם חוסר תום לב במהלך פשיטת הרגל. נזכיר, כי בית המשפט קבע, שגירסת המערערים בכל הנוגע לסתירות שעלו בחקירותיהם לגבי יחסיהם עם בניהם אינה אמינה, וכך גם הסבריהם לאי-בהירויות שעלו לגבי האופן בו הם ובניהם מממנים את אורח חייהם. כידוע בית המשפט זה לא ייטה להתערב בממצאי מהימנות אלא בנסיבות מיוחדות (ראו ע"א 3301/08 פטל נ' אורי (לא פורסם)), הטעם לכך ברור, הערכאה הדיונית היא המתרשמת באופן בלתי אמצעי מן העדויות והראיות שהובאו בפניה, ועל סמך אלה קובעת את ממצאיה (ע"א 5290/05 אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ נ' ווקסלין (לא פורסם)). כפי שיפורט להלן סבורני, שהמקרה דנא אינו נמנה על אותם חריגים המצדיקים את התערבותנו בממצאים. יד. בית המשפט קמא קבע שהמערערים לא הוכיחו כמוטל עליהם, כי נהגו בתום לב בהגשת הבקשה לפשיטת הרגל. קביעתו מתבססת על חוות דעתו של הכונ"ר ותגובת המערערים לחוות הדעת, אותה מצא בית המשפט לא אמינה. כאמור, בעוד המערער טען בחקירתו, כי בניו אינם מתגוררים עם המערערים עקב סכסוך, טענה המערערת, כי הבנים נאלצו לעבור להתגורר עם דודם בשל העדר מקום בבית (למערערים בת נוספת). כן טענו שני המערערים, כי אינם יודעים באילו כלי רכב מחזיקים בניהם, אך בביקורי בית שנערכו על ידי נציג הכונ"ר (לאחר החקירה) נצפו ילדי המערערים בבית הוריהם, והמערער עצמו נראה עושה שימוש באחד מכלי הרכב (ככל הנראה, ביחד עם אחד מבניו). אמנם המערערים טענו בפנינו, כי ילדיהם התייצבו לעזרתם נוכח מצבם הכלכלי, אך טענה זו אינה מסבירה מדוע נפלה סתירה מהותית בין גירסות המערערים בחקירתם. מחוות הדעת עולה גם, כי עובר לחקירתם פקעה זכותם של המערערים בבית מגוריהם ועקב חובותיהם לא עלה בידם להשכירו מחדש - ולכן שכר בנם את הנכס והעמידו לרשות הוריו. המערערים לא ציינו זאת בחקירתם, ואף לא סיפקו הסבר מניח את הדעת לכך. כן לא הסבירו המערערים כיצד מעשה זה של הבן מתיישב עם הסכסוך בין המערער לבנו. טו. אכן, המערערים מיקדו חלק נכבד מטיעוניהם בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין בנק איגוד, שבגדרה נקבע, כי הסכם השכירות בין הבן ריצ'ארד לבין בעלי הנכס (הכנסיה) בו מתגוררים המערערים הוא בר תוקף ולמערערים אין זכויות בנכס. לטענת המערערים, שגה בית המשפט המחוזי כשייחס למערערים חוסר תום לב בהעברת זכויותיהם בנכס - הדירה - במהלך פשיטת הרגל מבלי לדווח על כך לכונ"ר. לשיטתם, משפקעו זכויותיהם בנכס, זה נשכר על ידי בנם, אשר העמידו לרשותם - וגירסה זו אושרה בהחלטה בעניין בנק איגוד. ואולם, הספק בנוגע לתום ליבם של המערערים אינו נובע מזכויותיהם בנכס או באי המצאת ראיה לכך שלא התקיימה העברת מרמה על הזכויות בו, נוכח ההכרעה בפרשת בנק איגוד שהתבססה - דומה -על אי הרמתו של נטל הראיה; הספק ביחס לתום ליבם של המערערים נובע מהעובדה שהשכרת הדירה לבן והעמדה לרשות הוריו לא דווחה לכונ"ר. עובדה זו גם אינה עולה בקנה אחד עם טענות המערער בנוגע לסכסוך עם בניו. כל אלה מוסיפים לתחושת אי הנוחות העולה מגירסת המערערים. טז. בדיון לפנינו נטען, כי אין להסיק מביקורו של הבן ריצ'ארד בבית הוריו, כי הוא מתגורר עמם שהרי אין זה סביר שהוא ייסע מחיפה להתמחותו בפרקליטות המדינה (הממוקמת כנודע בירושלים) על בסיס יום - יומי, אך מאישור ההתמחות שצורף לתיק המוצגים של המערערים עולה, כי המערער התמחה בפרקליטות מחוז חיפה. אמנם אין להסיק מכך שהמערער אכן התגורר עם הוריו, אך אין להתעלם מכך שאמירה זו מצטרפת לאי דיוקים וסתירות אחרות בגירסות המערערים ומוסיפה לתחושת אי הנוחות האמורה. יז. לבסוף, איני מוצא כי המערערים הביאו בפנינו הסברים המניחים את הדעת לעניין מימון אורח חייהם (ובכלל זה, תשלום שכר לימוד למכללות, רכישת מכוניות ואחזקתן) באמצעות הכנסותיהם המדווחות. בית המשפט קמא, בהתייחסו להמחאות (שמקורן לא הובהר) שהופקדו בחשבון הבנים, ציין כי אפשר שהמערערים מתנהלים כלכלית באמצעות ילדיהם; כן צוין, כי ייתכן שהמערערים אינם מדווחים על חלק מהכנסותיהם. סימני שאלה בנושאים אלה ואחרים הועלו גם על ידי הכונ"ר וחוששני, כי חרף תצהירם המפורט של המערערים לא נעשה המאמץ המירבי להבהרתם - לדוגמא לא הובאו בפנינו תצהיר הבנים או ראיה אחרת לגבי ההמחאות שהופקדו בחשבונם; לא הובא אישור שאכן הבנים שילמו בעצמם את שכר הלימוד; וכן לא הובאה אסמכתא לטענה שהבן ריצ'ארד המשיך לשלם את שכר הלימוד 15 חודשים לאחר סיום הלימודים. לטעמי, לא די בהצגת תלושי משכורת ואסמכתאות למלגות כדי להפיג את אי-הבהירויות עליהם הצביע בית המשפט קמא בעקבות חומרי הכונ"ר. יח. טוענים המערערים, כי עצם המצאת המסמכים על ידי בניהם מעידה על רצונם לשתף פעולה ועל תום ליבם, שאין עליהם חובה לשתף פעולה עם הכונ"ר. אין להלום טענה זו. סעיף 18ג(ב)(1) לפקודת פשיטת הרגל קובע, כי לשם הכנת חוות דעת בנוגע לחייב, מוסמך הכונ"ר לבצע חקירה, והוא אף רשאי "לדרוש כל מידע או מסמך הנוגעים לעניניו של החייב כאמור בסעיף קטן (א), מכל אדם שיש יסוד סביר להניח כי המידע או המסמך מצויים ברשותו או בידיעתו". הנה כי כן, הדין מסמיך את הכונ"ר לדרוש מהבנים מסמכים הקשורים להוריהם, ואין לראות בשיתוף הפעולה מצדם (שכאמור, עדיין אין בו כדי לשפוך אור על מצבם הכלכלי של המערערים) אינדיקציה לתום ליבם. סיכום יט. בעבר נזדמן לי לכנות את הליך פשיטת הרגל כ"חסד של המחוקק" (ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם) להלן עניין ג'נח), באמצעותו מוחלים לחייב על חלק מחובותיו. ברי כי צדו השני של מטבע פשיטת הרגל הוא איפוא פגיעה בנושים, אשר עלולים להפסיד חלק מכספם שלא יוחזר להם. כדי לזכות ב"חסד המחוקק" על המבקש לפשוט רגל לגלות ולחשוף בפני כונס הנכסים את כלל המידע על נכסיו ומצבו הכלכלי באופן שלא יותיר ספק לגבי תום ליבו: "...אין המידע הנמסר לכונס הנכסים הרשמי בחינת 'תכנית כבקשתך'; גם לא לחייב לשפוט מה ימסור לכונס הרשמי ומה ינצור; התמונה הניתנת לכונס צריכה להיות מלאה, ובמקרה שמסופק החייב באשר לחומר פלוני - יכריע לכיוון מסירתו. זו משמעותו של תום הלב - הנה פתחתי בפני הכונס את כל הצפונות, יבדוק ויראה כי אכן כטענתי עשיתי כל שניתן ולא צלחה דרכי, ועל כן יסייע לי להשתחרר על-ידי פשיטת רגל" (עניין ג'נח). כ. סבורני, כי בענייננו, חרף טענות המערערים, עדיין רב הנסתר על הגלוי, למצער במידה שאינה מצדיקה התערבות בפסק הדין קמא. כאמור, המערערים לא הציגו הסברים מספקים לגירסאות הסותרות שהציגו בחקירותיהם; לא הוסבר מדוע לא ציינו בחקירתם את הסיוע שהעמיד להם בנם ריצ'ארד; טרם הובהרו שאלות הנוגעות לשכר הלימוד של הבנים, לרכישת ואחזקת כלי הרכב שבבעלותם; לא הובהרה סוגיית ההמחאות שהופקדו בחשבונות הבנק של הבנים; וכן לא ניתן הסבר לאי המצאת דו"חות מע"מ בנוגע לשנים 2006-2002. הצטברותן של אי בהירויות מעין אלה עלולה אכן להותיר - למצער - טעם של ספק לגבי תום ליבם של המערערים, המצדיק שלא להיעתר לערעור, בהמשך לדברי בית המשפט קמא. אין באי היעתרות לערעור כדי למנוע, כמובן, הגשתה של בקשה חדשה, תוך מילוי החסרים. כא. נוכח האמור, אציע לחברי שלא להיעתר לערעור, ולחייב את המערערים בהוצאות הכונ"ר, על הצד הנמוך, בסך 4,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, ב' באדר א' תשע"א (6.2.11). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09079090_T05.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il