ברוך מאירסון נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש"פ 7906/11 בבית המשפט העליון בש"פ 7906/11 - ב' בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: ברוך מאירסון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת של בית המשפט העליון ד' כהן-לקח מיום 20.9.11 בבש"פ 6259/11 פסק-דין לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת ד' כהן-לקח מיום 20.9.2011, שבה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור (בש"פ 6259/11). ביום 31.8.2011, הגיש המערער בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט המחוזי מרכז מיום 11.5.2011, שניתנה בהמשך לפסק דינו מיום 28.2.2011 (ע"פ -30552-05-10). בד בבד עם בקשתו זו, הגיש המערער גם בקשה להארכת מועד להגשת הרע"פ. ביום 4.9.2011 הורתה כבוד הרשמת למערער להגיש בתוך חמישה ימים תצהיר משלים שבו הוא יבהיר האם הוא מעוניין להשיג על פסק הדין מיום 28.2.2011 או על ההחלטה מיום 11.5.2011. בנוסף, הורתה הרשמת למערער להבהיר מהו הטעם לאיחור בהגשת ההליך לבית המשפט. ביום 11.9.2011, הגיש המערער מענה שבו נכתב כי כיוון שפסק הדין תוקן, המועד הרלבנטי הוא המועד של מתן ההחלטה האחרונה. בנוסף, ביקש המערער ארכה של שבעה ימים בכדי להשלים את בקשתו. ביום 12.9.2011 אפשרה הרשמת למערער להשלים את תגובתו בתוך שבעה ימים, כפי שביקש, וכן הורתה לו להבהיר את סוגיית ייצוגו. בתגובה, הגיש המערער מסמך ביום 19.9.2011 בו נכתב כי הוא מייצג את עצמו. במסמך זה לא ביקש המערער הארכת מועד נוספת להשלמת תגובתו. ביום 20.9.2011, כאמור, דחתה הרשמת את הבקשה להארכת מועד. בהחלטתה, הניחה הרשמת, כבקשת המערער, כי המועד ממנו יש לחשב את מניין הימים להגשת ההליך הוא ה-11.5.2011. יחד עם זאת, קבעה הרשמת, כי גם לפי מועד זה הגיש המערער את בקשתו באיחור של למעלה מחודשיים, איחור אשר לא ניתן לו כל הסבר. בנוסף, קבעה הרשמת כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך שהגיש המערער אינם גבוהים. מכאן הערעור שלפניי, שבמסגרתו טוען המערער, בין היתר, כי שגתה הרשמת בכך שנתנה את החלטתה בטרם עבר המועד להגשת השלמת הבקשה, כפי שנקבע בהחלטתה מיום 12.9.2011. עוד טוען המערער כי כיוון שמדובר בהליך פלילי, על הרשמת היה לקיים דיון במעמד הצדדים בהתאם להוראת סעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. עוד טוען המערער, כי לא ניתן לקבוע שסיכוייה של בקשת רשות הערעור שהגיש נמוכים, שכן טרם הגיש את נימוקיו לבקשה זו. לעניין המועדים, טוען המערער כי ההחלטה בבית המשפט המחוזי ניתנה ביום 11.5.2011 וכי "ההליך הערעורי בא לעולם בתקופת פגרת בתי המשפט" ולכן, מכיוון שתקופת הפגרה אינה נמנית אם מדובר ביום האחרון לתקופה, מדובר באיחור של ימים ספורים בלבד. עוד טוען המערער, כי כיוון שמדובר בהליך פלילי, יש להעדיף את השיקול של מיצוי ההליכים ועשיית הצדק. לבסוף, טוען המערער כי לא הגיש את הבקשה במועד בשל נסיבות של הפסקת ייצוג על ידי הפרקליט שייצג אותו בערכאות הקודמות. דין הערעור להידחות. עיון בטענותיו של המערער בערעור שלפניי מעלה כי הן אינן מגלות עילה מספקת להתערבות בהחלטתה של כבוד הרשמת. ראשית, החלטת הרשמת ניתנה לאחר שחלף המועד להגשת התגובה המשלימה שביקש המערער להגיש, בהתאם לאמור בהחלטתה מיום 12.9.2011. שנית, המערער מפנה לסעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי, אלא שסעיף זה עוסק בהליך של ערעור, וההליך שלפנינו אינו הליך ערעורי אלא הליך של בקשה להארכת מועד, הליך שיכריע בשאלה האם יהיה רשאי המערער להגיש את בקשתו לרשות ערעור לבית משפט זה. לבסוף, אף לגופו של עניין, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה של הרשמת, וזאת מבלי להביע עמדה בנוגע לסיכויי ההליך. אף אם אצא מנקודת הנחה, כפי שעשתה הרשמת, כי יש למנות את מספר הימים להגשת בקשת רשות הערעור מיום 11.5.2011, כי אז היה על המבקש להגיש את הבקשה בסוף חודש יוני. אלא, שהמערער הגיש את בקשתו למעלה מחודשיים לאחר מכן. אף אני לא שוכנעתי כי המבקש הציג הסבר מניח את הדעת לאיחור ניכר זה ולפיכך לא מצאתי מקום להתערב במסקנתה של הרשמת. סוף דבר, הערעור נדחה. לאור האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת. ניתן היום, ו' בחשון התשע"ב (3.11.2011). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11079060_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il