בבית המשפט העליון בירושלים
ער"מ 7905/99
בפני: כבוד
השופט י' זמיר
המערער: שלום
לנקרי
נגד
המשיבה: עיריית קרית-מלאכי
ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי למשמעת בגדרות
(משמעת) בת"מ 16/97 שניתן ביום 6.10.99
תאריך
הישיבה: י' בטבת התש"ס (19.12.99)
בשם
המערער: עו"ד אהוד שילוני
בשם
המשיבה: עו"ד יעקב לרר
החלטה
1. שלום לנקרי (להלן: המערער) הוא עובד העיריה
בקרית-מלאכי. בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות מצא אותו אשם בעבירת
משמעת וגזר את דינו לפיטורים מעבודתו בעיריה. בערעור זה הוא מבקש שבית המשפט יבטל
את החלטת הפיטורים.
2. ההליך המשמעתי נגד המערער צמח מהרשעתו בעבירה
של לקיחת שוחד. השתלשלות האירועים מתוארת בגזר הדין של בית הדין למשמעת כדלקמן:
"ה[מערער], בעת היותו מפקח בניה בעירית קרית
מלאכי, קיבל טיפול במרפאת שיניים שבתחום העיריה. בגין טיפול זה נדרש ה[מערער] לשלם
סך של 390 ש"ח...
כאשר נדרש ה[מערער] לשלם עבור הטיפול שקיבל, הוא פנה
לרופאת השיניים המנהלת את המרפאה וביקש לתת לו הנחה במחיר הטיפול. הרופאה סירבה
לתת את ההנחה המבוקשת ובתגובה הציג ה[מערער] את עצמו כעובד העיריה והסב את תשומת
ליבה לכך שהיא זקוקה לרשיון עסק למרפאה וכן לאישור מתאים בגין גלריה שבנתה במרפאה
בלא היתר. ה[מערער] הוסיף ואמר לרופאת השיניים כי אם תעניק לו הנחה במחיר הטיפול
הוא יעזור לה להסדיר נושאים אלה ולקבל את האישורים הדרושים. הרופאה דחתה את הצעת
ה[מערער] והגישה תלונה במשטרה על המעשה".
בית משפט השלום באשדוד הרשיע את המערער בעבירה
של לקיחת שוחד. בגזר הדין אומר בית המשפט:
"הנסיבות במקרה זה, אינן חמורות, מאחר
שה[מערער] לא קיבל בפועל את ההנחה שביקש, תמורת העזרה שהציע. מה עוד, שההנחה
שביקש, היתה על סכום של 390 ש"ח, שנדרש לשלם, עבור הטיפול שקיבל במרפאת
השיניים.
גם הרשעת ה[מערער], על השלכותיה השונות, יש בה משום
עונש לא קל".
נוכח דברים אלה השית בית המשפט על המערער עונש
מאסר בפועל לתקופה של חודש אחד, לריצוי בעבודות שירות, 12 חודשים מאסר על-תנאי
למשך שלוש שנים וקנס כספי. המערער ערער על ההרשעה ועל חומרת העונש לבית המשפט
המחוזי בבאר שבע (ע"פ 7230/97). בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. המערער הגיש
בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"פ 1538/98). בקשתו נדחתה.
3. בעקבות הרשעתו של המערער בבית משפט השלום
הוגשה נגד המערער תובענה לבית הדין האזורי למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות. לפי
התובענה, המערער אשם בעבירות משמעת לפי סעיפים 9(1)(3)(4)(6) לחוק הרשויות
המקומיות (משמעת), התשל"ח1978- (להלן: חוק המשמעת).
סעיף 9(6) לחוק המשמעת קובע כי עובד רשות
מקומית אשר "הורשע על עבירה שיש עמה קלון" יהיה אשם גם בעבירת משמעת.
בית הדין למשמעת קבע כי הרשעה בעבירה של שוחד היא עבירה שיש עמה קלון, ולפיכך מצא
את המערער אשם בעבירת משמעת לפי סעיף 9(6) לחוק המשמעת. כן קבע בית הדין למשמעת כי
המעשה המיוחס למערער מהווה עבירת משמעת גם לפי סעיפים 9(1)(3)(4) לחוק המשמעת.
בשלב של גזר הדין ביקשה התביעה את פיטוריו של
המערער. המערער טען כי יש להקל עמו נוכח הרשעתו בפלילים והכתם החמור שהוטבע בו,
העונש החמור שהושת עליו, הפגיעה החמורה בפרנסתו וצירופו הצפוי למעגל האבטלה בעיר
בה שיעורי האבטלה גבוהים עד מאוד. בנסיבות אלה, טען המערער, יש בפיטוריו משום
ענישה שאינה פרופורציונאלית למעשה שעשה. בית הדין למשמעת דחה את טענותיו ואמר כך:
"פקח בניה המועל באמון שולחיו ונוטל שוחד תמורת
הבטחה לנותן השוחד כי יפעל לטובתו בנושאים המצויים בתחום סמכותו, הופך את כל נושא
הפיקוח ללעג ולקלס וגורם לכך שהציבור יאבד את אמונו בכך שאכיפת החוק בתחום הרשות
המקומית ומתן הרשיונות וההיתרים למיניהם לתושבים מתבצעות ביושר ובצורה שוויונית,
תוך יישום אמות מידה ענייניות בלבד. אמון זה שבלעדיו לא ייתכן שלטון מקומי תקין,
יכול להשתקם אך ורק אם הציבור יווכח לראות כי המעשה המגונה של נטילת שוחד זכה
לתגובה בלתי סלחנית ובלתי מתפשרת ועבודתו של נוטל השוחד בשירות הרשות המקומית
הופסקה".
לפיכך, הורה בית הדין על פיטוריו תוך שמירה על
זכויות הגימלה ועל הזכות למענק פרישה.
4. המערער, בבקשה שבית משפט זה יבטל את הפיטורים,
פנה אל מידת הרחמים. הוא טען שאף כי הורשע בלקיחת שוחד אין זה מקרה חמור של לקיחת
שוחד. עצם ההרשעה בפלילים, כמו גם העונש אשר הושת עליו על ידי בית המשפט, מהווים
עונש מספיק. הוא הצביע על פרק הזמן הארוך אשר עבר מאז ביצוע העבירה (שבע שנים), על
מצבו הנפשי, שכן בעקבות המשפט הוא נדרש לטיפול רפואי תרופתי, ועל מצבו הכלכלי
הקשה, לאחר שהוא נקלע לחובות כספיים בשל הוצאות המשפט. נוסף לכך, המערער, שהוא כבן
חמישים שנה ואב למשפחה בת שש נפשות, יתקשה מאוד למצוא עבודה אחרת, הן בשל גילו והן
בשל מצוקת האבטלה החריפה בקריית-מלאכי. לפיכך ביקש המערער כי בית המשפט יקל בעונש
שהוטל עליו.
על טענות אלה השיב בא-כוח המשיבה כי אין זה
מקרה קל של לקיחת שוחד, שכן המערער הוא שיזם את בקשת השוחד. כמו כן, העובדה שקיימת
בעיר מצוקת אבטלה אינה מצדיקה את מניעת פיטוריו. ובעיקר, פיטורים אינם בגדר ענישה,
אלא הם נובעים מן החשש שהמשך העבודה יביא לפגיעה חמורה באמון הציבור ברשות המקומית
ובצורך להעביר מסר חד-משמעי לגבי חומרת המעשה.
5. אכן, צדק בית הדין למשמעת בגזר-הדין על אף
השלכותיו הקשות על המערער. כבר נפסק לא אחת כי תכליתו של הדין המשמעתי אינה להעניש
את הנאשם, אלא למנוע פגיעה בתפקוד של שירות המדינה או בתדמיתו. כפי שבית משפט זה
פסק בעש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב (טרם פורסם):
"המשקל שראוי לייחס לנסיבות בהן בוצעה העבירה
הפלילית וכן המשקל שיש לייחס לנסיבות האישיות של הנאשם פוחת בדין המשמעתי. בדין
המשמעתי, אמצעי המשמעת אמור לשמש אמצעי מניעה יותר מאשר אמצעי ענישה: התכלית
העיקרית של אמצעי המשמעת היא, כאמור, למנוע פגיעה משמעותית בתפקידו של שירות
המדינה או בתדמית של שירות זה, שכן תדמית ראויה היא תנאי הכרחי לפעילות תקינה של
השירות. לכן השאלה העיקרית היא, מה ההשלכה שתהיה על שירות המדינה, אם עובד המדינה
שהורשע בעבירת שוחד, יורשה להמשיך את עבודתו בשירות המדינה".
ראו גם עש"מ 6198,7126/99 מאג'ד הייב
נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).
לקיחת שוחד מכתימה את השירות הציבורי כולו
ופוגעת באמון הציבור המהווה בסיס לפעולתו. עמד על כך גם הנשיא שמגר בעש"מ
4/81 שלמה אוחיון נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4)494, 500. באותו
מקרה לקח המערער, אשר שימש כמוכס בגשר אלנבי, בארבע הזדמנויות, סכום של 100
ש"ח מאחד שעסק בהעברת משאיות וסחורות מירדן דרך גשר אלנבי. בעקבות הרשעתו
בפלילים בעבירה של לקיחת שוחד הוגשה נגדו תובענה לבית הדין למשמעת. בית הדין למשמעת
החליט כי המערער יפוטר משירות המדינה. בערעור קבע בית משפט זה כלהלן:
"... עונש הפיטורים התחייב בעליל בנסיבותיה של
ההרשעה לפנינו על עובדותיה. לקיחת שוחד מכתימה את השירות הציבורי כולו וחותרת תחת
תדמיתו. יש בה כדי לעוות את שיקול הדעת, ועובד הציבור, הנתפס לרעה זו, מאבד
ביודעין או שלא ביודעין את היכולת ליישם אמות מידה ענייניות ולהתייחס לנושא שלפניו
על-פי שיקולים לגופם בלבד. שירות הציבור איננו יכול לרחוש אמון לעובד, הדורש שוחד,
ולמותר להוסיף, כי גם לא יכול להתקיים אמון כלשהו בין האזרח לבין עובד ציבור,
הנוטל שוחד, או בין אזרח לבין שירות, אשר בו ממשיכים נוטלי שוחד למלא את
תפקידם".
בית הדין למשמעת היה מודע היטב לנסיבות המקרה,
לרבות ההשלכות הצפויות של פיטורי המערער, ולכן הורה כי זכויות המערער לגימלה
ולמענק פרישה לא ייפגעו. עם כל הצער על הפגיעה הקשה במערער, איני מוצא מקום להתערב
בהחלטה של בית הדין למשמעת.
אי לכך, הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ח בטבת התש"ס
(27.12.99).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99079050.I03