ניסים רון נ. המועצה המקומית קרית טבעון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7903/19 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר המערער: ניסים רון נ ג ד המשיבות: 1. המועצה המקומית קרית טבעון 2. הועדה המקומית לתכנון ובניה - קרית טבעון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.10.2019 בת"א 44380-03-16 שניתן על ידי כבוד השופט י' כוהן – סג"נ תאריך הישיבה: כ"ה באייר התש"פ (19.5.2020) בשם המערער: עו"ד שאדי חנא בשם המשיבות: עו"ד אילנה מירז עזר; עו"ד עודד רומנו פסק-דין השופט נ' סולברג: המערער הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה לפיצויים בסך של 1,269,000 ₪ בגין הפקעת שטח של 394 מ"ר במקרקעין המזוהים כחלקה 83 בגוש 11396 והמצויים ברחוב נחל קדומים 8 בקרית טבעון. שטחה הכולל של החלקה לפני ההפקעה היה 1,801 מ"ר. בחלקה בנוי בית מגוריו של המערער. בית המשפט המחוזי מצא כי שתי מטרות עמדו בבסיס ההפקעה: האחת – הרחבת דרך; השניה – שטח ציבורי פתוח. שתי המטרות הללו באות בגדר המטרות הפטורות מתשלום פיצוי כל עוד שיעור הפקעה קטן מ-40%. בית המשפט המחוזי הסתמך לעניין זה על חוות דעת מומחית שמינה, שמאית מקרקעין, בהסכמת הצדדים, והיא קבעה כי שיעור ההפקעה הכללי מהחלקה עומד על 21%. המערער לא ביקש לחקור את המומחית על חוות דעתה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער על כך שמשנרשם בהודעה על הכוונה להפקיע את הקרקע שפורסמה בילקוט הפרסומים (י"פ תשנ"ב, עמוד 4149) כי ההפקעה נעשית לפי סעיפים 189 ו-190 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ומכיוון שסעיף 190 מפנה להוראות פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943, הרי ששיעור ההפקעה משטח החלקה, הפטור מתשלום פיצויים עומד על 25% ולא 40%. היטב הסביר בית המשפט המחוזי, כי סעיף 190(א)(1) לחוק התקנון והבניה הרחיב את רשימת המטרות: "סעיף 20 לפקודה האמורה יחול גם על הפקעת מקרקעין לצרכי גנים, שטחי נופש וספורט וכן לבנייני חינוך, תרבות דת ובריאות"; ושיעור הפטור הוגדל ל-40%. בית המשפט דחה גם את תביעת המערער לפיצוי בגין נזקים נטענים למבנה שבחצר; אשר לגינה, פסק בית המשפט המחוזי פיצוי על דרך האומדן, בסך של 30,000 ₪. למקרא נימוקי הערעור והנימוקים שבאו בתשובה, הערנו את אשר הערנו, לגבי מה שניסה המערער להוכיח בתביעתו בבית המשפט המחוזי ומה שלא הצליח, ולגבי טענתו המשפטית של ב"כ המערער על הבחנה בין סעיף 188 לבין סעיף 190 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1985. כטענת המשיבות אכן כן: הסעיפים אינם חליפיים, אלא משלימים זה את זה. לדעתנו, כפי שהבהרנו במהלך הדיון ועם סיומו, אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; הממצאים שנקבעו, תומכים במסקנה המשפטית של בית המשפט המחוזי; ואין לגלות בה טעות שבחוק. לפיכך, ובהתאם לסמכותנו שלפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטנו לדחות את הערעור. כל זאת בתיקון אחד, שלגביו המלצנו לב"כ המשיבות, הסברנו, והם הסכימו: תוספת של 4,000 ש"ח לפיצוי בקשר לגינה. בכפוף לכך – הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה באייר התש"פ (‏19.5.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 19079030_O04.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il