פסק-דין בתיק ע"א 7903/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7903/16 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית המערערים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מכוני אבחון בשפלה בע"מ 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. קופת חולים מאוחדת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בתיק א 055261-10-15 שניתן ביום 13.09.2016 על ידי כבוד השופט צ' דותן בשם המערערים: עו"ד מאיר ישראלי בשם המשיבים 3-1: עו"ד ארז קריטי בשם המשיב 4: עו"ד איתן האזרחי ועו"ד מריאנה נובק מנדל בשם המשיב 5: עו"ד מירב ג'יניאו הבר ועו"ד דוד בן עזרי בשם המשיבה 6: עו"ד תמר קרת ועו"ד חן אפרתי (שטאובר) פסק-דין השופט י' עמית: ושוב מונחת לפתחנו סוגיית התיישנות תביעה בעקבות הלכת המר (ע"א 1326/07 המר נ' עמית (21.5.2014)). 1. המערערת 1 (להלן: המערערת) נולדה ביום 21.11.2008, כשהיא סובלת ממום ברגליה, בכך שרגל אחת קצרה באופן משמעותי מהרגל השניה. המערערת והוריה (המערערים 3-2) הגישו ביום 27.10.2015 תביעה כנגד המשיבים 3-1. המשיבה 1 היא מכון הנותן שירותים רפואיים, לרבות סקירות מערכות לנשים בהריון, והמשיבים 3-2 הם הבעלים ו/או המנהלים של המשיבה 1. ביום 7.3.2016 הוגש כתב תביעה מתוקן, במסגרתו תוקנה התביעה על דרך של הוספת המשיבים 6-4 כנתבעים. משיבים 5-4 הם הרופאים שביצעו את בדיקות האולטראסאונד וסקירת המערכות במסגרת עבודתם אצל המשיבה 1, והמשיבה 6 היא קופת חולים, שהמערערים חברים בה, ושלטענתם במסגרתה נוהל מעקב ההריון של המערערת 2. נציין, כי המשיבים 3-1 הגישו הודעת צד ג' כנגד המשיבים 5-4, בטענה כי הנ"ל פעלו במסגרת המשיבה 1 כקבלן עצמאי. 2. המשיבים 6-4 עתרו למחיקת התביעה כנגדם על הסף מחמת התיישנות, והמשיבה 6 אף טענה לדחייה על הסף מחמת העדר עילה באשר כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפיה. הטענה להתיישנות התקבלה על ידי בית משפט קמא אשר בפסק דינו החלקי מיום 13.9.2016, דחה את טענות המערערים לגבי הארכת תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. עוד קודם לכן, בהחלטתו מיום 10.7.2016, דחה בית המשפט על הסף את תביעתה של המערערת לאור ביטול תביעת היילוד על פי הלכת המר. על כך נסב הערעור שבפנינו, שעיקרו הטענה כי בית משפט קמא התעלם מפסק הדין בעניין מכבי (רע"א 4288/15 מכבי שירותי בריאות נ' פלוני (28.8.2016) (להלן: עניין מכבי). כן נטען להארכת תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות. 3. דין הערעור להידחות. כפי שהבחין חברי, השופט נ' הנדל בעניין מכבי, יש להבחין בין שני נושאים: האחד – תקופת ההתיישנות והארכתה על פי חוק ההתיישנות, ולכך התייחס בית משפט קמא בפסק דינו; השניה – הוראות המעבר לגבי הלכת המר. אשר לנושא הראשון, הרי שטענות המערערים להארכת תקופת ההתיישנות בשל סעיף 8 לחוק ההתיישנות, אינן יכולות לעמוד להן מטעמיו של בית משפט קמא. אציין בקצרה כי על פי חוות דעת המומחה מטעם המערערים, המידע בדבר המום ממנו סובלת המערערת, נמסר להורים בשבוע 38+3 להריון. גם על פי תצהירי ההורים הם ידעו על המום כשבוע לפני הלידה, ובכתב התביעה נכתב כי המערערת "נולדה עם מומיה 'הגדולים והקשים'". מכאן, כי הנזק ו"קצה החוט" היו בידי ההורים עוד לפני הלידה, ולמצער, בעת לידתה של המערערת. ועיקרו של דבר – המערערים הגישו את תביעתם טרם חלוף תקופת ההתיישנות של העילה של הולדה בעוולה על פי הלכת המר. המערערת נולדה ביום 21.11.2008, כך שתקופת ההתיישנות של שבע שנים הסתיימה ביום 21.11.2015 בעוד שכתב התביעה המקורי הוגש כאמור ביום 27.10.2015. מכאן, שהמערערים 2-3 אינם יכולים להישמע בטענה כי נעלמו מהם העובדות הצריכות לעילת התביעה. 4. אשר לטענה המרכזית של המערערים לגבי הוראות המעבר של הלכת המר, נושא שבית משפט קמא לא התייחס אליו כלל בפסק דינו, אחזור ואפרט את אבני הדרך שהותוו בפסיקה בנושא זה. הלכת המר ניתנה ביום 28.5.2012 וחוללה מהפך במובן זה שלא הוכרה תביעת היילוד בגין "חיים בעוולה" בהתאם להלכה בע"א 518/82 זייצוב נ' כץ, פ"ד מ(2) 85 (1986) (להלן: הלכת זייצוב)). חלף העילה של "חיים בעוולה", הוכרה בהלכת המר תביעת ההורים בגין "הולדה בעוולה". להלכה זו משמעות דרמטית מבחינת התיישנות עילת התביעה. כל עוד שררה הלכת זייצוב בכיפה, עמדו ליילוד 25 שנים להגשת תביעתו. כעת, בעקבות הלכת המר, התקצרה תקופת ההתיישנות לשבע שנים. נוצר מצב בו בעת שניתנה הלכת המר, כבר התיישנה תביעת ההורים, מקום בו תאריך הלידה קדם ביותר משבע שנים לפני שניתנה הלכת המר. מכאן שורת פסקי דין שניתנו לאחר הלכת המר, שהתמודדו עם הבעיה שנוצרה עקב התיישנות עילת ההורים מחד גיסא, וביטול עילת היילוד מאידך גיסא. כפי שנראה להלן, פסקי הדין קבעו הוראות מעבר שונות לסיטואציות שונות שנדונו לאחר הלכה זו. ודוק: בכל פסקי הדין שייסקרו להלן, השאלה שנדונה לא הייתה אם יש להאריך את מועד ההתיישנות של שבע שנים להגשת תביעת ההורים, באשר סוגיה זו מוסדרת במסגרת העילות הקבועות בחוק ההתיישנות. השאלה שנדונה הייתה אם ומתי יש להחריג תביעות שונות מתחולת הלכת המר, כך שליילוד תעמוד עדיין העילה של "חיים בעוולה" על פי הלכת זייצוב, על תקופת ההתיישנות הארוכה של 25 שנה. 5. בעניין המר, נקבע כי תוצאת פסק הדין לא תחול על תיקים תלויים ועומדים בהם לא הוגשה תביעת הורים, דהיינו, כי תמשיך להתנהל תביעת היילוד. השופט א' רובינשטיין סבר כי יש מקום להוראת מעבר של שנה, והשופטת (כתוארה אז) מ' נאור סברה כי אין מקום להכריע במסגרת הוראת המעבר בשאלה מה דינה של תביעת יילוד שטרם הוגשה. בהלכת זאבי (רע"א 9444/12 זאבי נ' פלוני (28.4.2013)) נדון מצב בו עוד קודם להלכת המר הוגשו תביעות של היילוד והוריו, אך תביעת ההורים התיישנה מאחר שהוגשה יותר משבע שנים לאחר הלידה (בעוד שתביעת היילוד אינה מגלה עילה נוכח הלכת המר). נקבע כי גם במצב דברים זה, חלה הוראת המעבר של הלכת המר, והתביעה תמשיך להתנהל כתביעת היילוד בעילה של חיים בעוולה. בהלכת הסהר האדום (רע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום (אל הלאל) נ' פלוני (28.8.2014)) נדונה סיטואציה שונה, ולפיה בעת שניתנה הלכת המר, לא הוגשה עדיין כל תביעה, ונוצר מצב בו תביעת ההורים כבר התיישנה ומצד שני עילת היילוד בוטלה. נקבע כי במצב דברים זה, תתאפשר הגשת תביעת היילוד בעילה של חיים בעוולה, אך זאת לא יאוחר מיום 28.8.2015, קרי, עד שנה לאחר מתן פסק הדין בעניין הסהר האדום. הנה כי כן, בית המשפט העליון קבע, למעשה, הוראת מעבר של שלוש שנים ושלושה חודשים מאז שניתנה הלכת המר. בעניין שרותי בריאות כללית (רע"א 7490/14 שירותי בריאות כללית נ' פלונית (28.12.2014)) נדונה סיטואציה דומה לזו שנדונה בעניין הסהר האדום וגם שם, בעת שניתנה הלכת המר לא הוגשה תביעה. אך להבדיל מעניין הסהר האדום,במועד בו ניתנה הלכת המר, טרם חלפו שבע שנים מהלידה, כך שתביעת ההורים בעילה של הולדה בעוולה טרם התיישנה. לכאורה, לא הייתה כל מניעה להגיש את תביעת ההורים מייד לאחר שניתנה הלכת המר, אך בית המשפט הכיר בכך שמאחר שמועד התיישנות תביעת ההורים היה סמוך למועד בו ניתנה הלכת המר, לא היה סיפק בידם להתארגן לקראת הגשת תביעה מטעמם. נקבע אפוא כי מקום בו תביעת היילוד והוריו הוגשה לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, אך תביעת ההורים התיישנה בתוך שנה לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, קרי, עד ליום 28.5.2013, ניתן יהיה להגיש תביעת יילוד בעילה של חיים בעוולה עד ליום 28.8.2015, הוא המועד שנקבע בעניין הסהר האדום. כסיכום ביניים אביא את הדברים שכתבתי בעניין שירותי בריאות כללית: "בעניין הסהר האדום (רע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום (אל הלאל) נ' פלוני (28.8.2014)) – לגבי תביעת יילוד שלא התיישנה אך תביעת ההורים התיישנה טרם ניתן פסק הדין בעניין המר. נקבע כי היילוד רשאי להגיש תביעתו עד ליום 28.8.2015. בענייננו – לגבי תביעת הורים שהתיישנה לאחר שניתנה הלכת המר. ככל שהתביעה התיישנה עד ליום 28.5.2013, ניתן יהיה להגיש תביעת היילוד עד ליום 28.8.2015" (הדגשות במקור – י"ע). 6. בעניין מכבי נדונו מספר מקרים בהם מועד ההתיישנות של תביעת ההורים חל יותר משנה לאחר קביעת הלכת המר. בית המשפט התחבט בשאלה אם הלכת שירותי בריאות סתמה את הגולל במקרים בהם התיישנה תביעת ההורים למעלה משנה לאחר הלכת המר, שאז לא יתאפשר גם ליילוד להגיש תביעה בעילה של חיים בעוולה. ובמילים אחרות "האם יש לאפשר הגשתה של תביעה בעילה של 'חיים בעוולה', למי שהוריו לא הספיקו להגיש בתוך תקופת ההתיישנות תביעה של "הולדה בעוולה", גם כאשר זו התיישנה יותר משנה לאחר פסק הדין בעניין המר"? (עניין מכבי, פסקה 7). חברי, השופט הנדל, פירט שלוש דרכים אפשריות לפתרון הסוגייה, כל אחת על יתרונותיה וחסרונותיה. האחת – לקבוע כי בעניין שירותי בריאות כללית אכן נמתח קו חד-משמעי, ובכל מקרה שבו יכלו ההורים להגיש תביעה בעילה של הולדה בעוולה במהלך השנה לאחר שניתנה הלכת המר, לא יוכל היילוד להגיש תביעה בעילה של "חיים בעוולה". השניה – לבחון באופן פרטני כל מקרה ומקרה ולהכריע אם בנסיבותיו הייתה הצדקה מספקת לאי-הגשת התביעה במועדה. זאת, בעקבות אמירות שונות בפסק הדין שירותי בריאות כללית, מהן עולה כי פסק הדין לא התיימר לפתור את מלוא המצבים האפשריים. השלישית – ובה אחז חברי, היא ליצור קו גבול, שכל עוד לא נחצה, ניתן יהיה להגיש תביעת יילוד בעילה של "חיים בעוולה". קו זה הועמד על ידי חברי על יום 28.8.2015, הוא המועד שנקבע בהלכות שירותי בריאות כללית והסהר האדום. דהיינו, ככל שתביעת ההורים התיישנה עד למועד זה, יוכל היילוד להגיש את תביעתו. עד מתי? גם כאן מתח חברי קו, וקבע כי ניתן להגיש התביעה עד לתאריך 31.12.2017 (ובלבד, כמובן, שתביעת היילוד לא התיישנה עד למועד זה). אביא את השורה התחתונה בלשונו של חברי: "זוהי התוצאה האופרטיבית: אם תביעת ההורים התיישנה עד ליום 28.8.2015, כי אז יוכל היילוד להגיש תביעה בעילה של "חיים בעוולה" עד לתאריך 31.12.2017, בכפוף לכך שתביעתו לא התיישנה כשלעצמה". דרך זו, כך סבר חברי, מובילה לקביעת כלל ברור ונהיר. השופט י' דנציגר, הצטרף לתוצאה זו, מול דעתו החולקת של השופט א' רובינשטיין, הגם שלא מטעמיו של חברי. 7. על רקע התוצאה האופרטיבית בפסק הדין בעניין מכבי, אבחן את המקרה שבפנינו. במקרה דנן, תביעת ההורים לא התיישנה עד ליום 28.8.2015. תקופת ההתיישנות של תביעת ההורים הסתיימה רק ביום 22.11.2015, כשלושה חודשים לאחר מכן. ומכאן השאלה האם יש להעתיק פעם נוספת את הקו ששורטט בהוראת המעבר הפסיקתית בעניין מכבי. איני סבור כך. פסק הדין בעניין מכבי, מתח את הקו רחוק יותר מפסק הדין בעניין שירותי בריאות כללית, וכפי שציין השופט דנציגר בפסק דינו "קריאת חוות דעתנו לצד פסק הדין בעניין כללית, עלולה להוביל לתחושה כי קיימת סתירה בין שני פסקי הדין" (פסקה 7). פסק הדין בעניין מכבי מתחשב בהורים שלא יכולים היו או שלא ידעו כי עליהם להגיש את תביעתם לאחר מתן הלכת המר, כך שהוא מאפשר ליילוד לעשות כן ולהגיש תביעה עצמאית בעילה של "חיים בעוולה". בעניין שירותי בריאות כללית, הרחיב בית המשפט את תקופת המעבר, על מנת שלא תחול על מקרים בהם תביעת ההורים התיישנה בסמוך לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, אך אין להרחיבה גם למקרים בהם התיישנה זמן רב לאחר מכן, ובמקרה דנן, כשלוש שנים וחצי לאחר שניתנה הלכת המר. פסק הדין בעניין מכבי מהווה הוראת מעבר לעניין המועד שעד אליו ניתן להגיש את תביעת היילוד (פסק דינו של השופט הנדל, פסקה 18 ופסק דינו של השופט דנציגר, פסקה 6). המקרה שבפנינו הוא מקרה קל, במובן זה שההורים אכן הגישו את כתב התביעה המקורי במועד, בתוך תקופת ההתיישנות, כך שבוודאי לא ניתן לומר כי לא ידעו או שלא יכולים היו להגיש תביעתם במועד, ואין לומר כי לא הצליחו לממש ולמצות את זכויותיהם. משכך, ובמיוחד לאור התוצאה האופרטיבית בהלכת מכבי, איני סבור כי יש מקום להארכה נוספת של הוראת המעבר. 8. זאת ועוד. כאמור, במקרה דנן תביעת ההורים הוגשה עוד לפני חלוף תקופת ההתיישנות של תביעתם. ככל שנעתר לבקשה להארכת תקופת ההתיישנות, עלול להיווצר מצב מוזר שבו התביעה כנגד המשיבים 3-1 תידון כתביעת ההורים בעילה של הולדה בעוולה על פי הלכת המר, בעוד שהתביעה כנגד המשיבים 6-4 תידון כתביעת היילוד בעילה של "חיים בעוולה" בהתאם למצב המשפטי ששרר קודם להלכת המר. גם מזווית זו, אין מקום להיעתר לערעור. 9. ולבסוף, לעומת מקרים אחרים, בהם דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות משמעותה כי "נסתחפה שדם" של ההורים והיילוד שיוצאים וידיהם על ראשם, לא כך במקרה שבפנינו. דחיית התביעה כנגד המשיבים 6-4 מחמת התיישנותה אין פירושה סתימת הגולל על התביעה. ראשית, מאחר שתביעתם של המערערים כנגד המשיבים 3-1 עומדת בעינה. שנית, ככל שקיבלו המערערים שירות אצל המשיבים 3-1 הרי שלכאורה ספק אם היחסים ביניהם לבין המשיבים 5-4 הם מעניינם של המערערים. ואציין כי הודעות צד ג' שנשלחו למשיבים 6-4 עומדות בעינן ולא חלה עליהן התיישנות. 10. לאור התוצאה אליה הגעתי, איני נדרש לסוגיה שלא נטענה על ידי המשיבים – האם המערערת לא איחרה את המועד להגשת ערעור, נוכח החלטת בית המשפט מיום 10.7.2016 לדחות את התביעה של היילוד לאור הלכת המר שביטלה את תביעת היילוד בעילה של "חיים בעוולה". אציין כי בהחלטה זו, כמו גם בהחלטתו הקצרה של בית משפט קמא מיום 5.9.2016, התייחס בית המשפט לתקופת המעבר, ואבחן נכוחה את ענייננו מפסק הדין בעניין מכבי. 11. במאמר מוסגר: פסק דינו החלקי של בית משפט קמא מתייחס רק למשיבים 5-4 אך הערעור שהוגש מתייחס גם למשיבה 6. זאת, למרות שבקשתה של המשיבה 6 לדחיית התביעה כנגדה הוגשה יום לפני מתן פסק הדין החלקי בעניינם של המשיבים 5-4 והמערערים הודיעו לבית משפט קמא כי ראוי להמתין עד להכרעת בית המשפט בערעור זה בטרם תתקבל החלטה בבקשתה לדחיית התביעה על הסף, וכך גם נקבע בהחלטת בית משפט קמא מיום 20.12.2016. למרות זאת, צורפה המשיבה 6 לערעור, וגם השיבה לערעור לגופו ללא התנגדות מצד המערערים. מבלי לקבוע מסמרות לגבי מעמדה של המשיבה 6 בערעור זה, אם כמשיבה לכל דבר או כמשיבה פורמלית, הרי שברור כי תוצאת פסק דין זה, כוחה יפה גם למשיבה 6. 12. אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ו' בניסן התשע"ז (‏2.4.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16079030_E06.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il