יוגב חלפון נ. שמן משאבי גז ונפט בע"מ

פסק-דין בתיק בש"א 7902/17 בבית המשפט העליון בש"א 7902/17 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: יוגב חלפון נ ג ד המשיבים: 1. שמן משאבי גז ונפט בע"מ 2. יו"ר חברת שמן 3. מנכ"ל החברה - חברת שמן ערעור על החלטת רשם בשם המערער: בעצמו פסק-דין 1. ערעור על החלטת כב' הרשמת ל' בנמלך בבש"א 6095/17, מיום 28.9.2017, במסגרתה נדחתה בקשת המערער למתן ארכה להגשת ערעור על החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת מאיר) מיום 26.10.2016, בת"צ 38842-10-13 (להלן: ההחלטה), במסגרתה אושרה בקשה לתובענה ייצוגית שהגיש המבקש נגד המשיבים, אך נקבע כי אין למנות את המבקש ואת שותפתו, עורכת הדין בתיה חלפון (להלן: שותפתו), אשר באמצעותם הוגשה בקשת האישור, כבאי-כוחם המייצגים. הרקע לערעור וטענות המערער 2. משיבה 1 היא חברה ציבורית העוסקת בחיפושי נפט וגז בישראל ומשיבים 2-3 הם נושאי משרה בה. ביום 17.10.2013 הגיש המערער בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: הבקשה) נגד המשיבים וארבעה נוספים בטענה כי הטעו את ציבור המשקיעים בנוגע לסיכויים למציאת נפט ועל ידי כך זכו, בדרך של תרמית והונאה, בסכומי כסף גבוהים. בבקשה התבקש בית המשפט לקבוע כי המערער ושותפתו מייצגים את הקבוצה אליה מתייחסת בקשת האישור. בהחלטתו המנומקת מיום 26.10.2016 קבע בית המשפט המחוזי כי דין הבקשה להתקבל, אך זאת בכפוף למינויים של עורכי דין מייצגים אחרים אשר ייצגו באופן הולם ובתום לב את עניינם של חברי הקבוצה. זאת בין היתר לאור ניגוד האינטרסים העלול להיווצר כאשר התובע המייצג משמש גם כבא-כוח הקבוצה המיוצגת. בית המשפט קבע כי גם התנהלותו הדיונית של המבקש מלמדת כי הוא אינו מתאים לייצג את הקבוצה. בית המשפט מינה את עורכי הדין רנן גרשט ואופיר נאור (להלן: גרשט ונאור) לשמש כבאי הכוח המייצגים. חרף האמור נקבע כי המשיבים בתובענה הייצוגית יישאו בכל זאת בשכר טרחת המערער בסך של 150,000 ש"ח בגין ההליכים שהתקיימו עד לשלב מתן ההחלטה, בפרט לאור קבלת הבקשה. 3. על החלטה זו הגישו המערער ושותפתו בקשת רשות ערעור לפני בית משפט זה (רע"א 9169/16). ביום 26.3.2017 נקבע (השופטת א' חיות) כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כבערעור, אשר התקבל בחלקו (להלן: פסק הדין). בית המשפט לא ראה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא למנות את המערער ושותפתו כבאי-כוחה של הקבוצה המיוצגת, אך ביטל את מינוים של עורכי הדין גרשט ונאור בשל ליקויים שמצא בהליך מינויים וקבע כי הדיון בשאלת מינויו של בא-כוח הקבוצה המיוצגת יוחזר לבית המשפט קמא. 4. ביום 3.4.2017 הגישו המערער ושותפתו בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי הוא ניתן מבלי שנערך דיון במעמד הצדדים. בהחלטה מיום 24.4.2017 דחה בית המשפט את בקשתם והבהיר כי בשונה מהליך פלילי, בערעור בהליך אזרחי אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים. עוד הובהר כי משנדונה בקשת הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, הרי שדינה כדין ערעור ומשכך אין הכרח לקיים בה דיון במעמד הצדדים. 5. ביום 25.4.2017 הגישו המערער ושותפתו עתירה לדיון נוסף בפסק הדין. בקשתם זו לא התקבלה לרישום על ידי מזכירות בית המשפט מן הטעם שפסק הדין ניתן בדן יחיד. השגתם על החלטת המזכירות נדחתה ביום 14.5.2017 (הרשמת ל' בנמלך) לאור העובדה כי לא קיימת כל אפשרות דיונית להגיש עתירה לדיון נוסף על החלטה או פסק דין של דן יחיד בבית המשפט העליון. ערעור שהוגש על החלטת הרשמת נדחה ביום 29.5.2017 (השופט ס' ג'ובראן). 6. ביום 14.6.2017 הגישו המערער ושותפתו עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים "כנגד פסק דין שגוי שניתן בדן יחיד בניגוד לחוק וממשוא פנים גלוי, תוך התעלמות מזכויות יסוד חוקתיות אשר אין לקבל במדינה נאורה" (בג"ץ 4844/17). עתירתם נדחתה על הסף ביום 4.7.2017 (השופטים ע' פוגלמן, ד' ברק-ארז, מ' מזוז). בפסק הדין נכתב כי "העתירה דנן אינה אלא ניסיון נוסף של העותרים לערער בדרכים לא דרכים על פסק דינו של בית משפט זה". עוד ציין בית המשפט כי דרך ההתבטאות בה נקטו העותרים בעתירתם אינה מקובלת. על פסק דין זה הגישו המערער ושותפתו בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה ביום 16.7.2017 (השופט מ' מזוז). 7. הדיון חזר אפוא לבית המשפט המחוזי כדי לדון במועמדות לייצוג חברי הקבוצה בתובענה הייצוגית. בהתאם לאמור, ביום 10.8.2017 הורה בית המשפט (השופט ח' כאבוב) על מינויים של אותם עורכי הדין אשר מונו מלכתחילה על ידי השופטת ד' קרת-מאיר, עורכי הדין גרשט ונאור כבאי-כוח מייצגים חלופיים. נקבע כי אכן רוב משרדי עורכי הדין שביקשו להתמנות לתפקיד הינם מנוסים וראויים מבחינה מקצועית, אך שיקולי טובת הקבוצה ויעילות הדיון היו אלו שהטו את הכף לבחירת המשרד שמכיר את מכלול הסוגיות המורכבות של ההליכים הנידונים. על החלטה זו הגיש המערער "בקשה בהולה" לפסלות שופט, שנדחתה אף היא ביום 11.9.2017. 8. לאחר שנקט במכלול ההליכים המתוארים, הגיש המערער ביום 27.7.2017 "בקשה למתן אורכה להגשת ערעור בזכות" על אותה ההחלטה שניתנה על ידי השופטת ד' קרת-מאיר כתשעה חודשים קודם לכן, עליה הגיש בקשת רשות ערעור זה מכבר, כאשר הרשות ניתנה והערעור שבבסיסה אף התקבל בחלקו על ידי בית משפט זה. בקשתו נדחתה על ידי הרשמת ל' בנמלך ביום 28.9.2017. בהחלטתה המנומקת ציינה הרשמת כי אין להיעתר לבקשה להארכת מועד, שכן המבקש נקט זה מכבר בהליך ערעורי על ההחלטה מיום 26.10.2016 והוא מעוניין כעת "לתקוף" אותה בדרך ערעורית אחרת. ואולם, הלכה היא כי לא ניתן לערער פעמיים על אותו פסק דין. לפיכך נקבע כי אין מקום לאפשר למערער להשיג בשנית על ההחלטה. על החלטה זו הוגש הערעור שלפנַי. יצוין כי המערער אף הגיש בקשה לעיון חוזר על החלטה זו, אשר נדחתה על ידי הרשמת ביום 3.10.2017. 9. בערעורו טוען המערער כי ההחלטה "לסלקו" מן ההליך נעשתה ללא כל הצדקה וממניעים זרים בעוד שבסילוקו עלול להיגרם נזק כבד לתובענה ולאינטרס הציבורי. המערער שב ומציין כי הליך הבחירה של מייצגי הקבוצה שנעשה היה "פיקטיבי" ו"נתפר במיוחד" עבור עורכי הדין גרשט ונאור. כן מוסיף ומעלה המערער טענות רבות, חמורות ומשמיצות ביותר, אשר מופנות נגד מרבית השופטים אשר טיפלו בהליכים השונים שהתנהלו בעניינו, וזאת מבלי שביכולתו להציג ולו בדל ראיה לביסוסן. דיון והכרעה 10. לאחר עיון בטענות המערער לא מצאתי כי יש בהן כדי להצביע על טעות כלשהי בקביעת הרשמת. אכן, לבית המשפט נתונה סמכות להארכת המועד להגשת ערעור גם לאחר חלוף המועד, אך זאת רק כאשר מדובר בערעור שבית המשפט עוד לא פסק בו. בענייננו לעומת זאת, הארכת המועד להגשת ערעור אינה יכולה להועיל למערער, שכן אין בעל-דין רשאי לערער פעמיים על אותו פסק דין (וראו למשל: בש"מ 1893/03 צינור דרום 82 תעשיות בע"מ נ' ראש-עיריית עכו, פ''ד נז(3) 123 (2003)). 11. כמו כן, לא נמצא כל פגם אחר המצדיק התערבות בהחלטת הרשמת. כידוע, שיקול דעתו של רשם בית המשפט הינו רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (בש"א 7176/15 פלוני נ' פלונית (17.11.2015); בש"א 5277/17 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (4.7.2017); בש"א 7416/17 קליין נ' רם כספי, עו"ד (2.10.2017)). במקרה זה, המערער לא הצביע על נימוקים המצדיקים התערבות בהחלטתה המנומקת של הרשמת, אשר בדין קבעה כאמור כי משהשיג המערער על ההחלטה בדרך של בקשת רשות ערעור, וזו התבררה והוכרעה בפסק דין, אין הוא רשאי לשוב ולהשיג עליה בדרך של הגשת ערעור בזכות שהרי זכותו הערעורית מוצתה זה מכבר. 12. לפני סיום אציין כי התבטאויותיו הקשות של המערער, שנאמרו כלאחר יד וללא כל ביסוס עובדתי אינן ראויות ומוטב היה אילו לא היו נאמרות כלל. אשר על כן הערעור נדחה. משלא נדרשה תגובה, חרף לשונו הבוטה של המערער ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' בחשון התשע"ח (‏24.10.2017). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17079020_N01.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il