מיכאל עלפי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7901/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7901/10 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: מיכאל עלפי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.9.2010 בת"פ 34574-11-09 שניתן על ידי כבוד השופט ד' רוזן תאריך הישיבה: ט"ז בתמוז תשע"א (18.7.11) בשם המערער: עו"ד ש' ברגר בשם המשיבה: עו"ד מ' חדד בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ד ב' וייס פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן) מיום 20.9.2010 בת"פ 34574-11-09. 1. לפי כתב האישום המתוקן, ביום 12.11.2009 בסמוך לחצות הגיעו שלושה חיילים – לוציאן, ויקטור ואוראל – למרכז מסחרי ברמת-גן לאחר שקבעו עם ידידות להיפגש במקום ולצאת לבלות. השלושה ישבו על המדרגות שמחוץ למרכז כשלוציאן אוחז בידו בקבוק בירה מזכוכית. אותה עת עמדו במקום הנאשם ושלושה מחבריו. לאחר שאחד מחברי הנאשם נשכב על הכביש כשהוא בגילופין פנה ויקטור אל הנאשם וחבורתו ואמר להם להרים את חברם מהכביש כדי שלא יידרס. בעקבות דברים שהוחלפו בין אחד מחבריו של הנאשם, ח.י., לבין החיילים, דרש ח.י. מלוציאן שיתן לו את בקבוק הבירה. כשסירב לוציאן להענות לדרישה חטף ח.י. את בקבוק הבירה מידיו, רוקן את תכולתו והכה באמצעותו בראשו של לוציאן. מיד לאחר מכן התקרב ח.י. לויקטור ודקר אותו באמצעות חפץ הזכוכית השבור מאחורי אוזנו השמאלית. לוציאן וויקטור נסו על נפשם, אך כשהחל אוראל במנוסה הקיפו אותו הנאשם וחבריו, מנעו הימלטותו מהמקום ותקפו אותו במכות-אגרופים. ח.י. דקר את אוראל באמצעות חפץ הזכוכית השבור בשפתיו, מצחו, צווארו ואפו, כשהנאשם וחבריו מקיפים את אוראל כל אותה העת. רק כשהתקרבה מונית למקום עזבו הנאשם וחבריו את אוראל ונמלטו מהמקום. במעשיהם תקפו הנאשם וחבריו את אוראל וגרמו לו חבלה של ממש בנסיבות מחמירות וסייעו לח.י. לחבול באוראל חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. כתוצאה ממעשיו של ח.י. בסיועם של הנאשם וחבריו נגרמו לאוראל: חתך בעומק של 5 ס"מ בצווארו בקירבה לעורק ראשי שעלול היה לסכן את חייו; קטיעת חלק בקדמת אפו; וכן חתכים בשפתיו ובמצחו שהצריכו תפירה. 2. הנאשם הועמד לדין בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 ביחד עם סעיף 382 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובגין סיוע לחבלה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335(א) וסעיף 29 לחוק העונשין. 3. הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, במעשים ובעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. באת כוח המאשימה הבהירה כי אין הסכמה לעניין העונש. בית המשפט הורה על מתן עדיפות בכתיבת תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם. 4. בית המשפט המחוזי שמע את טיעוני הצדדים לעונש ובמסגרתם את עתירת המאשימה להשתת עונש מאסר משמעותי בן מספר שנים על הנאשם ואת עתירת הסנגורית להסתפק בענישה מתונה יותר. כן שמע את דברי הנאשם שביטא צערו על שביצע וציין כי שגה וכי על כך הוא נותן את הדין. מתסקיר שירות המבחן למד בית המשפט כי הנאשם, צעיר בעל עבר פלילי שגדל ברקע מורכב (עם אמו שהתגרשה מאביו עת היה בן שבע ובפנימיות) ובסביבה עבריינית, סובל מקשיי תפקוד, קשיי יציבות והעדר מסגרות בחייו. שירות המבחן עמד על כך שהנאשם עבר שלוש תאונות דרכים במהלך כשנה וחצי והחל מהיותו בן 14, וכן כי מזה שנים הוא מצוי בהתדרדרות והוא שב ומסתבך עם החוק. שירות המבחן הביע ספק אם יש ביכולתו להוות גורם סמכותי ומציב גבולות עבור הנאשם. נוכח האמור לעיל נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם. בית המשפט המחוזי בחן אף את חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעם ההגנה בה הודגשו: האינטליגנציה הגבולית של הנאשם; אבחנתו כסובל מתסמונת פוסט טראומטית קשה הכוללת חרדה, דיכאון ותגובות גופניות כגון מיגרנה; והמגבלות התפקודיות הבולטות שלו. 5. לאחר ששקל את שיקולי הענישה הרלבנטיים ואת כל הנתונים לקולא ולחומרה – מצד אחד את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, את עברו הפלילי של הנאשם ואת כלל פועלו; ומצד שני את חלקו הפחות משל חבריו בביצוע התקיפה, את מצבו האישי-רפואי של הנאשם, את גילו הצעיר, את נתוניו האישיים הדלים, את הודאתו באשמה ואת נטילת האחריות על שכמו – השית בית המשפט המחוזי על הנאשם: 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצרו); שתי שנות מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות פיזית כלפי גוף אדם; ו-1,500 ש"ח פיצוי לכל אחד מהמתלוננים. 6. הנאשם, הוא המערער דכאן, מבהיר כי אין חולק שבית המשפט המחוזי הביא במסגרת שיקוליו את כל השיקולים הצריכים לעניין, אך לטעמו איזון ראוי של כל השיקולים הללו צריך היה להוביל לענישה מקלה יותר. לטענתו במכלול נסיבות המעשה והעושה, עונש המאסר בפועל שהושת עליו הינו עונש בלתי מידתי. לטענת המערער גילו הצעיר, נסיבות חייו הקשות, מגבלותיו הנפשיות והמנטליות חלקו הפחות דומיננטי באירוע, הודאתו בהזדמנות הראשונה במשטרה וחרטתו הכנה והאמיתית, כל אלה מצדיקים הקלה בעונשו תוך העדפת האינטרס השיקומי שלו. המערער מבקש להסתמך על כך שבמקרים אחרים, דומים ואף חמורים יותר מהמקרה דנן, השיתו בתי המשפט עונשים חמורים פחות מזה שהושת עליו. עוד טוען המערער כי מאז נאסר התדרדר עד מאוד מצבו הנפשי והוא שרוי רוב הזמן בדיכאון כתוצאה מהתסמונת הפוסט טראומטית ממנה הוא סובל ומעצם השלכות תקופת המאסר הממושכת שהושתה עליו. משכך עותר המערער לקבלת ערעורו ולהפחתה בעונשו או לכל הפחות לקבלת תסקיר שירות מבחן וחוות דעת פסיכיאטרית עדכניים בעניינו, שיבדקו את הנזקים שנגרמו ושייגרמו לו כתוצאה ממאסרו. בדיון לפנינו הגיש בא כוח המערער מספר פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים בהם הושתו, במקרים דומים לטענתו, עונשים קלים מהעונש שהושת על המערער. 7. מתסקיר משלים של שירות המבחן שתאריכו 13.7.2011 שהוגש לעיוננו ערב הדיון בעניינו של המערער, עולה כי המערער שוהה בכלא באגף משתלבים ואין לו בעיות משמעת. עוד צויין בתסקיר זה כי המערער הפסיק ליטול תרופות מסויימות שקיבל על דעת עצמו וכי לפי חוות דעת הגורם הרלבנטי בכלא הוא אינו נזקק לטיפול בעיתוי הנוכחי. כן נאמר בתסקיר המשלים כי בחודש מאי 2011 שולב המערער בקבוצת שליטה בכעסים שעתידה להמשך כארבעה חודשים וכי הוא הביע הסכמה לדחות את מועד שחרורו המוקדם כדי שיוכל להשתלב בפרוייקט "שינוי" בכלא חרמון שמשכו שישה-שמונה חודשים. גב' וייס, מטעם שירות המבחן למבוגרים ציינה לפנינו כי ההליך הטיפולי בעניינו של המערער עשוי להימשך – אם יצלח – כשלושת רבעי השנה. 8. המשיבה הדגישה בדיון לפנינו כי המערער היה חלק מהחבורה בכל שלבי האירוע האלים והקשה וכי מדובר באירוע חמור. עוד טוענת המשיבה כי בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את כל השיקולים לקולא וכי אין מקום להקלה נוספת בעונשו של המערער. המשיבה מבקשת להדגיש כי המערער היה מעורב בפלילים הן לפני והן לאחר האירוע מושא כתב האישום שלפנינו, והיא הגישה לעיוננו כתב אישום שהוגש נגד המערער בגין אירוע אלים שהתרחש ביום 20.7.2010. במקרה זה הורשע המערער על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ובהפרת הוראה חוקית, עבירות שבוצעו כאשר המערער הפר תנאי מעצר בית בהם היה נתון. בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת.פ. 40021-07-10) השית על המערער תשעה חודשי מאסר בפועל וכן הפעיל נגדו 12 חודשי מאסר מותנה בר הפעלה שהוטלו עליו בת.פ. (מחוזי, תל-אביב-יפו) 203/08, כשנקבע שהעונשים ירוצו בחופף האחד לשני, כך שבסך הכל ירצה המערער עונש של 12 חודשי מאסר, חציו במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה בגין התיק שלפנינו וחציו בחופף. כן הושתו על המערער שתי תקופות של מאסר על תנאי. 9. כפי שבא כוחו המלומד של המערער טען בהגינותו לפנינו, בית המשפט המחוזי אכן שקל בעניינו של המערער את כל השיקולים הרלבנטיים, הן לקולא והן לחומרה. לא מצאנו לנכון לקבל את טענתו כי בית המשפט המחוזי שגה באיזון השיקולים והחמיר יתר על המידה בעונשו של המערער. המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוען של עבירות אלימות חמורות באירוע שמלכתחילה כלל לא היה צריך להתרחש שאליו נקלעו שלושת החיילים על לא עוול בכפם. נסיבותיו האישיות של המערער אכן קשות ויתכן מאוד שבעטיין הוא שב ומסתבך ומפר את החוק. לצורך הדיון בערעור אנו מוכנים להניח כי המערער סובל ממצוקת אמת, אך אין בכך כדי להצדיק את ההתנהגות האלימה בה נקט. 10. אשר על כן, ולמרות שהעונש שהושת על המערער אינו עונש קל, הערעור נדחה. 11. אנו תיקווה שההליך הטיפולי אותו עובר המערער (ושבו ימשיך, כך יש לקוות) יטיב עמו ויאפשר לו להשתלב בחברה כאדם שומר חוק לאחר שחרורו ממאסר. ניתן היום, י"ז בתמוז תשע"א (19.7.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10079010_W02.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il