עיסא אל סעדי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7899/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7899/12 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: עיסא אל סעדי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 20.09.2012 בת"פ 3244-02-12, שניתן על ידי כב' השופטת ק' רג'יניאנו תאריך הישיבה: ח' באדר התשע"ג (18.02.2013) בשם המערער: עו"ד ליאור אשכנזי בשם המשיבה: עו"ד דפנה שימול בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ח' מלצר: רקע 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ק' רג'יניאנו) מתאריך 20.09.2012 ב-ת"פ 3244-02-12, בגדרו נגזרו על המערער, אשר הודה במיוחס לו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים (כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירות אלימות מסוג פשע), ו-6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים (כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון). 2. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתאריך 06.01.2012, בסמוך לשעה 23:00, צעד נעים אלמרבוע (להלן: נעים) ברח' איינשטיין שבעיר לוד, לצד שלושה מחבריו (להלן: החבורה): עלי אל סעדי, בן דודו של המערער (להלן: עלי), אוסמה אלמרבוע (להלן: אוסמה), ואדם נוסף. באותה עד התקרב המערער אל המקום, כשהוא נוהג ברכב (למען שלמות התמונה, אציין כי יחד עם המערער, שהה ברכב גם מחמוד כדורה, אשר הואשם יחד עם המערער במסגרת כתב האישום המתוקן, ואשר עניינו איננו עומד בפנינו). המערער ביקש מעלי לעלות לרכב, אולם עלי סירב. בעקבות הסירוב, השמיע המערער קול מזלזל, ונעים השיב לו באופן דומה. בתגובה לכך, נסע המערער עם רכבו כך שקדמת הרכב הופנתה כלפי החבורה, והחל לנסוע במהירות לכיוונה. כתוצאה מכך, פגע רכבו של המערער בנעים, והפילו אל הכביש. לאחר שנעים נפל, המשיך המערער בנסיעה, פגע בנעים עם גלגלי רכבו הקדמיים, ועצר כשנעים שרוע על הכביש, בצמוד לגלגלי הרכב האחוריים. בשלב זה, כך על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, החל אוסמה להכות ברכבו של המערער, בנסיון למנוע את המשך הנסיעה, ואף הצליח לשבור בבעיטה את אחד מחלונות הרכב. ואולם, המערער נסע מעט לאחור, ואז החל שוב בנסיעה קדימה, כשהוא פוגע בנעים עם הגלגלים האחוריים. לאחר מכן, נמלט המערער מן המקום, מבלי להושיט לנעים עזרה, ומבלי להודיע לרשויות, או לכל גורם אחר. כתוצאה מן הפגיעה, נגרמו לנעים חבלות קשות, והוא נזקק לטיפול רפואי בבית החולים. נוכח הנטען בכתב האישום המתוקן, הואשם המערער בחבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. 3. בתאריך 30.05.2012 הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי הנכבד כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון, בגדרו הוסכם כי המשיבה תתקן את כתב האישום המקורי שהוגש נגד המערער, ואילו המערער יודה בכל עובדות כתב האישום המתוקן. עוד הוסכם כי המשיבה תעתור להשתת עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, וכן עונש מאסר על תנאי, ואילו המערער יהיה חופשי בטיעוניו לעונש. כמו כן, הוסכם בין הצדדים על עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן, מבלי שהמשיבה תהיה מחוייבת להמלצותיו. עוד באותו יום הודה המערער בכל עובדות כתב האישום המתוקן, ובהתאם הורשע בעבירה המיוחסת לו. 1. בתאריך 20.09.2012 גזר בית המשפט המחוזי הנכבד את דינו של המערער. בית המשפט המחוזי התייחס לחומרת העבירה שאותה ביצע המערער, וציין כי במקום שבו נעשה שימוש בכוח כאמצעי לפתרון סכסוכים, "יש להגיב בחומרה על מעשי אלימות כגון אלה". כשיקולים לקולא, ציין בית המשפט המחוזי הנכבד את עברו הפלילי הנקי של המערער, את הסכם הסולחה שנעשה בין משפחת המערער לבין משפחתו של נעים, וכן את ההתרשמות החיובית, יחסית, של שירות המבחן. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי לאחר ששקל את מכלול השיקולים הרלבנטיים, מסקנתו היא שיש לכבד את הסדר הטיעון, אף על פי שהוא נראה כמקל עם המערער, ולגזור את העונש לו עתרה המשיבה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי אמנם המלצת שירות המבחן היא כי יש לשלב את המערער במסגרת טיפולית, אך שירות המבחן לא הביע כל עמדה ביחס לדרך הענישה. נוכח קביעותיו אלה, גזר לבסוף בית המשפט המחוזי הנכבד על המערער את העונשים אשר נזכרו בפיסקה 1 שלעיל. טענות הצדדים 2. בנימוקי הערעור שהגיש, וכן בדיון שנערך בפנינו, התמקד המערער בשלוש טענות מרכזיות: ראשית, כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד בכך שהשית על המערער את "עונש המקסימום במתחם הסדר הטיעון" (קרי את העונש לו עתרה המשיבה), שכן הסדר הטיעון הוצג בפני בית המשפט המחוזי הנכבד עוד טרם שהוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער. לשיטת המערער, היה מקום, נוכח התרשמותו החיובית של שירות המבחן, שלא להשית עליו את "עונש המקסימום" הנ"ל. עוד טוען המערער בהקשר זה, כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד בפירוש שנתן להמלצת שירות המבחן. לגרסת המערער, שירות המבחן המליץ על הפניית המערער למסגרת טיפולית-שיקומית, ולכן שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח איננה עולה בקנה אחד עם המלצה זו. שנית, כי גזר הדין איננו נותן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, ובהן: עברו הפלילי הנקי, הסולחה שנערכה בין המשפחות, ונסיבותיו המשפחתיות הקשות (אביו סובל מהתמכרות לסמים, ואחיו נהרג לפני כשמונה שנים כתוצאה מירי של שוטרים). שלישית, כי העונש, אשר הושת על המערער חורג מרף הענישה המקובל בעבירות ובנסיבות דומות. לצורך ביסוס טענתו זו, צירף בא-כח המערער אסופת פסקי דין, מהם ניתן ללמוד, לשיטתו, כי גזר הדין ביחס למערער החמיר עימו יתר על המידה. 3. באת-כח המשיבה טענה מצידה כי אין עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. לדבריה, כריתת הסדר הטיעון, הכולל בתוכו גם הסכמה על טווח ענישה, משמעותה למעשה הסכמה שכל ענישה הנמצאת בתוך הטווח הנ"ל – הינה סבירה, ולכן איננה מצדיקה התערבות מצד ערכאת הערעור. באת-כח המשיבה ציינה עוד כי בית המשפט המחוזי הנכבד נתן דעתו למכלול השיקולים הרלבנטיים, לרבות השיקולים השונים לקולא. כמו כן, טוענת באת-כח המשיבה כי אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי הנכבד ביחס להמלצותיו של שירות המבחן, לפיה אין בתסקיר המלצה על המנעות מהשתת עונש מאסר בפועל על המערער. דיון והכרעה 4. לאחר עיון בערעור ובחומר שצורף לו, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בפנינו, החלטנו לדחות את הערעור. ההנמקה לכך תובא מיד בסמוך. 5. לא התרשמנו, כי נפלה שגגה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. כפי שעולה באופן מפורש מגזר הדין, בית המשפט המחוזי נתן דעתו למכלול הנתונים, לרבות אלה אשר לימדו זכות על המערער, ובסופו של דבר החליט כי העונש ההולם הוא העונש שאותו ביקשה המשיבה לגזור על המערער. כך סוכמו הדברים בפיסקה 9 לגזר הדין: "לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים ונתתי דעתי גם לאמור בתסקיר שירות המבחן, לרבות עברו הנקי של הנאשם [המערער כאן – ח"מ] והסכם הסולחה שנעשה בין המשפחות, הגעתי למסקנה שהעונש המוצע על ידי התביעה מאזן בין כלל השיקולים הרלוונטיים ואפילו מקל עם הנאשם אבל לא באופן המצדיק התערבותו של בית המשפט. אלמלא התסקיר החיובי והעדר עבר פלילי היה מקום להחמיר יותר עם הנאשם בשים לב לחומרת העבירה ותוצאותיה". נוכח דברים ברורים אלה, נראה כי יש לדחות את טענתו השנייה של המערער, ביחס לאי-התחשבות מספקת, לכאורה, בשיקולים שונים לקולא. במובאה הנ"ל אף טמון המענה לטענתו הראשונה של המערער, לפיה נוכח תסקיר שירות המבחן החיובי בעניינו – מן הראוי היה להפחית מהעונש המקסימלי עליו הוסכם במסגרת הסדר הטיעון. הטעם לכך נעוץ במסקנותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד, על פיהן יתכן שאלמלא התסקיר הנ"ל היה מקום אף לסטות מהסדר הטיעון, ולהשית על המערער עונש חמור יותר. הוא הדין גם ביחס לטענותיו של המערער לגביו האופן שבו פירש בית המשפט המחוזי הנכבד את המלצותיו של שירות המבחן. כפי שציין בית המשפט המחוזי, שירות המבחן לא המליץ אלא על שילובו של המערער במסגרת טיפולית קבוצתית – ולא על המנעות ממאסר מאחורי סורג ובריח (ובשולי הדברים אציין, כי בתסקיר אשר הוכן לקראת שמיעת הערעור, ואף בדיון בפנינו, ציין שירות המבחן כי המערער לא הצליח להשתלב במהלך טיפולי). לכן, יש לדחות את טענת המערער גם בסוגיה זו. 6. אף טענתו של המערער ביחס לסטייה, לכאורה, מצד בית המשפט המחוזי הנכבד ממדיניות הענישה המקובלת – דינה להדחות. בהקשר זה, די אם אפנה לדברים שנאמרו ב-ע"פ 10382/08 פלוני נ' מדינת ישראל (24.02.2012), שם נדחה ערעורו של נאשם ביחס לחומרת העונש שהושת עליו, בין היתר משום שנקבע כי בהסכמת המערער לטווח ענישה במסגרת הסדר הטיעון – מגולמת גם הסכמה לכך שכל ענישה בתוך הטווח המוסכם ככלל איננה חורגת ממתחם הסבירות. לפיכך, משהסכים המערער כי במסגרת הסדר הטיעון תעתור המשיבה לעונש של 18 חודשי מאסר, קשה להלום מצב דברים לפיו במסגרת הערעור יטען כי עונש זה איננו סביר בנסיבות העניין. 7. סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – לא מצאנו כי יש להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ועל כן החלטנו לדחות את הערעור. ניתן היום, ‏ט' בניסן התשע"ג (‏20.03.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12078990_K04.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il