מדינת ישראל- משרד הביטחון אגף משפחות והנצחה נ. פלוני

4 1 בבית המשפט העליון רע"א 7897/20 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשת: מדינת ישראל - משרד הביטחון אגף משפחות והנצחה נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. הנד אלאטרש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.10.2020 בת"א 32691-04-19, שניתנה על ידי כב' השופט הבכיר א' בכר תאריך הישיבה: כ"ה באדר התשפ"א (9.3.2021) בשם המבקשת: עו"ד שרון מן אורין בשם המשיבים: עו"ד רון פסקא; עו"ד דור פסקא פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר א' בכר) בת"א 36291-04-19 מיום 11.10.2020, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לדחיית התביעה נגדה על הסף. 2. ביום 25.8.2010 טבע המנוח, למרבה הצער, בחוף פלמחים במהלך שהות בחוף יחד עם אדם נוסף (להלן: האחר). בעת מותו שירת המנוח בצה"ל בשירות קבע במערך הגששים של פיקוד דרום. בעקבות פטירתו הגישו המשיבים – הם אביו, אלמנתו וילדיו, תביעה לקצין התגמולים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן: חוק משפחות חיילים), וזאת בטענה כי המנוח שהה בחוף הים יחד עם האחר במסגרת תפקידו בפעילות לעידוד צעירים מהמגזר הבדואי להתגייס לצה"ל. קצין התגמולים דחה את תביעת המשיבים וקבע כי אמנם המנוח הלך לעולמו בזמן שירותו הצבאי (ולכן אף הוכר כחלל צה"ל), אך לא מתקיים במקרה זה קשר סיבתי בין פטירתו ובין השירות הצבאי מאחר שהלה לא היה בתפקיד באותה שעה. קביעתו זו של קצין התגמולים אושרה על-ידי מספר ערכאות שיפוטיות, לרבות בית משפט זה. 3. לאחר דחיית תביעת המשיבים כאמור, הוגשה לבית המשפט המחוזי התביעה מושא בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר עילתה התרשלות המדינה בהימנעות מקביעת נהלים או פקודות קבע לגבי פעולות עידוד התנדבות לצה"ל בקרב בני המגזר הבדואי. 4. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לדחיית תביעת המשיבים על הסף מטעמים שונים, ובין היתר, מחמת הוראת ייחוד העילה הקבועה בסעיף 7(א) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: חוק הנזיקים האזרחיים), וכן בטענה לקיומו של מעשה בית דין. 5. בהחלטה מיום 11.10.2020 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת, ועל החלטתו זו נסבה בקשת רשות הערעור דנן. בבקשתה משיגה המבקשת אך על קביעות בית המשפט המחוזי ביחס לטענותיה לייחוד עילה ולמעשה בית דין. 6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, שמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפניי, וכן נתתי לבעלי הדין הזדמנות לטעון בעניין החלתה של תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ושוכנעתי כי לא תפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם להוראת תקנה זו – החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה בה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה. אני סבורה כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כמבואר להלן. מעשה בית דין 7. בית המשפט המחוזי קבע בסעיף 25 להחלטתו כי לא מתקיים במקרה דנן השתק פלוגתא. מבלי להביע עמדה לגופם של דברים, אני סבורה כי ספק רב אם יש מקום לדחות את טענת המבקשת בעניין זה כבר בשלב המקדמי הנוכחי, בטרם בירור התביעה לגופה, וזאת מכיוון שמדובר בשאלה מורכבת המחייבת בחינה מעמיקה של עילת התביעה – על כל רכיביה, אל מול קביעות קצין התגמולים. לפיכך, ראיתי לקבל באופן חלקי את הבקשה במובן זה שקביעתו הפוזיטיבית של בית המשפט המחוזי כי יש לדחות את הטענה לקיומו של מעשה בית דין – תבוטל, תוך שמירת טענות הצדדים בנדון אשר תתבררנה ותוכרענה שנית במסגרת בירור ההליך לגופו. ייחוד העילה 8. סעיף 7(א) לחוק הנזיקים האזרחיים קובע כי "אין המדינה אחראית בנזיקים על מותו של חייל כתוצאה מחבלה שנחבל בה בתקופת שירותו ועקב שירותו". סעיף זה מהווה מעין הסדר משלים להוראות חוק משפחות חיילים, כך שמשפחתו של חלל צה"ל אשר זכאית לתגמולים מכוח החוק האמור, אינה זכאית להיפרע במקביל בגין אותם ראשי נזק מכוח דיני הנזיקין. בכך מקנה סעיף 7(א) לחוק הנזיקים האזרחיים חסינות למדינה מפני תביעות נזיקיות כאמור (ראו והשוו: ע"א 303/75 מדינת ישראל נ' רפאל, פ"ד כט(2) 601, 606 (1975); רע"א 7097/10 זכאי נ' מדינת ישראל משרד הביטחון אגף השיקום, פסקה 12 (24.1.2012); ע"א 3349/13 זהבי נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פסקה 14 (12.10.2015)). לפיכך, ככלל, ראוי כי טענה בדבר ייחוד העילה תתברר, מטבע הדברים, בפתח ההליך המשפטי ובטרם בירור התביעה לגופה, וזאת על מנת להגשים את התכלית הגלומה במוסד החסינות מפני תביעות המוגשות נגד המדינה (ראו והשוו: רע"א 2223/14 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקאות 5-3 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג ופסקאות 9-5 לחוות דעתו של השופט מ' מזוז (17.1.2017) להלן: עניין פלוני), וכן על מנת לחסוך במשאבים הציבוריים הכרוכים בניהול ההליך המשפטי גופו, בעוד שייתכן כי התביעה חסרת תוחלת מלכתחילה. 9. בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע כאמור כי המבקשת אינה יכולה להיבנות מן הטענה בדבר ייחוד העילה לשם דחיית תביעת המשיבים על הסף. ואולם, כפי שצוין לעיל, ככלל, ראוי כי טענת סף המבוססת על סעיף 7(א) לחוק הנזיקים האזרחיים תתברר כבר בפתח ההליך המשפטי. 10. יתירה מכך, עיון בנימוקיו התמציתיים של בית המשפט המחוזי לעצם העניין מגלה כי אין בהם כדי להוות הנמקה לדחיית הטענה לייחוד עילה, אף לא בשלב מקדמי זה של ההליך. כך, בית המשפט המחוזי קבע כי "מקום בו פעל ניזוק אצל קצין התגמולים ונדחה עפ"י העילות המופיעות בחוק התגמולים, אין לה למדינה חסינות ככל שקיימת לנפגע עילת תביעה כנגדה מחוץ לחוק התגמולים" (סעיף 28 להחלטה). קביעה זו התבססה על שני פסקי דין של בית משפט זה, אשר ספק אם אכן תומכים במסקנה האמורה. כך, העמדה המובאת מתוך עניין פרייברג (ע"א 4044/07 פרייברג נ' מדינת ישראל (22.3.2009)) מבוססת על דבריו של בית המשפט המחוזי ולא נקבעה בסופו של דבר להלכה, ואילו זו המתוארת בעניין פלוני משקפת את עמדת המיעוט בלבד שלא התקבלה על ידי דעת הרוב. 11. למעלה מן הצורך ולנוכח ההנמקה התמציתית של החלטת בית המשפט המחוזי בעניין ייחוד העילה, חשוב לציין עוד כי לא אחת עמד בית משפט זה על חשיבות הנמקה של החלטה שיפוטית – הנמקה אשר תסייע לבעלי הדין להבין את אשר נפסק בעניינם, וכן תאפשר לערכאת הערעור להעביר את ההחלטה תחת שבט הביקורת (ראו: רע"א 8267/19 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עזבון אשר כהן בע"מ, פסקה 8 (28.1.2020); רע"א 8890/20 גבעון נ' וייל, פסקה 7 (21.2.2021)). 12. בשים לב לכל האמור, אין מנוס מלהשיב את הדיון בסוגיית ייחוד העילה אל בית המשפט המחוזי, אשר ישוב ויידרש לסוגיה האמורה כבר בשלב מקדמי זה של ההליך, תוך התייחסות לטענותיה המקיפות של המבקשת בנדון, וייתן החלטה חדשה כחכמתו. 13. סוף דבר: הערעור מתקבל באופן חלקי, כמבואר בפסקאות 7 ו-12 לעיל. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז באדר התשפ"א (‏11.3.2021). ש ו פ ט ת _________________________ 20078970_R04.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1