רחל סופר נ. בית הדין הארצי לעבודה

החלטה בתיק בג"ץ 7892/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7892/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ע' ברון העותרת: רחל סופר נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. עו"ד יהונתן צברי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד רם גמליאל בשם המשיב 2: בעצמו פסק דין השופטת ע' ברון: 1. זוהי עתירה המופנית כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (סגנית הנשיא ו' וירט ליבנה, השופטות ל' גליקסמן ונ' רות ונציגי הציבור ו' עזאם ומ' ינון) (להלן: בית הדין הארצי) ב-ע"ע 66514-09-14 סופר – צברי (20.10.2015), שבו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופט ד' גולדברג ונציגות הציבור י' רייכמן ור' חפץ) (להלן: בית הדין האזורי) ב-ת"ב 31889-05-10 סופר-סייג – צברי (17.8.2014). לטענת העותרת, בפסק הדין נפלו טעויות משפטיות מהותיות, המקימות עילה להתערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. רקע 2. שורשיה של עתירה זו בסכסוך ארוך שנים בין העותרת לבין המשיב 2 (להלן: המשיב), אשר נדון בשורה של פסקי דין שניתנו בערכאות רבות, ואחריתו, למרבה הצער, אינה נראית לעין. בית הדין האזורי גולל בפסק דינו את השתלשלות העניינים במלואה (ראו פסקאות 40-6), ואין טעם לחזור על מכלול פרטיה כאן. נביא אפוא את עיקרי הדברים בלבד, אם כי במקרה דנן גם הדרך הקצרה כוללת פיתולים לא מעטים. בין המשיב לבין העותרת וחברה שהיתה בבעלותה נחתם חוזה העסקה ביולי 2000, לפיו המשיב ישמש כמנכ"ל סניף הודו ואסיה של החברה. כעבור חודשים ספורים עלו יחסי הצדדים על שרטון, ולאחר כשבעה חודשי עבודה הופסקה העסקת המשיב בחברה. בהתאם לתניית בוררות שנכללה בחוזה, הגישו הצדדים תביעות הדדיות לבורר, עו"ד דרור גל, שנבחר על-ידי יושב-ראש לשכת עורכי הדין. פסק הבוררות ניתן ביום 26.9.2005, בתום ארבע שנות התדיינות, ובגדרו נדחתה תביעתה של העותרת והתקבלה בחלקה תביעתו של המשיב. נקבע, כי על העותרת לשלם למשיב 204,166 ש"ח בגין עמלות מעסקה שכונתה "עסקת אבו דאבי" – שליש מהסכום שנתבע על ידו בגין רכיב זה; וכן סכום של כ-16,500 ש"ח, עבור הפרשי שכר, הפרשי עמלות והחזר הוצאות, כאשר סכום אחרון זה יישא ריבית חודשית של 20%. בנוסף נקבע כי על העותרת לשלם את הוצאותיו של המשיב, בסך של 90,000 ש"ח (מחצית מהסכום שנתבע על ידו) (להלן: פסק הבוררות). 3. העתירה שלפנינו יוצאת נגד אישורו של פסק הבוררות, בארבעה גלגולים שונים, בשורת ערכאות של בתי הדין לעבודה. טענותיה של העותרת, בגדרי הגלגול הנוכחי, הועמדו על שני אדנים. הראשון נוגע לחשש ממשי ממשוא פנים בפסק הבוררות, הואיל ולפי הנטען הבורר וכן עורכי דין המועסקים במשרדו, הופיעו בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בעת שהמשיב שימש בו כנציג ציבור. לפיכך ובפרט שעה שהמשיב והבורר הסתירו עובדה זו מהעותרת, נטען כי הבורר היה נגוע בניגוד עניינים, היות שעניינו בקבלת התייחסות אוהדת מאת המשיב ללקוחות משרדו הובילה למתן פסק בוררות מוטה. הטעם השני לבקשת ביטול פסק הבוררות היא הריבית שפסק הבורר, שלפי הטענה אינה חוקית בהיותה סותרת את הוראות צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), התש"ל-1970 ואת תקנות הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (קביעת סכום לעניין סעיף 15(ב)(1) לחוק), התשס"ז-2007. בשל עילות אלה נטען כי דין פסק הבוררות להתבטל, הן מכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) – עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי, והן מכוח סעיף 24(1) לחוק הבוררות – לא היה הסכם בוררות בר-תוקף. ההליכים הקודמים 4. עם השלמת פסק הבוררות, נשלחה הודעה לצדדים כי הפסק יימסר להם לאחר פירעון שכר טרחת הבורר. פסק הבוררות נמסר למשיב, אשר שילם את חלקו, אך לא לעותרת, משלא שילמה את חלקה. ביום 26.1.2006 הגיש המשיב לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בקשה לאישור פסק הבוררות. בית הדין הורה לעותרת להגיש את תגובתה לבקשה, ומשזו לא הוגשה ניתן ביום 15.3.2006 פסק דין המאשר את פסק הבוררות (ע"ב 2653/06), בהתאם לסעיף 23 לחוק הבוררות. העותרת הגישה ביום 6.4.2006 בקשה לביטול פסק הדין, בטענה שפסק הבוררות הומצא לה רק לאחר מתן פסק הדין. בקשה זו התקבלה בהחלטה מיום 28.8.2006, וכן הוחלט להעביר את הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. זאת בשל מראית פני הצדק, הואיל והמשיב כיהן, בשנים 2005-2002, כנציג ציבור (עובדים) בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. משהועבר הדיון, בית הדין האזורי בירושלים שב ואישר את פסק הבוררות (ע"ב 1453/07 צברי – סייג-סופר (17.12.2008)), לאחר שהעותרת לא שילמה את הערובה שנדרשה להפקיד. 5. על יסוד פסק הבוררות, פתח המשיב בשנת 2009 בהליכי פשיטת רגל כנגד העותרת (פש"ר (מחוזי ת"א) 1381/09), שהוכרזה כפושטת רגל (בהחלטה מיום 30.11.2011) ומונה נאמן על נכסיה. מצבת החובות המאושרים לנושיה הרבים של העותרת עומדת על סך של כ-5.8 מליון ש"ח. זאת פרט לחובה של העותרת כלפי המשיב, שהעמיד את גובה הסכום, בשל שיעור הריבית החודשית שנקבע בפסק הבוררות – 20% מאז שנת 2001 – על כ-400 מיליארד ש"ח, ובהמשך אף נטען שהחוב תפח לכדי כשלושה טריליון ש"ח. ייאמר כבר עתה כי ברי לכל שהמדובר בריבית דמיונית ובחוב בסכום בלתי מתקבל על הדעת, אך אין חולק כי לפי שעה העותרת אינה נדרשת לשלם את הסכום הנטען, ואף לא סכום הדומה לו. תביעת החוב שהגיש המשיב נבחנת על-ידי בודק חיצוני, שנתמנה במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל נגד העותרת. הכרעתו של הבודק טרם ניתנה, וחזקה עליו כי יקבע את שיעור החוב באופן סביר. מכאן שאין ממש בחששה של העותרת, שיפורט להלן, כי הותרת ההכרעה בדבר גובה הריבית לגדרי הליך פשיטת הרגל, כמוה כקביעת מסמרות בסוגיה לגופה (ראו בעניין זה, ע"א 7014/11 סופר נ' ארז (1.2.2012)). כפי שהדגיש אף המשיב בתגובתו, "אין ספק שסכום החוב שנצבר עד כה לא יוותר על כנו". 6. ביום 20.5.2010, הגישה העותרת בקשה נוספת לביטול פסק הבוררות לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שנדחתה על הסף מחמת מעשה בית-דין (ת"ב 31889-05-10 סופר – צברי (23.2.2011)). ואולם, ערעור שהגישה העותרת על פסק דין זה נתקבל בבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 2277-04-11 סופר – צברי (15.7.2012)), שהורה לבית הדין האזורי לדון לגופן בטענות לאישורו או ביטולו של פסק הבוררות. עתירה שהגיש המשיב לבית משפט זה כנגד פסק הדין שיצא מלפני בית הדין הארצי, נדחתה על הסף (בג"ץ 7033/12 צברי נ' בית הדין הארצי לעבודה (9.10.2012)). לאחר דיון מקיף בטענות העותרת לעניין גובה הריבית וניגוד העניינים מצד הבורר, דחה אותן בית הדין האזורי ואישר, בפעם הרביעית, את פסק הבוררות. נמצא, כי עובדת היותו של המשיב נציג ציבור בבית הדין לעבודה היתה ידועה לעותרת במהלך הבוררות; כי התקיים מפגש אחד בלבד בין הבורר לבין המשיב באולם בית הדין, שבמסגרתו פסל עצמו המשיב מלשבת בדין מיד בפתח הדיון; כי לא הוכחה הטענה שעורכי דין נוספים ממשרדו של הבורר הופיעו בפני המשיב; וכי הבורר או מי ממשרדו מעולם לא נועדו ביחידות עם המשיב. לנוכח ממצאים אלה נקבע כי הבורר לא הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי הצדדים, וכי לא הוכחה הטיה של פסק הבוררות לטובת המשיב. אשר לנושא הריבית, קבע בית הדין האזורי כי העותרת לא הצביעה על כל הוראת חוק רלוונטית לפיה שיעור הריבית שנפסק אינו חוקי, אך עם זאת הוסיף כי "שאלת גובה הריבית שיש לאשר למשיב בנוסף לסכומי הקרן שנפסקו לו, תיבחן במסגרת הליכי פשיטת הרגל, על פי מכלול הדינים הרלוונטיים". 7. העותרת לא השלימה עם פסק הדין, והגישה ערעור נוסף לבית הדין הארצי לעבודה, שבמסגרתו טענה כי בית הדין האזורי שגה בקביעותיו המשפטיות והעובדתיות בסוגיות שנדונו. עוד הוסיפה כי בית הדין נתפס לכלל טעות כאשר קבע כי בית המשפט של פשיטת רגל הוא הפורום הנכון לבירור שאלת הריבית. ערעור זה נדחה על-ידי בית הדין הארצי, שקבע כי פסק הדין של בית הדין האזורי ראוי שיאושר ומטעמיו, באשר הם מעוגנים בממצאים עובדתיים שאין מקום להתערב בהם. מכאן העתירה העומדת לפתחנו כעת. העתירה בתמצית 8. במסגרת העתירה מבקשת העותרת מבית משפט זה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית הדין האזורי ואושרו על-ידי בית הארצי לעבודה. כך, בין השאר, היא טוענת כי לא ידעה שהמשיב מכהן כנציג ציבור בבית הדין האזורי בתל אביב, כי בינו לבין הבורר "נקשר קשר של שתיקה" וכי ישנן סתירות מהותיות בעדויותיהם של המשיב והבורר בפני בית הדין האזורי. לטענתה, הקביעה כי לא נפל פגם בהליך הבוררות מהווה "סטייה של ממש מההלכות המחייבות את בית הדין הארצי", בשל ניגוד עניינים ממשי שהתבטא בפסק בוררות מוטה, ואף בפגיעה במוסד הבוררות הנושאת השלכות רוחב. עוד מוסיפה העותרת כי בהתאם להחלטות בית משפט זה ובית הדין הארצי העבודה, היה על בית הדין האזורי להכריע בדבר גובה הריבית, ובית הדין הארצי שגה כאשר אישר את הסטייה של בית הדין האזורי מהוראותיהן של ערכאות גבוהות יותר: בית הדין הארצי לעבודה ובית משפט זה. דיון והכרעה 9. לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה, וכן במכלול ההחלטות שנוגעות לעניין שיצאו מלפני הערכאות שעסקו בו, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבותנו. בית משפט זה, כידוע, אינו משמש כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. עילת התערבות תקום במקרים נדירים בלבד, שבהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק דינו של בית הדין הארצי, בסוגיה עקרונית וכללית הנושאת השלכות רוחב, ובהתקיים נסיבות שבהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית (ראו למשל, בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1984); בג"ץ 2527/15 הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח וועד האקדמאים ברשות שדות התעופה נ' בית הדין הארצי לעבודה (1.7.2015); בג"ץ 5393/12 ביטון נ' בית הדין האזורי לעבודה חיפה (5.8.2012); בג"ץ 7391/10 פלוני נ' פלונית (30.5.2012)). ענייננו אינו נמנה עם אף אחד מאלה. בנסיבות המקרה דנן, אין מדובר בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית כללית. מסקנותיו המשפטיות של בית הדין האזורי נשענות על הממצאים הפרטניים שקבע ביחס לתשתית העובדתית, על יסוד התרשמות בלתי-אמצעית מהעדים שהופיעו בפניו. הלכה היא כי אין זה מדרכו של בית משפט שלערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, ונכון הדבר שבעתיים ביחס להגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק כנגד פסק דין של הערכאה הגבוהה ביותר בגדרי סמכותה הייחודית. בהתאם לכך, אין מקום בשלב זה לדיון מחודש בטענות העובדתיות שהעלתה העותרת זה מכבר. כך במיוחד שעה שפסק דינו של בית הדין האזורי – שנתאשר ומטעמיו בבית הדין הארצי – מפורט ומנומק כדבעי, וניתן בו מענה למכלול הסוגיות שהעותרת ביקשה להציב מעליהן סימני שאלה פעם נוספת. מהעתירה לא עולה כי בית הדין סטה מההלכה הפסוקה ביישום הדין על עובדות המקרה. אמנם על פניו, הריבית החודשית המצטברת הנטענת, שבעטיה תפח החוב כפי שתפח, נוגדת את תקנת הציבור (ראו גם את דברי כבוד סגנית הנשיאה ו' אלשייך ב-פש"ר (מחוזי ת"א) 1381/09 צברי נ' סופר (15.9.2011), שצוטטו בפסק דינו הקודם של בית משפט זה בסוגיה דנן (בג"ץ 7033/12 לעיל)). ואולם, כאמור, העניין נתון כעת לבחינה וביקורת מקצועיות, הנערכות תחת פיקוח שיפוטי של בית המשפט המחוזי (בית משפט של פשיטת הרגל). משכך, אין בשלב זה מקום לבחינת הסוגיה במסגרת בית משפט זה. אף לא מצאנו כי התערבותנו מתחייבת מן הצדק. החוב נושא הריבית עומד על סך של כ-16,500 ש"ח בלבד, ונפסק כבר בשנת 2005. נראה אפוא לכאורה, כי העותרת יכולה היתה בנקל למנוע את הידרדרות כדור השלג עד למימדיו הנוכחיים, אילו היתה משלמת למשיב למצער את סכום הקרן. תחת זאת, בחרה להכביד עליו ועל בתי המשפט בשורה ארוכה של הליכים ממושכים, שבמסגרתם אף מתחו עליה בתי המשפט ביקורת קשה, לרבות קביעות כי היא אינה דוברת אמת, חסרת תום לב, מפירה את הדין ומנצלת לרעה הליכי משפט (ראו, למשל, פש"ר (מחוזי ת"א) 1381/09 צברי נ' סופר (30.11.2011); בש"א 5191/04 (מחוזי י-ם) סייג נ' דנציגר (23.5.2004)). סוף דבר, העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיב 2, בסך של 4,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"א באדר א התשע"ו (‏1.3.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15078920_G07.doc זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il