בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 789/99
ע"פ 873/99
בפני: כבוד
השופט א' מצא
כבוד
השופט י' קדמי
כבוד
השופט מ' אילן
המערער
בע"פ 789/99
והמשיב
בע"פ 873/99: מאיר דרעי
נ
ג ד
המשיבה
בע"פ 873/99
והמערערת
בע"פ 789/99: מדינת ישראל
ערעור
על פסק דין בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 22.12.98 בת.פ. 52/98
שניתן
על ידי כבוד השופט א' פריש
תאריך
הישיבה: ה' באב התשנ"ט (18.7.99)
בשם
המערער בע"פ 789/99
והמשיב
בע"פ 873/99: עו"ד משה סוחמי
בשם
המשיבה בע"פ 873/99
והמערערת
בע"פ 789/99: עו"ד אינפלד אלון
פסק דין
השופט י' קדמי:
בפנינו שני ערעורים כנגד פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.פ. 52/98), לפיו הורשע הנאשם מאיר דרעי (להלן: המערער) -
בעקבות הסדר טיעון - בעבירות המפורטות בעשרים האישומים שבכתב האישום המתוקן בשנית,
כדלקמן: התפרצות לבנין שאינו משמש למגורים, גניבה (3) זיוף בנסיבות מחמירות (15)
שימוש במסמך מזויף (19) קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (15), הונאה בכרטיסי חיוב
בנסיבות מחמירות (9) החזקת ציוד לזיוף כרטיסי חיוב, נסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות
מחמירות (4) קשירת קשר לביצוע פשע (4), סיוע לקבלת דבר במרמה, התחזות לאחר (5),
זיוף (2), קבלת דבר במרמה, נהיגה בלא רשיון ונהיגה בלא ביטוח.
בשל הרשעתו בעבירות האמורות, נדון המערער לתשע
וחצי שנות מאסר, מתוכן שבע וחצי שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי. המערער משיג
בע"פ 789/99 כנגד חומרת העונש; ואילו המדינה מערערת בע"פ 873/99 כנגד
קולת העונש.
בבסיס העבירות שבהן הורשע המערער, עומדות מספר
פרשיות נכבדות, שהמרכזית שבהן היא פרשה מסועפת של זיוף מאות כרטיסי אשראי וקבלת
פריטים שונים ומגוונים באמצעותם בשווי של כמליון ש"ח. את הנתונים הדרושים
לזיוף הכרטיסים השיג המערער, בעיקרו של דבר, משוברים שקיבל מבעלי חנויות ששתפו עמו
פעולה ומעותקים של שוברים שמצא בחיטוט בפחי אשפה של חנויות, בתי מלון, סוכנויות
נסיעה ועוד עסקים המקבלים תשלומים בכרטיסי אשראי.
בנוסף לזיוף כרטיסי האשראי וקבלת מיגוון
פריטים במרמה באמצעותם כאמור לעיל, שלח המערער את ידו בסחר בשטרי כסף מזויפים,
הקים חברות קש שבאמצעותן השיג מבנקים שונים במרמה כשמונה מאות אלף ש"ח, פרץ
לבית החולים איכילוב וגנב מיכשור שהיה דרוש לו לביצוע הזיופים בהם הורשע וזייף
לעצמו רשיון נהיגה.
בנמקו את ערעורו כנגד חומרת העונש, הציג
ב"כ של המערער שלש כיתות של טענות: האחת - כי בית המשפט לא נתן משקל נאות
לסיבות ולגורמים שהביאו את שולחו לבצע את המעשים שבהם הורשע; השניה - כי בית המשפט
היפלה את שולחו לחומרה בצורה בוטה, לנוכח העונש המתון משמעותית שנגזר על שותפו;
והשלישית - כי העונש שנגזר על שולחו הינו חמור ביותר כשלעצמו, בהתחשב ברמת הענישה
הנוהגת והמקובלת לגבי עבירות מרמה, גם כאשר היקף המרמה ותיחכומה עולים על הרגיל.
לענין כיתת הטענות הראשונה, מדגיש ב"כ
המערער את הגורמים הבאים: מצוקה כלכלית קשה אליה נקלע המערער עקב הפסדים חמורים
שספג העסק החוקי שניהל בשעתו; מצבו האישי והמשפחתי הקשה של המערער, כפי שהוצג
במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי; העובדה שרק חלק מערך הפריטים שהושגו במרמה
באמצעות כרטיסי האשראי המזויפים הגיע לרשותו של המערער, כאשר שותפיו נטלו לעצמם נתח
נכבד מן השלל; ולבסוף - העובדה שקבלת הכספים מהבנקים באמצעות החברות שהקים, היתה
חלק ממאמצים כנים שעשה המערער על מנת לחזור לפעילות חוקית.
בית המשפט המחוזי התיחס בגזר הדין לנסיבות
ולגורמים הנ"ל. בית המשפט דחה כבלתי אמינה את הטענה, שהחברות שבאמצעותן קיבל
המערער כשמונה מאות אלף ש"ח, הוקמו לשיקום עסקיו של המערער; ולא מצא בטענות
המתיחסות למצוקה הכלכלית שאליה נקלע המערער, לעובדה שהיו לו שותפים שנטלו חלק מן
השלל ולקשיים שנתגלעו במצבו המשפחתי, גורמים שבכוחם למתן את חומרת העבירות שבהן
הורשע. אנו סבורים, כי בדין נהג בית המשפט המחוזי בהקשר זה כפי שנהג; וכי בנסיבות
הענין, אכן לא היה מקום ליחס לטענות אלו משקל-של-ממש לקולה.
מכאן לטענת האפליה. אכן, שותפו של המערער נדון
לשנתיים מאסר בפועל בלבד כשלצידם שנתיים על תנאי. ברם, המערער היה היוזם, המנהיג
והרוח החיה בביצוע מרבית העבירות; ואילו שותפו לעבירה, שיתף פעולה עם המשטרה ועם
התביעה, חשף את מעלליו והעיד נגדו בבית המשפט. רק לאחר שמיעת עדותו של השותף -
שהיה לעד מדינה - חזר בו המערער מכפירתו והודה במעשים שיוחסו לו בכתב האישום. במצב
דברים כזה, אין מקום להשוואה בין עונשו של המערער לבין עונשו של השותף, שכעד מדינה
זכה בהסדר טיעון נוח. הענין שיש לציבור בהרשעתם של עבריינים עיקריים בפרשיות
חמורות - כמו המערער במקרה דנן - העלולים להתחמק מעונש אם שותפיהם לא יעידו נגדם,
מצדיק הקלה משמעותית עם השותפים; והעבריינים העיקריים, אינם יכולים לטעון לאפליה
ו"ליהנות" מן ההקלה הניתנת לשותפיהם על מנת להבטיח את הרשעתם. בנסיבות
כאלה, ההשוואה בין שותפים "עדי מדינה" לבין העבריינים האחרים - שכפירתם
לא הותירה מנוס מהענקת הקלה לשותפיהם - אינה השוואה בין שווים, אלא בין שונים.
את הטיעון שהעונש שנגזר על המערער חורג במידה
משמעותית מן המקובל בעבירות מסוג זה, סומך הסניגור על שניים אלה: ראשית - על היותן
של העבירות שבהן הורשע מרשו, בעיקרן, עבירות כנגד הרכוש, שלא נתלווה אליהן שימוש
באלימות או פגיעה בדרך אחרת בגופו או בבריאותו של אדם; ושנית - על העובדה, שבמקרים
דומים גזרו בתי משפט מחוזיים עונשים הנופלים בחומרתם אף מן העונש שנגזר על שותפו
של המערער. בהקשר זה, מצביע ב"כ המערער, בין היתר, על ע.פ. (חיפה) 391/96.
לא נוכל לקבל טעון זה. העונש שהוטל בפסק הדין
הנ"ל, אינו הולם את החומרה היתירה והמיוחדת הטמונה בזיוף כרטיסי אשראי; ואינו
נותן ביטוי לנזק שנגרם לציבור בשל ערעור האמון בשיטת התשלום המגולמת בכרטיסים אלה.
ומכל מקום, בהתחשב בהיקף האדיר של זיוף כרטיסי האשראי ובפרישה הרחבה של השימוש
בהם, אין מקום להשוואה שעורך ב"כ המערער עם העונשים באותם מקרים שעליהם דיבר
בטיעונו. הטלת עונשים מתונים בשל מעשי זיוף המאיימים על איכות החיים שמעניקה שיטת
התשלום בכרטיסי אשראי, מעודד עבריינים בכח לילך בדרך זו במקום להרתיעם מכך; וזאת
בהתחשב ברווחים הקלים הטמונים בזיוף הכרטיסים, כאשר הסיכון להיתפס קלוש ביותר. אם
רמת הענישה לא נתנה עד כה ביטוי לצורך להילחם בתופעת הזיוף של כרטיסי האשראי,
הגיעה העת לשנות את מדיניות הענישה בתחום זה.
היקף מעשי הזיוף והמרמה שבהם הורשע המערער,
ההתרסה כנגד הסדר הציבורי הגלומה במעשים שעשה והנזק שנגרם באמצעותם לפרטים הנוגעים
בדבר ולציבור כולו, מחייבים ומצדיקים ענישה מחמירה, שפניה להרתעת עבריינים בכח.
בנסיבות כגון דא, ההגנה על הציבור - והדגש הוא על הפגיעה החמורה באמון העומד בבסיס
השימוש בכרטיסי האשראי - דוחה, מכל וכל, נסיבות אישיות. בדין על כן, החמיר בית
המשפט המחוזי עם המערער.
כנגד טענותיו של ב"כ המערער בדבר חומרת
העונש, טוענת המדינה בערעורה, שאין בעונש שנגזר על המערער כדי ליתן ביטוי הולם
לחומרתה היתירה של מסכת ההונאה והמרמה המקיפה, המסועפת והמתוחכמת שבה הורשע; וכי
אין בכוחו לקדם את מטרת ההרתעה, אליה מן הדין היה שיכוון. אף שהגענו למסקנה -
כמפורט לעיל - שהיה מקום להחמיר עם המערער, אין אנו סבורים שהעונש שנגזר עליו
מחטיא את מטרתו במידה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור.
לאור כל האמור לעיל, הננו דוחים את
שני הערעורים.
ש
ו פ ט
השופט
א' מצא:
אני
מסכים.
ש
ו פ ט
השופט
מ' אילן:
אני
מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט קדמי.
ניתן היום, י"א באלול תשנ"ט
(23.8.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריה-כהן-מזכיר
ראשי