שלמה זלמן אנשין נ. מדינת ישראל

3 בבית המשפט העליון עפס"פ 78814-09-24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא עוזי פוגלמן המערער: שלמה זלמן אנשין נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' גרינבאום) במ"ת 4301-08-24 מיום 30.9.2024 בשם המערער: עו"ד ארז בר-צבי פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' גרינבאום) במ"ת 4301-08-24 מיום 30.9.2024 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. ביום 4.8.2024 הוגש נגד המערער כתב אישום שמייחס לו, בין היתר, עבירות איומים ואלימות כלפי בת זוגו (להלן: המתלוננת). במקביל לכתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של המערער עד לתום ההליכים נגדו (להלן: הליך המעצר). ביום 6.8.2024 הורה כב' השופט א' כהן על העברת המערער למעצר בית מלא בכפוף למציאת מפקחים מתאימים, וכן הורה על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן לשם בחינת האפשרות להקלה בתנאים המגבילים שקבע (להלן: התסקיר). בימים 12.8.2024 ו-18.8.2024 הגיש המערער שתי בקשות לעיון חוזר בתנאי שחרורו, וביקש להתיר לו לצאת לעבוד בימים א'-ה' וכן להתיר לו לטוס לחו"ל בראש השנה. בהמשך לכך קבע כב' השופט א' פרסקי כי הבקשות יידונו לאחר קבלת התסקיר. התסקיר הוגש ביום 22.9.2024 ובמסגרתו ציין שירות המבחן, בין היתר, כי נרשם חוסר שיתוף פעולה מצד המערער במהלך האבחון וכי נשקף ממנו סיכון גבוה להפרת התנאים שנקבעו לו. עוד צוין כי גורמי שירות המבחן שוחחו טלפונית עם המתלוננת ולא נפגשו עמה פנים מול פנים, וכי בנסיבות אלו לא ניתן היה להעריך את הסיכון שנשקף כלפיה באופן ספציפי; ואולם, שירות המבחן העריך כי נשקפת מהמערער רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות דומה, ועל כן צוין בתסקיר כי קיים צורך בפיקוח נוסף על המערער. למחרת, ביום 23.9.2024, התקיים דיון בהליך המעצר לפני כב' השופטת ע' גרינבאום, ולאחר שמיעת טענות הצדדים דחתה השופטת גרינבאום את בקשות המערער לעיון חוזר בתנאי שחרורו. בהחלטתה פירטה השופטת גרינבאום על האמור בתסקיר, וציינה: "קריאת התסקיר לא רק שאינה מתיישבת עם אפשרות ליציאה לעבודה או אף נסיעה מחו[ץ] לג[בו]לות ישראל (שאז לא יהיה למפקחיו כל דרך לפקח על [המערער – ע' פ']) הרי שזו מתיישבת עם צורך בהחמרת התנאים, ככל הנראה בדרך של הוספת איזוק אלקטרוני. אני ערה לכך כי המשיבה לא עתרה להוספת הרכיב האמור אך סבורה אני כי התסקיר מדבר בעד עצמו ורק מטעם זה לא אורה כבקשת שירות המבחן כעת אך על [המשיבה – ע' פ'] ליתן דעתה לעניין שוב [...]" (פרוטוקול הדיון מיום 23.9.2024, בעמ' 5, ש' 9-5). לשלמות התמונה יצוין כי המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים ערר על ההחלטה לדחות את בקשתו לצאת לחו"ל. הערר נדחה ביום 24.9.2024, תוך שבית המשפט המחוזי ציין כי על רקע הפירוט שבתסקיר קיים קושי ליתן במערער אמון. ביום 25.9.2024 הגישה המשיבה בקשה להעברת המערער למעצר באיזוק אלקטרוני עד לתום ההליכים בעניינו (להלן: הבקשה להחמרת התנאים). בהמשך לכך קבעה כב' השופטת ע' גרינבאום דיון בהליך המעצר, ובפתח הדיון שהתקיים ביום 30.9.2024 ביקש בא כוח המערער כי השופטת גרינבאום תפסול את עצמה מלדון בהליך. בא כוח המערער טען כי המותב הוא "היוזם והמחולל" של הבקשה להחמרת התנאים, וכי המותב חיווה דעתו על הצורך בבקשה זו ואף "נתן יעוץ משפטי ושם עצמו כקטגור" בהקשר זה (פרוטוקול הדיון מיום 30.9.2024, בעמ' 6, ש' 11-10). במענה לכך ציינה נציגת המשיבה כי הבקשה להחמרת התנאים הוגשה נוכח האמור בתסקיר ולא עקב עמדתו של המותב. בהמשך לכך דחה המותב את בקשת הפסלות, בציינו כי לא מתקיים בענייננו חשש ממשי למשוא פנים. המותב הדגיש כי במסגרת הליך המעצר נדרש בית המשפט לעמוד על המסוכנות שנשקפת מהמערער, ולבחון האם ניתן לאיינה באמצעות החלופה המוצעת; וכי בענייננו עולה מן התסקיר "תמונה מטרידה" ביחס למסוכנותו של המערער, בשים לב להתרשמות שירות המבחן כי אין בחלופה הנוכחית כדי לאיין את המסוכנות (פרוטוקול הדיון מיום 30.9.2024, בעמ' 7, ש' 20). המותב הוסיף והדגיש כי בהחלטתו מיום 23.9.2024 נמנע מלהחמיר את התנאים המגבילים שנקבעו למערער, חרף הקביעות שהובאו בתסקיר, וכי בית המשפט לא גיבש מסקנה עובר לשמיעת הראיות, אלא "בימ"ש אבחן את מסוכנ[ו]תו של [המערער – ע' פ'] בהתאם לקביעות שירות המבחן למיוחס לו בכתב האישום" (שם, בעמ' 7 , ש' 28-27). לשלמות התמונה יצוין כי בהמשך הדיון מיום 30.9.2024, לאחר דחיית בקשת הפסלות, הורה המותב לצדדים לטעון לגופה של הבקשה להחמרת התנאים. בתגובה ביקש בא כוח המערער לעכב את ניהול ההליך, על מנת שיתאפשר לו להגיש ערעור על החלטת הפסלות. המותב נעתר לבקשה, אך הוסיף והורה על הגשת חוות דעת בעניין ההיתכנות למעצרו של המערער באיזוק אלקטרוני, וזאת בשים לב למסוכנותו של המערער ולנתונים נוספים שצוינו בתסקיר. במענה לכך טען בא כוח המערער כי ההחלטה לבחון את סוגיית מעצרו של מרשו טרם שמיעת טיעונים בנושא, מעידה כשלעצמה על כך שדעתו של המותב נעולה – ומכל מקום, בשים לב לכך שמעצר באיזוק אלקטרוני דורש את הסכמת העצור, בא כוח המערער הדגיש כי מרשו אינו נותן הסכמה כאמור. בתגובה ציינה נציגת המשיבה כי אם המערער מסרב לאיזוק אלקטרוני, תבקש המשיבה לעצרו במעצר של ממש. נוכח האמור ביטל המותב את הזמנת חוות הדעת בעניין האיזוק האלקטרוני. מכאן הערעור שלפניי, שבמסגרתו חוזר המערער על הטענה כי המותב הביע עמדה נחרצת בנוגע להחמרת תנאי שחרורו "בטרם נשמעו טענות הצדדים", וכי המותב למעשה הנחה את המשיבה להגיש את הבקשה להחמרת התנאים (סעיפים 18-17 לערעור). עוד מדגיש המערער כי המותב לא סייג את עמדתו, אלא התבטא באופן מובהק וברור; וכי ביטוי נוסף לנחרצות עמדתו של המותב ניתן למצוא בהחלטתו להורות על קבלת חוות דעת בנוגע לאיזוק אלקטרוני טרם שמיעת טענות הצדדים. נוכח האמור סבור המערער כי יש להורות על העברת הליך המעצר למותב אחר, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת שופט עניינו בקיומן של נסיבות שיוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984) – ואיני סבור כי נסיבות חריגות אלו מתקיימות במקרה דנן. כפי שפורט לעיל, בהליך המעצר הוגש תסקיר שבמסגרתו צוין, בין היתר, כי קיים סיכון להפרת התנאים שנקבעו למערער, וכי יש צורך במערכת פיקוח נוספת עליו. בעקבות זאת ציין המותב כי קריאת התסקיר לא רק שאינה תומכת בבקשותיו של המערער להקלות שונות, אלא שהיא "מתיישבת עם צורך בהחמרת התנאים, ככל הנראה בדרך של הוספת איזוק אלקטרוני" (פרוטוקול הדיון מיום 23.9.2024, בעמ' 5, ש' 7-6); כי המשיבה לא ביקשה לשנות כך את התנאים המגבילים שנקבעו, ומשכך אין מקום להורות כן; וכי על המשיבה ליתן דעתה לסוגיה בשנית. התבטאויות אלו של המותב נאמרו על בסיס התשתית הראייתית שהייתה מונחת לפניו בעת הרלוונטית – כלומר על בסיס עמדת שירות המבחן כפי שהובאה בתסקיר – ומשהוגשה בקשה מטעם המשיבה להחמרת התנאים המגבילים שנקבעו למערער, פעל המותב לבירור בקשה זו ולשמיעת טענות הצדדים לגביה. בנסיבות העניין, סבורני כי אמירות המותב מעידות לכל היותר על התרשמותו מהחומרים שהונחו לפניו עד לאותו השלב, וכי לא ניתן ללמוד מהן על גיבוש עמדה נחרצת, שממנה לא יוכל להשתחרר, בכל הנוגע למעצרו של המערער ולתנאים המגבילים שנקבעו לו (השוו: ע"פ 3012/15 אבולעפיה נ' מדינת ישראל, פסקאות 1, 7 ו-9 (26.5.2015)). אמנם, ראוי היה אילו המותב היה מתנסח ביתר זהירות, ונמנע מליצור רושם ולו לכאורי שלפיו גיבש עמדה בנוגע לתנאים המגבילים; אך היעדרן של מילות הסתייגות מפורשות בדברי המותב אינה מובילה באופן אוטומטי למסקנה כי מתקיים בענייננו חשש ממשי למשוא פנים (השוו: ע"פ 3145/10 בן אור נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (9.4.2010)). כפי שנפסק, "העילה לפסילתו של בית משפט מלשבת בדין תצמח רק מקום בו ישנו חשש ממשי – מהבחינה האובייקטיבית ולא על פי תחושתו הסובייקטיבית של בעל הדין – למשוא פנים מצד בית המשפט" (ע"פ 9430/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (11.12.2002)). עילה אובייקטיבית שכזו אינה מתקיימת במקרה דנן, ומשכך אין מקום להעביר את הדיון בהליך המעצר למותב אחר, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. ההחלטה להורות על הגשת חוות דעת בעניין ההיתכנות לאיזוק אלקטרוני טרם שמיעת טענות הצדדים, היא החלטה דיונית שנועדה לקדם את ניהולו היעיל של ההליך, ואף היא אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים (ראו למשל: ע"פ 4086/22 זלום נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (22.6.2022); ע"פ 8885/21 אלבז נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.1.2022); ע"פ 9770/11 שראחה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (2.1.2012)). אף לא מצאתי כי קמה בענייננו עילת פסלות עקב כך שהמותב הנחה את המשיבה לבחון בשנית את סוגיית התנאים המגבילים נוכח האמור בתסקיר. כפי שנפסק בהקשר דומה, והדברים יפים לענייננו: "מעורבות בית המשפט בהליך המתקיים לפניו אינה מעידה בהכרח על חוסר אובייקטיביות מצדו" (ע"פ 6174/14 פרידמן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (3.10.2014); כן ראו והשוו: ע"פ 4492/02 שטייק נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 825, 832-829 (2002)). לא למותר להוסיף בהקשר זה כי עסקינן בהליך מעצר עד תום ההליכים, כאשר ההליך העיקרי בעניינו של המערער נדון לפני מותב אחר (ראו לעניין זה: ע"פ 1239/11 כחלון נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (20.2.2011); ע"פ 11726/04 מחאג'נה נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (30.12.2004)). כמו כן, יצוין כי דומה שהעברת המערער למעצר באיזוק אלקטרוני – שהיא החלופה שעמדה במוקד אמירות המותב, כמו גם במוקד הבקשה להחמרת התנאים – ממילא אינה עומדת עוד על הפרק בעת הזו. זאת, בשים לב להודעת בא כוח המערער כי מרשו אינו מסכים למעצר כאמור, ולהצהרתה של נציגת המשיבה כי בנסיבות אלו מבוקש להעביר את המערער למעצר מאחורי סורג ובריח. לפיכך דומה שהסוגיות שבהן יידרש המותב להכריע בשלב זה של הליך המעצר, הן שונות מהסוגיות שעמדו לנגד עיניו בעת ששיקף לצדדים את התרשמותו מהתסקיר (השוו: ע"פ 7651/18 זקן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (8.11.2018); ע"פ 2249/11 בן חיים נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (1.5.2011)). חזקה על המותב כי ידון בלב פתוח ובנפש חפצה בבקשה להחמרת התנאים, וכי יידרש בכובד ראש למלוא הטענות והראיות שיובאו מטעם הצדדים בהקשר זה (ראו והשוו: ע"פ 7650/21 נבואני נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה גליל מרכזי, פסקה 12 (26.1.2022); ע"פ 10076/09 אלוש נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (3.1.2010)). הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ה (05 אוקטובר 2024). עוזי פוגלמן ממלא מקום הנשיא