עו"ד עמיר גשרי נ. הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפ

פסק-דין בתיק על"ע 7877/03 בבית המשפט העליון על"ע 7877/03 על"ע 7437/03 בפני: כבוד המשנה לנשיא א' מצא כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער בעל"ע 7877/03: עו"ד עמיר גשרי נ ג ד המשיב בעל"ע 7877/03: הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו המערער בעל"ע 7437/03: הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ ג ד המשיב בעל"ע 7437/03: עו"ד עמיר גשרי ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין, בתיק בד"א 87/01 מיום 24.7.03 שניתן על-ידי כבוד הדיינים עו"ד יוסי שפירא, עו"ד יהודית אשד ועו"ד גילה ליבר גולן תאריך הישיבה: כ"ב באלול תשס"ד (8.9.04) בשם המערער בעל"ע 7877/03 עו"ד אביגדור פלדמן ועו"ד רון דרור (המשיב בעל"ע 7437/03): בשם המשיב בעל"ע 7877/03 עו"ד עמוס ויצמן (המערער בעל"ע 7437/03): פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. לפנינו ערעורו של עו"ד עמיר גשרי (להלן: עו"ד גשרי) על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: בית הדין הארצי), בו הוחלט לדחות את ערעורו של עו"ד גשרי על הרשעתו ועל חומרת העונש שהושת עליו בתיק בד"מ 174/00. כן בפנינו ערעורו של הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב על קולת העונש שנגזר על עו"ד גשרי. הרקע העובדתי 2. עו"ד גשרי ייצג את מר בוריס מוסקוביץ (להלן: המתלונן) בתביעת נזיקין בגין תאונת עבודה שנגרמה לו. המתלונן הינו עולה חדש מברית המועצות אשר פנה אל עורך דין מסוים על מנת שייצגו בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת עבודה בה היה מעורב. בחודש מאי 1993 העביר המתלונן את הטיפול בעניין לידיו של עו"ד גשרי. המתלונן לא היה בקיא בשפה העברית אותה עת, ופגישותיו עם עו"ד גשרי התנהלו בסיוע מתורגמן. במסגרת טיפולו בתיק הגיע עו"ד גשרי להסדר עם חברת הביטוח לפיו תשלם חברת הביטוח למתלונן סכום של 155,000 ש"ח. עו"ד גשרי העביר למתלונן סך של 120,000 ש"ח בלבד בשיק בנקאי. 5,000 ש"ח נוספים נטל, לטענתו, כשכר טרחה. גורלם של 30,000 הש"ח הנוספים הוא שעומד במרכזו של ההליך שהתנהל במוסדותיה המשמעתיים של לשכת עורכי הדין. ביום 26.6.96 פנה המתלונן ללשכת עורכי הדין בבקשה שיבדקו את התנהלותו של עו"ד גשרי בעניינו. התלונה נגנזה וההחלטה על גניזתה אושרה אף על ידי בית משפט זה, אליו עתר המתלונן נגד ההחלטה (בג"ץ 3845/97 מוסקוביץ' נ' לשכת עורכי הדין בישראל ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 8.10.97)), אולם בסופו של דבר החליט הוועד המחוזי על הגשת קובלנה וביום 25.12.00 הוגשה הקובלנה נגד עו"ד גשרי. ההליכים המשמעתיים בלשכת עורכי הדין 3. בקובלנה יוחסו לעו"ד גשרי העבירות המשמעתיות הבאות: הפרת חובת נאמנות, מסירות והגינות ללקוח, לפי סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 (להלן: הכללים) וסעיפים 54, 61(1), 61 (2) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: החוק); עבירה של עיכוב ואי-העברת פיקדונות שלא כדין, לפי סעיף 40 לכללים וסעיף 61 (2) לחוק; עבירה של התנהגות הפוגעת בכבוד מקצוע עריכת הדין , לפי סעיפים 53, 61 (1) לחוק; עבירה של התנהגות שאיננה הולמת את כבוד מקצוע עריכת הדין, לפי סעיף 61 (3) לחוק. בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב (להלן: בית הדין המחוזי) הרשיע את עו"ד גשרי בעבירות שיוחסו לו לאחר שדחה את גרסתו לפיה הוא העביר למתלונן סך של 150,000 ש"ח בשני שיקים: האחד על סך 120,000 ש"ח שנמסר למתלונן בשיק בנקאי והשני על סך 30,000 ש"ח בשיק המשוך על ידי עו"ד גשרי. הסך של 5,000 ש"ח הנותרים היווה, לגרסתו של עו"ד גשרי, שכאמור נדחתה, את שכר טרחתו, לאחר שהחליט, לטענתו, להסתפק בסכום זה נוכח טיפולו הקצר בתיק, אף על פי שבהתאם להסכם שכר הטרחה בינו לבין המתלונן, הוא היה זכאי לשכר טרחה גבוה יותר, בשיעור של 17% בצירוף מע"מ. עו"ד גשרי הורשע לאחר שלא עלה בידו להמציא את השיק נשוא המחלוקת על סך 30,000 ש"ח, אף על פי שבית הדין המחוזי נאות לדחות את הדיון בעניינו מספר פעמים לשם כך. בית הדין אף ציין בהכרעת דינו כי עו"ד גשרי הודה בפניו במספר הזדמנויות כי "הינו מסכים שאחת דינו להיות מורשע היה ולא יוצג השיק 'המפורסם'". בית הדין המחוזי קבע בהכרעת דינו כי עו"ד גשרי קיבל עבור המתלונן מחברת הביטוח סך של 155,000 ש"ח, העביר לו סך של 120,000 ש"ח בלבד ונטל את היתרה לעצמו. נוכח הרשעתו גזר בית הדין המחוזי על עו"ד גשרי עונש של שמונה שנות השעיה מחברות בלשכת עורכי הדין, מהן שלוש שנות השעיה בפועל וחמש שנות השעיה על תנאי לשלוש שנים, שלא יעבור עבירה על פי החיקוקים בהם הורשע, פיצוי למתלונן על סך 25,000 ש"ח והוצאות לשכה בסך 5,000 ש"ח. 4. הוועד המחוזי הגיש ערעור על קולת העונש שנגזר על עו"ד גשרי לבית הדין הארצי ולאחר שהערעור נדחה, הגיש ערעור על קולת העונש לבית המשפט העליון (על"ע 8968/02). יצוין כי פסק דינו של בית הדין הארצי ניתן בהיעדרו של עו"ד גשרי שלא התייצב לדיון בבית הדין ואף לא הגיב לערעור. טרם נידון הערעור בבית המשפט העליון הגיש עו"ד גשרי לבית הדין הארצי בקשה שהוכתרה בכותרת "בקשה לביטול פסק דין, בקשה למתן ארכה להגשת ערעור, הודעת ערעור ובקשה להבאת ראיות חדשות בערעור". בית הדין הארצי נעתר לבקשה נוכח נסיבותיו האישיות-רפואיות של עו"ד גשרי, תוך שהוא מנמק כי עשה כן חרף השיהוי בהגשת הבקשות על מנת ליתן לעו"ד גשרי את יומו בבית הדין. נוכח החלטת בית הדין הארצי נמחק ביום 20.6.03, לבקשת גשרי, הערעור בעל"ע 8968/02. 5. בערעור השני שהתנהל בפני בית הדין הארצי נדונו איפוא ערעורו של עו"ד גשרי על הרשעתו ועל חומרת העונש שנגזר עליו וערעור הוועד המחוזי על קולת העונש. במסגרת הערעור הוגשו לבית הדין הארצי ראיות נוספות שלא היו בפני בית הדין המחוזי, ביניהן דף חשבון בנק לפיו נראית משיכה בטלר של 30,000 ש"ח ביום 16.1.94, תצהירו של עד שעבד אותה עת במשרדו של עו"ד גשרי, מכתבי בנק המזרחי המסבירים את פעולת הבנק בנוגע לאותם 30,000 ש"ח ואישור הבנק כי אין בידיו את המסמכים המקוריים של השיק. כמו-כן נשמעו עדויותיהם של עו"ד גשרי ושל המתלונן. במרכזו של הדיון בפני בית הדין הארצי עמדה השאלה האם הוכיח עו"ד גשרי את טענתו כי נתן למתלונן שיק על סך של 30,000 ש"ח בנוסף לסך של 120,000 ש"ח שהעביר לו קודם לכן, או שמא שלח ידו בכספו של המתלונן. 6. בית הדין הארצי ציין בפסק דינו כי הוא בחן את התיק מבראשית נוכח הראיות הנוספות שהותר לעו"ד גשרי להגיש בשל נסיבותיו האישיות, כפי שהובאו בפני בית הדין. בפסק דינו ציין אב בית הדין כי "בליבי קיוותי עת נעתרנו לבקשות עו"ד גשרי כי הפעם יצליח להביא בפנינו ראיות לתמוך בגרסתו, ואולם אולי את שהחסיר הקובל השלים המשיב (עו"ד גשרי, ע.א.) במו ידיו, דווקא לחובתו". עו"ד גשרי דבק בפני בית הדין הארצי – כמו-גם בפנינו – בגרסתו לפיה העביר למתלונן, בנוסף לשיק בנקאי על סך 120,000 ש"ח, סכום נוסף בסך 30,000 ש"ח וכי הסתפק בשכר טרחה בסכום של 5,000 ש"ח. בית הדין הארצי לא נתן אמון בגרסתו של עו"ד גשרי ובעד שהובא מטעמו. בסופו של יום החליט בית הדין לדחות את ערעורו של עו"ד גשרי על הרשעתו ואת ערעור הוועד המחוזי על קולת העונש. יחד עם זאת התקבל ערעורו של עו"ד גשרי על חומרת העונש, נוכח פרק הזמן הממושך שחלף מאז האירוע נשוא ההליך, באופן שעונשו הועמד על 4 שנות השעיה, מתוכן 24 חודשי השעיה בפועל. כן הוגדל סכום הפיצויים אותו חויב עו"ד גשרי לשלם למתלונן ב- 5,000 ש"ח נוספים. מכאן הערעורים שבפנינו. טענות הצדדים 7. עו"ד גשרי מעלה בערעורו טענות שונות נגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין הארצי ונגד קביעות שבמהימנות שנקבעו על ידי בית הדין. לטענתו, נפגעה הגנתו בפני בית הדין הארצי לאחר שאף על פי שבית הדין קיבל את גרסתו, "ולו במובלע" כלשונו, בדבר השיק הנוסף על סך 30,000 ש"ח, בחר בית הדין שלא לזכותו ותחת זאת "חיבר גרסה" משלו לאירועים נשוא התיק. "גרסה" זו לא נטענה על ידי הצדדים ומאחר שהועלתה לראשונה אך ורק בפסק הדין, לא היתה לעו"ד גשרי הזדמנות להתגונן מפניה, לטענתו. בית הדין לא הבהיר במהלך הדיון בפניו כי ההליך מתנהל מבראשית וכי הוא רואה עצמו כערכאה ראשונה. יתרה מזאת, בית הדין "שינה חזית" כלשונו של עו"ד גשרי, בקבעו כי השאלה העומדת לדיון אינה שאלת קיומו של השיק אלא השאלה האם נטל עו"ד גשרי מפדיונו. כן הוא טוען כי בית הדין הארצי איפשר לוועד המחוזי להעלות טענות אשר לגביהן לא התאפשר לו להגיש ראיות נוספות – בכל אלה נפגעה אפשרותו להתגונן כראוי. עוד הוא טוען כי בית הדין לא היה רשאי לראות עצמו כערכאה ראשונה. עו"ד גשרי סבור כי מכלול טענותיו נגד החלטת בית הדין הארצי והתנהלותו הנטענת מובילות לידי מסקנה כי בית הדין הארצי ביקש להרשיעו על אף שהוכח בפניו כי הוא לא ביצע את העבירות שיוחסו לו. לעניין העונש שהושת עליו טוען עו"ד גשרי כי יש מקום להתערבות בית משפט זה כך שלא יוטל עליו עונש של השעיה בפועל מחברות בלשכת עורכי הדין, מאחר שלטענתו, "אף אם נפל ליקוי במעשיו" הרי שליקוי זה יסודו בטעות ואין מדובר בשליחת יד בכספי לקוחות. עוד הוא טוען, כי התנהלות לשכת עורכי הדין הביאה לכך שאירועים שהתרחשו בשנת 1994 נדונו אך ורק בשנת 2000, וכי הליך גזירת העונש נעשה שלא בהתאם לסדרי הדין המקובלים. לטענתו, לא ניתן המשקל הראוי לעיסוקו ולרף הענישה המקובל במקרים דומים. בטיעון בעל פה בפנינו הדגיש בא כוח המערער עו"ד פלדמן, כי האירוע נשוא התלונה הוא משנת 1993, התלונה הוגשה ב- 30.6.96 ונגנזה ורק כעבור כשבע שנים לאחר קרות האירוע הוגשה הקובלנה. עו"ד פלדמן הסכים כי מוסדות לשכת עורכי הדין נתנו לעו"ד גשרי את כל ההזדמנויות להוכיח את גרסתו, אך לא עלה בידו למצוא את השיק נשוא המחלוקת ומכאן התמיהות שהעלה בית הדין בפסק דינו. כן נטען בפנינו כי מאחר שעו"ד גשרי זכאי היה על פי ההסכם בינו לבין המתלונן לשכר טרחה בשיעור של 17% הרי שהוא היה זכאי ליטול לעצמו סך של 30,000 ₪ מהסכום שהועבר למתלונן על ידי חברת הביטוח כיוון ששכר הטרחה המגיע לו בהתאם להסכם עומד על סך של כ- 33,000 ₪. יחד עם זאת, באי כוחו של עו"ד גשרי חזרו בהם מטענה זו משהובהר להם כי טענה זו אינה מתיישבת עם גרסתו של עו"ד גשרי בערכאות הקודמות ועם ניסיונותיו לאתר את השיק שלטענתו היווה את השלמת סכום תגמולי הביטוח למתלונן. 8. בערעור שכנגד טוען הוועד המחוזי כי העונש שהוטל על עו"ד גשרי אינו הולם את תכלית הענישה המשמעתית. הוועד המחוזי טוען כי קיימים שיקולים כבדי משקל להחמרה בעונשו של עו"ד גשרי ולהוצאתו לצמיתות מלשכת עורכי הדין: החומרה הרבה של העבירה בה הורשע, שעניינה נטילת כספי פיקדונות מלקוחות, מחייבת השעיה ממושכת; הרשעותיו הקודמות בעבירות משמעת, לרבות בעבירה דומה; נסיבות ביצוע העבירה; היסמכותו על ראיות "מזויפות" ועל עדויות שאינן אמת והימנעותו מלהחזיר למתלונן את כספי הפיקדון עד היום, למעט סך של 25,000 אותו שילם אך ורק לאחר שבית הדין חייבו בפיצוי המתלונן בסכום זה. עוד טוען הוועד המחוזי כי חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה מהווה נסיבה מחמירה מאחר שעו"ד גשרי לא השיב את הפיקדון עד היום למתלונן ועל כן העבירה עודנה נמשכת. 9. לאחר שהתקיים הדיון בעניינו הגיש עו"ד גשרי ביום 21.9.04 בקשה שהוכתרה "בקשה דחופה להוספת טיעונים בכתב וחזרה מהודאה", בה ביקש לשטוח בעצמו את טיעוניו בשפתו שלו. עו"ד גשרי מבקש לחזור מההודאה שניתנה על ידי בא כוחו בעת הדיון בעל פה, אשר הסכים כי יש לדון בערעור אך ורק לעניין העונש. לטענתו, ניתנה הודאה זו שלא על דעתו. הטענות שמעלה עו"ד גשרי בבקשה הינן, בתמצית, כי יש להחזיר את הדיון בעניינו אל בית הדין הארצי לצורך שמיעת טיעונים לעונש לאחר שבית הדין הכריע בערעורו מבלי שניתנה לו ההזדמנות לטעון לעונש. כן הוא טוען כי הערעור שכנגד הוגש בחוסר סמכות על ידי רכז הקבילה המשמעתית במחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין מבלי שתתקבל החלטה על הגשת הערעור על ידי הוועד המחוזי כנדרש, ועל כן יש לדחות את ערעור הוועד המחוזי או למחקו. טענות נוספות שמעלה עו"ד גשרי – שנטענו אף בפנינו - הן כי העובדה שהוועד המחוזי הגיש את הקובלנה נגדו רק כשבע שנים לאחר ביצוע העבירה שללה ממנו את האפשרות להוכיח את חפותו וכי עצם ההחלטה להגיש לבסוף את הקובלנה לאחר שהתלונה נגנזה בעבר, מבלי שהיו בפני לשכת עורכי הדין ראיות חדשות, הינה החלטה שרירותית. לדבריו, התקבלה ההחלטה להגיש את הקובלנה נגדו בעקבות הרשעתו בתיק בד"מ 156/98 בעבירה של אי העברת פיקדונות ללקוח ואי-דיווח עליהם. עו"ד גשרי מעלה מלוא החופן טענות נגד הרשעתו באותו הליך, שכמובן אינו עומד לבחינה בפנינו ואנו נתעלם מכך. כן הוא חוזר על הטענות הקשות שהעלה בהודעת הערעור נגד מותב בית הדין המחוזי ומפרט בהרחבה את הליקויים שנפלו לשיטתו בהליכים המשמעתיים האחרים שהתנהלו נגדו בבית הדין המחוזי ואשר הסתיימו כולם בהרשעתו. בנוסף מעלה עו"ד גשרי טענות נוספות לאלה שהעלה בהודעת הערעור נגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין הארצי ונגד אופן התנהלות ההליך בבית הדין המחוזי. עו"ד גשרי ביקש את תגובת הוועד המחוזי לבקשה, ועיינו אף בה. 10. ביום 5.10.04, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים והתיק נקבע לשימוע פסק דין, הגיש עו"ד גשרי בקשה נוספת שהוכתרה "בקשה דחופה למחיקת הערעור טרם מתן פסק דין". בבקשה זו חזר על הטענה שהעלה בבקשה מיום 21.9.04, לפיה הוגש הערעור נגדו בחוסר סמכות. בתגובתו לבקשה טען הוועד המחוזי כי עו"ד גשרי, אשר היה מיוצג בהליך בפנינו, לא העלה, בעצמו או על ידי באי כוחו, את טענת חוסר הסמכות בדיון, וממילא אין הטענה מבוססת. בנוסף מציין ב"כ הוועד המחוזי כי הערעור הוגש על פי החלטת הוועד המחוזי וכי עומדת לוועד המחוזי חזקת התקינות. לתגובה צורף העתק פרוטוקול ישיבת הוועד המחוזי מיום 23.9.04 בו אישר הוועד המחוזי, לשם מניעת ספקות, את החלטתו לערער על פסק דינו של בית הדין הארצי בעניינו של עו"ד גשרי. בישיבה זו אישר הוועד המחוזי החלטות קודמות שלו לערער בעשרה תיקים שמספריהם צוינו בפרוטוקול, הערעור בעניינו של גשרי ביניהם. עו"ד גשרי הגיש את תשובתו לתגובת הוועד המחוזי ואף בה עיינו. דיון 11. אפתח בבקשות שהגיש עו"ד גשרי ביום 21.9.04 וביום 5.10.04. הבקשות הוגשו לאחר שעו"ד גשרי הופיע בפנינו עם בא כוחו, עו"ד פלדמן, ושניהם טענו באריכות ובפירוט רב כל שניתן לטעון להגנתו. אשר לבקשתו של עו"ד גשרי לחזור בו מהודאת בא כוחו בפנינו ומבקשתו בפנינו להתמקד בדיון לעניין העונש, אציין כי כבר בדיון ביקש עו"ד גשרי שנבחן גם את ערעורו על ההרשעה והסכמנו לקיים את בקשתו. בחנתי את כל הנושאים שהועלו בטיעוניו הכתובים ובטיעוניו בעל פה בקפידה הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש ואתייחס אליהם בהמשך. סוגיה נוספת וחדשה שהועלתה בבקשות הינה האם החלטה על הגשת הערעור התקבלה על ידי הגוף המוסמך להחליט כן - הוועד המחוזי. עו"ד גשרי העלה טענתו בעניין זה לראשונה בבקשה שהגיש ביום 21.9.04 ואחר כך ביום 5.10.04, לאחר שהתקיים הדיון בערעורו ובערעור הוועד המחוזי, כאשר אין בבקשה כל הסבר להעלאת הטענה במועד מאוחר לדיון בעל פה. הטענה הועלתה אם כן על ידי עו"ד גשרי בעלמא ובשלב מאוחר ביותר. יצוין, כי טענה דומה הועלתה באותו יום דיונים בערעור אחר שהוגש על ידי לשכת עורכי הדין. גם בעניין אחר זה נדחתה הטענה, אם כי מנימוקים שונים בחלקם מאלה הנוגעים לעניין שבפנינו (על"ע 8509/03 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד הרפז (טרם פורסם)). אין זאת אלא שעו"ד גשרי, שכאמור היה מיוצג, מבקש לבצע "מקצה שיפורים" של טענותיו לאחר הדיון בעל פה, מבלי שיש בידיו על מה לבסס טענתו. לוועד המחוזי אכן עומדת חזקת התקינות החלה לגבי מעשי הרשות. חזקה זו לא הופרכה ולא ניתן לקבוע שאכן החלטת הוועד המחוזי לגבי הערעור לא התקבלה כדין. מעבר לאמור, אני סבורה כי הפגם שדבק לטענת עו"ד גשרי בערעור הוועד המחוזי בעניינו נרפא מששב הוועד המחוזי ואישר את ההחלטה להגיש את הערעור ביום 23.9.04 (ראו: על"ע 8509/03 הנ"ל ; בש"פ 7438/01 כהן נ' מדינת ישראל פ"ד נו (1) 345). סיכומה של נקודה זו, החלטנו לדחות הבקשה למחוק את ערעור הוועד המחוזי מחמת שהוגש בחוסר סמכות. משכך, נפנה להכרעה בערעור. 12. כאמור, על מנת להכריע בערעורו של עו"ד גשרי על הרשעתו, היה על בית הדין הארצי לקבוע האם הוכחה טענתו כי נתן למתלונן שיק על סך 30,000 ש"ח, בנוסף לסך של 120,000 ש"ח, לגביו אין מחלוקת כי נמסר למתלונן. טענתו של עו"ד גשרי כאילו בית הדין הארצי שינה את השאלה העומדת לדיון אין בה ממש. בית הדין הארצי, כבית הדין המחוזי לפניו, נדרש לקבוע האם הוכח כי עו"ד גשרי העביר למתלונן את 30,000 הש"ח הנותרים, שאם לאו הרי שהוא שלח ידו בכספו של המתלונן. יריעת המחלוקת נקבעה בפועל בהתאם לטענות שהועלו על ידי עו"ד גשרי, וכפי שציין בית הדין הארצי עו"ד גשרי בחר שלא לשנות את קו ההגנה בו נקט ותחת זאת ביקש להוכיח את טענתו האמורה על ידי הבאת ראיות נוספות. מבוקשו ניתן לו. בית הדין הארצי בחן את הראיות הנוספות ושמע עדויות, ביניהן עדות המתלונן ועדותו של עו"ד גשרי. בפסק דינו בחר בית הדין שלא ליתן אמון בגרסתו של גשרי ובגרסתו של העד אשר עבד בתקופה הרלוונטית לכתב הקובלנה עם עו"ד גשרי. לעומת זאת, בית הדין הארצי, כבית הדין המחוזי לפניו, ציין מפורשות כי הוא מאמין לגרסת המתלונן. כאמור, את השיק נשוא המחלוקת לא הצליח עו"ד גשרי להמציא לבית הדין ומתעורר ספק באשר לאמיתות המכתב שהציג בעניינו של שיק זה. 13. עו"ד גשרי מבקש כי נתערב בממצאים עובדתיים ובממצאים שבמהימנות אשר נקבעו לאחר שטענתו נבחנה על ידי שתי ערכאות. כידוע, אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור - לא כל שכן כאשר עסקינן בערעור שני – להתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. התערבות בממצאים שבעובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי פ"ד נב (2) 582, 594; ע"א 11100/02 חצור ואח' נ' דותן ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 16.2.04)). נכונים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא (כתארו דאז) שמגר: "כמקובל עלינו, יש משקל רב להתרשמותה של הערכאה הראשונה, אשר שומעת את העד ויכולה להסיק מסקנות מהתנהגותו על דוכן העדים ומתוך אופן מסירת העדות, לרבות תגובתו בעת החקירה הנגדית. כפי שציינו בע"פ 406/78, בעמ' 437: '... עניין האמון אותו יש לתת בעד פלוני הוא כמעט לחלוטין עניינם של השופטים השומעים את עדותו, הצופים בהתנהגותו והמתרשמים באופן בלתי אמצעי מתגובותיו, תנועותיו, הבעת פניו ואופן דיבורו; הסתכלות כאמור, המשולבת עם הבחינה ההשוואתית הזהירה של תוכן הדברים ושקילתם במסגרת מכלול הנתונים ההוכחתיים שלפני בית-המשפט היא הדרך בה מתגבשת מסקנתם של השופטים אם אמת או שקר בפיו של העד...'" (ע"פ 316/85 גרינוולד נ' מדינת ישראל פ"ד מ(2) 564, 573). 14. פסק דינו של בית הדין הארצי מפורט ומנומק כדבעי. אכן, חלק מהנמקותיו של בית הדין הנמקותיה של ערכאה דיונית הן, אולם אין בכך לגרוע מפסק הדין אלא דווקא לחזקו, שהרי הנמקות אלה מבוססות הן על הראיות שהובאו בפני בית הדין לראשונה כראיות נוספות ואותן היה עליו לבחון כערכאה ראשונה. זאת בנוסף לראיות שהיו בפני בית הדין המחוזי. הבקשה להגיש הראיות הנוספות לבית הדין הארצי במסגרת הערעור הוגשה על ידי עו"ד גשרי ואין הוא יכול כעת להישמע בטענה כי שגה בית הדין כאשר נעתר לבקשתו להגיש ראיות נוספות בערעור, אותן בחן בקפידה וגיבש מסקנותיו. מעבר לכך, גם לגופם של דברים לא מצאתי ממש בטענותיו של עו"ד גשרי כי הגנתו נפגעה נוכח אופן בחינתו של בית הדין את עניינו. קריאת החומר, ובמיוחד פסק דינו של בית הדין הארצי, מלמדת שבית הדין הפך כל אבן, בחן כל ראיה ועשה כל שניתן להאזין לטיעוניו של עו"ד גשרי, אלא שעו"ד גשרי לא הצליח, וזאת בלשון המעטה, לשכנע באמיתות טיעוניו. נהפוך הוא, ככל שבית הדין התעמק ובחן ראיות נוספות, התחזקה יותר גרסת המתלונן וגבר הספק בעדותו של עו"ד גשרי. מכל מקום, לא מצאתי במקרה דנן כל עילה להתערבותנו בממצאי בית הדין הארצי. בנוסף לא מצאתי יסוד לטענתו של עו"ד גשרי כי בית הדין הרשיעו לאחר שקיבל "ולו במובלע" את גרסתו לעניין תשלום 30,000 ש"ח שבמחלוקת. עיון קפדני וחוזר בפסק דינו של בית הדין הארצי עולה כי אין בו ולו בדל רמז שיעיד על קבלת טענתו זו של עו"ד גשרי, כפי שהוא טוען לה בערעור. נהפוך הוא, מפסק הדין עולה כי בית הדין דחה את הטענה בלשון ברורה ומפורשת, ודי אם אביא ולו משפט אחד מיני רבים שיעידו על כך: "עולה איפוא שעו"ד גשרי השתמש בתחבולה ע"מ לשלשל את הסך של 30,000 ש"ח לכיסו...". מקום שהדברים ברורים ומפורשים המה, איני רואה מה טעם יש בהתחקות אחר עמדתו המובלעת כביכול של בית הדין. אשר לטענתו של עו"ד גשרי כאילו בית הדין הארצי ביקש להרשיעו תוך שהוא נכון להתעלם מהראיות לשם כך. טענה זו מוטב היה לה שלא תיטען בהיותה חסרת בסיס או היגיון. בית הדין גילה גמישות מפליגה כלפי עו"ד גשרי וכל זאת על מנת ליתן לו את יומו, פעם נוספת, בפניו. זה היה הבסיס להיעתרותו של בית הדין לבקשתו של עו"ד גשרי להגיש את ערעורו זמן רב לאחר חלוף המועד ולהגשת ראיות נוספות בערעור. טענתו זו של עו"ד גשרי אין לה איפוא על מה שתסמוך. לעניין טענותיו של עו"ד גשרי נגד עצם ההחלטה על הגשת הקובלנה נגדו ונגד אופן ניהול ההליך בבית הדין המחוזי, הרי שלאחר שההחלטה וההליך בבית הדין המחוזי נבחנו על ידי בית הדין הארצי, ובהתחשב בכך שאנו יושבים בערעור על החלטת בית הדין הארצי, איני מוצאת כי יש מקום או טעם להידרש לטענות אלה. כן לא בחנתי את טענותיו של עו"ד גשרי באשר להליכים האחרים שהתנהלו נגדו, היות שאין מדובר בהליכים שהועמדו לבחינתנו. באם סבר עו"ד גשרי כי שגה בית הדין בהכרעתו בהליך זה או אחר בעניינו, היה עליו לערער על אותו פסק הדין. סיכומם של דברים, לא מצאתי ממש בטענותיו של עו"ד גשרי. הרשעתו בדין יסודה ולפיכך אני סבורה כי יש לדחות את ערעורו על ההרשעה. 15. שני הצדדים מערערים כאמור על העונש שהושת על עו"ד גשרי. זה על חומרת העונש וזה על קולתו. עו"ד גשרי טוען כי לא ניתנה לו האפשרות לטעון לעונש בבית הדין הארצי. טענה זו אין בידי לקבל. הטיעון לעונש בעניינו של עו"ד גשרי התנהל, כמקובל, בערכאה הדיונית, בבית הדין המחוזי. טיעונים אלה עמדו אף בפני ערכאת הערעור וכן הובאו בפניה ראיות נוספות שיש להן חשיבות בעת ההכרעה בערעור על העונש, דוגמת חוות הדעת הרפואית שהגיש עו"ד גשרי. די בכל אלה כאשר עסקינן בערכאת ערעור. נזכור, ונזכיר, כי הדיון בבית הדין הארצי, על אף שהוגשו לו ראיות נוספות, דיון בערכאת ערעור הוא, שאין נוהגים לנהל בפניה ישיבת טיעונים לעונש. ואכן, נוכח מכלול הטיעונים שבפניה, החליט בית הדין הארצי על הקלה בעונשו של עו"ד גשרי. איני מוצאת איפה כל הצדקה וטעם בהחזרת התיק אל בית הדין הארצי לשמיעת טיעונים חוזרים לעונש. 16. חובתו של עורך הדין לפעול בנאמנות ובמסירות למען לקוחו, חובה המעוגנת בהוראת סעיף 54 לחוק, היא מעקרונות היסוד של פעולת עורך הדין. על חובה זו כתב כב' השופט ש"ז חשין המנוח עוד בשנותיו הראשונות של בית משפט זה: "היחס שבין עורך דין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מצרים. הלקוח הוא הדיוט בענייני המקצוע, והוא סומך על עורך הדין כי יילחם לו באמונה וכי יגן על זכויותיו במיטב כישרונו ויכולתו...הנאמנות ללקוח היא הדיברה הראשונה מן הדיברות שניתנו לעורכי הדין...נאמנות זו היא רוח אפיו של המקצוע, היסוד עליו הוא בנוי. טול את מידת הנאמנות אשר הלקוח רוחש לפרקליטו ונטלת את נשמתו של המקצוע" (עמ"מ 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית פ"ד י (3) 1720, 1730). הדברים יפים כאז כן עתה. עורך הדין מצופה לפעול לא רק במיומנות ולגלות רמה מקצועית גבוהה אלא עליו לנהוג בכל הבאים עמו במגע בכובעו כעורך דין באופן שיכבד את משלח ידו, ביושר ובהגינות. זוהי חובתו על פי דין, אך זוהי גם חובה אתית ומוסרית. חייב הוא להקפיד הקפדה מיוחדת בהתנהגותו לבל יהיה בה כדי להטיל דופי לא רק בהתנהגותו ובמעמדו שלו, אלא גם בעצם מעמדו של מקצוע עריכת הדין (ראו גם: ג' קלינג אתיקה בעריכת דין (2001) בעמ' 489; על"ע 1746/98 מדינת ישראל נ' עו"ד פלוני (טרם פורסם, ניתן ביום 14.12.98)). אכן, היותו של עורך הדין חלק ממערכת המשפט מחייבת אותו לגלות בהתנהגותו רמה מקצועית ואתית שיהלמו את מקצועו ואת האמון שהלקוח והציבור נותנים בו. ביצוע עבירות משמעת המעידות על חוסר מהימנות של עורך דין מטיל צל כבד על מידת התאמתו לעסוק בעריכת דין (על"ע 3467/00 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב – יפו נ' צלטנר פ"ד נו (2) 895; קלינג, שם, עמ' 516). בצדק ציין עו"ד וייצמן, בא כוח המשיבה, את האינטרס הרחב והצורך לשמור על רמתם המקצועית והמוסרית של עורכי הדין, ועל טוהר מחנה עורכי הדין שהוא תנאי שאין בלתו לשמירת אמון הציבור בקהיליית עורכי הדין. 17. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ונתתי דעתי למכלול נסיבות העניין, אני סבורה כי אין מנוס מלקבל את ערעורו של הוועד המחוזי ולהחמיר בעונשו של עו"ד גשרי. הלה הורשע בעבירות אתיות חמורות המטילות צל כבד – אם לא למעלה מכך - על מהימנותו ועל יושרו. נסיבות המעשה חמורות ביותר, באשר מדובר בהתנהגות בלתי הולמת של עורך דין כלפי לקוחו, כלפי מי שהוא מחויב כלפיו בחובת נאמנות, וכל זאת כאשר לקוחו הינו עולה חדש, שאינו שולט בשפה העברית, וככזה עשוי להיות קל יותר לפגיעה. לכך יש להוסיף את עברו המכביד של עו"ד גשרי. עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות מעלה כי אין זו לו ההרשעה הראשונה בעבירות אתיות שעניינן הפרת חובת הנאמנות ללקוח ואין זה לו עונש ההשעיה הראשון, ובכל זאת חוזר הוא לסורו תחת שיקפיד בקלה כבחמורה. בבקשה שהגיש ביום 21.9.04, לאחר הטיעון בעל-פה בפנינו, פירט עו"ד גשרי את נסיבות הרשעותיו הקודמות ואת טענותיו נגד הרשעתו בכמה מהן. כפי שצוין, אין באפשרותו של עו"ד גשרי להיבנות מטענות נגד הליכים שהתנהלו נגדו בהם הורשע, שלא במסגרת ערעור על אותם הליכים. במאמר מוסגר אוסיף, כי בדיון בפנינו נטען כי מאז האירוע נשוא הקובלנה לא היה מעורב עו"ד גשרי בעבירות משמעת נוספות, אלא שמגיליון ההרשעות הקודמות שהוגש ומהבקשה שהגיש עו"ד גשרי לאחר הדיון עולה, כי אין הדבר מדויק, וכי לעו"ד גשרי הרשעות מאוחרות לאירוע שבמוקד תיק זה. בית הדין הארצי ציין בפסק דינו את חומרת המעשה ועם זאת מצא להקל בענשו של עו"ד גשרי נוכח פרק הזמן שחלף מאז האירוע מושא כתב הקובלנה ונוכח נסיבותיו האישיות של עו"ד גשרי. בשים לב למכלול שיקולים אלה, אין העונש שהושת על עו"ד גשרי על ידי בית הדין הארצי מידתי ביחס לחומרת העבירות בהן הורשע. מנגד, יש להביא בחשבון את פרק הזמן הממושך שחלף מאז בוצע המעשה ועד שהחלו ההליכים המשמעתיים נגד עו"ד גשרי בבית הדין המחוזי, שהינו אכן נסיבה לקולא. 18. לאור האמור, אני סבורה כי יש לדחות את ערעורו של עו"ד גשרי במלואו ולקבל את ערעורו של הוועד המחוזי על ידי החמרת עונשו של עו"ד גשרי. יחד עם זאת, כידוע, אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור למצות הדין עם נאשם, וכלל זה יפה הוא הן להליך פלילי והן להליך משמעתי. בקביעת העונש הראוי במקרה דנן שומה עלינו לשוות לנגד עינינו את השיקולים לחומרה שפורטו לעיל, ומנגד את השיקול היחידי שעומד לטעמי לעו"ד גשרי לקולא, והוא פרק הזמן הממושך שחלף מאז האירוע ועד לתחילת ההליכים בעניינו. 19. בשים לב למכלול השיקולים שפורטו לעיל, אני סבורה כי ניתן יהא להסתפק במקרה זה בהשבת עונש ההשעיה שגזר בית הדין המחוזי על עו"ד גשרי על כנו, כאשר יתר רכיבי העונש שהוטל על ידי בית הדין הארצי יוותרו על מכונם. דהיינו, אני מציעה כי יוטל על עו"ד גשרי עונש של שלוש שנות השעיה בפועל מחברות בלשכת עורכי הדין ושנתיים השעיה על תנאי לשלוש שנים, שלא יעבור עבירה על פי החיקוקים בהם הורשע. רכיבי הפיצויים וההוצאות שנקבעו על ידי בית הדין הארצי יוותרו בעינם. ש ו פ ט ת המשנה לנשיא א' מצא: אני מסכים. המשנה לנשיא השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ע' ארבל. ניתן היום, י"ח בכסלו תשס"ה (1.12.04). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03078770_B02.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il