מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ. כ.נ.נ.ג בע"מ

8 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 78767-09-24 לפני: כבוד השופט חאלד כבוב המבקשת: מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נגד המשיבה: כ.נ.נ.ג בע"מ בקשה למתן רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' באומגרט) בת"א 15979-01-22 מהימים 15.08.2024 ו-16.09.2024; בקשה לעיכוב ביצוע; תשובת המשיבה בשם המבקשת: עו"ד אלישע אטיאס; עו"ד קלוד עשור; עו"ד ליבי שפרלינג בשם המשיבה: עו"ד אמיר נ. גאנם פסק-דין השופט חאלד כבוב: לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' באומגרט) בת"א 15979-01-22 מהימים 15.08.2024 ו-16.09.2024. בגדרה של ההחלטה מיום 15.08.2024, נדחתה בקשת המבקשת לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות); ובגדרה של ההחלטה מיום 16.09.2024, נדחתה בקשת המבקשת לתיקון רשימת עדיה וכן להזמנת עדים שאינם בשליטה. לצד הבקשה, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטות האמורות, ולדחיית דיוני ההוכחות הקבועים לפני בית משפט קמא לראשית חודש נובמבר 2024. רקע והשתלשלות העניינים בבעלות המשיבה בית עסק לממכר מוצרים לבית (להלן: בית העסק). ביום 12.12.2019 בית העסק ותכולתו עלו באש. בהתאם, המשיבה פנתה למבקשת, אשר ביטחה באותה עת את בית העסק, על-מנת שהמבקשת תשלם למשיבה את נזקיה מכוח פוליסת הביטוח. מאחר שהמבקשת סירבה לבקשת התשלום האמורה, הוגשה על-ידי המשיבה תביעה לפני בית משפט קמא בסך של 5,329,009 ש"ח. המבקשת כפרה בחבותה, תוך שנטען כי התעורר חשד ממשי, לפיו השריפה שפרצה בבית העסק מקורה בהצתת בית העסק על-ידי מנהל המשיבה. כמו כן נטען, כי גם אם קיימת למבקשת חבות בנדון, הסכום הנתבע חסר בסיס. עובר לישיבת קדם המשפט הראשונה לפני בית משפט קמא, הצדדים הגישו רשימת עדים מטעמם. המשיבה מנתה ברשימה מטעמה שבעה עדים, ביניהם שמאים מטעם המשיבה; מומחי חשמל וקונסטרוקציה; וכן חוקר מטעם המשיבה. בהמשך לישיבת קדם המשפט הראשונה, הצדדים הודיעו על הסכמתם לפנות להליך גישור לפני כבוד השופט בדימוס ע' זרנקין. לנוכח התמשכות הליך הגישור, ביום 14.09.2023 הורה בית משפט קמא כי על הצדדים להגיש את מלוא ראיותיהם (תצהירי עדות ראשית, חוות דעת וכל ראיה אחרת), תוך שציין כי הליך הגישור נמשך תקופה ארוכה ושבית המשפט "אינו אמור לדחות דיונים מעבר ל-6 חודשים עקב הליכי הגישור". בהמשך לכך, ביום 21.12.2023 נקבעו מועדי הוכחות לחודש נובמבר 2024 ונקצבו פרקי הזמן לשם חקירות נגדיות וסיכומים בעל-פה, וכן ניתנה ארכה למבקשת להגשת ראיותיה עד ליום 15.02.2024. המבקשת לא הגישה עד ליום האמור את ראיותיה, וביום 23.06.2024 הגישה המבקשת "בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת ראיות". באותו יום בית המשפט נעתר לבקשה זו וקבע כי "כמוסכם, ראיות הנתבעת יוגשו עד 15.09.2024". ביום 02.09.2024 הגישה המבקשת את ראיותיה. יצוין כבר כעת, כי לצד הגשת הראיות הוגשה בקשה לפני בית משפט קמא, במסגרתה התבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו מכוח תקנות 83(ב), 176(א) ו-176(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א), ולהורות על תיקון רשימת העדים מטעם המבקשת וכן על זימון עדים שאינם בשליטת המבקשת. בקשת המבקשת מיום 12.08.2024 והחלטת בית משפט קמא מיום 15.08.2024 ביום 12.08.2024 הגישה המבקשת בקשה לפני בית משפט קמא, במסגרתה עתרה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, לפי סעיף 353א לחוק החברות, בסכום שלא יפחת מ-300,000 ש"ח. בתמצית, במסגרת בקשה זו נטען כי סעיף 353א לחוק החברות קובע חזקה, לפיה תובעת בהליך משפטי, שהיא חברה בערבון מוגבל, מחויבת להפקיד, בכפוף לבקשה בנדון, ערובה להבטחת הוצאותיה של הנתבעת. לטענת המבקשת, הנטל לסתירת חזקה זו מוטל על התובעת, שהיא המשיבה בענייננו. בהקשר זה נטען, כי עיון בתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעם המשיבה, העלו כי המשיבה "חדלה מלהתקיים כעסק חי", ועל-כן מצבה הכלכלי של המשיבה הפך את החזקה "לבלתי ניתנת לסתירה". זאת ועוד, נטען כי סכום הערובה המבוקש עולה בקנה אחד עם הסכום אותו תבעה המשיבה; פסיקת בתי המשפט בסוגיה; וכן ההוצאות של המבקשת בהליך זה. בהחלטתו מיום 12.08.2024, קבע בית משפט קמא כי המשיבה תגיש את התייחסותה לבקשה האמורה עד ליום 03.09.2024. ביום 15.08.2024 הגישה המשיבה את תגובתה ביחס לבקשה אחרת שהוגשה מטעם המבקשת לפני בית המשפט, אך בגדרה ציינה המשיבה גם את התייחסותה התמציתית לבקשת המבקשת מיום 12.08.2024, וכך לשון התגובה: "הערה לפני סיום – הנתבעת [היא המבקשת – ח' כ'] הרחיקה לכת והגישה בקשה סתמית לחיוב התובעת [היא המשיבה – ח' כ'] בהפקדת ערובה, בחוסר תום לב, כאשר ההליך עומד לקראת סיום וזאת בניסיון לעכב את הדיון בהליך ו/או לחסום את דרכה של התובעת כאשר כבר נגשה לבית המשפט והיא לקראת סוף ההליך, והדבר מנוגד לחובתה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, בקשה אשר יגיב אליה ב"כ התובעת בנפרד". ביום 15.08.2024, ועוד בטרם הוגשה התייחסותה המפורטת של המשיבה בנדון, דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת להפקדת ערובה. זאת, משום שהבקשה לא הוגשה במועד הקבוע להגשת בקשות, בהתאם להוראות תקנה 49 לתקסד"א, ומשום שלשיטת בית המשפט המבקשת לא הצביעה על "הצדק סביר למועד הגשת הבקשה ונראה שניתן היה להגישה במועד". בקשת המבקשת מיום 02.09.2024 והחלטת בית משפט קמא מיום 16.09.2024 כאמור לעיל, ביום 02.09.2024 התבקש בית משפט קמא להתיר למבקשת לתקן את רשימת העדים מטעמה, כך שיתווספו לרשימת העדים שלושה עדים נוספים מטעמה. העדים אותם ביקשה המבקשת להוסיף לרשימתה הם מר יניב דבח, נציג חברת השיקום (להלן: מר דבח); מר מריו מחישם, סוכן הביטוח שערך את הפוליסה מושא תביעת המשיבה (להלן: מר מחישם); ומר איל ניב, מהנדס מערכות מיזוג (להלן: מר ניב). בנוגע למר דבח, נטען כי הוא הוזעק לבית העסק על-ידי שמאי מטעם המבקשת, והיה מהראשונים לבחון את הנזק. נטען כי תחילה המבקשת לא סברה שיש צורך בתצהיר מטעמו, אולם לאחר עיון בתצהירים שהוגשו מטעם המשיבה, התעורר הצורך בתצהירו. ביחס למר מחישם, נטען כי עדותו דרושה על-מנת להעיד על מצבה הכלכלי הרעוע של המשיבה בעת עריכת הפוליסה, ועל המידע הקיים ברשותו בנוגע למעורבותו לכאורה של מנהל המשיבה בהצתת בית העסק. המבקשת טענה כי שמו של מר מחישם נשמט בטעות מרשימת העדים שהגישה. לבסוף, ביחס למר ניב, נטען כי הוא מומחה למערכות מיזוג אוויר, אשר בדק את הנזקים הנטענים על-ידי המשיבה. כמו כן, גם בעניינו נטען כי שמו נשמט בטעות מרשימת העדים המקורית. בנוגע לשלושת העדים האמורים, המבקשת טענה כי לא יגרם נזק למשיבה ככל שבקשתה תתקבל, וכן הדגישה את חשיבותם של העדים לחשיפת האמת. בעניין זה, המבקשת אף ציינה כי לא תתנגד שגם המשיבה תתקן את רשימת עדיה, "אף אם אין אלה עדויות מפריכות". בנוסף, במסגרת בקשה זו התבקש בית המשפט להורות על זימונם של שני עדים שאינם בשליטת המבקשת ואשר סירבו להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה, ואלו הם מר אלכס דרור, מנהל תפעול בקניון חוצות המפרץ (להלן: מר דרור); וגברת שהינאז דוחי, מנהלת החשבונות לשעבר של המשיבה (להלן: גברת דוחי). בעניין מר דרור נטען, כי הוא משמש כאחד ממנהלי הקניון בו מצוי בית העסק, ובעניין גברת דוחי נטען כי עדותה עשויה לשפוך אור על מצבה הכלכלי של המשיבה, שהוביל לטענת המבקשת להצתת בית העסק. המשיבה מצידה התנגדה לבקשותיה של המבקשת, תוך שטענה כי מטרתה של המבקשת היא להאריך את המועדים ולדחות את בירור התובענה. לגופם של דברים נטען, בין היתר, כי המבקשת "עשתה דין לעצמה", כאשר הגישה את תצהירי עדותם של שלושת העדים, אותם ביקשה להוסיף, מבלי להמתין להחלטת בית המשפט. כמו כן, בעניינם של שני העדים לגביהם התבקש בית המשפט להורות על זימונם, נטען כי המבקשת ידעה על קיומם ונמנעה מלהגיש בקשה זו במועד. בהחלטתו מיום 16.09.2024 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת מיום 02.09.2024. צוין, כי בהתאם לתקנה 62(א) לתקסד"א, ולפסיקת בית משפט זה בנושא, המועדים הקבועים בתקנות, כמו למשל המועד להגשת רשימת עדים, הם "מועדים קשיח[ים] וחריגה מהם תתאפשר ברשות בית המשפט ומטעמים המצדיקים חריגה". בהתאם, נקבע כי הבקשה מיום 02.09.2024 לא גילתה טעם מיוחד, אשר הצדיק את קבלת הבקשה. בהקשר זה הודגש, כי "[המבקשת] ידעה עוד לפני הגשת כתבי הטענות אלו ראיות קיימות ברשותה ואלו נדרשו לה לשם דחיית דרישת התובעת לתשלום על פי פוליסת הביטוח. דומה שאם לא כך היו פני הדברים, לא הייתה [המבקשת] דוחה את דרישת התשלום". כמו כן, הוטעם כי המבקשת נדרשה להגיש את ראיותיה עד ליום 15.02.2024, אך היא הגישה אותן ביום 02.09.2024, כלומר באיחור של כתשעה חודשים. במצב דברים זה, נקבע כי היה מוטל עליה לבדוק מבעוד מועד את מכלול ראיותיה, ושהתנהלותה האמורה של המבקשת עולה כדי חוסר תום-לב ופגיעה בהגינות הדיונית. החלטות אלה של בית משפט קמא, מהימים 15.08.2024 ו-16.09.2024, בגדרן כאמור נדחו בקשותיה של המבקשת לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה וכן לאפשר למשיבה לתקן את רשימת העדים מטעמה ולהורות על זימון עדים שלא בשליטתה, הן העומדות ביסודו של ההליך דנן. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 30.9.2024 הוגשה מטעם המבקשת בקשה לפני בית משפט קמא, במסגרתה ביקשה פעם נוספת את זימונם של מר דרור וגברת דוחי. באותו היום נקבע כי "מבוקש לזמן עדים שבקשה לזימונם נדחתה", תוך שנפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא וצוין כי בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 25.09.2024 חלף החלטת בית המשפט מיום 16.09.2024. ביום 13.10.2024 הגישה המבקשת "בקשה למתן הבהרה ולמתן החלטה" בעניין זה. ביום 23.10.2024 נקבע כי המבקשת תנמק את בקשתה האמורה עד ליום 05.11.2024. עיקרי טענות הצדדים החלטת בית משפט קמא מיום 15.08.2024 המבקשת טענה, כי שגה בית משפט קמא כאשר יישם בדווקנות את הוראות תקנה 49(ז) לתקסד"א, מבלי להידרש לנסיבות הגשתה של הבקשה במועד זה. בהקשר זה חזרה המבקשת על טענותיה כפי שנטענו לפני בית משפט קמא, וציינה כי הבקשה הוגשה בשלב זה, משום שרק לאחר שהמשיבה הגישה את תצהירי העדות הראשית מטעמה, יכלה המבקשת להיוודע למצבה הכלכלי העגום של המשיבה. עוד נטען, כי המבקשת נמנעה מלהגיש בקשה זו בשלב מוקדם יותר לנוכח הליך הגישור שהתנהל, והחשש שהגשת הבקשה עלולה לסכל את האפשרות להצלחת הליך הגישור. כמו כן נטען, כי בית המשפט התעלם מהעובדה שבקשת המבקשת הוגשה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, אשר לטענת המבקשת אינו נוקב במועד מסוים להגשת הבקשה אלא רק מקים חזקה לפיה על המשיבה להפקיד את הערובה המבוקשת, חזקה שלא ניתנת לסתירה בענייננו לנוכח מצבה הכלכלי של המשיבה. בהקשר זה נטען, כי מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית שדורשת את הכרעתו של בית משפט זה, והיא היחס שבין הוראות תקסד"א לבין הוראות סעיף 353א לחוק החברות, לעניין המועד להגשת בקשה להפקדת ערובה. המשיבה מנגד, סמכה את ידיה על החלטת בית משפט קמא בעניין השיהוי הרב שנפל בהגשת הבקשה, תוך שצוין כי הבקשה להפקדת ערובה הוגשה מבלי שצורף תצהיר לאמור בה. בנוסף, נטען כי המבקשת פעלה שלא בתום-לב. זאת, משום שמטרתה של המבקשת בעצם הגשת בקשה זו היא חסימת דרכה של המשיבה ופגיעה בזכות הגישה שלה לערכאות. זאת ועוד, לגופם של דברים נטען כי טענותיה של המבקשת בעניין מצבה הכלכלי של המשיבה נטענו בעלמא, מבלי שהמבקשת הוכיחה לבית משפט קמא ולבית משפט זה שאכן מצבה הכלכלי מחייב את הפקדת הערובה. החלטת בית משפט קמא מיום 16.09.2024 לעניין דחיית הבקשה לתיקון רשימת העדים מטעמה, כך שיותר למבקשת לצרף תצהירים מטעמם של מר דבח, מר מחישם ומר ניב, המבקשת שבה על טענותיה כפי שנטענו בעניין זה לפני בית משפט קמא, והדגישה את הנסיבות שבגינן לא נמנו עדים אלה על רשימת העדים המקורית. בתוך כך נטען, כי מתוקף תפקידם של עדים אלה, כפי שפורט לעיל, עדותם הכרחית לבירור האמת ועולה בקנה אחד עם תכליתן של התקסד"א ועם פסיקת בית משפט זה. בנוסף נטען, כי תצהירי העדות הראשית שיוגשו הם תצהירים קצרים, ומשכך הגשתם לא תוביל לעיכוב הדיון ולפגיעה במשיבה. בהקשר זה הוטעם, כי הבקשה בעניין זה הוגשה לפני בית משפט קמא בטרם החל בית המשפט בשמיעת הראיות, ולכן הוספתם בשלב הנוכחי לא תגרום להכבדה יתרה. בעניין הבקשה להורות על זימונם לעדות של מר דרור וגברת דוחי, נטען כי בית משפט קמא לא התייחס כלל לבקשה זו בהחלטתו מיום 16.09.2024. לגופם של דברים, המבקשת חזרה על טענותיה בנוגע לחשיבותם ועמדה על סירובם של עדים אלה שיצורפו תצהירים מטעמם. כאמור לעיל, לצד בקשת רשות ערעור זו, הוגשה על-ידי המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע החלטות בית משפט קמא מהימים 15.08.2024 ו-16.09.2024, וכן בקשה לעיכוב דיוני ההוכחות הקבועים לפני בית משפט קמא לראשית חודש נובמבר 2024. המשיבה מצידה, בדומה למבקשת, שבה בעיקרם של דברים על מרבית טענותיה שהועלו לפני בית משפט קמא. בתוך כך, נטען כי מטרת השיהוי הרב שנפל בהגשת הבקשה מושא החלטת בית משפט קמא מיום 16.09.2024, היא לחבל בניהול ההליך לפני בית המשפט ולעכב את דיוני ההוכחות, בפרט כאשר זהותם של העדים האמורים הייתה ידועה למבקשת עוד בטרם הוגשה רשימת העדים מטעמה. לגופם של דברים, נטען כי אין סיבה לעדותם של העדים המבוקשים, "לאור העובדה כי הנזקים אשר פורטו בחוות דעת המשיבה היו על דעת ובהסמכת כלל מומחי המבקשת בכלל התחומים, ואשר בדקו כל אחד את הנזקים בתחומו ואישרו [את] הערכות הנזקים מטעם המשיבה, ועל כך לא הי[י]תה מחלוקת". בהינתן האמור נטען, כי ממילא יש להורות על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע ולעיכוב דיוני ההוכחות לפני בית משפט קמא. דיון והכרעה לאחר שהפכתי ושבתי והפכתי בדברים, מצאתי כי יש לדון בבקשת רשות הערעור שלפניי כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, וזאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקסד"א. בהתאם לכך, המבקשת תיקרא להלן המערערת. אקדים אחרית לראשית ואומר כי סבורני שדין הערעור להתקבל, באופן חלקי בלבד, ואך לעניין החלטת בית משפט קמא מיום 15.08.2024, כפי שיפורט להלן. הפקדת ערובה לפי סעיף 353א לחוק החברות החלטה בדבר הפקדת ערובה, ובדבר שיעורה, להבטחת הוצאות הנתבע, היא מסוג ההחלטות המסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. בהתאם, ערכאת הערעור תתערב בהחלטות מסוג זה במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהם עלולה להיפגע באופן בלתי מידתי זכות הגישה לערכאות של התובע או זכות הקניין של הנתבע (ראו, מיני רבים: 4208/24 סגמן נ' ANLE YANG, פסקה 16 (26.08.2024) (להלן: עניין סגמן)). לאחר עיון, מצאתי כי העניין שלפנינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים בהם נדרשת ערכאת הערעור להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית, במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, לצורך בחינה והכרעה מחודשת בסוגיית הפקדת הערובה מושא בקשת רשות הערעור, וזאת בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות עליו אעמוד להלן. סעיף 353א לחוק החברות קובע כי בית משפט רשאי, לבקשת נתבע, להורות לתובעת, שהיא חברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, ככל שאלה תיפסקנה (להלן: החזקה). כפי שציינה המערערת – זהו הכלל, ומתן פטור מהפקדת ערובה הוא החריג לכלל (ראו, למשל: רע"א 686/21 קונדור תעשיות תעופה בע"מ נ' Origin Medical Devices, Inc, פסקה 13 (16.06.2021)). הפטור האמור ינתן בעת התקיימותם של אחד משני חריגים: כאשר בית המשפט "סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה [...] בערובה" או "אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין" (סעיף 353א לחוק החברות; להרחבה על אודות סעיף זה ראו רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פסקה 6 (13.07.2008)). בהתאם לפסיקת בית משפט זה, במסגרת בחינת התקיימותו של החריג הראשון – "נסיבות העניין" – על בית המשפט לעמוד, בין היתר, על מידת הפגיעה בזכות הגישה לערכאות של התובע לעומת הפגיעה בזכות הקניין של הנתבע; תום לבם של הצדדים; וכן סיכויי ההליך. כמו כן, בהתאם לפסיקה, במסגרת בחינת התקיימותו של החריג השני – "יכולתה של [הנתבעת] לשלם את הוצאות הנתבע" – בית המשפט נדרש לבחון, בין היתר, את מצבו הכלכלי של התובע; סכום התביעה; מורכבות ההליך הצפוי ואורכו. לבסוף, אם בית המשפט יגיע למסקנה כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי, אשר יאזן בין מכלול השיקולים הרלוונטיים (להרחבה ראו עניין סגמן, פסקאות 19-17). מן הכלל אל הפרט. החלטת בית משפט קמא מיום 15.08.2024, בוססה ונומקה בהתאם להוראות התקסד"א בלבד, והטעם העיקרי שצוין בה לדחיית הבקשה, הוא העובדה שהמערערת חרגה מסד הזמנים הקבוע בתקסד"א, ללא כל טעם מוצדק לכך. במובן זה, אף אם התוצאה אליה הגיע בית המשפט ראויה בנסיבות העניין, הרי שיש ממש בטענת המערערת לפיה חסרה בהחלטה התייחסות לאמות המידה הקבועות בסעיף 353א לחוק החברות. לגופם של דברים אעיר, גם, כי נימוקי המשיבה, כפי שהוגשו לפני בית משפט זה – מכוונים להחלתם של אותם החריגים המפורטים לעיל, בגדרי סעיף 353א לחוק החברות. בפרט נטען, כי חל החריג שנוגע לנסיבות העניין, משעה שהבקשה להפקדת ערובה הוגשה שלא בתום-לב, והיעתרות לה עלולה להוביל לפגיעה בזכות הגישה לערכאות של המשיבה. דברים אלה, אף עולים בקנה אחד עם אמירותיו של בית משפט קמא בהתייחס להתנהלות המערערת, לאורך ההליך שהתנהל עד כה לפניו. מכאן, שנוכח חשיבות הוראות סעיף 353א לחוק החברות, ומשעה שזה המסלול הקבוע בדין כדרך המלך להגשת בקשה להפקדת ערובה בהליכים כגון דא, דומני כי ראוי להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי, לצורך בחינת הבקשה (לאחר הגשת נימוקי המשיבה) – והכרעה בה, גם בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות. אדגיש כי איני מביע כל עמדה באשר לתוצאה שאליה הגיע בית המשפט בהחלטתו מיום 15.08.2024, וכן ביחס לתוצאות בחינת הבקשה לפי סעיף 353א לחוק החברות; בית משפט קמא ידון ויכריע בכך כמיטב חוכמתו, תוך התייחסות למכלול השיקולים הרלוונטיים. אשר לטענת המערערת, לפיה בית משפט זה נדרש להכריע בדבר היחס שבין הוראות תקנה 49 לתקסד"א לבין הוראות סעיף 353א לחוק החברות. נקודת המוצא בבחינת שאלה זו היא שיש לפרש את הוראות חוק אלה ככאלו אשר יכולות לדור זו לצד זו בכפיפה אחת; וכי אין הוראה אחת המצמצמת, לא כל שכן מוציאה, את תחולתה של הוראה אחרת (ראו, מיני רבים: בג"ץ 6299/21 עמותת עורכי דין לקידום מנהל תקין נ' מועצה מקומית כעביה טבאש חג'אג''רה, פסקה 43 (08.11.2023)). לצד זאת, ככל שיתגלה כי קיים קושי ליישב בין שתי הוראות אלה, יש להידרש לכלל שלפיו דין ספציפי ומאוחר גובר על דין כללי (שם). בענייננו, איני סבור כי קיימת סתירה בין ההוראות האמורות – לא כל שכן סתירה שאינה ניתנת ליישוב. אמנם תקנה 49(ז) לתקסד"א קובעת כי "בקשה שלא נכללה ברשימת הבקשות, לא יהיה ניתן להגישה במועד מאוחר יותר". אולם, אין מדובר באיסור קטגורי, שכן המשך התקנה מתיר להגיש בקשה, על-אף שלא נכללה ברשימת הבקשות, "ברשות בית המשפט". כפי שנטען בספרות "[התקנה] נועדה לתמרץ בעלי דין להעלות את כל הבקשות שעומדות להם במועד קדם המשפט. עם זאת, אין ספק כי כאשר הצורך בהגשת הבקשה מתעורר בשל אירועים שקרו או עובדות שהתגלו לאחר קדם המשפט, אין למנוע מבעל דין להגיש את הבקשה" (יששכר רוזן-צבי הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 360 (2024)). עיננו הרואות, כי תקנה 49(ז) לתקסד"א לא מגבילה הגשת בקשה מכוח סעיף 353א לחוק החברות למועד מסוים, אלא שהיא נועדה לתמרץ את הצדדים להגיש גם בקשה מסוג זה במועד קדם המשפט, וכך אכן רצוי שיקרה. הגשת הבקשה באיחור, ללא טעם מבורר וראוי המצדיק כן, עשויה בהחלט גם להעיד על תום ליבו של בעל דין; ולהוות שיקול מכריע, לדחיית הבקשה. בהקשר זה יודגש, כי במסגרת בחינת בקשה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, שהוגשה שלא במועד הקבוע בתקסד"א, נקודת המוצא היא, כמפורט לעיל, כי מתקיימת החזקה, בכפוף לחריגים השונים. על-כן, על-מנת למנוע סתירה אפשרית בין הוראות התקסד"א לעניין מועדי הגשת בקשות לבין סעיף 353א לחוק החברות, יש לתת משקל ראוי לנקודת מוצא זו בעת איזון בין מכלול השיקולים, הנשקלים בהתאם לתקנה 49(ז) לתקסד"א. תיקון רשימת עדים וזימון עדים כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות דיוניות מובהקות הנוגעות לאופן ניהול ההליך, ובכלל זה בנושא זימון עדים. בקשות לתיקון רשימת העדים וצירוף עד לאחר המועד שנקבע לכך, נכללות בכלל זה ומצויות בגדר הפררוגטיבה הדיונית של בית משפט קמא. על-כן, תימנע ערכאת הערעור בדרך כלל מלהתערב בהחלטות מסוג זה, למעט במקרים חריגים (ראו, מיני רבים: רע"א 7491/23 וורקה נ' בני אדם אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ, פסקה 7 (03.12.2023)). כפי שאבהיר, אני סבור כי במקרה שלפניי לא מתקיימים התנאים החריגים להתערבות ערכאת הערעור בהכרעת הערכאה המבררת. אסביר. תקנה 62 לתקסד"א קובעת מועדים להגשת רשימת עדים, שבכוונת כל אחד מהצדדים להזמין במסגרת ההליך. בהתאם לתקנה זו, על הצדדים להגיש את רשימת העדים מטעמם, עובר לישיבת קדם המשפט הראשונה. מטרתה של תקנה 62 לתקסד"א היא להגביר את השקיפות והגילוי בין הצדדים, ולאפשר לכל צד להיערך כראוי. כמו כן, התקנה נועדה לאפשר לבית המשפט להיערך בצורה יעילה ומושכלת לניהול ההליך. תכליות אלה רלוונטיות אף ביחס לעדים שאינם בשליטת הצדדים. כך, רשימת עדים שתכלול עד שאינו בשליטת בעל דין – תאפשר לנהל את ההליך בקלפים פתוחים, וכן תאפשר לבית המשפט להפעיל את סמכותו בהתאם לתקנה 83(ב) לתקסד"א, ככל שידרש לכך וככל שיראה לנכון. מכאן, שנקודת המוצא היא שעל בעל דין לכלול ברשימת העדים מטעמו את כל העדים שבכוונתו להעיד, אלה שבשליטתו ואלה שלא (ראו והשוו: רע"א 1562/23 ריטלקיס סוכניות בע"מ נ' דלתא גליל בע"מ, פסקה 12 (19.04.2023) (להלן: עניין ריטליקס)). מכל האמור לעיל עולה, כי על המערערת היה לכלול את כלל העדים המנויים בבקשתה, הן אלה שבשליטתה, הן אלה שלא, ברשימת העדים מטעמה. משהגעתי למסקנה זו יש להוסיף ולבחון אם שגה בית משפט קמא שעה שלא מצא להיעתר לבקשת המערערת לתקן את רשימת העדים מטעמם. בבקשה לתיקון רשימת העדים, בדרך של צירוף עד נוסף לרשימה, בא לידי ביטוי המתח בין האינטרס בדבר חשיפת האמת ועשיית צדק, לבין האינטרס שעניינו היעילות הדיונית. זאת, משום שצירופו של עד נוסף לרשימה, קל וחומר מספר עדים, עשוי מחד גיסא לשפוך אור במחלוקת העובדתית מושא התובענה, אך מאידך גיסא לעכב את הדיון בתובענה. בבואו של בית המשפט להכריע בכך, עליו להתחשב במספר שיקולים: השלב שבו הוגשה הבקשה, וכפועל יוצא הפגיעה העלולה להיגרם לצד שכנגד וליעילות הדיונית; הסיבה לאיחור בזימון העד; וכן תרומתה של העדות לגילוי האמת (להרחבה בעניין זה ראו: עניין ריטלקיס, פסקה 14). במקרה דנן, אני סבור כי על יסוד שיקולים הללו, בצדק דחה בית משפט קמא את הבקשה, כפי שיפורט להלן. הבקשה לתיקון רשימת עדים, כך שיותר למערערת לצרף את שמם של מר דבח, מר מחושם ומר ניב לרשימת העדים מטעמה, הוגשה בחלוף למעלה משנתיים מאז שהוגשה רשימת העדים המקורית, וכאשר הליך ההוכחות צפוי להתחיל בקרוב. משכך, היה על המערערת להצביע על טעמים שיש בהם כדי להצדיק מתן היתר לתיקון רשימת העדים בשלב כה מתקדם, ולאחר שהליך זה מתנהל במשך תקופה כה ארוכה. בהקשר זה יודגש, כפי שציין בית משפט קמא, כי "לא בנקל תתקבל בקשה לחריגה ממועד אשר נקבע על ידי התקנות או על ידי בית המשפט". ואולם, בענייננו המערערת טענה כי שניים מהעדים האמורים "נשמטו בשגגה" מרשימת העדים, ובעניין העד הנוסף נטען כי רק לאחר קריאת תצהירי העדות הראשית מטעם המשיבה התחוור למערערת הצורך בזימונו. בטעמים אלה אין כדי להצדיק את השיהוי הרב בו לקתה המערערת, וזאת אף אם נניח לזכותה כי עדים אלה רלוונטיים לבירור המחלוקת. שהרי, המערערת לא העלתה כל טענה שלא ידעה על קיומם של עדים אלה או לא יכולה הייתה לדעת, וכן לנוכח הפגיעה הצפויה בניהול ההליך וסרבולו בשלב זה, אילו הבקשה הייתה מתקבלת (ראו והשוו: רע"א 6685/21 יעקב נ' נבואני (29.11.2021)). אשר לעניין זימונם של מר דרור וגברת דוחי, גם בעניינם סבורני שלא מתקיימים התנאים החריגים להתערבות ערכאת הערעור בהכרעת הערכאה הדיונית. ראשית, כפי שצוין לעיל, נקודת המוצא היא שהיה על עדים אלה להיכלל ברשימת העדים המקורית. ואולם, בענייננו, עדים אלה לא נכללו כלל ברשימת העדים. יתרה מזאת, בשים לב לכך שנטען כי עדים אלה הם רלוונטיים וחיוניים לצורך הוכחת טענות המערערת, המערערת כלל לא טרחה לציין מדוע הם לא נכללו מלכתחילה ברשימת העדים שהוגשה לפני בית משפט קמא, ובדין דחה בית משפט קמא את בקשת המערערת בעניינם של עדים אלה. שנית, גם אם אי-צירופם לרשימת העדים לא יזקף לחובתה של המערערת, ממילא על-פי לשון תקנה 83(ב) לתקסד"א, בקשה לזימון עד צריך שתוגש בתוך 30 ימים מיום קביעת מועד הדיון, ולא יאוחר מ-14 ימים לפני מועד הדיון קבוע. במקרה דנן מועד הדיון נקבע ביום 21.12.2023 והמערערת הגישה את בקשתה האמורה ביום 02.09.2024. במצב דברים זה, אין למערערת להלין אלא על עצמה. אחר דברים אלה יוער, כי לא נעלמה מעיניי התרשמותו של בית משפט קמא בדבר התנהלותה של המערערת במסגרת ההליכים המנויים לעיל, אשר דומה כי אינה נקייה מכל רבב; ואין זה מן הנמנע כי עובדה זו עמדה לנגד עיני בית המשפט, בהכריעו בשתי הבקשות מושא בקשת רשות הערעור דנן. למעשה, גם אני מצאתי בעייתיות מסוימת בעובדה שהמערערת הגישה את בקשת ערעור זו לעניין זימונם של מר דרור וגברת דוחי, תוך שהוגשו בעניין זה במקביל בקשות לפני בית משפט קמא (ושטרם ניתנה בהם החלטה); העובדה שבקשתה לתקן את רשימת העדים הוגשה בחלוף זמן רב מהגשת הרשימה המקורית ובפתח הליך ההוכחות; וכן אי-הגשת הראיות לפני בית משפט קמא בחודש פברואר 2024, מבלי שהתבקשה רשות בית המשפט לכך. מכל אלו, גם יחד, מצטיירת על פני הדברים התמונה לפיה המשך ההתדיינות ובירור תביעתה של המשיבה, מתעכבת, ללא הצדקה ממשית לכך – ושלא לטובתה. סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להתקבל באופן חלקי, וזאת אך בנוגע לבקשת המערערת להפקדת ערובה – כך שההליך יוחזר לבית המשפט המחוזי, לצורך בחינה והכרעה מחודשת לפי סעיף 353א לחוק החברות. יודגש כי בית משפט זה אינו מתעלם מהבעייתיות שעלולה להיווצר בנסיבות העניין, במסגרתה טרם הוכרעה הבקשה להפקדת ערובה לפי סעיף 353א לחוק החברות, וזאת במועד מקביל לשמיעת הראיות בתיק. אף על פי כן, וכמפורט לעיל, בקשות כגון דא, ככלל, יש להגיש עובר לישיבת קדם המשפט. במצב דברים זה, בשים לב לשיהוי הרב שנפל בהגשת הבקשה על-ידי המערערת, וכדי להימנע מדחיית מועדי ההוכחות ומעיכוב נוסף בבירור התובענה, טוב יעשה בית המשפט המחוזי אם יכריע בהקדם האפשרי, ובטרם סיום שמיעת הראיות בתיק, בבקשה להפקדת ערובה, והכל לפי שיקול דעתו. משנדחתה בקשת המערערת לעניין החלטת בית משפט קמא מיום 16.09.2024 ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לצידה והבקשה לדחיית דיוני ההוכחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ט' חשוון תשפ"ה (10 נובמבר 2024). חאלד כבוב שופט