חלדון עמרו נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7874/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7874/13 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: חלדון עמרו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 7.10.2013 ב-ת"פ 8328-01-13 שניתן על ידי כבוד השופטת ו' מרוז תאריך הישיבה: ד' בסיון התשע"ד (2.6.2014) בשם המערער: עו"ד ראובן טקו בשם המשיבה: עו"ד נעימה חינאווי פסק-דין 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' מרוז). המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977), ובית המשפט השית עליו 40 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. רקע עובדתי 2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 22.12.2012 בשעה 18:00 לערך התפתח ויכוח בין המערער לבין אחיו הצעיר (להלן: המתלונן) במקום עבודתם בדוכנים במרכז "ביל"ו סנטר". באותה עת היה המערער תחת השפעת אלכוהול. במהלך חילופי הדברים, דחף המתלונן את המערער ארצה. המערער קם על רגליו, איים על המתלונן והלך לרכבו, שם הצטייד בסכין יפנית. בשובו לדוכנים העיף המערער את הסחורה מאחד הדוכנים, והמתלונן דחף אותו. בשלב זה, הרים המערער את ידו ושיסף את צווארו של המתלונן באמצעות הסכין, מאחורי האוזן ועד הלחי. כתוצאה מכך, נגרם למתלונן דימום שסיכן את חייו. המתלונן הובהל לבית החולים "קפלן" לצורך ניתוח דחוף, ואושפז שם למשך יומיים. הדקירה הותירה בפניו של המתלונן צלקת משמעותית. בגין האמור לעיל ייחס כתב האישום המתוקן למערער עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות של נשיאת נשק קר (סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין). 3. המערער הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, ביום 4.7.2013. גזר הדין בעניינו ניתן ביום 7.10.2013. בית המשפט המחוזי (השופטת ו' מרוז) קבע כי מתחם הענישה הוא בין 18 חודשי מאסר בפועל ל-4 שנות מאסר בפועל. בית המשפט הביא במניין שיקוליו בגזירת העונש את הודאת המערער ואת חרטתו, אך קבע כי אין בדחיפה שדחף המתלונן את המערער עובר לדקירה, או בשכרות המערער שברקע הדקירה, כדי להצדיק הקלה בעונשו. על כן, גזר עליו בית המשפט 40 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת אלימות מסוג פשע. בהתחשב בעמדת המתלונן – אשר מחל למערער על מעשיו – לא חייב בית המשפט את המערער בפיצוי כספי לטובת המתלונן. מכאן הערעור שלפנינו, הנסב על חומרת העונש. הערעור 4. טענתו העיקרית של המערער היא כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא הקל עם המערער בהתחשב במצב השכרות בו היה נתון. לדידו, כוונתו המקורית, עת נכנס למצב השכרות, הייתה "להירגע" מהויכוח. כוונתו לא הייתה ליישבו באלימות. בהתחשב בנתונים אלה, כך נטען, לא היה מקום לקבוע את עונשו של המערער סמוך לרף הגבוה של מתחם הענישה שנקבע. בא כוח המערער אף סבור כי לעניין זה יש משקל גם ביחס להרשעתו של המערער. כן טוען המערער כי בית המשפט המחוזי שגה כשהעמיד את מתחם הענישה בין 18 חודשי מאסר בפועל ל-4 שנות מאסר בפועל, אף שהמערער הציג פסיקה ובה ענישה מקלה יותר. דיון והכרעה 5. לא ראינו מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער. בית המשפט קמא שקל את כלל השיקולים הנוגעים לעניין. העובדה שהמערער היה תחת השפעת אלכוהול, אין בה כדי להפחית מחומרת מעשיו, ואולי אף להיפך. בשים לב לחומרת הפציעה של המתלונן, שתוצאתה עשויה הייתה להיות הרת אסון, העונש אינו חמור כלל ועיקר. וודאי שאינו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור. את תופעת האלימות יש לעקור על ידי השתת עונשים מחמירים. המערער והמתלונן נקלעו לסכסוך של מה בכך, אך המערער בחר שלא ליישר את ההדורים באופן ענייני אלא באמצעות סכין. במקום לעזוב את המקום לאחר שהמתלונן דחף אותו, בחר המערער לשוב ולהשיב לו מנה אחת אפים. אשר על כן, לא מצאנו מקום להתערב בעונש שגזר בית המשפט המחוזי. 6. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏כ"ו בסיון התשע"ד (‏24.6.2014). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13078740_C03.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il