הפניקס הישראלי-חברה לביטוח בע"מ נ. מרים תמאם

פסק-דין בתיק ע"א 7874/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7874/06 ע"א 8297/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ח' מלצר המערערות בע"א 7874/06 והמשיבות 2-1 בע"א 8297/06: 1. הפניקס הישראלי-חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ ג ד המשיבה בע"א 7874/06 והמערערת בע"א 8297/06 : מרים תמאם ערעורים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 553/02 מיום 20.8.06 שניתן ע"י כב' השופט ש' ברלינר תאריך הישיבה: ל' בשבט התשס"ח (6.2.08) בשם המערערות בע"א 7874/06 והמשיבות 2-1 בע"א 8297/06: עו"ד דלית סוקול בשם המשיבה בע"א 7874/06 והמערערת בע"א 8297/06: עו"ד אלי הכהן פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. שני ערעורים מזה ומזה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ש' ברלינר) מיום 20.8.06 (להלן - פסק הדין). פסק הדין קבע את גובה הפיצויים שעל המערערות בע"א 7874/06 (להלן - המערערות), הן המשיבות 1 ו-2 בע"א 8297/06, לשלם למשיבה בע"א 7874/06 (להלן - המשיבה), היא המערערת בע"א 8297/06, בגין נזקים שסבלה בתאונת דרכים שעברה. המערערות, חברות ביטוח, מערערות בע"א 7874/06, על גובה הפיצוי, המוגזם לשיטתן, שנפסק למשיבה. המשיבה מערערת בע"א 8297/06 אף היא על גובה הפיצוי, אך לטעמה, כמובן, הוא נמוך מידי. 2. המשיבה, ילידת 1964, נפגעה בתאונת דרכים ביום 7.10.01 (להלן - התאונה). התאונה אירעה בשעת צהרים, עת חצתה היא כביש במעבר חציה, ונדרסה על ידי אוטובוס אשר פנה בצומת. האוטובוס פגע בה, מבלי להבחין בכך, ואף המשיך בנסיעה ודרס אותה תוך שנגרם לה נזק רב. כתוצאה מהתאונה נזקקה המשיבה ל-132 ימי אשפוז. פגיעותיה כללו שברים באגן ובצלעות, פגיעות נוירולוגיות, פגיעה בשלפוחית השתן ופגיעה נפשית. אין מחלוקת על חבות המערערות בפיצוי בגין נזקי התאונה. המשיבה הינה אחות מעשית במקצועה. עובר לתאונה הועסקה היא בבית החולים איכילוב (להלן - בית החולים) במשרה מלאה משנת 1985. בעת התרחשות התאונה למדה המשיבה במסגרת קורס לתואר אחות מוסמכת, והתאונה אירעה שעה שחזרה מהקורס לביתה. לימודי הקורס מומנו על ידי בית החולים והוכרו כחלק מעבודתה. משכך, הוכרה התאונה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל). ככל הנראה, על בסיס הייעוץ המשפטי שקיבלה מבא כוחה דאז, סברה המשיבה כי אין מדובר בתאונת עבודה אלא בתאונת דרכים. משכך השהתה היא את הגשת התביעה למל"ל ותביעתה זו הוגשה לבסוף רק ביום 24.12.03, כשנה וחצי לאחר הגשתה של התביעה לבית משפט קמא. ממילא לא נקבעה נכותה של המשיבה על ידי המל"ל כך שתחייב בתובענה, ומונו מומחים רפואיים על ידי בית המשפט. הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המומחים הרפואיים ואשר אומצה על ידי בית המשפט המחוזי הינה כדלקמן: נכות אורטופדית בשיעור של 25% בגין פגיעה באגן הגורמת להפרעת הליכה ונכות אורטופדית נוספת בשיעור של 10% בגין צלקות; נכות אורולוגית בשיעור של 35% בגין פגיעה בכיס השתן שגרמה לדליפת שתן נמשכת מן השלפוחית; נכות נוירולוגית בשיעור של 10% בגין זרמים והירדמויות בגפיים (יצוין, כי בפגיעה זו נכללת גם נכות של 5% בידה של המשיבה, עליה הצביע גם המומחה האורטופדי), ונכות פסיכיאטרית קבועה בשיעור של 20%. בעניין הנכות הפסיכיאטרית, נקבעה תחילה נכות זמנית של 30% עובר להליך טיפולי ושיקומי. הנכות הסופית נקבעה בחוות דעת נוספת לאחר שהמשיבה לא עברה טיפול מתאים. סך הכל נקבעה נכות רפואית משוקללת בשיעור של 68.4% ובית המשפט קבע, כי הנכות התפקודית הינה בשיעור של 60%. לעניין חובת הקטנת הנזק קבעה הערכאה הדיונית, כי המשיבה נמנעה מטיפולים דוגמת טיפול פסיכיאטרי ושיקומי שיכולים היו להקטין את הנזק הסופי. אולם נקבע כי הימנעותה נבעה ממצבה הנפשי ולא לשם הגדלת סכום הפיצויים ומכאן שלא צריכה להיות לכך השלכה על הפיצוי שנקבע. כן נקבע, כי הפנייה המאוחרת למל"ל הייתה לא ראויה, אולם נראה כי ארעה בשל ייעוץ משפטי שגוי. יצוין, כי בבדיקות המל"ל נקבעו בסופו של דבר אחוזי נכות שונים: 20% בגין צלקות, 25% בגין נכות אורטופדית, 20% בגין נכות נפשית ו-5% בגין מצב היד. ועדה רפואית בבית החולים בו הועסקה המשיבה קבעה את שיעור נכותה לצורכי פרישה לגימלאות בשיעור של 76%. מאז מועד התאונה - שנת 2001 - לא שבה המשיבה לעבודתה כאחות בבית החולים. ביום 23.2.05 פנה בא כוחה של המשיבה אל בית החולים בבקשה כי יאושר לה לצאת לפנסיית נכות וביום 3.3.05 פנתה אף המשיבה בבקשה דומה. הוועדה לפרישה דנה בבקשה ביום 10.5.05 ודחתה אותה. המשיבה מצויה, ככל הנראה, עד היום, בחופשה ללא תשלום ממקום עבודתה. בית משפט קמא קבע, כי ברי שהמצב בו מצויה המשיבה, של חופשה ללא תשלום, הינו זמני, אך לא נראה שהמשיבה תוכל לשוב לעבודתה כאחות והיא תיאלץ, כפי הנראה, לעבור הסבה מקצועית למקצוע הדורש עבודה קלה ומשרדית. בעת מתן פסק הדין חלפו 58 חודשים ממועד התאונה. 3. בהתחשב בנתונים שפורטו לעיל קבעה הערכאה דלמטה למשיבה נזק בסך של 3,476,000 ש"ח, בראשי הנזק הבאים: בגין נזק בלתי ממוני פיצוי בסך 162,000 ש"ח. בגין הפסדי שכר חושב הפיצוי ביחס לעבר על בסיס משכורת קובעת של 10,000 ש"ח ברוטו לחודש. סך הכל נקבע פיצוי של 500,000 ש"ח עבור הפסדי שכר בעבר ו-50,000 ש"ח עבור הפסד של תנאים סוציאליים. נדחתה בקשת המערערות כי יופחת מסכום זה סך של 80,000 ש"ח שקיבלה המשיבה ממעסיקיה בתקופה הרלוונטית, משנקבע כי הסכום שולם בגין ימי חופשה צבורים. לגבי העתיד נקבע פיצוי, בהתבסס על אובדן של 60% מכושר ההשתכרות לפי שכר של כ-6,000 ש"ח נטו, בסך כולל של 1,386,000 ש"ח, ממנו 1,260,000 ש"ח בשל הפסדי שכר ו-126,000 ש"ח עבור הפסדים של תנאים סוציאליים. סכום נוסף של 100,000 ש"ח נפסק כפיצוי על הפסד חלקי של הפנסיה. בעניין זה של הפסדי השכר, נדחתה בקשת המערערות, כי יופחת מענק הפרישה לו, לטענתן, תהא המשיבה זכאית כאשר תפוטר. זאת, מאחר שבית המשפט קבע שהמשיבה לא פוטרה מעבודתה. כן נדחתה, בשלב זה, בקשת המערערות להפחית מן הסכום את פיצויי הפיטורין או פנסיית הנכות שעתידה, אולי, המשיבה לקבל ממעסיקתה. אולם, בעניין זה השאיר בית המשפט המחוזי פתח לשינוי וקבע, כי יש להקפיא מתוך הפיצוי שישולם סכום של 350,000 ש"ח, עד שתתבררנה סופית זכויות המשיבה בתחום זה או עד תום תקופת ההתיישנות לתביעת קופת הפנסיה נגד המערערות. ראש נזק נוסף בעבורו ניתן פיצוי למשיבה הינו עזרת צד ג' לעבר ולעתיד. בראש נזק זה ניתן פיצוי בסך של 140,000 ש"ח לעבר ובסך של 730,000 ש"ח עבור הוצאות צפויות לעתיד. הסכומים חושבו על בסיס עזרה של שלוש שעות ביום, בעלות של 30 ש"ח לשעה, היינו, סיוע בסך 2,700 ש"ח לחודש. לצורכי ניידות מוגברים נקבע למשיבה סכום של 58,000 ש"ח לעבר וסכום של 270,000 ש"ח לצרכים מוגברים אלה בעתיד. בשל הקושי לעלות במדרגות תיאלץ המשיבה להחליף בשלב כלשהו את דירתה ולצורך זה נפסק סכום של 50,000 ש"ח, ועבור הוצאות לעבר ולעתיד על פדים לטיפול בדליפת השתן נקבע סכום של 30,000 ש"ח. סך הכל נקבע, כאמור, פיצוי בסכום של 3,476,000 ש"ח. סך התגמולים להם זכאית המשיבה מן המל"ל עמד על 2,609,000 ש"ח בשל נכות עבודה ובגין קצבה מיוחדת. לאחר הפחתת סכום זה מהפיצוי שנקבע, נותרה יתרה של 867,000 ש"ח שהיה לכאורה על המערערות לשלם למשיבה. אולם, לאור סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, נפסק שזכאית היא לרבע מן הנזקים שנפסקו בכל מקרה, קרי סך של 869,000 ש"ח. מתוך סכום זה, הוקפאו כאמור 350,000 ש"ח אצל באי כוח הצדדים עד להכרעה הסופית בזכותה של המשיבה לפנסיית נכות או לפיצויי פיטורין. בנוסף לסכום זה, הקפיא בית המשפט העליון סכום נוסף של 100,000 ש"ח במסגרת הליך הערעור. 4. הן המערערות והן המשיבה העלו לפנינו טענות רבות נגד מרכיבים שונים של פסק הדין, אף שבטיעון בעל פה צמצמו במידת מה את השגותיהם. אין מקום להידרש לרובן של הטענות. כלל הוא, כי אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לדון ולבחון לגופו ומחדש כל מרכיב של פסק הדין, בין באשר לשיעור הנכויות ובין באשר לראשי הנזק השונים. בית משפט של ערעור לא יתערב בהחלטות הערכאה הדיונית, המתבססות על בחינת הראיות והעדויות שהובאו לפניה, במקרים דוגמת זה שבפנינו, אלא במקום בו מתגלה טעות חריגה ובולטת (השוו, ע"א 610/75 רותם נ' נוף, פ"ד לב(1) 799, 809-808 (השופט ח' כהן) (1978); ע"א 18/81 קלייר נ' גולדנברג, פ"ד לז(4) 656, 659 (1983); ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (לא פורסם, 4.8.05)). טענותיהם של בעלי הדין לעניין אחוזי הנכות הרפואית והתפקודית שנקבעו למשיבה אינן מצדיקות את התערבותנו כערכאה ערעורית. עם זאת, סבורים אנו כי יש טעם מסוים בחלק מן הטענות אשר העלו המערערות לעניין גובה הפיצוי. נראה כי אכן הפיצוי שקבעה הערכאה הדיונית בגין ראשי הנזק של עזרת צד ג' ושל צרכי ניידות מוגברים מופרז במידת מה וחורג מהנזק שהוכח. לאחר בחינת הדברים, נראה לנו נכון להפחית מן הפיצוי שנקבע בשל שני ראשי נזק אלה סך כולל של 250,000 ש"ח ליום פסק הדין דלמטה. נקודה נוספת אליה נידרש היא שאלת הפנסייה לה יתכן וזכאית המשיבה. הפתרון שנתן בית המשפט המחוזי בעניין זה אינו יכול לעמוד על כנו. לא יתכן כי שאלה זו, אשר עלולה להיות בעלת השלכה מהותית על היקף הפיצוי שעל המערערות לשלם למשיבה, תישאר ללא מענה ברור. משכך, סבורים אנו כי נכון יהיה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שידון ויכריע בשאלה זו לכאן או לכאן. 5. משכך, נדחה ערעור המשיבה בע"א 8297/06. הערעור בע"א 7874/06 מתקבל חלקית, במובן זה, שיופחת מסכום הפיצוי הכולל סכום של 250,000 ש"ח. כלומר, מהפיצוי הכולל שקבע בית משפט קמא בסך 3,476,000 ש"ח מופחתים 250,000 ש"ח, והפיצוי מועמד על סכום של 3,226,000 ש"ח. לאחר ניכוי תגמולי המל"ל בסך של 2,609,000 ש"ח נותרת יתרה של 617,000 ש"ח. אולם, המשיבה זכאית כאמור לרבע משיעור הפיצוי שנקבע. בענייננו מדובר בסכום של 806,500 ש"ח, הוא הסכום שעל המערערות לפצות בו את המשיבה. סכום שכר הטרחה יתוקן בהתאם. כמו כן מוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בשאלת זכאותה של המשיבה לפנסיית נכות ופיצויי פיטורין. הצדדים יוכלו להביא בפני בית משפט קמא ראיות ועדויות לעניין זה. הסכומים שהוקפאו בידי באי כוח הצדדים, בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה, יוותרו מוקפאים עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך דין בערכאתנו בסכום של 15,000 ש"ח. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. משנה לנשיאה השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, י"א בטבת התשס"ט (7.1.2008). משנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06078740_S06.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il