מאירה מזרחי נ. מרדכי מזרחי

החלטה בתיק רע"א 787/05 בבית המשפט העליון רע"א 787/05 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשות: 1. מאירה מזרחי 2. דנית מזרחי נ ג ד המשיבים: 1. מרדכי מזרחי 2. עיריית תל אביב בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 2.1.05 בבש"א 25881/04 שניתנה על ידי כבוד השופט י' זפט בשם המבקשות: עו"ד ר' סינואני בשם המשיבה 2: עו"ד ת' פלג פסק דין 1. מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט י' זפט) מיום 2.1.05, בה נדחתה בקשתן של המבקשות להורות על ביטול החלטה קודמת מיום 21.12.04. בהחלטה הקודמת נדחתה בקשתן של המבקשות לסעד זמני של עיכוב הליכי מכירת הדירה, בה הן מתגוררות ברמת גן, במסגרת הליכי מימוש בהם נוקטת המשיבה 2 (להלן - העירייה) לשם גביית חוב ארנונה של המשיב 1 (להלן - הבעל). מקור חוב הארנונה של הבעל הוא בנכסים שונים בתל אביב. החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור בהתאם. 2. המבקשת 1 (להלן - האשה) והבעל נשואים זה לזה, אולם לטענת האשה הם חיים בנפרד מאז שנת 1984. המבקשת 2 הינה ביתם של בני הזוג ומתגוררת יחד עם אימה בדירה ברמת גן, הרשומה על שמו של הבעל. בשנת 1984 חתמו האשה והבעל על הסכם ממון שאושר על ידי בית המשפט. בהסכם הממון נקבע, בין היתר, כי הבעל רשאי למכור את הדירה בה מתגוררות המבקשות, אולם רק בתנאי שירכוש דירה בת 3 חדרים ברמת גן, שתירשם על שם האשה. עוד נקבע בהסכם הממון כי האשה זכאית להתגורר בדירה נשוא המחלוקת, כל עוד לא תימסר לה בפועל הדירה שעל הבעל לרכוש לה. הערת אזהרה, לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, נרשמה לגבי ההסכם האמור ביום 18.11.84. ביום 4.9.93 התחייב הבעל להעביר לאשה (ולאחרים) את מלוא הזכויות בנכס נשוא המחלוקת אם יפעלו לסילוק המשכנתא המוטלת עליו. לטענת האשה, חוב המשכנתא האמור אומנם סולק, ועל כן היא זכאית למלוא הזכויות בנכס. האשה טוענת עוד, כי זכויותיה בנכס (הן על סמך הסכם הממון משנת 1984 והן על סמך התחייבותו של הבעל משנת 1993) קודמות לזכויותיה של העירייה, שהחוב לה הוא לגבי התקופה שמשנת 1998 ואילך. על כן טוענות המבקשות, כי אין מקום לפינוין מהדירה כל עוד לא נתקבלה הכרעה בהליך העיקרי (יצוין, כי בגדר ההליך העיקרי הגישו המבקשות ביום 8.3.05 בקשה לתיקון המרצת הפתיחה, באופן שהסעד המבוקש הינו הצהרה כי האשה הינה בעלת מלוא הזכויות בנכס ולא מחציתן בלבד, כפי שנטען קודם לכן). בקשתן של המבקשות לסעד זמני של עיכוב הליכי מכירת הדירה בה הן מתגוררות נדחתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 21.12.04, לאחר שבא כוחן הקודם הצהיר כי האשה אינה מתנגדת למכירת הדירה ובלבד שתקבל את זכויותיה על פי הסכם הממון, היינו דירה חלופית ברמת גן. בקשה לביטול ההחלטה האמורה, בטענה שהצהרתו של בא כוחן הקודם של המבקשות נעשתה ללא הרשאה מתאימה, נדחתה ביום 2.1.05. לגבי החלטה אחרונה זו הוגשה, כאמור, בקשת רשות הערעור שבפניי. 3. לטענת העירייה, לאשה אין כל זכות קניינית בדירה ולכל היותר יש לה זכות חוזית כלפי הבעל להמשיך ולגור בנכס, כל זמן שהלה לא החליט למכרו. עוד טוענת העירייה, כי זכויותיה בנכס עדיפות על זכויות האשה על פי סעיף 11א(2) לפקודת המסים (גבייה). באשר להתחייבותו של הבעל משנת 1993 טוענת העירייה, כי מדובר בניסיון להברחת נכסים על ידו וכי בסופו של יום יש לראות בו את הבעלים היחיד של הנכס. 4. אינני נדרש במקרה דנא להכריע בטענות בנוגע לזכויותיה של האשה על פי התחייבותו של הבעל משנת 1993, שכן נראה לכאורה, כי יש לה זכות אובליגטורית על פי הסכם הממון מ-1984 לקבלת דירה אחרת ברמת גן כתנאי לפינויה מהדירה בה היא מתגוררת עתה. יצוין, כי אף אם בא כוחן הקודם של המבקשות ויתר על הטענות לעניין הבעלות בדירה נשוא המחלוקת (ובסוגיה זו אין צורך לקבוע מסמרות בהליך זה), הרי מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.04 עולה, כי הוא לא ויתר על זכויותיה של האשה לפי הסכם הממון (הסכם שלגביו נרשמה, כאמור, הערת אזהרה עוד בשנת 1984). במקרה דנא עסקינן בבקשה לסעד זמני ואין זה ההליך המתאים לבחון האם זכויות האשה על פי הסכם הממון תקפות רק כלפי הבעל, או שמא יש להן משמעות כלשהי גם ביחס לעירייה. אף מאזן הנוחות נוטה במקרה דנא לטובת המבקשות, שכן מדובר בדירת מגורים, שנראה כי החייב העיקרי, הבעל, כלל איננו מתגורר בה כיום. 5. לפיכך, הערעור מתקבל. ניתן בזה צו מניעה האוסר על העירייה לפעול לפינוי המבקשות מהדירה, בה הן מתגוררות בשדרות אברהם 4 ברמת גן (גוש 6125 חלקה 301), כל עוד לא יסתיים ההליך העיקרי בה"פ 1644/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב. עם זאת, העירייה תהיה רשאית לפעול לפינוי המבקשות מהדירה האמורה, בתנאי שתספק לאשה דירה בת 3 חדרים ב"איזור טוב" ברמת גן שתירשם על שמה, כפי שנקבע בהסכם הממון. אם העירייה תמצא לנכון לפעול באופן זה, היא תוכל להבטיח זכויותיה על ידי רישום הערה בנוגע לאותה דירה בדבר ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי. יצוין, כי הסדר זה, אם תחליט העירייה לבחור בו, יהיה תקף עד ההכרעה בהליך העיקרי בבית המשפט המחוזי. כמובן, שלאחר הכרעה כאמור בדבר זכויותיהן של המבקשות, ייתכן כי האשה תיאלץ להשיב לעירייה את הדירה שתקבל אם תיכשל תובענתה. המבקשות תפקדנה ערבות במזומן או ערבות בנקאית בסך 35,000 ש"ח בתוך 30 ימים ממועד המצאתה של החלטה זו, שאם לא כן יפקע צו המניעה האמור. העירייה תישא בשכר טרחת עורך דין לזכות המבקשות בסך 10,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ו באדר ב' תשס"ה (6.4.05). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05007870_S03.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/