נעים מוסא נ. עמק גלבוע

פסק-דין בתיק ע"א 7866/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7866/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. נעים מוסא 2. קונוז סנטר בע"מ נ ג ד המשיבה: עמק גלבוע שותפות רשומה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה (השופטת ה' אסיף) מיום 14.10.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים בת.א. 9733-01-09 ובת.א. 15553-03-09 בשם המערערים: עו"ד חוה קלמפרר-מרצקי בשם המשיבה: עו"ד אברהם גוטליב פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (השופטת ה' אסיף), מיום 14.10.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים בת.א 9733-01-09 ובת.א. 15553-03-09. 1. המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ארבע המחאות שמסרו לה המערערים בגין עסקאות למכירת קש. בעקבות מתן רשות להתגונן למערערים הועברה התביעה השטרית, שבה אוחדו תיקי ההוצאה לפועל, לבית משפט השלום. ערב מועד שמיעת הראיות בתביעה החליפו המערערים את ייצוגם, ובאת-כוחם הנוכחית ביקשה לדחות את הדיון לשם הגשת חוות דעת גרפולוגית ביחס לחתימות שעל תעודות המשלוח אשר בבסיס המחלוקת. בית המשפט דחה את הבקשה והמערערים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה. בפתח הדיון ביום 1.7.2010 טענו המערערים כי אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתביעה. בית המשפט דחה את טענת המערערים וקבע כי הטענה הועלתה בעיתוי זה בחוסר תום לב מבלי שניתנה למשיבה אפשרות להגיב לבקשה. לבקשת המערערים הופסק הדיון כדי שיוכלו להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ובית המשפט חייב את המערערים בהוצאות בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ, בציינו כי "סכום ההוצאות גבוה, אך הוא מייצג, ולו באופן חלקי, את הריבית הצומחת על סכום התביעה...". על החלטה זו הגישו המערערים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בקשת המערערים לתקן את פרוטוקול הדיון נדחתה. לאחר מכן הגישו המערערים בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעה בטענה כי גיבש עמדה נחרצת בנוגע לתוצאות התביעה שעה שפסק הוצאות שהן נגזרת של חוב שנוי במחלוקת, ומכאן שלדעת בית המשפט המערערים אכן חייבים לשלם את החוב הנטען. כן טענו כי גם מאמירות קודמות של בית המשפט ניתן ללמוד על חשש ממשי למשוא פנים כלפיהם. כך, למשל, כשציין כי מטרתם היא לעכב את הדיון וכי הם מתנהלים בחוסר תום לב, וכשסירב לבקשתם לתקן את הפרוטוקול. 2. בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי ודי בטעם זה כדי לדחותה: המערערים לא הגישו את הבקשה בסמוך לאחר מתן ההחלטה מיום 1.7.2010 לחייבם בהוצאות, אלא הגישו קודם בקשה לתיקון פרוטוקול ובקשת רשות ערעור. למרות מצבה הרפואי של באת-כח המערערים, הצליחו המערערים להגיש בקשות אחרות מטעמם בזמן זה ויכולים היו להגיש את בקשת הפסלות במועד. לגופו של עניין דחה בית המשפט את טענת המערערים כאילו גיבש עמדתו ביחס למחלוקת נשוא הדיון. בית המשפט קבע כי חיוב המערערים בהוצאות מקורו בהתנהלותם של המערערים ואינה קשורה לטיעוניהם המהותיים. בפסיקת הסכום התחשב גם בסכום התביעה ובסכום הריבית שנושא סכום התביעה, שהם שיקול רלוונטי לצורך הערכת הנזקים האפשריים למשיבה לאור עיכוב הדיון אשר מקורו בהתנהלות המערערים. ואולם, כך קבע, אין בכך כדי לקבוע שהמערערים אכן חבים את סכום החוב הנטען. בית המשפט הוסיף כי המשיבה, בא-כוחה והעדים מטעמה נערכו לקראת מועד הדיון אשר נקבע לשמיעת ראיות לכל היום, ולפיכך היו זכאים להוצאות שישקפו את הסכום שהוציאו בפועל. לאור האמור קבע בית המשפט כי אין בסכום שנקבע או בנימוקים שפורטו לשיעורו כדי ללמד על כך שעמדתו בתביעה כבר גובשה. כן ציין כי אף אין ללמוד מיתר ההחלטות אליהן הפנו המערערים שגיבש את עמדתו. למרות האמור, ומאחר שטרם נשמעו ראיות בתיק, הורה בית המשפט להעביר את ההחלטה לסגן הנשיא של בית המשפט כדי שישקול אם יש מקום בנסיבות להורות על שמיעת התיק בפני מותב אחר. מכאן הערעור שלפניי. 3. המערערים שבים על הטענות שהעלו בבקשת הפסלות. לדבריהם, בקשת רשות הערעור בשאלת סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי טרם הוכרעה. המערערים טוענים כי את פסיקת ההוצאות יחד עם האמירה שצורפה לה לא ניתן לפרש אלא באופן בו עמדת בית המשפט היא שהמערערים חייבים את סכום התביעה וחיובם בהוצאות הוא נגזרת של אותו חוב. מדובר באמירה המעידה על עמדה מגובשת המצדיקה את קבלת הערעור. לאמירה זו יש להוסיף את התבטאות בית המשפט ביחס להתנהלות המערערים בחוסר תום לב נוכח עיתוי העלאת הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית. המערערים טוענים כי לא התנהלו בחוסר תום לב ולא השתהו בנסיבות העניין שכן הגישו ראשית בקשה לתיקון פרוטוקול עליו ביקשו להסתמך לצורך הגשת בקשת הפסלות ואף נוכח מצבה הבריאותי של באת-כוחם באותה עת. בנוסף, אמירת בית המשפט כי המערערים לא בוחלים בשום אמצעי כדי לדחות את הדיון ונוהגים בחוסר תום לב בניהול ההליך אינה נכונה ומצביעה גם היא כי קיים חשש ממשי שדעתו לגבי המערערים אינה ניתנת לשינוי ולשכנוע בלב פתוח ובנפש חפצה. המערערים מציינים כי ביום הדיון לא היו אמורים להישמע עדי המשיבה ולכן לא היה מקום לפסוק לה הוצאות עבור הגעתם. לדעתם, יש מקום לפסול את בית המשפט לפחות בשל הפגיעה במראית פני הצדק. לחלופין, הם מבקשים להציע שהתיק יועבר לדיון בפני שופט אחר. 4. המשיבה מתנגדת לערעור. המשיבה מעדכנת כי בית המשפט המחוזי הציע מתווה לפיו יוסכם כי התביעה היא בסמכות עניינית של בית משפט השלום, החיוב בהוצאות שהושת על המערערים יבוטל ובקשת רשות הערעור תימחק. המערערים הסכימו להצעה והמשיבה טרם הגישה תשובתה. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי ניכר שכן רק לאחר דחיית בקשת רשות הערעור ודחיית הבקשה לתיקון פרוטוקול הגישו המערערים ערעור פסלות. המשיבה מוסיפה כי מצבה הרפואי הנטען של באת-כוחם לא מנע את הגשת הבקשות שקדמו להגשת בקשת הפסלות. לפיכך, לדעתה, לא היתה כל מניעה להגישה בסמוך למועד הדיון מיום 1.7.2010. לדבריה, בא-כח נוסף מטעם המערערים יכול היה להגיש את בקשת הפסלות במועד. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי עצם חיוב המערערים בהוצאות נוכח דחיית הדיון בתביעה המבוססת על שיקים ושטרות, אין בה משום גיבוש עמדה סופית לעניין התביעה גופה, ורשאי היה בית המשפט להתייחס לגובה הסכום השנוי במחלוקת וכן לריבית שהסכום עשוי לצבור. לדברי המשיבה, העובדה שבית המשפט החליט לדחות את מועד ישיבת ההוכחות מעידה על העדר משוא פנים. המשיבה מוסיפה כי הערת בית המשפט בנוגע לניסיון המערערים לעכב את הדיון אינה אלא תיאור המציאות כהווייתה נוכח התנהלות המערערים במשך כל ההליך, לרבות עיתוי העלאת הטענה בדבר חוסר סמכות יותר משנה לאחר הגשת התביעות. לטענת המשיבה לא היה מקום לתקן את הפרוטוקול שכן הדברים המיוחסים לשופט לא נאמרו, ומכל מקום אין בדחיית הבקשה משום עילת פסלות. המשיבה טוענת גם כי אין זה המקרה בו יש לפסול את בית המשפט מחמת מראית פני הצדק: השופטת מכירה את התיק על בוריו, הוגשו תצהירי עדות ראשית ונקבע דיון להמשך הוכחות. העברת דיון לשופט אחר תעצים, לדעתה, את נזקיה בהתחשב בעיכוב ההליך. 5. דין הערעור להידחות. התנהלות בית המשפט בניסיונו לקדם את ההליך, לרבות החלטתו להשית הוצאות על המערערים עקב דחיית מועד שמיעת הראיות, אין בה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים כלפיהם ובוודאי שאין בה משום קביעת עמדה נחרצת לגבי תוצאות התביעה. אין באמירה שלוותה לפסיקת ההוצאות כדי להקים חשש ממשי שבית המשפט גיבש דעתו באשר לתוצאות התביעה, גם אם ראוי היה להימנע מהערה זו. מכל מקום, השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון ועל החלטותיו מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין ולא במסגרת הליכי פסלות (ראה למשל ע"א 6619/10 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 10.10.2010); ע"א 4806/09 מנחם אבן חן נ' עו"ד יצחק הוס (לא פורסם, 26.7.2009); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174-178 (2006), כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ע"א 6611/08 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 9.12.2008)), והדברים ידועים (ע"א 5192/10 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 16.8.2010)). אציין כי על חלק מהחלטות בית המשפט בחרו המערערים שלא להשיג, בעוד שעל החלטות אחרות של בית המשפט כן הגישו בקשות רשות ערעור - הגשת ערעור פסלות אינה הדרך לעקוף את דרך המלך הקבועה בדין. 6. אכן, העובדה שהמערערים לא השיגו מייד עם מתן ההחלטה מיום 1.7.2010 על השתת ההוצאות ולא העלו את טענת הפסלות בסמוך למתן ההחלטה, די היה בה כדי לדחות את הערעור. אך גם לגופו של עניין יש לזכור כי האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית המשפט. לכן, אף אם הביע בית המשפט דעתו כי התנהלות המערערים חסרת תום לב באופן בו הם מנסים לעכב את בירור ההליך לגופו, אין בהבעת דעה זו, אשר הובעה בנסיבות ספציפיות שתוארו לעיל כדי להקים עילת פסלות. עוד אוסיף כי לאור המתווה שהציע בית המשפט המחוזי אפשר שההליך יימשך כסדרו בפני בית משפט השלום באותו מותב, ואין כל מניעה לכך בהעדר עילת פסלות. אוסיף עוד כי בנסיבות העניין אף איני סבורה כי יש יסוד להעביר הדיון למותב אחר עקב הטענה כי ראוי לעשות כן מפאת מראית פני הצדק. הערעור נדחה. בירור ההליך יימשך כסדרו. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 7,500 ₪. ניתן היום, כ"ד בכסלו התשע"א (1.12.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10078660_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il