עו"ד ציון גבאי נ. כונס נכסים הרשמי

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 786/24 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערער: עו"ד ציון גבאי נ ג ד המשיבים: 1. כונס נכסים הרשמי 2. עו"ד דורון ערוסי 3. בנק ירושלים בע"מ 4. ליאורית גולן 5. ציפורה סויסה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ע' וינברג נוטוביץ) מיום 27.12.2023 בפש"ר 31564-09-16 בשם המערער: בעצמו פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ע' וינברג נוטוביץ) מיום 27.12.2023 בפש"ר 31564-09-16, בה נדחתה בקשת המערער להשיג על הכרעות בתביעות חוב שהוגשו בעניינו, והתקבלה בקשה למימוש זכויותיו בדירת מגוריו. הרקע לערעור המערער, עורך דין במקצועו, צבר במסגרת עיסוקו חובות שונים, לאחר שנדרש להשיב כספים שקיבל לידיו בעת ששימש כונס נכסים וכספים שנטל כשכר טרחה מלקוחותיו. הליך פשיטת הרגל בעניינו מתנהל משנת 2016, אז הוגשה בקשה למתן צו כינוס לנכסיו על ידי אחד מנושיו. בהחלטה מיום 3.7.2018 נכנס לתוקף צו כינוס מותנה שניתן כמה חודשים קודם לכן, והוטל על המערער צו תשלומים חודשי בסך של 500 ש"ח, ומשיב 2 מונה למנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד). כבר בשלב מוקדם של ההליך דווח על ידי המנהל המיוחד כי המערער אינו משתף פעולה, אינו עומד בתשלומים החודשיים שהושתו עליו ונמנע מהצגת מסמכים שנדרשו ממנו. בפרט נמסר כי על אף שהמערער זכה להיתר חריג להמשיך לעבוד כעורך דין עצמאי, הוא אינו עומד בתנאים שנקבעו למתן ההיתר, אינו מדווח על הכנסותיו ולא הגיש חשבוניות וקבלות כנדרש. המערער מצדו העלה טענות להתעמרות המנהל המיוחד כלפיו, ודבק בעמדה שלפיה חובותיו הנטענים מנופחים וחסרי בסיס. ביום 11.3.2019 פנה משיב 3, בנק ירושלים בע"מ (להלן: הבנק), בבקשה להתיר את המשך הליכי מימוש דירת המגורים של המערער ורעייתו בהוצאה לפועל. בבקשה צוין כי המערער ורעייתו נטלו מהבנק הלוואות בסך של 900,000 ש"ח וכי ההלוואות הובטחו באמצעות רישום משכנתא על דירתם (להלן: הדירה). בני הזוג לא פרעו את התשלומים החודשיים שחויבו בהם במלואם ובמועדם, כאשר יתרת חוב הפיגורים עמדה באותה עת על סך של 33,773 ש"ח, ויתרת החוב הכוללת לסילוק המשכנתא עמדה על סך של 728,869 ש"ח. הבנק ציין כי בעקבות זאת הוא הגיש נגד שני בני הזוג בחודש דצמבר 2018 בקשה למימוש משכון בלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע (529231-12-18), וטען כי יש לאפשר לו להמשיך בהליכי המימוש במסגרת אותו הליך תחת פיקוחו של בית המשפט המחוזי. הבקשה התקבלה בהחלטה מיום 7.5.2019, חרף התנגדות המנהל המיוחד שביקש לממש את זכויות המערער בדירה בעצמו במסגרת הליך פשיטת הרגל. בדיווח מיום 14.7.2020 מסר המנהל המיוחד כי בפגישה שקיים עם המערער באותו יום הוא עדכן אותו במצבת הנשייה שעמדה על סך של 1,343,720 ש"ח בגין חובות בדין רגיל ובסך של 8,015 ש"ח בדין קדימה. בפגישה סוכם כי צו התשלומים יוגדל באופן הדרגתי עד לסך של 1,500 ש"ח, וכי המערער יפעל לגיבוש הצעת הסדר בתוך 6 חודשים. למרות האמור, בחלוף 7 חודשים, המנהל המיוחד שב ודיווח כי המערער אינו עומד בתשלומים החודשיים, לא מגיש דוחות, ולא המציא הצעת הסדר כלשהי מטעמו. המנהל המיוחד התרשם כי "כל תכלית [המערער] היא משיכת זמן, אגב המשך פעילותו כעצמאי, מבלי שהוא מדווח אודות פעילותו והכנסותיו". בתגובתו מיום 9.3.2021 אישר המערער כי לא עמד בחלק מהתשלומים החודשיים ולא הגיש דוחות במועד, אך זאת על רקע מצבו הבריאותי ומגפת הקורונה שהתחוללה באותה עת. לדבריו, תביעות החוב נשלחו אליו ב"פורמט" שלא הצליח לפתוח, ואת עיקרי הכרעות החוב קיבל רק בפגישתו עם המנהל המיוחד ביום 14.7.2020. חלק משמעותי מהכרעות החוב חסר בסיס, והוא פירט את טענותיו בעניין זה לפני המנהל המיוחד. מכיוון שטרם קיבל מענה לטענות, אין באפשרותו להציע הצעת הסדר עניינית. סוגיית המצאתן של ההכרעות בתביעות החוב הוסיפה לעמוד ברקע ההליך לכל אורכו. בתשובתו מיום 11.3.2021 טען המנהל המיוחד כי כל ההכרעות בתביעות החוב הומצאו למערער, לכל המאוחר בפגישה שהתקיימה עמו ביום 14.7.2020. בשלב זה אף הובהר לו כי אם יש לו השגות על ההכרעות עליו להגיש ערעור, ומשלא עשה כן – ההכרעות הפכו חלוטות לכל המאוחר בחודש אוגוסט 2020. לכך השיב המערער כי לא הגיש ערעור משום ש"לא חשבתי שנכון יהיה לפנות לביהמ"ש ולחשוף את מחדליו [של המנהל המיוחד], אלא חיכיתי להתייחסותו", כלשונו. ביני וביני נמשכו גם הליכי מימוש הדירה. ביום 8.9.2022 הודיע הבנק כי בקשתו להנפקת הודעת פינוי אושרה, והפינוי נקבע ליום 14.9.2022. עם זאת, לבקשת המערער ורעייתו התגבשה הסכמה שלפיה פינוי הדירה יידחה ליום 20.12.2022 כנגד הפקדת סך של 10,000 ש"ח על ידי בני הזוג. כן הוסכם כי עד למועד זה בני הזוג יפעלו למכירת הדירה במכר עצמי, או לחלופין יסלקו את חוב הפיגורים לבנק ויגיעו הן להסדר בתיק ההוצאה לפועל והן להסדר "כזה או אחר" בהליך פשיטת הרגל. המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) לא התנגדו לבקשה, ובית המשפט אישר את המתווה המוסכם בהחלטה מיום 14.9.2022. בהמשך לכך, ביום 21.9.2022 הגיש המערער בקשה למתן הוראות, שבה ביקש להורות למנהל המיוחד להעביר לו את תביעות החוב והכרעות החוב שטרם קיבל. לדבריו, רשימת הנשייה הועברה אליו במהלך חודש יולי 2020, אך תביעות החוב וההכרעות בהן הועברו באופן חלקי בלבד. כמו כן, הכרעות החוב שקיבל חסרות בסיס, אך הוא נמנע מהגשת ערעור עליהן משום שאין טעם בנקיטת הליך כל עוד אין בידו את מלוא התביעות וההכרעות על נימוקיהן. המערער הוסיף כי הוא מעדיף להימנע מהתנגשות עם המנהל המיוחד "שמא יראה בכך פגיעה אישית", וכי למעשה הוא שבוי בידיו. בהמשך לכך פירט המערער את טענותיו לגופן של הכרעות החוב. בהחלטה מיום 23.9.2022 נקבע כי על המערער להפנות את טענותיו למנהל המיוחד, וכי על מנת להשיג על הכרעות בתביעות חוב עליו להגיש ערעור. בדיווח מאת המנהל המיוחד מיום 6.2.2023 התברר כי ביום 26.12.2022 פנה אליו המערער בהודעת דוא"ל שאליה צירף הצעת הסדר מטעמו. המערער ביקש את התייחסות המנהל המיוחד להצעה טרם שיעביר אותה לבית המשפט ולנושים. על סמך הצעה זו נמנע הבנק מפינוי המערער ורעייתו מהדירה, אך בבוא המנהל המיוחד לבחון את היתכנות ההצעה, המערער טען לפתע כי "טרם הגיעה השעה" להעלות הצעת הסדר, והוא לא עומד עוד מאחורי טיוטת ההצעה שהמציא. בתגובתו חזר המערער על הטענה כי העביר את ההצעה למנהל המיוחד תוך שמסר לו כי אין להעבירה לעיון הנושים עד לקביעה סופית של מצבת חובותיו. אלא שבמענה לכך שב וטען המנהל המיוחד כי תביעות החוב הוכרעו כבר בשנים עברו והן חלוטות מזה זמן רב, ועל כן ביקש להורות לבנק לקדם את הליך מימוש הדירה. בתגובת הכנ"ר מיום 23.3.2023 נטען כי עיכוב פינוי הדירה הותנה בכך שהמערער יגיע להסדר בתיק פשיטת הרגל אך הסדר כאמור לא הושג, והמערער מוסיף להלין על תביעות חוב שהוכרעו לפני מספר שנים. על הכרעות אלה היה על המערער להגיש ערעור, וזאת הן בהתאם לסעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 והן בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 23.9.2022, אולם הוא לא עשה כן. לצד זאת הוצע לפנים משורת הדין לאפשר לו להגיש הצעה לפידיון הדירה תוך 30 יום, שלאחריהם היא תמומש לטובת תשלום חובותיו. על רקע האמור קבע בית המשפט מועד לדיון בנוכחות הצדדים, אך עוד טרם התקיים הדיון, ביום 28.9.2023 הגיש המערער בקשה שהוכתרה "השגה על הכרעות בתביעות חוב על פי סעיף 150 לפקודה". במסמך זה פירט המערער את טענותיו השונות ביחס למספר תביעות חוב. בין היתר נטען כי ישנן תביעות שאושרו "ללא כל שיערוך או בדיקה"; כי הוא ורעייתו שילמו כספים שאותם יש להפחית מהתביעות; וכי יש למחוק את אחת התביעות משום ש"מעולם לא נמסרה לי ואין לה שום בסיס". לסיכום הדברים נטען כי חובו של המערער עומד על סך של 662,444 ש"ח ולא על 1,343,720 ש"ח כנטען על ידי המנהל המיוחד. המנהל המיוחד סבר כי יש לדחות את ההשגה על הסף. לדבריו, מדובר בהכרעות חוב שניתנו לפני שנה עד חמש שנים והומצאו למערער בזמן אמת, כפי שתועד במסמכים שצורפו לתשובתו. זאת כאשר תקיפת ההכרעה שניתנה בתביעת חוב כפופה למגבלת זמן בת 45 ימים. בנוסף, השגה או ערעור על הכרעה בתביעות חוב מחייבים פתיחת הליך חדש וייעודי כמו גם תשלום אגרה, אך המערער לא פתח בהליך חדש ולא שילם אגרה כדין. גם לגופו של עניין, ההשגה היא חסרת בסיס עובדתי ומשפטי. הנושים לא צורפו כמשיבים לה, והיא אינה כוללת כל טענה עניינית. הכרעות החוב ניתנו לאחר בחינה מעמיקה ולאחר שניתנה למערער זכות תגובה. גם הכנ"ר סבר בתגובתו כי אין כל עילה לבירור טענות המערער. בתכתובת עם המנהל המיוחד מיום 20.7.2020 אישר המערער כי קיבל לידיו את הכרעות החוב הרלוונטיות והוא אף העביר את התייחסותו אליהן, וכך גם במכתביו למנהל המיוחד מחודש דצמבר 2022. על כן לא יכול להיות חולק כי ההכרעות היו בידיו לכל המאוחר בשלהי שנת 2022, והמועד להגשת ערעור חלף מזמן. המערער אכן טוען כי נבצר ממנו להגיש ערעור בשל היעדר מענה של המנהל המיוחד, אך אין בכך כדי להצדיק הגשת ערעור באיחור של מספר שנים. מכל מקום, יש להגיש ערעור בהליך נפרד תוך תשלום אגרה, ולא כבקשה בתיק פשיטת הרגל. החלטת בית המשפט המחוזי לאחר שקיים דיון הן בהשגה על הכרעות החוב, הן בבקשה למימוש הדירה, ביום 27.12.2023 דחה בית המשפט את בקשת המערער להשיג על ההכרעות בתביעות החוב, וקיבל את בקשת המנהל המיוחד למימוש זכויות המערער בדירה. ביחס למימוש הזכויות בדירה צוין כי פינוי הדירה עוכב על בסיס התחייבותו של המערער להגיע להסדר בהליך פשיטת הרגל, אך לא הוגשה לבית המשפט כל הצעה להסדר, ונראה כי המערער אף לא מתכוון להניח הצעה כאמור. מכאן הורה בית המשפט כי המנהל המיוחד וכונס הנכסים מטעם הבנק יהיו רשאים לבצע את כל ההליכים הדרושים לצורך פינוי הדירה ומימושה, תוך 30 יום ממתן ההחלטה. אשר לטענות בנוגע להכרעות החוב, נקבע כי מדובר במיחזור של טענות שהמערער שב והעלה בעבר בהזדמנויות שונות. בנוסף, ההשגה הוגשה בניגוד לסדרי הדין כבר בכך שהוגשה כבקשה בתיק ולא כערעור. לכך מצטרפת העובדה שתקיפת הכרעה שניתנה בתביעת חוב כפופה למגבלת הזמן הקבועה בתקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 (להלן: תקנות פשיטת הרגל), שלפיה יש להגיש ערעור תוך 45 יום ממועד המצאת ההכרעה. בענייננו מרבית ההכרעות נמסרו למערער כבר בחודש יולי 2020, אך ההשגה הוגשה רק בחודש ספטמבר 2023. בית המשפט הוסיף כי גם לגופו של עניין, סמכות הפיקוח השיפוטי על פעולות בעל התפקיד בהליך מוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה. תביעות החוב הוכרעו בעקבות בחינה מעמיקה ולאחר שניתנה למערער זכות תגובה, ואין כל מקום להתערב בהן. זאת ועוד, המערער לא עמד בחובותיו בהליך באופן שיטתי ומתמשך, וההזדמנויות הרבות שניתנו לו – ובכלל זה ההיתר החריג להמשיך לעבוד כעורך דין עצמאי – נוצלו על ידו לרעה. מכאן הערעור שלפנינו. תמצית הטענות בערעור הערעור מופנה נגד שני חלקיה של ההחלטה. לעניין פינוי הדירה ומימושה טען המערער כי הדבר יוביל לפגיעה אנושה בזכויות היסוד שלו, של רעייתו, ושל שני ילדיו המתגוררים עמו. ככל שניתן להבין מהערעור, המערער טוען כי אין מקום לבוא עמו חשבון על כך שלא עמד בתנאים שהוסכמו עם הבנק לצורך עיכוב פינויו מדירת המגורים ואושרו בהחלטה מיום 14.9.2022. זאת שכן בהתייחס להליך ההוצאה לפועל, הוא הגיע עם הבנק להסדר בנוגע לחוב הפיגורים. כמו כן, ובהתייחס להליך פשיטת הרגל, לא הוסכם בהכרח על הגעה להסדר נושים, אלא על הגעה ל"הסדר כזה או אחר" לרבות "עדכון סכומי החוב". המערער אכן פעל על מנת להגיע להסדר כאמור באמצעות השגה על הכרעות החוב של המנהל המיוחד, אולם הוא מצדו סיכל את כל ניסיונותיו לעשות כן. בנוסף, בית המשפט הורה על מימוש הזכויות בדירה מבלי שנתן זכות תגובה לרעייתו, שהיא בעלת מחצית מהזכויות. לעניין דחיית ההשגה על הכרעות החוב, המערער העלה טענות קשות ביחס להתנהלות המנהל המיוחד, ובכלל זה כי המנהל המיוחד פעל ברשלנות פושעת בכך שלא העביר לו את תביעות החוב וההכרעות בהן; הכריע בתביעות בניגוד להוראות הדין; וגרם להכפלת מצבת הנשייה. המערער טען כי הגיב לתביעות החוב אך המנהל המיוחד התעלם מהערותיו, והוסיף ופירט את טענותיו השונות באשר לכל אחת מהתביעות. עוד נטען כי במסגרת ההשגה ביקש המערער להאריך את המועד להגשת ערעור על הכרעות החוב, אך בית המשפט התעלם מבקשה זו ובכך פגע בזכויותיו הדיוניות. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגענו למסקנה כי דינו להידחות על הסף בלא צורך בתשובה, לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. תחילה ייאמר כי תיאור ההליך והשתלשלות העניינים פורטו בהרחבה ולא בכדי. זאת שכן יש בהם כדי ללמד על אורך הרוח שהופגן כלפי המערער ועל ההזדמנויות הרבות שניתנו לו להגיע להסדר שייתר את הצורך במימוש הדירה, כפי שגם ייאמר להלן. באשר לטענות המערער בנוגע לרצונו להשיג על הכרעות החוב שניתנו בעניינו. כפי שהבהיר בית המשפט המחוזי, בהתאם לתקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל המועד להגשת ערעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב שהגיש נושה הוא 45 ימים ממועד המצאת ההכרעה בתביעת החוב (הוראה דומה מצויה בתקנה 131(א) לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019 שלא חלה בענייננו). במקרה זה בית המשפט המחוזי בחן את התכתובות השונות שהוגשו על ידי הצדדים, וקבע קביעה עובדתית שלפיה כל ההכרעות בתביעות החוב זולת אחת מהן נמסרו למערער בחודש יולי 2020, והנוספת נמסרה לו בחודש נובמבר 2022. המשמעות היא כי ההשגה שהוגשה בחודש ספטמבר 2023 הוגשה בשיהוי ניכר של מספר שנים. זאת מבלי שהוצג כל טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה כנדרש בהינתן העובדה שמדובר במועד הקבוע בחיקוק (ראו למשל: ע"א 3932/21 ‏בוארן נ' כונס נכסים הרשמי, פסקאות 15-14 והאסמכתאות שם (11.8.2021)). ההסברים שסיפק המערער לאורך ההליך, שלפיהם הוא נמנע מהגשת ערעור בשל רצונו להימנע מ"התנגשות" עם המנהל המיוחד או משום שהוא ממתין למענה המנהל המיוחד להערותיו – אינם יכולים להצדיק את הגשת ההשגה בשיהוי כה משמעותי של יותר משלוש שנים ביחס למרבית הכרעות החוב. מה גם שרבות מהטענות הנכללות בהשגה ובערעור נטענו על ידו שנים קודם לכן, ולא הייתה מניעה להעלותן על הכתב במסגרת של ערעור. כל מילה נוספת בסוגיה זו מיותרת. מכאן לחלקו השני של הערעור, שמתמקד בסוגיית פינוי הדירה לצורך מימוש הזכויות בה. בהחלטתו הבהיר בית המשפט המחוזי כי המערער לא עמד בתנאי המתווה המוסכם שאושר בהחלטה מיום 14.9.2022, משום שלא הגיע להסדר בהליך פשיטת הרגל. המערער טען כאמור כי לא סוכם שעליו להגיע דווקא להסדר נושים, אלא להסדר כלשהו שיפחית את שיעור חובותיו, וכי הסדר שכזה לא הושג אך בשל התנהלות המנהל המיוחד אשר מיאן לבחון את טענותיו בנוגע להכרעות החוב. אמנם, כאמור לעיל, בהודעת העדכון שהגיש הבנק ביום 8.9.2022 צוין כי הוסכם בין הצדדים שהמערער יגיע להסדר "כזה או אחר" בתיק פשיטת הרגל. אלא שמלבד העלאת טענות כלפי הכרעות החוב – טענות אשר כאמור לעיל דינן להידחות – המערער לא הגיע להסדר משום סוג שהוא. חרף ההזדמנויות הרבות שניתנו לו כמפורט בהרחבה לעיל, המערער לא הציג הצעה ברת קיימא להסדרת חובותיו. אדרבה, כל שעשה היה אך מאמצים "לדחות את הקץ" בכל הנוגע למימוש הדירה. בנסיבות אלה, בחלוף 6 שנים מכניסתו לתוקף של צו הכינוס ולמעלה מ-5 שנים מאז שהוגשה הבקשה למימוש דירתם של המערער ורעייתו, אין כל מקום לספק כי בשלה העת לקדם את ההליך בעניינו ולא ניתן עוד להסכין עם הניסיון לחמוק ממימוש הדירה בטענות שווא. גישה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה שלפיה לאור מומחיותו הייחודית בתחום, היכרותו העמוקה עם ההליך והתרשמותו הישירה מבעלי הדין – לבית המשפט של פשיטת רגל נתון שיקול דעת רחב בניהול ההליך. נוכח האמור, התערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתו של בית המשפט של פשיטת רגל שמורה למקרים חריגים בלבד, שבהם נפל פגם מהותי. אמת מידה זו יפה גם בנוגע לאופן ניהול הליכי מימוש נכסים של חייבים, לרבות דירות מגורים (ראו לדוגמה, לאחרונה: ע"א 8381/23 קלי נ' עו"ד נפתלי נשר, פסקה 11 (‏28.11.2023); וכן רע"א 4920/22 בן מוחה נ' עו"ד רועי זאבי – בתפקידו כנאמן, פסקה 10 (20.7.2022)). עניינו של המערער אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות. ולבסוף, באשר לטענת המערער כי לא ניתנה לרעייתו זכות להשמיע טענותיה. טענה זו הועלתה לראשונה על ידי המערער רק במסגרת הערעור. זאת בחלוף שנים רבות בהן סוגיית פינוי הדירה עמדה לדיון, הן במסגרת הליך מימוש המשכנתא בהוצאה לפועל והן במסגרת הליך פשיטת הרגל, מבלי שנשמעה כל טענה בעניין מצד המערער או רעייתו. במאמר מוסגר גם יצוין, בהתייחס לטענת המערער בדבר הפגיעה בילדיו המתגוררים עמו, כי לפי תסקיר שהוגש על ידי המנהל המיוחד ביום 5.7.2023, כל ארבעת ילדיו בגירים כאשר הצעיר מביניהם הוא כבן 26 שנים. הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, לא יינתן צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב בסיון התשפ"ד (‏18.6.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 24007860_N24.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1