אריג' ח'טיב נ. בית הארצי לעבודה בירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 786/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 786/16 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ע' ברון העותרת: אריג' ח'טיב נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. מועצה מקומית שעב בשם העותרת: עו"ד הישאם עיד; עו"ד וג'די פ' אבו אל היג'א בשם המשיבה 2: עו"ד עסאם ח'טיב פסק-דין השופטת ע' ברון: רקע והליכים קודמים 1. עניינה של העתירה דנן הוא בפיטוריה של העותרת מעבודתה במועצה המקומית שעב (להלן: המועצה) כמדריכה במועדונית נוער. בראשית שנת 2015 החליטה המועצה להפריט את המועדונית שבה עבדה העותרת, על מנת לצמצם את גרעונה של המועצה, ובחודש אוגוסט באותה שנה זומנה העותרת לשימוע בפני ועדת שימוע של המועצה בהשתתפותו של יו"ר ועד העובדים. לגרסתה של העותרת, במהלך השימוע נדונה האפשרות של ניודה למשרה אחרת במועצה, ולחלופין המשך העסקתה במועדונית על ידי המפעיל הפרטי. העותרת מדגישה כי בכל מקרה לא דובר בשימוע על פיטורים. ועוד לדבריה, העותרת מצידה הבהירה לוועדת השימוע כי היא מבקשת להמשיך את העסקתה על ידי המועצה, תוך שמירה על כל זכויותיה, ועל כן היא בוחרת בניוד למשרה אחרת; ויו"ר ועד העובדים תמך בבקשתה. חרף זאת, בהחלטה מיום 28.8.2015 הורתה ועדת השימוע על פיטורי העותרת. בהחלטה נקבע כי מכיוון שאין אפשרות לנייד את העותרת למשרה אחרת במועצה מבלי לפגוע בשכרה, אין מנוס מהפסקת עבודתה. החלטה דומה התקבלה באותה עת גם בעניינה של מדריכת מועדונית נוער נוספת – גב' סוהיר תורכי (להלן: תורכי). ביום 29.8.2015 ניתנה לעותרת הודעת פיטורין בכתב, וביום 31.8.2015 הגישה העותרת בקשה דחופה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (להלן: בית הדין האזורי) וביקשה את ביטול הפיטורים. במסגרת התביעה העלתה העותרת לראשונה את דבר היותה בהיריון – ומשכך, סבר בית הדין כי אין טעם לדון בתביעה טרם שתפנה המועצה לממונה על עבודת נשים לקבלת היתר לפיטורים כאמור בסעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954. בנסיבות אלה, ביום 6.10.2015 ניתן צו זמני האוסר על פיטורי העותרת "עד לקבלת החלטת הממונה בבקשת ההיתר"; וביום 27.10.2015 ניתן ההיתר לפיטורים. בהתאם לאמור בהחלטתו של בית הדין האזורי מיום 6.10.2015, עם קבלת ההיתר לפיטורים פקע הצו הזמני – ועל כן ביום 4.11.2015 הורה בית הדין האזורי, לבקשת המועצה, על מחיקתה של הבקשה לצו מניעה זמני. רק בחלוף כשבועיים, ביום 18.11.2015, חזרה העותרת וביקשה מבית הדין האזורי כי ישוב ויורה על איסור זמני של פיטוריה – משום שלטענתה היתר הממונה לעבודת נשים ניתן אך לצורך החוק האמור, ואין בו כל רבותא לעניין פגמים אחרים שנפלו על פי הנטען בהליך הפיטורים. ואולם כפי שיובהר בהמשך, הצו הזמני לא חודש. בנקודה זו יצוין כי בפועל, בכל התקופה שבה הצו הזמני עמד בתוקפו, שולם לעותרת שכר מבלי ששובצה לתפקיד כלשהו. 2. בין לבין, ביום 20.9.2015 דן בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי) בעניינה של תורכי – שכאמור שימשה אף היא כעובדת מועצה במועדונית נוער ופוטרה ביום 29.8.2015 בעקבות הפרטתה. תורכי פנתה ביום 1.9.2015 לבית הדין האזורי על מנת למנוע את הפיטורים, ולאחר דיון שנערך ביום 6.9.2015 נקבע כי יש לדחות את בקשתה לסעד זמני, האוסר על פיטוריה עד להכרעה בתביעה שהגישה. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית הדין הארצי התקבלה, ובפסק הדין (שניתן כאמור ביום 20.9.2015) נקבע כי על פניו בהליך פיטוריה של תורכי דבקו פגמים מהותיים, המלמדים על סיכוי ממשי לקבלת תביעתה ומצדיקים מתן צו זמני. עיקרו של דבר, נקבע כי לפי ההסכם הקיבוצי החל על תורכי (וגם על המערערת), לא ניתן היה לפטר אותה ללא הסכמה של ועד העובדים – אלא שהסכמה כזו לא נתבקשה וממילא לא ניתנה, והמשמעות היא שהפיטורים לא נכנסו לתוקף. ועוד נקבע, כי לתורכי לא ניתנה זכות טיעון ואפשרות להתגונן מפני פיטוריה – משום שהאפשרות של פיטורים כלל לא עלתה בשימוע שנערך לה. בהמשך לדברים הללו, בית הדין הארצי הורה על השבתה של תורכי לעבודה במועצה לאלתר; ובנוסף נקבע כי עד להכרעה בתביעתה היא תנויד לתפקיד "סייעת שנייה בגן ילדים טרום חובה בהיקף משרה של 80%, בהתאם לתנאי השכר הצמודים לתפקיד זה בהסכמים הקיבוציים הרלוונטיים ותוך תשלום 'תוספת שקלית נשחקת' בגובה הפער בין שכר זה לשכרה הקודם" (בר"ע 20400-09-15 תורכי – המועצה המקומית שעב (20.9.2015)). בעקבות החלטה זו הגיעו הצדדים להסכמה בדבר המשך העסקתה של תורכי על ידי המועצה, שניתן לה תוקף של פסק דין על ידי בית הדין האזורי. לטענתה של העותרת שומה היה על המועצה להחיל עליה דין זהה לתורכי, שכן נסיבות פיטורי תורכי היו זהות לנסיבות פיטוריה של העותרת – ואולם המועצה לא מצאה לנכון לעשות כן. משכך, ההליכים בעניינה של העותרת המשיכו להתנהל בבית הדין האזורי, וביום 16.12.2015 ניתנה החלטתו שלפיה נדחתה בקשת העותרת לצו מניעה זמני. העותרת לא השלימה עם החלטה זו והגישה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי – שנדחתה אף היא ביום 19.1.2016 (להלן: רשות הערעור). שתי החלטות אלה, האחת של בית הדין האזורי והשניה של בית הדין הארצי, הן שבמוקד העתירה שלפנינו. החלטות בית הדין האזורי ובית הדין הארצי בעניינה של העותרת 3. העותרת טענה בפני בית הדין האזורי כי יש להחיל בעניינה את אותם ממצאים ומסקנות שנקבעו על ידי בית הדין הארצי בעניינה של תורכי – ובהתאם, להורות על ביטול פיטוריה של העותרת ועל השבתה לעבודה במועצה. בית הדין האזורי אמנם קיבל את העמדה שלפיה בהליך הפיטורים של שתי הנשים נפלו פגמים דומים – ואולם נמצא כי נסיבות המקרה הן שונות, וכי אין הצדקה למתן צו זמני האוסר על פיטוריה של העותרת עד להכרעה בתביעתה העיקרית. מן ההחלטה עולה כי הטעם העיקרי לכך נעוץ בהתנהלותה של העותרת בסמוך לאחר שנמסרה לה הודעת הפיטורים: " הבדל משמעותי ביותר, בין עניין תורכי לבין העניין שלפנינו, נוגע, כאמור, לאופן ההתנהלות של העובדת. בעוד שבעניין תורכי חזרה בה העובדת, מיד לאחר השימוע, מסירובה לקבל את הניוד לתפקיד של סייעת שניה, על אף שהדבר היה כרוך, כך מסתבר, בהפחתת שכר - אשר אמור היה להימצא לה פתרון בדרך של תוספת שקלית נשחקת - המבקשת שלפנינו כלל לא פנתה למועצה כדי להודיע שהיא חוזרת בה מהסירוב שהביעה בשימוע, להתנייד לתפקיד החלופי שהוצע לה, כעובדת המועצה, ולהודיע על הסכמתה להשתבץ בו." (בפסקה 18 להחלטה). בהחלטתו ייחס בית הדין האזורי משקל נכבד אף להתנהלותה של העותרת במהלך הדיון, ובפרט לשיהוי שנקטה כאשר המתינה כשבועיים לאחר שנמחקה בקשתה לצו זמני ועד שביקשה מבית הדין לשוב ולדון בעניינה: "במאזן הנוחות, ונוכח חלוף הזמן - נוטה הכף לאי אכיפת יחסי עבודה על רשות מקומית במצב רעוע כמו המועצה כאן. נזכיר, כי 'שיהוי' נמדד לעיתים בימים בודדים, והמבקשת לא פנתה למועצה, להודיע על שינוי טעמיה, לאחר שקיבלה סעד ארעי, אף לא לאחר שהגיעה לידי באי-כוחה פסיקת הארצי בעניין תורכי, ביום 21.9.15, או לאחר קבלת החלטת הממונה, מיום 27.10.15, וגם לא אחרי פסה"ד, מיום 4.11.15 - בו, לפי הרישומים במערכת הממוחשבת, צפה מי ממשרד באי-כוחה כבר ביום בו ניתן (4.11.15). אין לנו, אלא, להצטער, על שלא הקדימו פניה אל המועצה, או אל בית-הדין, בעניינה." (בפסקה 25 להחלטה). סופו של דבר, בית הדין האזורי דחה את בקשתה של העותרת לצו מניעה זמני האוסר על פיטוריה מהמועצה. בשולי החלטתו העיר בית הדין, כי יתכן שהסעד הראוי בגין אותם פגמים שנפלו בהליך הפיטורים הוא פיצוי כספי. בקשת רשות ערעור שהגישה העותרת לבית הדין הארצי נדחתה ביום 19.1.2016. בהחלטה תמציתית נקבע כי לא נמצא מקום "לחרוג מהכלל לפיו אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית". תמצית טענות העותרת 4. העותרת טוענת כי בהחלטתו של בית הדין הארצי נפלה טעות מהותית, וכי שורת הצדק מחייבת התערבות בה. נטען כי בית הדין הארצי נמנע מלבחון את טענות העותרת ברשות הערעור ואת חומר הראיות המוצק שהונח על ידה בפני בית הדין האזורי, ומשכך כשל בית הדין בהפעלת סמכויותיו כערכאת ערעור. ועוד נטען, כי בנסיבות אלה פסק הדין שיצא תחת ידו של בית הדין הארצי עומד בסתירה קיצונית להכרעה של אותה ערכאה עצמה בעניינה של תורכי – שם נקבע כי מדובר בפיטורים שלא כדין, ברמת חומרה גבוהה המצדיקה החזרה מיידית לעבודה. דיון והכרעה 5. דינה של העתירה להידחות על הסף. העותרת מבססת את עתירתה על פסיקתו של בית הדין הארצי בעניינה של תורכי – שם הורה בית הדין למועצה, במסגרת הליך ביניים של סעד זמני, על החזרתה של תורכי לעבודה, כסייעת בגן ילדים. בעקבות החלטה זו, הסכימו הצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם באופן שתורכי תמשיך לעבוד במועצה באותו תפקיד. העותרת סבורה כי שומה היה על בית הדין האזורי לגזור גזירה שווה בעניינה – שעה שאין חולק כי שתי העובדות פוטרו מעבודתן כמדריכות במועדונית נוער בנסיבות דומות. ואמנם, החלטתו המפורטת של בית הדין האזורי נסובה רובה ככולה סביב השאלה אם יש מקום להגיע בעניינה של העותרת לתוצאה דומה לתוצאה שנקבעה על ידי בית הדין הארצי בעניינה של תורכי. רק לאחר ששקל ודן בדברים, הגיע בית הדין למסקנה מלומדת כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. נמצא כי המשותף לתורכי ולעותרת נוגע בעיקר לפגמים שנפלו בהתנהלות המועצה בפיטוריהן של השתיים – ואולם, בעוד שמיד לאחר פיטוריה פנתה תורכי למועצה והבהירה כי היא מוכנה לניוד למשרה אחרת, על כל המשתמע מכך מבחינת השכר, העותרת מצידה לא נהגה כך. ועוד בניגוד לתורכי, נמצא טעם לפגם באופן שבו העותרת ניהלה את ההליך בבית הדין האזורי. על יסוד ממצאים אלה, ומשיחסי העבודה בין הצדדים ממילא נותקו זה מכבר, סבר בית הדין האזורי כי אין מקום ליתן צו מניעה זמני האוסר על פיטורי העותרת מן המועצה. עם זאת ציין בית הדין, כי אין באמור לגרוע מזכותה של העותרת לפיצוי מן המועצה ככל שיימצא כי היא זכאית לו. בית הדין הארצי לא ראה מקום להתערב בעניין זה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ומקל וחומר אין מקום להתערבותו של בית משפט זה. כידוע, בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה – שהוא בעל המומחיות בתחום של משפט העבודה. עילה להתערבות בהחלטותיה של ערכאה זו תקום במקרים נדירים, והדבר ייעשה במשורה – כאשר נפלה טעות משפטית מהותית בפסק דינו של בית הדין הארצי, בסוגיה עקרונית וכללית הנושאת השלכות רוחב, ובהתקיים נסיבות שבהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1984); וכן למשל: בג"ץ 5510/15 טפירו נ' בית הדין הארצי לעבודה (29.11.2015); בג"ץ 2527/15 הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח וועד האקדמאים ברשות שדות התעופה נ' בית הדין הארצי לעבודה (1.7.2015)). תנאים אלה אינם מתקיימים בעתירה דנן. טענותיה של העותרת בפנינו הן טענות בעלות אופי ערעורי גרידא. טענות אלה נדונו ונדחו זה מכבר על ידי בית הדין הארצי – שהוא כאמור הערכאה בעלת המומחיות בסוגיות הקשורות בסכסוכי עבודה. לא מצאנו פגם כלשהו שנפל בהחלטת בית הדין הארצי, לא כל שכן פגם מהותי המחייב את התערבותנו. כך ביתר שאת, מקום שעסקינן בהחלטה בבקשת רשות ערעור שעניינה בקשה לסעד זמני שנדחתה על ידי הערכאה הדיונית; כאשר בהליכים מסוג זה, מטבע הדברים, שיקול הדעת הנתון לערכאה בעלת המומחיות הוא רחב במיוחד. התוצאה היא, שאנו מורים על דחייתה של העתירה על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח באדר א התשע"ו (‏8.3.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16007860_G02.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il