אורית שפיר נ. מינהל מקרקעי ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 7859/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7859/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. אורית שפיר 2. אלי שפיר נ ג ד המשיבים: 1. מינהל מקרקעי ישראל 2. מלכה זקס (סקס) 3. עין ורד מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד אמיר רנן פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים, כי נורה למשיב 1 לנמק מדוע לא יבוטל רישום זכויותיו של המנוח שלמה זקס (להלן: המנוח) בנחלה מספר 20 במושב עין ורד (להלן: הנחלה), על שמה של המשיבה 2, וזאת עד להכרעת בית המשפט לענייני משפחה בתמ"ש 26234/08. העותרת 1 הינה בתם של המנוח והמשיבה 2 ואילו העותר 2 הינו בעלה. כפי שעולה מן העתירה, מושב עין ורד הינו אגודה שיתופית חקלאית אשר שוכר קרקעות מהמשיב 1 במסגרת "הסכם המשבצת" אשר נחתם בין הצדדים ומתחדש מעת לעת. האגודה הנ"ל העבירה לשני בני הזוג זקס זכויות של "בר רשות" בנחלה מספר 20 הנמצאת בשטח המושב. בשלב כלשהו יחסי בני הזוג עלו על שרטון, ובשנת 1998 הגיש המנוח תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב-יפו לפירוק השיתוף (תמ"ש 16230/98). במסגרת אותו הליך, המשיבה 2 הגישה תביעה שכנגד לקבלת סעד הצהרתי כי הינה בעלת חצי מנכסי הזוג. עוד במסגרת אותו הליך, הגישו העותרים תביעה שכנגד במסגרתה ביקשו להכיר בהם כבעלי זכויות בנחלה ושזו תירשם על שמם בתיק המינהל. ביום 6.4.2005 דחה בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופטת ח' ריש-רוטשילד) את בקשת העותרים להכרה בהם כבעלי הזכויות במשק ולרישומם ככאלה. עם זאת קבע כי לעותרים זכות בלתי הדירה להתגורר בנחלה ולנהל בה את עסקם. ביום 1.1.2007 הלך המנוח לעולמו. בעקבות זאת הגישה המשיבה 2 בקשה למשיב 1 להעברת זכויותיו בנחלה על שמה. העותרים לעומת זאת, הגישו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן (תמ"ש 16234/98) בה ביקשו לרשום את זכויותיו של המנוח בנחלה על שמם. תביעה זו תלויה ועומדת לעת הזו. ביום 7.1.2007 שלח בא כוח העותרים בקשה למשיב 1 שלא לרשום את זכויותיו של המנוח על שמה של המשיבה 2, כל עוד מתנהלים הליכים משפטיים בינה ובין העותרים. פנייה זו לא זכתה למענה מאת המשיב 1. ביום 25.8.2008 אישר המשיב 1 את רישום זכויות המנוח על שמה של המשיבה 2. המחלוקת המשפטית בין העותרים והמשיבים, העומדת בבסיס תביעת העותרים בתמ"ש 16234/98, הינה פרשנותו הנכונה של סעיף 19ג(1) להסכם המשבצת בין המשיב 1 למושב עין ורד, אשר לשונו כדלקמן: "נפטר אחד מבני הזוג שהינם חברי אגודה המחזיקים במשק (להלן- המנוח) והניח אחריו בן זוג – תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לבן זוגו בלבד, וזאת אפילו אם המנוח הניח ילדים ביחד עם בן הזוג". לפי פרשנות העותרים לסעיף, אין לקבל כי המשיבה 2 הינה "בת זוגו" של המנוח, אשר אמנם היה נשוי לה בעת פטירתו, אך השניים חדלו מלחיות כזוג כעשור עובר לפטירתו. המשיבים לעומת זאת דוחים פרשנות זו להסכם המשבצת, אשר לפי פרשנותם מכתיב כי זכויות המנוח דינם לעבור למשיבה 2. ובאשר לעתירה שלפנינו, טוענים העותרים כי המשיב 1 פעל שלא כדין משרשם את זכויותיו של המנוח על שמה של המשיבה 2, וזאת כאשר מתנהל הליך תלוי ועומד הנועד להכריע ברישום הזכויות בנחלה. לדידם, מדובר במחטף שנעשה על ידי המשיבים, כאשר ספק רב אם ניתן היה לבקש מבית המשפט לענייני משפחה להוציא צו מניעה כנגד רישום זכויות המשיבה 2 בנחלה, במסגרת התביעה שהגישו. לפיכך מסכמים הם כי פעולת רישום הזכויות הינה בלתי חוקית ובלתי סבירה, ודינה להתבטל. המשיבים לעומת זאת גורסים כי דין העתירה להידחות על הסף, לאור קיומו של סעד חלופי. לגרסתם, לא הייתה קיימת כל מניעה מצד העותרים לבקש סעד זמני מבית המשפט לענייני משפחה במסגרת תביעתם, בכדי למנוע רישום זכויות בנחלה. לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי המשיב 1 רשם את זכויותיו של המנוח על שמה של המשיבה 2 כדין, על פי האמור בהסכם המשבצת. זאת במיוחד לאור העובדה, כי טענותיהם של העותרים במסגרת ההליך התלוי ועומד כעת בפני בית המשפט לענייני משפחה כבר נדחו במסגרת תביעתם הקודמת בנושא רישום הזכויות (תמ"ש 16230/98). לאחר עיון בעתירה ובתגובות המשיבים, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת בשל קיומו של סעד חלופי. על פי סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, "כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו". על כן, במסגרת סמכויותיו של בית המשפט לענייני משפחה לתת סעד זמני, יכול היה בית המשפט להוציא צו הנועד למנוע שינוי ברישום הזכויות בנחלה, אם היה מוצא לנכון להיעתר לבקשה בעניין ובמידה וזו הייתה מוגשת. יתרה מזו, גם כעת אין מגבלה משפטית המונעת מהעותרים להגיש בקשה למתן סעד זמני לבית המשפט לענייני משפחה, בכדי למנוע ביצוע פעולות בלתי הפיכות בנחלה. לבקשה מעין זו, אם תוגש, יידרש בית המשפט לענייני משפחה על פי שיקול דעתו. לפיכך, משקיימת ערכאה שיפוטית המוסמכת לדון בעניינם של העותרים, לא ייעתר בית משפט זה לבקשתם למתן סעד (ראו בג"צ 3649/08 שמנובה נ' משרד הפנים (לא פורסם, 20.5.2008); רשף נ' משרד התעשיה המסחר והתעסוקה- יחידת הסמך לעובדים זרים (לא פורסם, 28.12.2008)). לבסוף נציין שהגענו למסקנה זו, מבלי לנקוט עמדה בנוגע לטענות המשפטיות של הצדדים במסגרת התביעה המתבררת בפני בית המשפט לענייני משפחה. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. ניתן היום, ח' בשבט התשס"ט (2.2.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08078590_H04.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il