פואד כליב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 7856/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7856/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: פואד כליב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.9.10 בת"פ 15077-06-09 שניתן על-ידי השופטת בר זיו תאריך הישיבה: כ"א באייר התשע"א (25.5.11) בשם המערער: עו"ד מאסא אבו עקסא בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש בשם שירות המבחן למבוגרים : גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת בר-זיו) מיום 13.9.10 בת"פ 15077-06-09. המערער הורשע בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים, ובשל כך נגזרו עליו 34 חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי ושנתיים פסילת רשיון. רקע והליכים קודמים ב. המערער, יליד 1979, הודה בכתב אישום מתוקן המייחס לו שני אישומים. לפי עובדות האישום הראשון, ביום 13.6.09, בעודו נוהג ברכבו, התבקש המערער על-ידי המשטרה לעצור בצד הכביש כיון שהשליך סיגריה ממכוניתו. לאחר שהמערער עשה כן, הבחין השוטר בבקבוק וודקה מונח ברכב, ועל כן ביקש מהמערער וחברו שישב במושב לצידו לצאת מהרכב. לאחר שנשאל האם שתה משקה אלכוהולי ענה ששתה מעט, ולפתע רץ לעבר רכבו, נכנס אליו והחל לברוח במהירות מופרזת. במהלך מרדף שנמשך 14 קילומטרים, התבקש המערער לעצור בצד על-ידי כמה וכמה ניידות, אולם מיאן לעשות כן. המערער חצה קוי הפרדה רצופים, לא עצר במחסומי משטרה שהוצבו ולשם כך נסע במסלול הנגדי, תוך כדי שהוא גורם לנהגים מולו לסטות הצידה מנתיבם. לפי עובדות האישום השני, כשהובא המערער לבית המשפט לשם הארכת מעצרו יומיים לאחר ביצוע העבירות הללו, פנה לבא כוחו ואמר בקול רם, כי בפעם הבאה בה יפגוש שוטר הוא ירצח אותו. על כן, כאמור, הורשע המערער בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק; ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק. ג. לבית המשפט המחוזי הוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער, שנערך ביום 9.8.10. מהתסקיר עולה, כי המערער ומשפחתו מוכרים למחלקה לשירותים חברתיים בכפרם בשל מצבם הכלכלי הקשה. בפני שירות המבחן התכחש המערער לחלקו העיקרי בביצוע העבירה, לרבות נהיגתו באופן שסיכן חיי אדם, וכן לעצם קיומו של המרדף המשטרתי. המערער קיבל אחריות חלקית על ביצוע העבירה, אולם סיפק לכך הסברים שכלתניים לכאורה וכן ציין שחשש מפני פגיעת השוטרים בשל מקרה בעבר בו חוה אלימות מצד גורמי משטרה. אשר לאפשרות הטיפול ציין שירות המבחן, כי במהלך צו הפיקוח במסגרת תיק זה השתלב המערער בטיפול פרטני וקבוצתי וניכר כי שיתף פעולה לשם הצלחת הטיפול; עם זאת, המערער שלל התערבות טיפולית עתידית, ועל כן נמנע שירות המבחן מהמלצה על המשך טיפול. עוד ציין השירות, כי המערער מתאר את המעצר כאירוע טראומתי וחושש מפני הידרדרות רגשית העלולה להיגרם לו כתוצאה מחשיפה נוספת לעולם העברייני בין כתלי בית המאסר. לסיכום המליץ השירות, כי המערער ירצה את עונשו בעבודות שירות, וזאת כדי לא לפגוע במצבו הרגשי ובתפקודו בעתיד. ד. בית המשפט גזר על המערער, כאמור, 34 חודשי מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי ושנתיים פסילת רישיון. מחד גיסא, שקל בית המשפט את חומרת העבירה ואת האינטרס הציבורי המצריך ענישה למסכנים חיי אדם בכבישי הארץ. כן ציין בית המשפט, כי המערער הועמד לדין בעבר בעבירת אלימות, לא הורשע בה ונדון לשירות לציבור בהיקף של 100 שעות; בנוסף, למערער ארבע עבירות תעבורה קודמות. מאידך גיסא, נשקלו הודאתו של המערער עוד מתחילה ונסיבותיו האישיות הקשות. בית המשפט התייחס לעתירת המערער להקלה בעונשו בשל חששו מהתנהגות אלימה של השוטרים על סמך ניסיון עבר, וציין, כי אף בבית המשפט המערער איים על השוטרים שעה שלא היה נתון לאיום, וגם לכך יש לתת משקל במידת העונש; בית המשפט סיכם באמרו, כי בעבירות מסוג זה האינטרס הציבורי גובר על שיקולי שיקומו של מבצע העבירה, ועל כן אין מקום להקל עם המערער בצורה ניכרת כל כך ולהשית עליו עבודות שירות, כפי שהציע שירות המבחן. הערעור ה. בהודעת הערעור נטען, בין השאר, כי העונש שגזר בית המשפט קמא על המערער חורג לחומרה מרף הענישה במקרים דומים. כן נטען, כי שגה בית המשפט קמא במתן משקל בכורה לשיקולי ההרתעה על פני שיקולי שיקומו של המערער, ובאי מתן משקל די הצורך לנסיבות חייו הקשות. המערער שב על טענתו בעניין ניסיון קשה עם שוטרים בעבר, וכן הפנה לטיפול מוצלח שעבר. ו. טרם הדיון בערעור, הונח לפנינו תסקיר משלים עדכני בעניינו של המערער. שירות המבחן ציין, כי מאז נקלט המערער בבית האסורים ביום 10.10.10 הוא מתפקד במרכז החינוך (בקורס להכשרה מקצועית) והיה מעורב ב-3 עבירות משמעת, וכי הוא אמור להשתלב בקבוצה טיפולית במהלך החודש הנוכחי. הדיון ז. עו"ד אבו עקסא טענה למערער, כי פרשת המקרה נבעה מנסיבות אישיות, מתח ולחץ (יצוין, כי תיעוד רפואי שהוגש הוא מן התקופה שלאחר העבירה), והוא חש עצמו מאוים בשל התנכלות שוטרים בעבר, וגם הופנה לטיפול פסיכיאטרי במסגרת בית הסוהר. ח. עו"ד פרוש טענה למדינה, כי פרשת המרדף והאיום על השוטרים מצביעים על היעדר מורא ועל זלזול בחוק, וכי העונש אינו מגיע לרף שקבעה הפסיקה. הכרעה ט. לאחר העיון לא ראינו להיעתר לערעור. לא נכביר מלים על שנכתב שוב ושוב בדבר החומרה שבגרימת מרדפים ובסיכון אדם ורכוש. החמרת רמת הענישה - לא אחת ארבע שנות מאסר בפועל - באה כתוצאה מנפוצות התופעה ומן הצורך להרתיע, וכמסתבר יש מי שההרתעה אינה פועלת לגביהם ועבירות אלה נמשכות. כדי להגן על הנפש ועל הרכוש אין מנוס מהתמדה בקו מחמיר, ועל כן אין חומרה יתרה באשר הושת על המערער, שהגדיל לעשות גם באיומים. אמרה הסניגורית המלומדת לעניין אחרון זה, כי אין אדם נתפס על צערו ומצוקתו; אך לא כן הורנו המחוקק, מקום שאדם מאיים על זולתו, ובמקרה זה על אנשי חוק, ועלול להטיל בהם מורא. י. איננו נעתרים איפוא לערעור, ואנו מקוים כי המערער למד ויוסיף וילמד את לקחו, ולא ישוב לעבירות. ניתן היום, כ"ה באייר התשע"א (29.5.2011).‏ ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10078560_T01.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il