יורשי המנוח חטאב חוסיין עבד עלי נ. השאם אבו דהים

פסק-דין בתיק ע"א 7849/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7849/11 ע"א 7869/11 ע"א 7897/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער בע"א 7849/11: יורשי המנוח חטאב חוסיין עבד עלי המערערים בע"א 7869/11: 1. נאדיה חסן חטאב 2. חטאב חטאב 3. מוחמד חטאב 4. פאטמה חטאב 5. נרימאן חטאב המערער בע"א 7897/11: חטאב חטאב נ ג ד המשיבים בע"א 7849/11: 1. השאם אבו דהים 2. נאדיה חסן חטאב 3. חטאב חטאב 4. ג'אדללה וואיל 5. רשם המקרקעין 6. חטאב חטאב 7. מוחמד חטאב 8. פאטמה חטאב 9. נרימאן חטאב המשיבים בע"א 7869/11: 1. השאם אבו דהים 2. חטאב חטאב 3. יורשי המנוח חטאב חוסיין עבד עלי ז"ל 4. ג'אדאללה ואיל 5. רשם המקרקעין ירושלים המשיבים בע"א 7897/11: 1. השאם אבו דהים 2. נאדיה חסן חטאב 3. וואיל ד'דאללה 4. רשם המקרקעין 5. חטאב חטאב 6. מוחמד חטאב 7. פאטמה חטאב 8. נרימאן חטאב ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בה"פ 2270/03 שניתן ביום 31.08.2011 על ידי כבוד השופט מ' דרורי בשם המערער בע"א 7849/11, המשיב 3 בע"א 7869/11: עו"ד משה בן ארי בשם המערערים 1-5 בע"א 7869/11, המשיבים 2 ו- 6-9 בע"א 7849/11, והמשיבים 2 ו- 5-8 בע"א 7897/11 : עו"ד יששכר בר הלל בשם המערער בע"א 7897/11, המשיב 3 בע"א 7849/11, המשיב 2 בע"א 7869/11: עו"ד גיורא דבל בשם המשיב 4 בע"א 7849/11 ובע"א 7869/11, המשיב 3 בע"א 7897: עו"ד מוחמד דהוד בשם המשיב 1 בע"א 7849/11, ע"א 7869/11, וע"א 7897/11 : עו"ד רמי בביאן פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. שלושה ערעורים, שהדיון בהם אוחד, בעניין בעלות במספר נכסי מקרקעין. תמצית העובדות, ההליכים והטענות בערעור 2. פסק דין חלוט חִייב את דאוד ח'טאב (להלן: ח'טאב) לשלם סכום נקוב למספר זוכים (ע"א 4340/01). אחד הזוכים, השאם אבו דהים (להלן: השאם), פתח תיק הוצאה לפועל. התעוררה מחלוקת בקשר לבעלות על מספר נכסי מקרקעין, שיכונו בקיצור הבית ו-החלקות: הבית היה רשום באותה עת על שם ואיל ג'אדאללה (להלן: ג'אדאללה), והחלקות - על שם אביו המנוח של ח'טאב (להלן: המנוח). השאם טען כי לאמתו של דבר ח'טאב הוא הבעלים של הבית, וכן של 14/104 חלקים בחלקות. על רקע מחלוקת זו הגיש השאם המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בדרישה לקבוע את בעלותו של ח'טאב בבית ובחלקות (ה"פ 2270/03, כב' השופט מ' דרורי). זאת בהתאם להוראות סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, לפיו: "בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם". בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, הצהיר שח'טאב הוא הבעלים של הבית ושל 14/104 חלקים בחלקות, והורה לשנות את רישום המקרקעין בהתאם. מכאן שלושת הערעורים שבפנינו, שהדיון בהם אוחד מטעמים מעשיים. בתמצית, המערערים טוענים שלא היה מקום להכיר בבעלותו של ח'טאב על הבית והחלקות: ע"א 7849/11 הוגש מטעם חמשת אחיו של ח'טאב (להלן: האחים), והוא מתמקד בחלקות. ע"א 7897/11 הוגש מטעם בנו של ח'טאב (להלן: הבן), והוא עוסק בבית. ע"א 7869/11 הוגש מטעם ח'טאב עצמו, והוא עוסק הן בבית והן בחלקות. אעבור עתה לבחון ביתר פירוט את טענות הצדדים. דיון והכרעה א. הזכויות בבית 3. הדיון בנוגע לבית מתמקד בשני מסמכים: (1) הסכם משנת 1995 למכירת הבית, בין ג'אדאללה (הבעלים דאז) לבין בנו של ח'טאב שהיה באותה עת כבן 11 שנים (להלן: הסכם 95'). על ההסכם חתם ח'טאב בשם בנו. (2) הסכם משנת 1997 בין ח'טאב, רעייתו ותאגיד שבשליטתו – אשר כונו בצוותא "ח'טאב" - לבין קבוצת נושים (להלן: הסכם 97'). באותו הסכם הוסדרו חובותיו של ח'טאב לנושים, וכמו כן הצהיר ח'טאב כי הוא רכש את הבית מג'אדאללה והתחייב לגרום לרישום הבית על שמו. להשלמת התמונה יצוין כי הסכם 97' הוא שעמד בבסיס פסק הדין החלוט בו חויב ח'טאב לשלם להשאם סכום נקוב, פסק דין שבעקבותיו נפתח הליך ההוצאה לפועל בו עסקינן. בתום ההליכים באותו תיק, לרבות פסק הדין בערעור, נדחו הטענות לפיהן הסכם 97' נחתם בכפייה או בעושק או שהוא בטל מחמת הטעייה. לבסוף יצוין כי בספטמבר 1998 הגישו ח'טאב ורעייתו בקשה לבית המשפט לענייני משפחה, לאשר להם לרכוש את הבית בשם בנם (תמ"ש 19790/08, כב' השופט פ' מרכוס). זאת בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, הקובע רשימת פעולות שבהן אין ההורים מוסמכים לייצג את הקטין בלא אישור בית משפט. הבקשה התקבלה, ובנובמבר 1998 נרשמה, לראשונה, הערת אזהרה על הבית לטובת הבן. יודגש שוב כי רישום הבעלות לא השתנה, והבית נותר רשום על שם ג'אדאללה. 4. התשתית העובדתית הראשונית שהוצגה עמדה לנגד עיני בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי הסכם 95', לפיו כביכול ג'אדאללה מכר לבנו של ח'טאב את הזכויות בבית, מעורר "תמיהות לא מעטות" ומציג תמונה "לא קוהרנטית, לא ממוקדת, ו'מלאה חורים'". בית המשפט המחוזי התרשם שלאמתו של דבר ח'טאב, ולא הבן, הוא שרכש את הבית מג'אדאללה. רושם זה התחזק לנוכח הסכם 97', אשר מלמד במובהק כי ח'טאב הוא בעל הבית האמתי: באותו הסכם התחייב ח'טאב לרשום את הבית על שמו, ואף שעבד את הבית כבטוחה עבור חובותיו. בהתחשב במכלול הנסיבות הסיק בית המשפט המחוזי כי יש לראות את הבית כנכס ששייך לח'טאב, ולא לבנו. טענות המערערים מתמקדות במסקנה זו של בית המשפט המחוזי. באשר להסכם 95' – נטען כי מדובר בעסקה שקיבלה את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה. הודגש כי באותה עת ח'טאב לא היה חדל פירעון, וממילא לא פעל מתוך רצון להבריח נכסים מנושיו. באשר להסכם 97', נטען כי מדובר בהסכם שדינו להתבטל מחמת הטעיה, וממילא אין להסתמך עליו לצורך קביעת הזכויות בבית. יוער כי במסגרת ערעורו של הבן הועלתה גם הטענה שיש להכיר לכל הפחות באופן יחסי בזכויותיו בבית, בהתאם להיקף התשלומים שהעביר בפועל במהלך השנים. אלא שטענה זו, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים, הועלתה לראשונה במסגרת הערעור דכאן, ולפיכך אין מקום להידרש לה. 5. חלק זה של הערעור, שעניינו הזכויות בבית, מתמקד ברובו בממצאי עובדה ומהימנות ובמסקנות שיש להסיק מהם. לאמור: בעוד שבית המשפט המחוזי קבע כי נסיבות התיק מצביעות על כך שח'טאב הוא הבעלים, סבורים המערערים שההיפך הוא הנכון. הכלל הוא שערכאת הערעור תמעט להתערב בקביעות מעין אלו של הערכאה הדיונית, אשר התקבלו לאחר בחינת כל חומר הראיות ושיקול מעמיק. כמובן, כדרכו של כלל – ייתכנו לו חריגים (השוו: ע"א 2976/12 בר אל נ' קאופמן, פסקה 6 (23.11.2014)). ברם בסיכומו של דבר לא מצאתי כי במקרה דנא יש הצדקה לחרוג מן הכלל ולהתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. הנדבכים העובדתיים למסקנתו של בית המשפט המחוזי פורטו בהרחבה בפסק הדין. אין צורך לחזור על הדברים, ואציין על קצה המזלג את עיקריהם. הסכם 95', שכביכול מצביע על זכויותיו של הבן בבית, מעורר שורה ארוכה של תמיהות: הקונה, כביכול, הוא קטין בן 11. פרט זה כשלעצמו איננו מכריע, אך ברי כי הוא מעורר חשד שמתעצם בצירוף עם יתר הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי: המוכר, ג'אדאללה, לא התייצב לעדות בבית המשפט, ולמעשה גם לא חתם בעצמו על החוזה אלא רק באמצעות בא כוחו. אף לא התבאר אימתי שולמה התמורה בגין הבית ועל ידי מי. נוסף על כך נמצא שח'טאב התגורר בנכס עם בני משפחתו, ונשא בתשלומי המים והחשמל. גם לא הוגשו טפסי הצהרה למס שבח בעקבות הסכם 95'. הפנייה לבית המשפט לענייני משפחה (פרט שאליו אתייחס מיד), ורישום הערת האזהרה לטובת הבן – בוצעו רק בשנת 1998, לאחר שבינתיים נחתם הסכם 97', שבו כאמור הצהיר ח'טאב כי הוא רכש את הבית ואף התחייב לרשום את הנכס על שמו. ולבסוף, זכויותיו של הבן כבעלים לא נרשמו כלל. לכך מצטרף הסכם 97', אשר מלמד על פי פשוטו שח'טאב הוא בעל הבית. המערערים טוענים כביכול שהסכם זה בטל מחמת עושק וכפייה או בשל הטעיה. ברם, כפי שצוין, תוקפו של ההסכם עמד למבחן בהליכים קודמים, וטענות הבטלות נדחו. יתירה מכך: במוקד ההליך הנוכחי לא ניצבת השאלה האם הסכם 97' הוא תקף, אלא שאלה אחרת - מה ניתן ללמוד מהסכם זה על אודות זכויותיהם של ח'טאב והבן בבית. במילים אחרות, ניתן לטעון שאף אם טענת המערערים כאילו הסכם 97' בטל מחמת הטעיה הייתה מתקבלת (ואינני קובע זאת), לא נגזרת מכך המסקנה שהבית הוא של הבן. שאלת הבעלות בנכס תוכרע על פי מכלול הנסיבות, שעיקריהן פורטו לעיל. יודגש שוב שטענות הכפייה, העושק וההטעיה בקשר להסכם 97' – נדחו בהליכים קודמים. אוסיף כי המערערים אינם יכולים להיבנות מהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה משנת 1998. כפי שהוסבר, הליך זה התבסס על סעיף 20 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אשר קובע כי בעסקאות מסוימות – ההורים מוסמכים לייצג את בנם הקטין רק לאחר קבלת אישור בית המשפט. החלטת בית המשפט לענייני משפחה לא התייחסה כלל לשאלת הבעלות בבית. כל שבית המשפט לענייני משפחה קבע הוא שעסקת הרכישה – כפי שהוצגה בפניו - הינה לטובת הקטין, ולפיכך הוסמכו ח'טאב ורעייתו לחתום על כל מסמך הדרוש לרכישת הבית. עיון בחומר שהוגש אף מעלה את האפשרות שבפני בית המשפט לענייני משפחה לא הוצגה מלוא התשתית העובדתית הרלבנטית להכרעה בתיק דנא, למשל – אזכור הסכם 97' (שנחתם קודם להגשת הבקשה). כך או כך, אין בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בהליך שם כדי להכריע בשאלת הבעלות המתעוררת בהליך דנא. סיכומו של דבר, מובן כי התמונה העובדתית היא סבוכה ועתירה בפרטים. בית המשפט המחוזי ניתח באופן מפורט את החומר הראייתי שהונח בפניו, והגיע למסקנה כי על אף שהסכם 95' יוצר את הרושם כאילו הבן הוא בעל הבית – לאמתו של דבר הבית שייך לאביו ח'טאב. מסקנה זו התקבלה לאחר בחינה יסודית של מכלול הראיות והעדויות, שעיקריהן הוצגו כאן. לא מצאתי עילה של ממש להתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי, ואף לא במסקנה אליה הגיע. ב. הזכויות בחלקות 6. כאמור, עסקינן בחלקות שהיו בבעלות אביו המנוח של ח'טאב. בית המשפט המחוזי קבע שלח'טאב יש בהן 14/104 חלקים. זאת בהסתמך על צו ירושה שהוציא בית הדין השרעי בירושלים בשנת 1996, לאחר פטירת האב המנוח. הטענות בערעור נחלקות לשלושה רבדים: העדר סמכות עניינית; תוכנו של צו הירושה; וטענה "חיצונית" כנגד הצו. אדון בטענות כפי סדרן. 7. הרובד הראשון מתמקד בשאלת הסמכות העניינית. נטען כי הסמכות לדון בבעלות על החלקות היא של בית המשפט לענייני משפחה, ולא של בית המשפט המחוזי, משום שעסקינן בניהול רכוש העיזבון וחלוקתו. טענה זו דינה להידחות. כאמור, בית הדין השרעי בירושלים הוציא עוד בשנת 1996 צו ירושה. בית המשפט המחוזי נדרש אך להצהיר כי מכוח אותו צו – חלקים מסוימים הם בבעלות ח'טאב. לאמור: אין עסקינן בסוגיות של ניהול עיזבון, או בהכרעה בסכסוך ירושה בין יורשים, אלא בשאלת הבעלות במקרקעין המתעוררת במסגרת הדיונית של סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל. הסמכות העניינית לכך נתונה לבית המשפט המחוזי. הרובד השני מתמקד בתוכנו של צו הירושה, ובטענה כי יש לתקנו ולכלול בו יורשים נוספים. טוענים המערערים שבית המשפט המחוזי לא שמע את עמדתם של ה"יורשים בכוח", ומשכך - לא היה מקום לקבוע את זכויותיו של ח'טאב. סבורני כי אין מקום לקבל קו טיעון זה. עולה מהחומר כי במהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי, ובהמשך להנחיית בית המשפט, יצר ב"כ המערערים קשר עם בא כוחם של ה"יורשים בכוח", ויידע אותו אודות ההליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי ומועד הדיון. אולם האחרון בחר שלא להתייצב לדיון ולא להגיש כל בקשה מתאימה (פרוטוקול הדיון מיום 30.12.2010, עמ' 8-9). יתירה מכך: מהחומר שבפנינו לא עולה כי ה"יורשים בכוח" פתחו בהליך משפטי לתיקון צו הירושה. אף בהליך שלפנינו, כל שנאמר הוא שה"יורשים בכוח" שכרו את שירותיו של עו"ד פלוני אשר "אוסף את כל הנתונים הדרושים" (סעיף 5 לעיקרי הטיעון מטעם האחים). יוצא, אפוא, שבא כוחם של ה"יורשים בכוח" בחר שלא להתייצב להליך בבית המשפט המחוזי, ואף אין אינדיקציה שה"יורשים בכוח" נקטו עד כה בהליך משפטי כלשהו לתיקון צו הירושה. בנסיבות אלו, אינני רואה כי נפלה שגיאה משפטית בכך שבית המשפט המחוזי דן והכריע בהמרצת הפתיחה אף בלא נוכחותם של ה"יורשים בכוח", אף אם יש להבחין בין המצב לכתחילה לבין המצב בדיעבד בסוגייה הדיונית האמורה. הרובד השלישי מתמקד בערעור "חיצוני" על תוקפו של צו הירושה. נטען כי המנוח נתן עוד בחייו את החלקות ליורשים אחרים, וממילא אין נפקות לצו הירושה – שכביכול מעניק לח'טאב זכויות באותן חלקות. אלא שהטענה להעברת זכויות מחיים הוצגה בבית המשפט המחוזי, ובסופו של יום קבע בית המשפט המחוזי כי הטענה איננה נשענת על ראיות מספקות, ובפרט לא על מסמך בכתב (כנדרש בעסקאות מקרקעין). עסקינן, אפוא, בשאלה עובדתית מובהקת, לגביה נקבעו ממצאים ברורים בבית המשפט המחוזי לאחר ניתוח עובדתי ממצה ומעמיק. לא מצאתי בחומר שהוגש עילה להתערב בממצאים או במסקנות אליהם הגיע בית המשפט המחוזי. טרם סיום יוער כי בית המשפט המחוזי התייחס, בשולי פסק דינו, לאפשרות כי האחים רכשו זכויות מסוימות בחלקות מכוח הכלל של "בנייה ונטיעה במקרקעי הזולת" (פרק ד' לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969). ברם במסגרת הערעור שבפנינו הדגישו האחים כי אפשרות זו איננה מקובלת עליהם, וכי לשיטתם הם רכשו את מלוא הזכויות בקרקע מכוח מתנת האב. מאחר וזוהי העמדה שהוצגה, נדמה כי אין מקום לדון בתחולתו של פרק ד' לחוק המקרקעין במסגרת הערעור דנן. סיכום 8. סוף דבר, הערעורים נדחים. באשר לבקשה להוספת ראיה – עיינתי בחומר; לנוכח התוצאה אליה הגעתי ונימוקיה אין צורך להכריע בבקשה לגופה, והיא נמחקת. באשר לפסיקת הוצאות, בשים לב לטענות הצדדים בערעורים ולתוצאת פסק הדין, המערערים בע"א 7869/11, המערערים בע"א 7849/11, והמערער בע"א 7897/11 יישאו בהוצאותיו של השאם אבו דהים (משיב 1 בשלושת הערעורים) בסך 20,000 ₪ כל קבוצה – סה"כ 60,000 ₪; אין מקום לפסיקת הוצאות נוספות. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה לפסק דינו של חברי השופט י' הנדל. אני מבקשת להוסיף ולהבהיר כי הכרעתנו אינה עומדת בסתירה לכלל לפיו אין לברר ענייני ירושה במסגרת תביעה לפי סעיף 34 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (ראו: ע"א 110/89 הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' גלבוע, פ"ד מו(3) 638). כפי שציין חברי, בענייננו, בית הדין השרעי נתן צו ירושה עוד בשנת 1996, ומעולם לא נפתח הליך לתיקונו של צו זה. בנסיבות העניין, בית המשפט המחוזי נתן צו לרישום המקרקעין בהסתמך על צו הירושה. ש ו פ ט ת אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל. ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ה (‏9.12.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11078490_Z18.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il